יפה תואר על שמות רבה/מג

יפה תואר על שמות רבה מג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה מג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

כך פתח ר' תנחומא. משום דבעי לפרש ויחל משה שעמד בקלות ראש כדמסיים לכן מתחיל בפסוק זה דכתיב עמד בפרץ לפניו ומ"ש רחב"ח ע"ז שהעמיד פנים כ"י כנגד הקב"ה:

מסביר פנים. י"ג אינו מסביר. ולפ"ז פירושו שאינו נושא פני הדיין אלא מעמיד פנים כנגדו עד שיודה לו. שנאמר ואתנה את פני אל ה' האלהים לבקש וגו'. ודריש ממה דכתיב ואתנה את פני ולא את לבי כי הלא המתפלל מכין את לבו לתפלה לכן מפרש שהעמיד פנים. ואע"ג דלא מצינו בתפלת דניאל דבר אשר יורה על העמדת פנים בשלמא בתפלת מרע"ה נמצא למה ה' יחרה אפך וגו' אבל דניאל אמר רק וידוי העוונות ובקשת סליחה ברחמים. י"ל דכתיב אח"ז ועוד אני מדבר ומתפלל משמע שדבר עוד דברים אשר לא נזכרו בקרא:

מה עשה משה נטל את הלוחות. ס"ל לרשב"ן שבשעה שה' נתן את הלוחות הוא שעשו ישראל העגל והקב"ה היה תופס בטפחיים ומשה בטפחיים ובקש ה' לחטפן מידו וגברה ידו של משה וחטפן כדאיתא בהדיא במסכת תענית בירושלמי ודלא כר' לוי או כרבנן דלעיל פמ"א:

לקדש אשה עד שהסרסור הולך קלקלה כו' כצ"ל. ופי' שהלך וקדשה ועד שחזר והלך מאצלה מיד קלקלה ולפ"ז כבר נתקדשה למלך וקריעת הכתובה כדי כשתדון כפנויה שתכחיש ותאמר פנויה הייתי וכן בנמשל ישראל כבר היו מקודשים לה' אלא שראה שידונו כאלו לא נתקדשו עדיין. ולקמן פמ"ו מדמה לאשה שנשאה כבר וכן הוא לפי המשל בתנחומא שהניח אשתו עם השפחות ע"ש:

ומה שנתן לו המלך כצ"ל. פי' החפץ מה שנתן לקדשה והוא קרע את הכתובה וגם החפץ מה שהיה בידו לקדשה לקח בידו להראות כי עוד לא קדש אותה אחרי שהחפץ בידו:

בקלות ראש. דריש ויחל לשון חולין [ונראה דדריש ויחל כמו ויקל בחילוף החי"ת בקו"ף אשר החילוף הזה מצוי מאד בשפת עברית]:

הה"ד חמת מלך. דריש ויחל מלשון לא יחל דברו שהוא לשון ביטול לומר שבטל חמת ה' והיינו את פני ה' שפי' פנים של זעם ע"ד פני ילכו:

ב  [עריכה]

מדבר במשה. וכיוצא בו בפרק יש נוחלין כל שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר חמת מלך:

שנאמר עיר גברים. ובמשה קמיירי בהורדת התורה כדלקמן בויק"ר פל"א:

ג  [עריכה]

כמין דורון. נראה דהיינו מה שמסר נפשו על ישראל כדרך שאמרו במכילתא על ואם אין מחני נא מספרך וזה כמין דורון שבא לבטל חרון אף במנחה וכן רצה משה לפייס את ה' עם ישראל בהיותו הוא דורון וכפרה תמורתם:

לשון חלוי כצ"ל כי בערבית קורין למין מרקחת הנעשה מדבש חלוה ובמגילה בלשון זה אנא שדרי ליה חוליא ושדר לי חורפא:

ולא עשה. ופי' מעולם לא עשה משה כדבר הזה כי מעולם לא בא מעשה כזה לידו שיצטרך להתפלל שיעשה המר מתוק אלא כשעשה ישראל העגל ואמר זה לומר שהבין שמסורה זו לא הוצרכה לו אלא לכאן ולמי מרה לא הוצרך שהרי כבר צעק אל ה' שיעביר המים ויביא מתוקים. ומה דאיתא במדרש כיון שבאו ישראל למדבר זה ט"ס הוא כי גם מתחלה היו במדבר אבל צ"ל כיון שבאו ישראל למדה זו או שצ"ל לדבר זה במקום למדבר:

אמר לו משה דבר שלעולם לא בקשת לאבד כצ"ל. והיינו מ"ש לפי שאין דבר בעולם שאין לצורך ולכן אין לבקש שיעברו מן העולם ואיך אתה מכלה את ישראל והסופרים טעו וכתבו רבש"ע במקום דבר של עולם:

ד  [עריכה]

שהתיר נדרו. אע"ג דאמר קונם הנאתו על בני עירו אין אחד מהם יכול להתירו מפני שנוגע בדבר של תועלתו מתיר כדפי' הריב"ש בסי' ת"ו וכ"ה שיטת הטור. והכא הוא תועלת למשה בהתרה זו שמתעלה ע"י ישראל כי בירידתן נאמר לו לך רד כדלעיל. י"ל כיון דאמר ליה ואעשך לגוי גדול לית ליה הנאה אדרבה היזק שאע"פ שמ"מ נתקיים בו כמ"ש ז"ל מ"מ הוא לא יגע עכשו ולפי מחשבתו הוא מפסיד. ובענין כל המאמר זה עי' בעין יעקב בפר' אין עומדין שכתב בשם הרשב"א שהכל הוא דרך משל. והאריך שם בדברים אשר יקובלו על הדעת:

ה  [עריכה]

פתח לו הקב"ה. פי' במה שאמר ה' אלהיך ולא אמר אלהיכם כדי שיהיה להם פתחון פה לתשובה. אף שידע הקב"ה שהמה יחטאו גם אם אמר אלהיכם. ומפרש ויחל משה את פני ה' אלהיו ע"י הפנים שנתן לו ה' במה שאמר כי הוא אלהיו ולא אלהיהם. וז"ש במדרש אפשר שלא נעשה בהם מה"ד על שבטלו את הדבור ששמעו מפי הגבורה וכדלעיל בפמ"ב ואמר לו משה כי הדבור הזה היה אלי ואנכי לא בטלתי:

שמא להם אמרת. והא דאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה לדברי ה' קאמר דאפי' את"ל שחטאו אני אומר שתשא להם חטאתם ואם אין מחני נא:

לפיכך חזר וכתבה בל"ר. פי' בפר' קדושים דווקא דשם נשנו עשרת הדברים כדאיתא בתו"כ. אבל בלי זה הטעם מצינו כמה פעמים וחללת את אלהיך אני ה' אלהיך וכדומה בלשון יחיד:

ו  [עריכה]

ר"י אומר למה הדבר דומה כו'. נראה דדריש למה ה' יחרה אפך בעמך. למה יחרה אפך על החוטאים הלא רבים הם בעמך אשר מקיימים את התורה:

ז  [עריכה]

עמך חטאו. דהיינו הערב רב כדלעיל פרשה מ"ב. והוא שאמר משה למה ה' יחרה אפך בעמך על ישראל אף על גב שהערב רב עשו את העגל ולא ישראל מ"מ כעס ה' על ישראל שלא מיחו בידם שנטפלו קצת להם:

שלא יאמרו לעשות עבודת כוכבים. ואע"ג דכל עבודת כוכבים אין בה ממש והבל היא בלי מועיל מ"מ האדם נענש על זה. בשביל טעותו להאמין בהבלים. אבל בעגל לא האמינו בו כמ"ש האבן עזרא ומפרשים רבים ולא חשבו לעבודת כוכבים ממש ורק בדרך מנהיג וכמ"ש לעיל:

ולמדו מהם בניך ואף הם עשו העגל. כי המצרים עבדו לטלה שהוא הבכור באפודת חגורת המזלות וכשראו ישראל מפלתו חשבו כי מזל שור הבא אחריו באפודת המזלות גבר ממנו ועשו ישראל עגל כנגדו. וז"ש שלמדו ממצרים כי מעבודת המצרים נתעו לעבוד במזלות:

ואם תאמר בשביל שהחמיץ יינו כו'. פי' לכן לא יחוס על הוצאות הכרם כי לא ניחא לי' בכרם רע כלל מ"מ כיון שהוא רע רק בשביל שהוא נער ובהמשך הזמן יעשה יין יפה יש לו לחוס להוצאותיו ולהניחו עד שיעשה יין יפה וכ"ה בנמשל בישראל כיון שהחרטה מצויה בהם הלא יעשו אח"ז יין טוב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף