יפה תואר על שמות רבה/כג

יפה תואר על שמות רבה כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה כג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  

א  [עריכה]

הה"ד נכון כסאך מאז. משום דק"ל למה כתיב אז ישיר משה. ולא כתיב וישר משה וכמו ותשר דבורה וברק וכן וידבר דוד לה' את דברי השירה. ומלת אז תבוא להבדיל מהזמן העבר או העתיד וכמו והכנעני אז בארץ שפירושו אז ולא עתה או אז ולא קודם ועוד רבים. וכן תבוא מלת אז על תכיפות וסמיכות וכמו אז חללת אז דברת וא"כ מה צ"ל אז ישיר משה דפשיטא שהשירה היתה בזמן הישועה. ואם בא לומר שאחר זאת לא אמר שירה דזה ליתא דהא שירת האזינו אמר אחריה. ואם בא לומר שקודם משה או אחריו לא נאמרה שירה מאחרים גם זה ליתא די' שירות נאמרו בעולם כדאיתא במכילתא. מהם קודם משה ומהם אחריו. ועמ"ש לקמן סי' ד' להכי מייתי הכתוב נכון כסאך מאז ומפרש שאז נתישבה מלכות ה' ע"י השירה ולא קודם:

ב  [עריכה]

שנאמר אבותינו במצרים וגו'. וזה כתיב לפני ויאמינו בדברו ישירו תהלתו. ומפרש את הכתובים כן אבותינו במצרים שראו אותותיך ונפלאותיך במצרים לא השכילו להאמין בה' וימרו על ים בים סוף ואמרו המבלי אין קברים במצרים וגו' ולא בטחו בישועת ה'. אבל כשהושיעם ויגער בים סוף ויחרב אז ויאמינו בישועתו. וזה שדרש אז ישיר משה בזכות האמנה אז זכו כי ישירו תהלתו:

ג  [עריכה]

הה"ד נופת תטופנה שפתותיך. כוונת הסימן הזה כן הוא. כי משה בחטאו במה שאמר ומאז באתי אל פרעה חטא בנקודת הזמן כי אז בזמן הזה הרע לעם הזה והצל לא הצלת ואף כי האמין משה אשר ה' המגיד מראשית אחרית דבר מוציא ישע ועזר גם מרעה ושעבוד. אשר משה נכשל בלשונו ושם לבו רק על נקודת הזמן ומאז באתי לדבר אל פרעה והסיר עינו מהעתיד. ובא עתה לתקן את עונו ואמר אז ישיר משה כי מנקודת הזמן הזה נושע ישראל ותהיה להם תשועת עולמים כי תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ומביא למשל ממדינה שמרדה על מלכה. והדוכס שלא ראה את הנולד אמר כי כבר אבדה כל תקוה למלוך עליהם וכאשר הכניעם המלך הביא לו העטרה להמליכהו לארך ימים. וכן היה במשה:

ממכות שאני מכה אותך כו'. ודריש וממכותך ארפאך לא כי תרפא מהמכות. אבל מהמכות תבוא לך הרפואה. כי אם תפרש כי המכות תחדלנה ע"י רפואתך היל"ל ארפא את מכותך וכמו נרפא הנגע נרפא הנתק ומחץ מכתו ירפא.

ר' נתן אומר ירדינן. לא ידעתי מהו ובמכילתא הגירסא רנ"א זה עץ קתרוס וקתרוס הוא תרגום של עצי גופר ובתנחומא הגי' רנ"א זה הרדופני. ועי' בערוך ערך הרדפני:

מ"מ עץ מר היה. עי' בילמדנו על הכתוב ויורהו ה' עץ הוכחת הדרש הזה:

ד  [עריכה]

הה"ד פיה פתחה בחכמה וגו'. ופליגא אמכילתא דתני ששירה ראשונה אמרו ישראל במצרים והיינו השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. וכן על מ"ד שהשירה ראשונה אמר אדם והיינו מזמור שיר ליום השבת כדאיתא במדרשות ובתרגום שיר השירים:

מה ראו ישראל לומר שירה באז. הנה אז ישיר משה איננו משירת ישראל ורק התורה תספר את זמן השירה מתי היה. וכן או הוחל לא נאמר ממכעיסי השם ורק הספר מספר כי אז הוחל וגו' אבל פירושו כמו באו הוחל היתה ראשית הזמן על כמה דורות שנמשכו אח"ז והכעיסו והקציפו את הקב"ה כי ראו ישראל לומר השירה באז אשר זה יהיה ראשית הזמן לבני אדם כי יודע להם אשר ה' הוא מלך עולם והוא ימלוך לעולם ועד:

ואין אז אלא לשון בטחון. ופי' של אז הוחל כי אז בטחו בהבליהם ואז ישיר כי אז בטחו באל מושיעם:

ה  [עריכה]

מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה. פי' עשיתיך כלה במתן תורה כי אז נתיחסו ישראל לה' ככלה לבעלה ופי' אע"פ שמטיט ולבנים לקחתיך ולא היית מוכן לקבל הנבואה מאת ה' ולא יכולת לקבל חכמה ומוסר בכל זאת הקב"ה מרוב אהבתך אליך הקרוב אותך אליו. ולא הביט על העדר הכנתך לזה:

למה ב' פעמים כו'. ע' בחזית הדברים ביתר ביאור ומ"ש שם:

היא האמונה שישראל נוחלין בה. פי' שאין אמונה זו בבשורת הזרע אלא האמונה באחדות השי"ת וביכלתו והשגחתו ושאר שרשי האמונה אשר על ידה נוחלין ישראל העולם ע"ד לעולם יירשו ארץ וכן וצדיק באמונתו יחיה שפירושם שיורשים וחיים בעוה"ז ובעוה"ב:

ו  [עריכה]

הה"ד ואני אשיר עזך וגו' נראה דק"ל למה כתיב ישיר בעתיד ולא שר בעבר. ומתרץ שבא לרמז כי ישירו גם לעתיד וכמ"ש דוד ואני אשיר עזך לע"ל:

אותה בקר של יום הדין. כי אז יציל את עמו מדינה של גיהנם כדאיתא בחזית בפסוק אני חבצלת השרון:

ז  [עריכה]

לגיונותי נתונים בצרה. ובפ"ק דמגילה איתא בשם ר' יונתן מעשי ידי טובעים בים. ולפ"ז חולק על ר' יוחנן דהקפיד רק על לגיונותיו:

אחר נוגנים אלו המלאכים. ונקראו המלאכים נוגנים ע"ד הכתוב ויריעו כל בני אלהים. ופי' ואחר נוגנים כמו ואחר כן ישירו הנוגנים:

ח  [עריכה]

התינוקות כו'. בא לדרוש ובני ישראל כי אלה היו התינוקות:

היה יורד הקב"ה כו'. ולעיל ובפר"א איתא והקב"ה שולח משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם. וי"ל אע"ג דכל המעשים נעשו ע"י מלאכיו מ"מ גם כבוד ה' הי' עליהם:

שני טינרין. פי' שני עגולים כדלעיל פ"א וקראן טינרין מלשון טינרי דריאה שהוא כמו גבשושית:

בחור אחד נאה ומשובח. הנה כל תואר גופני הלא רחוק הוא מאת השי"ת. אכל פירוש הדברים הוא שהם הבינו כי הקב"ה אשר הוא כח נבדל נקי וקדוש הוא להם למושיע באשר השגחתו היתה תמיד עליהם מעת אשר נולדו עד היום הזה. ולכן אמרו זה אלי שהי' עמנו מאז ואנוהו גם עתה כי הוא לי למושיע. והכתובים המובאים פה הוא רק על דרך השאלה ודרך מליצה:

ט  [עריכה]

נודע ה' משפט עשה. מדבר במצרים אשר ע"ז יכון הכתוב שנאמר שם בפועל כפיו נוקש רשע וכדמפרש לקמן. ובא לתרץ למה כתיב אז ישיר ולא אז שר משה כי פירושו שאז ראו שמחויב אשר ישיר ישראל. וכ' ברש"י בחומש:

באיוב שבאו עליו נ' מכות. שהוכה בצאן בגמלים באתונות בבנים ובגופו כמה מכות שנאמר יפלח כליותי ישפוך לארץ מררתי וכהנה רבות. נראה שרבו מכותיו. וק"ק למה לא הביא ג"כ מנעמי דכתיב בה כי יצאה בי יד ה'. ומ"ש ועל הים לקו נ' מכות ע' בזה במכילתא בפסוק וישב הים לפנות בקר ובפסוק ויושע:

היו באות ד'. בעל דרך אמונה כתב שרמז לשנוי ארבעה היסודות. וע"ע בזה בזבח פסח:

וכתיב בפועל כפיו וגו'. ולפ"ז שני משפטים הם בכתוב הזה נודע ה' משפט עשה כי כאשר עשה ה' נשפטו במצרים אז נודע שמו וכמ"ש במכילתא כשהקב"ה עושה דין ברשעים שמו מתכבד בעולם. ובפועל כפיו וגו' הוא מלתא אחריתא במה שנפרע פרעה מדה כנגד מדה:

ואח"כ אמרוה אבותינו על הים. כי אלו לא שמעו תחלה ממשה לא ידעוה. ופליג על הא דאמרינן במכילתא ולעיל ששרתה רוה"ק על ישראל ואמרו שירה:

י  [עריכה]

הה"ד שחורה אני ונאוה. משום דבעי למימר למה נאמר השירה בל"נ מטעם מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת וכמ"ש בסימן י"א לכן מביא את הכתוב שחורה אני דקאי על כנסת ישראל ואמרינן ע"ז בחזית למה נמשלו ישראל לנקבה מה נקבה זאת טוענת ופורקת טוענת ופורקת כו' ושוב אינה טוענת כך ישראל משתעבדין ונגאלין משתעבדין ונגאלין כו' ושוב אין משתעבדין. ואיידי דמייתי קרא זה דורש אותו כדרך המדרש:

מה אהלים של ישמעאלים. וקדר מבני ישמעאל כדכתיב בכור ישמעאל נביות וקדר ועי' בחזית בזה גירסא אחרת. ועמ"ש שם בביאור כל המאמר הזה:

מה השלמה הזאת. נראה דרריש כיריעות שלמה כיריעות שמלה ושלמה. וע"ע בחזית ביותר ביאור:

יא  [עריכה]

כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות. הנה מצינו בשירת דבורה כתיב ג"כ עורי עורי דברי שיר. ואדם הראשון שהי' הראשון גם מהמשוררים אמר מזמור שיר ליום השבת וכמו שהבאנו לעיל מהמכילתא. וגם מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אבל עיקר הדרש איננו מהשם אלא מהכינוי כדכתיב הכא את השירה הזאת ובהאזינו וענתה השירה הזאת. ובשל דוד את דברי השירה הזאת. משא"כ בשיר שלעתיד כתיב שיר חדש. ובחזית דיליף שירה חדשה אין כתיב כאן אלא שיר חדש עיקר הדרש הוא מהתאר חדשה חדש ולא מהשם שיר שירה. ומה דכתיב השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג זה קאי על לעתיד כמו דאיתא בתרגום. ומה דיליף מזה במכילתא שאמרו שירה במצרים זהו הוא רק מהדמיון שמדמה לליל התקדש חג מסתמא אמרו אז ג"כ שירה. ועמ"ש בזה בחזית:

יב  [עריכה]

מיד ויתן בפי שיר חדש. הך אגדה פליגא על הא דלעיל שאמר כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות ולכן דריש שיר חדש על שירת מצרים:

יג  [עריכה]

הה"ד עדה נא גאון וגובה. בא לדרוש כפל לשון של כי גאה גאה כי הקב"ה מתגאה על הכל. וכדי שלא נפרש גאה מלשון גאוה ויוהרא אשר באמת כבוד ה' יתגדל במדת הענוה וכדכתיב וענותך תרבני לכן מביא את הכתוב עדה נא גאון וגובה שהוא מהוראת גבוה ורם. וכן היסודות המתגאים זה על זה. והגאה שבעופות ובהמות וחיות ע"כ איננו מלשון יוהרא וגאוה רק מהתנשאות מצבם מעלתם וצורתם. וזה נאמר על הקב"ה כי הוא גאה גאה כי תכלית השלימות והמעלות הוא בו בהקב"ה לבדו:

חושך מתגאה על התהום. הנכון כי חשך הוא כנוי למים כדכתיב חשכת מים והתהום נקרא קרקע הים כידוע:

יד  [עריכה]

כמו שכתוב בשיר השירים רבה עמ"ש שם בביאור הדברים:

טו  [עריכה]

סוסיהם ורוכביהם לא נאמר. שאע"פ שנמצא היחיד במקום המין וכמו ויהי לי שור וחמור [וכן בכנוי כה יעשה לבקרו ש"א י"א כן תעשה לשורך לצאנך שמות כ"ב] וכן וראית סוס ורכב מ"מ היכי דמצינן למדרש דרשינן וע' בזה במכילתא הדרש באופן אחר:

עוזי הוא עטרה לראשי והוא כחי כצ"ל. ופי' דעזי תרתי משמע עטרת מלכות וכח וכמ"ש במכילתא אין עוזי אנא מלכות שנאמר ה' בעזך ישמח מלך. ד"א אין עוזי אלא תקפי שנאמר ה' ה' עוזי ומעוזי:

יהי לי אין כתיב כאן. ע' רש"י בחומש דמפרש ויהי לי לישועה לנושא המאמר כלומר ה' שהיה לי לישועה ולפירוש זה תכון היטב קושית המדרש יהי לי אין כתיב כאן. וע' בזה בא"ע:

בא וראה כמה גדולי יורדי הים. המאמר הזה לפי אשר הוא לפנינו זר ונפלא הוא. ומי מילודי אשה אשר ישוה למשה בכל פרטיו ואף עוד כי יגדל ממנו. אבל הענין כי כל נביא ונביא היה צריך למצוא ציור גשמי לכל חזיוני רוחו. ומדמין צורה ליוצרה וכדאיתא בב"ר פכ"ו גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה. וגם משה רבינו אשר בכל בית ד' נאמן הוא ולא קם עוד נביא כמהו. בכל זאת ראה את כבוד ד' באיזה ציור וכמ"ש הרב המורה בח"א פל"ז על הכתוב וראית את אחורי ופני לא יראו אבל יורדי הים באמרם זה אלי השיגו מדרגה להגביל כ"י את השכינה ומציאות ה' בנפשם אשר למדרגה זו לא זכה עוד נביא [אמנם מפשט הדברים כמה גדולים יורדי הים נראה כי לא על יוצאי מצרים לבד אבל על כל יורדי הים וכמו דאיתא בתהלים ק"ז יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה וגדולתם הוא בזה כי משה היה צריך להתעוררות פנימית בלבו לראות את ה' ואת כח מעשיו. וראה את אחוריו פי' סוף המעשה ולא את פניו וזה תחילת המעשה וגם החיות אינן מכירות מעשי ה'. אבל יורדי הים יראו את מעשי ה' ונפלאותיו לבני אדם מיד כאשר תעשה המעשה ידעו מה זאת. וגם ההתעוררות לדעת תבוא להם מחוצה בלי כל חפץ ותשוקה פנימית]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף