יצחק ירנן/ביכורים/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ ביכורים א

א

כ"ד מתנות כהונה ניתנו לכהנים וכו'. ועיין מ"ש מרן וז"ל ואיני יודע למה שינה וכו'. ועיין גם למהר"י קורקוס שכתב דמשם למד רבינו לכל כ"ד מתנות כהונה שכל שאינו מודה בהן אין נותנין להם וכו' יעו"ש. ולא ידעתי למה להו ליכנס בדוחק והא הש"ס בפירוש משוה להו דהא מותיב מהאי ברייתא לרב חסדא דאמר כל כהן שאינו בקי בכ"ד מתנות אין נותנין לו מתנה ודחי לדר"ח יעו"ש, ואם איתא דאינן שוין נימא דבעבודה צריך שיהיה מודה אבל במתנות כהונה צריך גם שיהיה בקי (ו)היאך יאכל ואי אינו בקי אין נותנין אלא ודאי דס"ל להש"ס דשוין נינהו ועיין להתוס' שם בד"ה ולאו וכו' שכתבו הוה מצי למימר וכו' יעו"ש וקשה א"כ נחזי אנן הנך תרתי ההיא דריש פרקין דנראה דוקא אם הוא תלמיד חכם נותנין לו ואם הוא עם הארץ אין נותנין לו והכא תלי ליה במודה דאי מודה נותנין לו אפי' שאינו ת"ח וע"פ דבריהם דלעיל ד"ה מנין שאין נותנין מתנות שכתבו דהיינו דוקא כשיש כהן חבר אבל אי ליכא כהן חבר אלא עם הארץ יתנו לו יעו"ש לא קשה מידי דהתם איירי בקדימה ולכן צריך ת"ח והכא איירי אף בדליכא אלא ע"ה לבד ואפ"ה אי מודה נותנין לו ואי אינו מודה אין נותנין לו.
אך קשה דא"כ אין מקום לדבריהם דהכא דכתבו הוה מצי למימר וכו' וליתא דאינו סותר לדרב חסדא דמ"ש ר"ח דצריך שיהיה בקי איירי אפי' בדליכא ת"ח דאי אינו בקי אין נותנין וההיא דתלי טעמא בת"ח היינו לאקדומי וא"כ משו"ה הש"ס לא דחי לר"ח מכח ההיא דמחזיקין בתורת ה' אלא מהך ברייתא דמודה. ורבינו שהשמיט ההיא דמחזיקין בתורת ה' יש לו מנת ס"ל שהוא על דרך ועשית הישר והטוב בעיני ה' כמ"ש בפי' המשנה דחלה משנה ט' פ"ד והיינו טעמא דאי הוי לפום דינא למה לא דחו בש"ס לדר"ח מהך כדעת התוס' דשפיר דומין זה לזה ומ"מ אין זה הכרח ואדרבא כדברי התוס' יש לדקדק דאינו סותר לדר"ח דמי שהוא ת"ח ודאי הוא בקי בדיניו וק"ל.

ב

וכל האוכל וכו'. כתב הרדב"ז ז"ל שהיא מצות עשה של תורה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם וכתיב והנותר מן המנחה יאכלו אהרן ובניו יעו"ש. מבואר מדבריו שהבין בדברי רבינו דהאי מברך הוא לקדשים דוקא דהיא מ"ע משא"כ בתרומה דליכא מ"ע דאי אינו רוצה לאכול תרומה כל ימיו אינו אוכל, ואתמהא דבפירוש כתב רבינו סוף תרומות דמברך הכהן באכילת תרומה אשר קדשנו וכו' ומה מאד יגדל התימה דאיהו גופיה הרגיש שם על רבינו איך מברך באכילת תרומה כיון דאין אכילת תרומה מצות עשה ותירץ דפי' וציונו שיאכלו הכהנים תרומה ולא זרים דהיינו שמותרת להם יעו"ש. וא"כ איך הבין כאן בדעת רבינו דלא יברך על התרומה. ומהר"י קורקוס כתב כיון דכל המצות צריך לברך עליהן ואכילת תרומה מצוה צריך לברך עליה וכו'. ודבריו תמוהים דהיכן מצא שאכילת תרומה מצוה ונראה דבמ"ש רבינו ריש פ"ח דהל' מעשה הקרבנות אכילת החטאת והאשם מצות עשה וכו' וסיים וה"ה לשאר הקדשים שאוכלין אותן הכהנים שאכילתן מצוה, נכנס גם אכילת תרומה ומ"מ נראה כונת רבינו דאף דהיא מצוה לאו מצות עשה היא שכן נראה דבחטאת ואשם כתב מצות עשה וכן באכילת שיירי מנחות כתב מ"ע ובאכילת שאר קדשים כתב שאכילתן מצוה ולא כתב מ"ע, ומצוה רצה לומר שדוקא כהן אוכלה ולא זר וכמ"ש הרדב"ז גבי ברכת התרומה שכתב רבינו וזה כתבתי בהניח דבאכילת תרומה ליכא מ"ע וכמו שנראה מהכתובים.
ברם אחרי ראות מ"ש רבינו בפי' המשנה פי"ז דאהלות מ"ד שכתב וז"ל אבל אכילת תרומה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מ"ע וכו' ע"כ. מובן היטב טעמו של רבינו שכתב לברך אשר קדשנו וכו', וכן הרע"ב שם באהלות נמשך אחר רבינו וכתב דאכילת תרומה איכא מ"ע. אמנם צ"ע היכן מצאו מ"ע זאת ושוב ראיתי דרבינו בספר היד לא ס"ל הכי דבאכילת תרומה איכא מ"ע שכן בריש הל' תרומות שמנה רבינו מצות עשה ולא תעשה דאיכא בתרומה לא מנה מ"ע לאכול תרומה משא"כ בריש הל' מעשה הקרבנות מנה שם מ"ע לאכול חטאת ואשם וכן מצות עשה אחרת לאכול שיירי מנחה מורה בפירוש דבאכילת תרומה ליכא מ"ע וחזר הדין דמ"ש לברך באכילת תרומה כמ"ש הרדב"ז דרצה לומר דרשאי לאכול משא"כ זר דאינו רשאי ועדיין צריך להתיישב בזה.

י

החמש שבירושלים הן קדשים קלים וכו' והבכור וכו' ואין מקריבו אלא איש. מדנשתמש מטעם דאין מקריבו אלא איש ולא מטעם שהוא לאנשי משמר וכמ"ש גבי חמש שבירושלים שהן לאנשי משמר מורה בפירוש דס"ל דהבכור אינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל כהן שירצה וע"פ ראות דבריו אלו נאמנו דברי הרב פר"ח במים חיים בנימוקיו על רבינו פ"י מהל' בכורות הט"ו שכתב רבינו יראה לי שהבכורות נותן לכל כהן שירצה, וכתב מרן דהיינו טובת הנאה לבעלים, ובספרי תועפות ראם הקשיתי דא"כ למה כתב יראה לי דבין למ"ש מרן בב"י סי' של"א בעד רבינו במ"ש פי"ב מהל' תרומות בין למ"ש הפר"ח יו"ד סי' ס"א שהוא ירושלמי איך כתב יראה לי, וכן לא נראה להפר"ח פירוש זה ופי' לעצמו וז"ל פי' אפי' בכור תמים ואף לכהן שאינו מאנשי בית אב וראיה מש"ס ערכין דף כ"ח החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה החרים שדות נותנן לכהן שבאותו משמר עכ"ל. וכן פירשנו אנחנו קודם ראות דברי הפר"ח ברם לא הונח לנו שעמד לפנינו ככותל דברי רבינו בפי' המשנה פ"ד דחלה מ"ט וז"ל אמרו בגמ' הבכורים והבכורות לאנשי משמר והשאר לכל כהן וכו' והוא גמ' ירושלמי על האי מתני' וז"ל יש מהן לאנשי משמר ויש מהן לכל כהן כיצד החרמים והבכורות וקדשי המקדש והבכורים לאנשי משמר ושאר כולהון לכל כהן. ונמצא סותר זה לפי פי' זה לדברי רבינו ואף דלא מצינו לרבינו שכתב בפירוש בספר היד דהבכורות הן לאנשי משמר כמ"ש בחרמים וקדשי מקדש וביכורים מצות עשה, אפשר שסמך על איזה דיבור באיזה מקום ואנחנו לא נדע אבל שנפרש דבריו ע"פ שנאמר שאינן לאנשי משמר היפך דבריו והירושלמי לא נראה בעינינו ודחינוהו.
אמנם אחר שראינו דבריו אלה דאתן עלה נראה בפירוש כונתו בהל' ביכורים כמ"ש הפר"ח ואנחנו קודם ראות דבריו. ומ"מ הפר"ח שלא זכר דברי רבינו דאנן קיימין איך פי' כן, דאילו זכר שר היה מביאן לסייעתו וכן בס' בירך יצחק בסדר תבוא הבין כן בפשיטות שלא ירד בויכוח הזה דאנן קיימין. אך קשה על רבינו דהוי היפך הירושלמי מוסכם בלא חולק וכן מדבריו בפי' המשנה וצ"ע.

וכן

פדיון הבן לזכרי כהונה וכו'. כונתו דאף דמקרא זה הוא בספר במדבר גבי בכורות העודפים על הלוים דהצריכם הכתוב ליתן חמש סלעים והיא מצוה בפני עצמה מ"מ הכל הוא פדיון בכורות ודינם שוין מה אותן חמש שקלים לאהרן ובניו דוקא אף פדיון בכור זה לזכרים דוקא וכ"כ הרא"ש ג"כ בסוף בכורות וכן דעת התוס' בחולין דף קל"ב ד"ה רב כהנא, שכתבו ואחר יש שהיה כהן בקידושין דף ח' רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן עכ"ל. ואי פדיון הבן ניתן לנקבות מה הכרח הוא דאיכא שנים, אימא דלא היה אלא אחד ובשביל אשתו הוה שקיל סודרא אלא ודאי ס"ל דפדיון הבן אינו אלא לזכרי כהונה. אמנם בפסחים דף מ"ט כתבו לקושיא זו דשקל סודרא בשביל אשתו היפך הא דכתבו הכא ובקידושין כתבו שניהם יעו"ש נראה דלא גמרו בדעתם אי מדמינן חמשה שקלים דבמדבר סיני לה' סלעים דפדיון הבן או לא.
וראיתי להר"א בן עזרא בפי' על החומש גבי כתובים שחייבם לבכורות העודפים חמשת שקלים כתב וז"ל יש מכחישים אומרים מזה נלמוד כי פדיון כל בכור חמש שקלים ואינה ראיה כי זאת מצוה בפני עצמה והאמת דברי קבלה עכ"ל. ולא זכיתי לדבריו כי מקרא מלא דבר הכתוב בסדר קרח ופדויו וכו' כסף חמשת שקלים וכו' וצ"ע.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.