יפה תואר על שמות רבה/מד

יפה תואר על שמות רבה מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה מד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ט  י  

א  [עריכה]

למה נמשלו לגפן. עיקר הקושיא היא למה מדמה את ישראל לגפן ולא לפרי הגפן. כי הגפן אשר מורה גם על העץ הוא רע ושפל. ומשני שמדמי לעץ הגפן לענין שאם עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר היא משבחת ואע"ג דבפ"ק דע"ז משמע כי כל העצים ג"כ משובחים אם יטעו אותם במקום אחר אפשר דגפן משתכחת טפי א"נ דאין דרך לעקור העץ ממקומו ולשתלו במקום אחר שפעמים שהם מתיבשין מיד אבל בעץ הגפן לא כן הוא:

כל אותן הדעות האמורות בו והנה גפן לפני וגבי גפן ממצרים תסיע כו' כנ"ל ופי' כל הדעות שנדרשו על המשל של גפן וכמ"ש בפרק גיד הנשה אומה זו נמשלה כגפן זמורות שבה אלו בעלי בתים כו' וכן דרשו ע"ז בויק"ר פל"ו ובמדרש תהלים וז"ש אחרי אשר תדרוש הדרשות הזה הנכון הוא לדרוש הדרש הזה מה הגפן היא חיה כו':

ענני ה' ענני. ואע"ג דהכתוב ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל כתיב ברישא והדר כתיב ענני ד' ענני. הלא תפלתו הראשונה היתה בזכות אבות. ושמא י"ל כיין דענני משמע בזכותו וכמ"ש רז"ל ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי ע"כ א"א דיהיה הכתובים כסדרן כי אם לא נענה בזכות אבות איך חשב אח"כ להיות נענה בזכות עצמו וע"כ הכתובים שלא כסדרן נאמרו. ונענה רק מפני כבוד אבות אך הכתוב הקדים את התפלה בזכות האבות בראשונה בשביל שהיא תפלה נכבדה:

ב  [עריכה]

לא אמרו אלא כנגד דוד אביו. ע' בשבת בפרק במה מדליקין בדרשה זו:

הוי ושבח אני את המתים מן החיים זה משה. פי' דגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שע"כ גדלה זכות האבות עכשו ממשה שהיה חי. אע"ג דמשה גדל מהאבות כדלקמן פ' ברכה גבי רבות בנות עשו חיל. בכל זאת לא נענה רק בזכות האבות באשר שהם כבר מתו. אבל קשה הלא מקרא מפורש הוא לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו אלמא בזכותו נענה ואיך אמר כאן בזכות האבות וכן הוא בפ"ק דברכות כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם לפיכך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. ובמ"ק איתא כיון שבאו ישראל לאותו מעשה לא הניח משה זוית בקרקע שלא נתחבט עליה ולא נענה מה עשה נתלה במעשה אבות א"ל הקב"ה אבות העולם מה להם עלי כיון שאמר אשר נשבעת להם בך כו'. אלמא כי לא זכות האבות הועילה להם אלא השבועה. וגם לקמן בפרקין משמע דאהני זכות אבות להצילם מג' מלאכי חבלה וזכות משה ג"כ לסלק מלאך אחד. אבל באמת כלהו איתנהו. השבועה. וזכות אבות וזכות משה. השבועה עמדה להם להרבות זרעו של אברהם ככוכבי השמים ולא יכלו לעולם. וזכות אבות עמדה להציל גם את הנמצאים לבלי ישחיתם ולהקים את הברכה ע"י שבט לוי שלא חטאו בעגל. אבל זכות אבות לא הועילה רק לסלק את שלשת מלאכי חבלה וזכות משה סלקה גם את הרביעי. ובכל זאת אמר הכתוב לולי משה בחירו אחרי שהוא היה הגורם להזכיר את השבועה ולעורר את זכות האבות:

ג  [עריכה]

שאין אתה מתנקה. פי' כי האדם מתנקה מעונותיו ע"י היסורים שיסבול בעוה"ז כדאיתא בספ"ק דקדושין. ואם יבקש שכרי בעוה"ז ולא יסבול יסורים לא יהיה מתנקה מעוונות שבידו:

האיך היה מזכיר זכור לאברהם. פי' כי אם בקשו שכרם אז נתמעטה זכותם שהיו עובדים את ה' על מנת לקבל פרס. והלואי שתעלה הזכות לעצמן ועתה גברה זכותם גם להציל את בניהם:

ד  [עריכה]

בשביל שבטלו עשרת הדברות. דכיון דעברו על גלוי עריות כדאיתא לעיל על פסוק ויקומו לצחק. והנואף עובר על עשרת הדברות כדאיתא במ"ר פ"ט ומ"ש לעיל לא היה להם לחטוא אלא בשלי כבר תירצנו שם:

ה  [עריכה]

למה מזכיר כאן שלשת אבות ולא הזכיר האבות במתאוננים במרגלים ובעדת קרח. ומשני משום דכאן הרבו לחטוא אשר נכון היה לדונם בהרג ובשריפה כמו בעיר הנדחת וגם בגלות להשוגגים לכן זכר השלשת אבות להסיר מהם שלשה הפשעים האלה:

ו  [עריכה]

למה הזכיר שלשה אבות. כאן אין הקושיא כמו בסימן שלפני זה. דקושיא זו לא מתורצת בסימן זה. אבל הקושיא היא כיון דהזכיר השבועה למה מזכיר עוד את שמות האבות דהשבועה לבד היא די לסלוח להם כדי שיתקיימו בהם להרבות את ישראל ככוכבי השמים. ומשני כי עיקר הטענה הוא מטעם האבות ומה שהזכיר אשר נשבעת להם איננו מצד חיוב השבועה אלא מצד מה יש לך להשיבם וכדמפרש ואזיל. כי באמת השבועה כבר בטלה בחטאם. אבל מ"מ א"א להשיב בזה פניהם אם יקומו ויבקשו הבטחתך להם:

ז  [עריכה]

למה הזכיר כאן משה. כאן יתפרש הקושיא למה הזכיר כאן שלשה האבות יותר מבשאר מקומות וכמו בסי' ה' וע"ז מתרץ כדי למצוא עשרה אשר ה' בקש מידו למצוא כאן ולא בשאר מקומות:

הרי שבעה. ובד"ר חשיב עוד ע' זקנים ונדב ואביהוא. וי"ל דמצי סבר שכבר חטאו כמ"ד דאספסוף אלו ע' זקנים והם אצילי בני ישראל שזנו עיניהם מן השכינה והאריך להם אז כדי שלא לערבב שמחת התורה כדאיתא בספרי ובפסיקתא והא דלא חשיב את חור י"ל שהקב"ה הודיעו למשה שנהרג כדלעיל. והא דלא חשיב בצלאל ואהליאב שהיו צדיקים כדלקמן יש לומר שעדיין לא היה משה יודע בהם. וכן י"ל הטעם הזה לענין מכיר ויאיר ואלדד ומידד דאע"ג דאמר לעיל יאיר ומכיר קיימוה ס"ל לאגדה זו שעדיין לא קים למשה בגוייהו:

ט  [עריכה]

אמר הם בטלו. גם בזה בא לתת טעם למה מזכיר את אברהם יצחק ויעקב לאמר כי קרבו הדורות מאברהם ועד עתה. ואיך תבטל את סוף הדברות ועושה חסד לאלפים וזה לא נאמר בתנאי דוקא אם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. כמו בפוקד עון אבות דמוכח שמיירי באוחזים מעשה אבותיהם מדכתיב לא יומתו אבות על בנים כדאיתא בסנהדרין. אבל קשה הלא בב"ר פע"ו איתא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם מתקיים אני עליו כו' והכא שחטאו מה להם ולחסדי האבות. וי"ל דהתם מיירי לענין הפגעים הבאים עליו כגון עשו שבא כנגד יעקב ומפגע ומקרה זכות אבות לא יציל את בנים הרשעים. אבל להאריך אפים ולבלי לכלותם מעל פני האדמה יועיל זכות אבות גם לבניהם אפי' כשחטאו:

אף הראשונות תהיתי. פי' מה שאמר ה' ששבועת האבות תתקיים במשה חזר מזה. ואף שמשה טען כי מצד ברית השבטים א"א לקיים בו. מ"מ היה אפשר להשאיר אחד מכל שבט כגון כלב מיהודה ויהושע מיוסף ויעשם לגוי גדול ויכלה שאר הדור גם מזה חזר בו דכיון דצריך להשאיר משאר השבטים אף מי שאינו כדאי להשאר א"כ יניח את כולם. ודייק לה מדכתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר ולא קאמר וישמע ה' למשה אלמא דהדר ביה לגמרי. ובענין תהיתי עמ"ש לעיל פמ"ג:

י  [עריכה]

מהו אשר נשבעת להם בך. פי' מה זו טענה על דברי ה' אשר אמר ואעשה אותך לגוי גדול הלא תתקיים השבועה במשה. ומשני דטענתו היתה כיון דנשבעת להם בך צריך לקיים הדבר כאשר דברת להם לכלל בניהם. ולא ע"י פרט אחד מבניהם:

בא ישעיה ופירש שהשבטים נקראו עובדי ה' ושיש להתפלל בזכותם ומשם למדנו לפרש כמו כן עבדיך מהכא. ודריש את הכתוב זכור לאברהם ליצחק ולישראל ולעבדיך. והוי"ו והלמ"ד של וישראל נמשכים גם על עבדיך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף