יפה תואר על שמות רבה/כד

יפה תואר על שמות רבה כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה כד

פיסקא: א  ב  ג  ד  

א  [עריכה]

שקרע לכם הים כו'. הנה מנה את הנסים אלו ולא מנה האותות והמופתים אשר עשה בגללם בהיותם במצרים משוה דמפרש עם נבל ולא חכם על צלמו של מיכה שעבר עמהם בים כי בזה עשו נבלה וע"ד וינבל צור ישועתו. ועוד שהמרו דברים כלפי מעלה. ולא חכם שהניחו דברי תורה וחכמה והתעסקו בדברי תפלות. והלא הוא אביך קאי על קריעת ים סוף שנהגם ה' כאב המציל את בנו וכמ"ש לעיל פכ"ב משל למי שראה הגייסות באות עליו והי' בנו עמו כו' ע"ש ולכן הזכיר כאן ג"כ והיתה ידו אחת משקעתן כו'. ומפרש קנך לשון קנין כלומר שהרבה לך עושר ונכסים. וז"ש ונתן לכם כספם וזהבם וכו'. ומפרש הוא עשך על מה שפרנסם במדבר וע"ד כל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו ומפרש ויכוננך שכונן אשוריך ולא הניח אותך לברוח כי הפיל שונאיך לפניך. ולכן מונה המדרש רק אלו על מה שהפסוקים בפרשה זו מרמזים עליהם:

שלא היו רוצים לירד. זה ע"פ דעת ר"י. ולר"מ האומר כי כל אחד חפץ לקפוץ תחלה היתה המראתם בזה במה שאמרו המבלי אין קברים במצרים וכמ"ש המפרשים:

שהי' עד עכשיו לח מן המים. הרד"ק בפי' לתהלים הקשה על דרש הזה הלא כתיב וישם את הים לחרבה. וכן כתיב ויוליכם בתהומות כמדבר מלמד שלא היה שם טיט אלא יבש הי' כמו המדבר. אבל אין זה דחיה כי מ"ש הכתוב וישם את הים לחרבה הוא בבחינת מה שהי' לפני זה מים רבים יקרא עתה חרבה וכמו בנח דכתיב חרבו המים מעל הארץ חרבו פני אדמה. וע"כ נשאר טיט שם כדפירש"י שהרי אח"ז כתיב ובחדש השני בשבעה עשר לחדש יבשה הארץ. וממ"ש ויוליכם בתהומות כמדבר אין סתירה כי אין פירושו שיבש היה כמדבר. אבל פי' ששם להם דרך במים עזים כאשר שם להם במדבר. ולעיל פכ"א דרש מה במדבר לא חסרו אף בתהומות:

שנאמר עם נבל וגו'. זה הלשון אינו מדוקדק דהא בקרא זה הוא מדבר ונראה דצ"ל שנאמר בני שכנים המה ולא חכמים המה:

ואתה בו"ד למטה אין אתה כו'. ומפרש עם נבל כמו נפל. ופירושו הלא נופל אתה ותחתון לגבי העליונים:

כשהיא חיה צ"ל כשהוא היה בולעה. ופי' אם היתה הפת חריבה היתה משרטת במעיו כשנדבקה שמה. ולכן ברא הקב"ה מעין וזה הלחות שבגרונו ועי"ז יורדת הפרוסה גם כשהיא חריבה:

ומדבר דברים יתרים. ומפרש עם נבל שדובר נבלה בבריאת ה' ובהשגחתו כאלו יש דברים הנבראים אך למותר או כי ישים דופי בהשגחתו לאמר כי אך רעה לבני אדם תבוא מידי ה' וכדומה. הלא מבשרך תחזה כי אין גנות בבריאה. וכל אשר עשה ה' אך טוב הוא. וע' במורה ח"ג פי"ב:

שנאמר גוער בים. משום דלשון גערה לא תפול רק על בן דעת לכן מפרש גוער בים על שר של ים. וכן הא דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו מפרש נמי על השר או המלאך הממונה עליהם:

אלא בשביל ה' דברים. כי המה בהגיעם למעלות כאלה עד כי זכו לומר שירה ע"י רוה"ק ששרתה עליהם. לא עלו על לבם עוד כי יש גבוהה עוד ממעלתם. ולא ידעו כי קבלת התורה תזכך זוהמתם ותציבם במעלה יותר גבוהה. גם לא הבינו כי ארץ כנען טובה היא מארץ מצרים אשר היא כגן ה'. ולכן בקשו לשוב למצרים אשר בה ישבו שנים רבות. ונודעת להם היטב. ואע"ג שהבטיח הקב"ה לאברהם ודור רביעי ישובו הנה וגו'. וכי אפשר שלא ידעו מזה. ועוד שהרי אמר הקב"ה וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ זבת חלב ודבש. וגם בשירתם אמרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. וי"ל שחשבו שזה יהיה בהמשך הזמן שידגו לרוב ויגבר כחם לכבוש את ארץ כנען. ובקשו לשוב למצרים עד אשר יגדלו ונכבשה הארץ לפניהם:

ב  [עריכה]

באו ופרעו את השטר כו'. והא דלא אמרו נתנה ראש תיכף אחר קבלת התורה. י"ל כיון דמצות רבות נאמרו להם התלויות בארץ לכן לא יכלו לשוב עוד לארץ מצרים:

ר' אלעזר אומר כו'. עייו במכילתא כי פה הגירסא משובשת:

ג  [עריכה]

כך ישראל יצאו ממצרים למדבר. וזה בשבח ישראל נאמר ע"ד לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ולא שאלו איפה הוא מוליכם בארץ שממה בלי מחיה:

כך הנהיג הקב"ה מ' שנה כו'. וגם זה בשבת ישראל נאמר כי סככן בענני כבוד. ולא הושיבם בבתים כדי שיהיו שם בלא בתים וכרמים ויהיו פנויים לעסוק בתורה וכמ"ש במכילתא על פסוק כי קרוב הוא ע"ש. וכן מ"ש לא התקין להם אפיטיקון הטעם שלא יהיה מזונם מוכן לימים רבים וישכחו במשך זה הזמן את ה' המכלכלם:

יכול אף ישראל כן. פי' על דור המדבר לבד קאי דס"ד מאחר דעין בעין נראה ה' להם ועננו עומד עליהם ס"ד דהם היו כמוכרחים. ובפרט אחר שבקבלת התורה כפה עליהם הר כגיגית ולכן אמרינן כי לא יקבלו שכר על זה. אבל על כלל ישראל אין צריך לראיה כי שכרם אתם אחרי כי כתוב הדר הוא אם בחקותי תלכו ועוד כתובים רבים המבטיחים שכר לשומרי דבר ה':

אי מה הצאן מתוקן לטביחה. כלומר אם יחטאו סד"א כי יהיו כצאן ההרגה וכל אוכליהם לא יאשמו לכן אמר כי בכל זה כל מכניעיהם לא ינקו רע מהטעמים שכתב הרמב"ן בפ' לך לך:

שנאמר משכני אחריך נרוצה. עמ"ש בזה בחזית:

ד  [עריכה]

שיש מדבר ששמו שור. כי המדבר הזה נקרא איתם כי כן מצינו בפ' מסעי וילכו דרך שלשה ימים במדבר איתם וכן כתיב וילכו שלשה ימים במדבר והוא מדבר שור שע"כ הודיעו. לפתוח הבי"ת במדבר כמו שאמר הראב"ע אלא שקראו מדבר שור לרמוז לענין אברהם וכאלו פי' אל מדבר שור מפני דבור העומד בין קדש ובין שור:

שורות שורות דגלים דגלים. ע' לקמן במ"ר פ"ב בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים והיו כלם עשוים דגלים דגלים כיון שראו אותם ישראל התחילו מתאוים לדגלים כו' אלא שלדעת אגדתנו היה תאוה זו בים מכל מקום לא הפיק ד' רצונם עד אחר מתן תורה שהיו ראויים להדמות למלאכי השרת:

מדבר כוב. ונקרא שור ע"ד נוטריקון שרף ועקרב ורעב. ובמכילתא נראה דדריש מדבר שור מלשון הבטה ע"ד ותבט עיני בשורי על שם הבטת האפעה בצל העוף ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף