יצחק ירנן/ביכורים/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ ביכורים ג

א

הבכורים נותנין אותן לאנשי משמר וכו'. משנה סוף בכורים ר' יהודה אומר אין נותנין אותם אלא לחבר בטובה וחכמים אומרים נותנין אותם לאנשי משמר וכו', וכתב רבינו לחבר בטובה שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר"י והלכה כחכמים. ופי' דבריו נ"ל שדעתו לדעת ר"י דאם ירצה ליתנו לת"ח אף שאינו מאנשי משמר של אותו שבוע יתן ואף דאיכא באותו משמר ג"כ ת"ח דכיון דמצוה זאת היא משום צדקה וחסד ת"ח שירצה קודם. אבל הרע"ב לא פי' כן וז"ל אלא לחבר בטובה אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר וכו' לאפוקי מת"ק יעו"ש, וכתב התוס' יו"ט ואע"ג דאין נותנין דר"י [מיירי] בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים. והרב שושנים לדוד נר"ו כתב דלדעתו גם אין נותנין דר"י אבעלים קאי יעו"ש, ואין זה לדעתו דוקא כי כן כתב רבינו בפירוש וכדכתיבנא ולא כתב התוס' יו"ט כן אלא ליישב מתני' לפי' הרע"ב אבל ודאי פשטא דמתני' כפי' רבינו וכן נראה שהבין הר"ש שם בפי' המשנה יעו"ש.
ומהאמור אני אובין ואדון שזו היא כונת רש"י בחומש סדר תבוא, אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, שהכונה לו למ"ש חכמים שנותנין אותן לאנשי משמר יהיו כמו שהם ואף שאינם חברים ומאי דנקט לשון זה אין לך אלא כהן שבימיך נמשך אחר לשון דאמרו רז"ל גבי אל השופט אשר יהיה בימים ההם דסדר (תבוא) [שופטים] ברם הכונה הוא בעד אנשי משמר ובזה סרה מעליו תלונת הרמב"ן יעו"ש הביא דבריו הרא"ם ז"ל, והרא"ם לא דרך בדרך זה בדעת רש"י ז"ל והבין כמו שהבין הרמב"ן בדעתו ואפ"ה תמה על הרמב"ן איך לא הבין דברי רש"י כי אין הפרש בין שופט לכהן ויפה תפשו עליו כי רב המרחק ביניהם כי גבי שופט ליכא מצות עשה להדיין משא"כ בהבאת בכורים כי היא מ"ע.
ולענ"ד נראה לפרש דבריו דהדמיון הוא כך דנהי דליכא מצות עשה להתדיין מ"מ התובע שרוצה להדיין להוציא מהנתבע והנתבע אומר שאינו רוצה להתדיין בשופט זה כי אינו כראשונים וכי מניחו התובע בדברים אלו ודאי מכריחו להתדיין בשופט זה ואפ"ה מזהירו הכתוב אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך ולא יאמר כדברים אלו ולא יסרב מלילך והדמיון בזה הוא בבכורים שלא יאמר איני רוצה להביא בכורי לפני כהנים כאלו שאינם כראשונים ואף שמוכרח להביאם מכח מצות עשה מזהירו הכתוב שלא יאמר כן כי אין לך אלא כהן שבימיך וזה הוא מ"ש בש"ס על זה אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים דתלי הדבר באמירה ודו"ק זה נראה לפי חומר הנושא.
עוד כתב הרא"ם וז"ל אבל בסיפרי שנו וכו' רצה לומר דרשא אחרת אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים היה קרוב ונתרחק כשר. ועל כרחך לומר שהפי' בשניהם אחד וכמו דגבי חכם דעכשיו נתרחק כן גבי כהן דעכשיו נתרחק מאותן השמועות רעות ונמצא הקירוב והריחוק שוה בדמיונם ואף שאין עניינם אחד. וקשיא ליה להרא"ם עצמו בזה דנמצא גבי שופט הקירוב והריחוק הוא כפשטיה והקירוב והריחוק דכהן זה פי' שהוא משמועות רעות ואהא משיב דאין פי' זה זר דר' יוחנן דריש הכי ג"כ גבי שלום שלום לרחוק ולקרוב וזה מדוייק בדבריו שאין הקורבה כאן כמשמעו.
ושוב קשיא ליה על הרמב"ן שפי' דאחר זמן נמצא בן גרושה וכו' דאינו משתנה ממה שהיה שכך הבין בדברי הרמב"ן שמפרש בסיפרי אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך היה קרוב ונתרחק וכו', הכי שהוא מוחזק וכשר באותן הימים ונמצא היה קרוב בכשרות ואח"כ נתרחק שנמצא פסול שפיר דמי דאזלינן בתר השתא וז"ש הכתוב אשר יהיה בימים ההם. ויכנס בו עוד שאם היה וכו' כשר, כלומר בתיבות של אשר יהיה בימים ההם יכנס בו עוד פי' אחר שאם היה קרוב ונתרחק כשר וזה לענין הזקן שאינו נדון ע"פ קרוב, כלומר פי' זה דאמרן בתיבות אלו בענין הזקן שהוא השופט שאינו נדון ע"פ קרוב והיינו מ"ש בסיפרי שם גבי זקן והובא בפ' זה בורר השופט אשר יהיה בימים ההם היה קרוב ונתרחק כשר זה הבין הרא"ם בפי' הרמב"ן וע"פ זה תמה עליו הרא"ם דאינן דומין הדרשות דשופט לכהן, דהדרשה דכהן הוא דאח"כ נתגלה שהיה פסול משא"כ בשופט דתחילה היה פסול ואח"כ נתכשר ברם לפי' הרא"ם שוין הריחוק והקירוב שמתחילה היה קרוב ושוב נתרחק גבי שופט וגבי כהן דמתחילה היה קרוב לעברות ונתרחק אלו הן דברי הרא"ם בקצת ביאור דבריו והוצרכתי לבארם להנצל ממה שהקשה עליו הרב בס' יקרא דשכבי דרוש מ"ד, ראשונה הקשה על מ"ש הרא"ם דמה הפרש יש ביניהם בין כהן לשופט וכו', דרב המרחק ביניהם דבשלמא בשופט צריך שיהיה חכם ומשו"ה אומר שיהיה כראשונים משא"כ בכהן אין צריך שיהיה צדיק וחסיד כראשונים יעו"ש, ולענ"ד לא קשה דהן אמת דאין צריך שיהיו הכהנים צדיקים וחסידים מ"מ אין זה אלא לקושטא דמילתא ומשום דכתיב אשר יהיה בימים ההם אבל אי לאו קרא הו"א הכי שהכהן צריך שיהיה כאהרן ובניו, ועוד היום ר' יהודה אמר במתני' שיתן לחבר בטובה דהיינו ת"ח.
עוד כתב עליו וז"ל ומ"ש דצריך שיהיה פי' קרוב ונתרחק דכהן כמו דשופט, מלבד דלדידיה נמי קשה דהא אינן שוין דבשופט הוי דהיה נשוי בתו וגרשה או מתה ודכהן היינו שהיה רשע וחזר בו עכ"ד. וכבר כתיבנא כונתו דלדידיה אף דאין הנדונות שוות מ"מ דומין הנושאין דמה שהיה בתחילה אינו עכשיו דבתחילה היה נשוי בתו ומתה ועכשיו אינו קרוב וכן בכהן דתחילה היה רשע ועכשיו בעל תשובה.
עוד כתב עליו וז"ל היכן מצא בהרמב"ן שמפרש קרוב ונתרחק שחשבוהו קרוב שהיה כהן כשר לא אמר פי' זה אלא במ"ש בסיפרי שהוא מוחזק וכשר לך וכו' על זה כתב פי' זה אבל בקרוב ונתרחק לא פי' כן אלא דקאי לזקן ולא לבכורים וכו' אלו דבריו. וכבר כתיבנא כונת הרמב"ן לדעת הרא"ם ומוכרח הוא כמו שהבין הרא"ם דאיך אפשר דידרוש כתוב הנאמר בבכורים לענין השופט דאין לומר באם אינו ענין דהא דרש אותו לאם שנמצא בן גרושה וכו' וכמו שהקשה איהו אח"כ להרמב"ן לפי מה שהבין הוא בדבריו נמצא דלפי מה שהבין הוא בדברי הרמב"ן דבריו אינן מובנים כלל וכלל, אלא ודאי הכונה לו כמו שהבין הרא"ם. הנה זכינו לבאר דברי הרא"ם ושוב ראיתי דגם הרב הנחלת יעקב ז"ל הבין כן בדברי הרמב"ן ותמה עליו ולא הביט דהרא"ם לא הבין כן.
וראיתי לו להנחלת יעקב תפש על הרא"ם דהבין בכתוב דאל השופט איירי בהבאת הדין ואינו אלא בהמראתו שאינו רוצה לשמוע לדין כדכתיב והאיש אשר יעשה בזדון וכו' אלו דבריו, ולא ידעתי מה ראה להשתמש מקרא דבתריה טובא והאיש אשר יעשה בזדון ולא מקרא גופיה כי יפלא וכו' דברי ריבות בשעריך וכו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' עוד הקשה על הרא"ם דשאני בכורים שהוא מצוה וכו' יעו"ש, וכבר תריצנא לזה בסמוך.
עוד כתב הנחלת יעקב על מ"ש הרא"ם אבל בסיפרי שנו אולי בספר הרמב"ן שהיה להרא"ם כתוב כן וכו', ולא ידעתי את שיחו מה הכוונה. עוד כתב הנח"י וז"ל ועוד קשה לי על הרא"ם הלא הרמב"ן לא פי' דברי הסיפרי מדעתו אלא מביא הפי' בשם הגמ' דקידושין וכו' אלו דבריו, והמה תמוהים דלא ראה הגמ' דקידושין ומשיג על הרא"ם, דהגמ' לא אמרה כן בעד הסיפרי אלא לעצמה והרמב"ן פי' (עפ"י) אותו הסיפרי ע"פ אותה הש"ס, וקשיא ליה להרא"ם דאינו סובל פי' זה בסיפרי ואיני מאריך בכל דבריו כי הרואה יראה דלא עיין יפה בדברי הרא"ם וע"פ זה כתב מ"ש.

ג

כהן וכו' שנאמר לא תוכל וכו'. עיין מ"ש מרן ומ"ש עליו הרב לח"מ בפ"א מהלכות בכורות הל' ט"ז יעו"ש, ולא ידעתי מאי קא קשיא ליה דדברי מרן ברורים דקאמר דמאי דהוצרך רבינו להביא קרא דלא תוכל אף דקאמר ר' שמעון דמק"ו נפקא וקרא אתא ללאו דאם אכלו קודם הנחה או קודם קריאה, מ"מ הוצרך להביאו משום דאין מזהירין מן הדין והיינו כמו שהקשה שם בש"ס לר"ש ותירצו דהכי נמי דקרא ללאו איצטריך אלא דמדהוה מצי למיכתב לא תוכל לאכלם וכתב בפרטות לאתויי מאי דדרש ר"ש וא"כ נמצא דעיקר קרא דלא תוכל ללאו דאוכל חוץ לחומה אתא לחיובי מלקות ולפ"ז אין מקום למ"ש איהו לעצמו בדעת רבינו דמ"ש קרא דלא תוכל וכו' משום שהוא דרשא יותר פשוטה וכו' יעו"ש כאלו הוא פסוק אחר והרי פסוק זה הוא דפשיט הש"ס מיניה אלא דמדהוה מצי למכתב לא תוכל לאכלם ילפינן תרתי וכדכתיבנא וברור.

ו

ומנין שהבכורים אסורים לאונן וכו'. הכי איתא בפרק כל שעה ור"ש נהי דהיקש לית ליה שמחה מיהא כתיבה ושמחת וכו' ההוא לזמן שמחה וכו'. ומאי דקשה לרבינו דפסק כאן אסור לאונן מקרא דושמחת דפסק דלא כמאן עיין להר"י קורקוס מה שתירץ בשני פנים ובתירוץ השני כתב דכן דרך רבינו להביא מקרא אחרינא שהוא ראיה פשוטה ולהסמיך הדין על כתוב שלא הוזכר בש"ס להיותו נכון ולענין דינא אין נפקותא יעו"ש. ואין להקשות לפ"ז דהא נפק"מ טובא לדינא דאי ילפינן מושמחת א"כ אין לוקין עליו דהוי לאו הבא מכלל עשה וכמ"ש מרן אבל אי הוי מהקישא לוקה וכמ"ש הריטב"א הביאו הרב כנסת הגדולה בשיירי או"ח בסוף הספר כללים נפרדים יעו"ש והוא מבואר בש"ס דסנהדרין דף ע"ג, דהא ליתא דעד כאן לא אמרינן הכי אלא דהיקש מופנה אבל בשאינו מופנה לא כמבואר ברש"י שם בסנהדרין ובכאן אינו מופנה כמבואר וא"כ בין הכי ובין הכי אינו לוקה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.