יפה תואר על שמות רבה/כ

יפה תואר על שמות רבה כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה כ

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  י  יא  יג  יד  טו  יז  יח  יט  

א  [עריכה]

ויהי בשלח פרעה. משום דק"ל הלא בכ"מ שנאמר ויהי הוא צרה ומאי צרה איכא הכא דכתיב ויהי. ואי משום פרעה מאי איכפת לן ומאי קמ"ל. ובא לדרוש ויהי שפרעה צוח וי וכדמסיים בסוף הסימן ומייתי האי קרא שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים לאמור כי מוסר הכסיל צריך להיות דוקא בגופו ולא בכל אשר לו מסביב. וכן היה בפרעה כי בכל המכות לא נכנע עוד. ולכן נוסר גם בגופו:

שוט לסוס זה פרעה. אחרי כי דברי שלמה נאמרים בדרך נגלה ונסתר. לכן אמר כי הנסתר בכתוב הזה כולל זה הדרש של פרעה ואבימלך. אבל פשט הנגלה בוודאי כוונה אחרת היא בכתוב:

אימתי כי עצור עצר ה' בעד כל רחם. משום דהמתג משמש לשתי פעולות. האחת לדקרו וכמו השוט לסוס. והשנית להנהיגו וכמו הרסן. ולכן לפעולה הראשונה אימתי כי עצור עצר כי הקב"ה הכהו ועצרהו על ידי נגעים. ולפעולה השניה אמר למה"ד לחמור שהיה אדם רוכב עליו כו' ואני לא הנחתיו ואני הוא שמשכתיו:

זה פרעה והמצרים כו'. נראה דדריש מה דכתיב לגו שהשבט צריך לנגוע בגופו. וזה פרעה והמצריים משא"כ בסוס וחמור די אם יוכו ולא יתכלו. וכן לקמן מה שאמר משל פרעה למה"ד לרועה אחד כו' נאמר על כוונה זו שלא שב עד שנתכלה גופו:

כך המלך זה ממ"ה הקב"ה. נראה דגרסינן לעיל מצא רחל אחת של מלך. ומ"ש רחל אלו ישראל כדכתיב ואתנה צאני:

והרי בניו יוצאים. נראה שצ"ל עוד ועם כל זה אינו מניח אותי כי זו היא תלונתו כמ"ש לעיל:

הה"ד כה אמר וגו'. ובא לדרוש הצרה של ויהי שצעק פרעה ווי וכדמסיים. ומדריש הבי"ת של בשלח כמו בעבור שצעק ווי בעבור ששלח את העם:

ב  [עריכה]

מלה"ד לאדם שהי' לו פרדס. הנה באמת אין המשל דומה לנמשל. כי במשל לא ידע בעל הפרדס את ערכו ולא נחשב בעיניו. ובני ישראל הלא חשובים היו בעיניו אחרי שסבל כל המכות ולא שלחם רק אז כאשר עלה המות בחלונותיו. ואולי שאם היו חשובים בעיניו אז לא השפילם לעבוד עבודת עבד בפרך והחזיקם בארצו למס עובד. ויתכן לומר עוד כי באמת משה לא בקש ממנו רק דרך שלשת ימים לעבוד את ה'. אבל פרעה מאסם וכדכתיב כשלחו כלה גרש יגרש אתכם משום דלא נחשבו בעיניו למאומה. וחשב כי לא יצלחו רק לעבוד בחומר ובלבנים אשר ראה כי ה' אלהי ישראל לא יעזבנו עוד להתעמר בהם בעבודה זו. אבל אם ידע ערכם אז לא גרש אותם והניחם בארצו למסחר ולערוב שם מערב. או לאומניות חשיבות הנחוצים לממשלה:

שנאמר מעין גנים וגו'. ל"ג שנאמר כי לא מובא פה הכתוב לראיה רק לצחות הלשון וכמו כפרים עם נרדים שמובא לפני זה:

אמרו לו גדולי מלכות כו'. ואע"פ שהמה היו באותו עצה לשלחם מן הארץ אבל אח"ז נהפך לבם וכ"ה במכילתא:

אלא הביזה מה שהשאילום וינצלו את מצרים. ומה שהביא את הכתוב וגם ערב רב וגו' י"ג כאן אלא שכמה עשירים היו בהם ויליף שם מסוף הכתוב הזה דכתיב וצאן ובקר מקנה כבד מאד:

שנאמר שלחיך דריש מה ששלח פרעה. ומה דכתיב אחר אנשים ונשים וטף שנאמר כל שוביהם החזיקו בם ט"ס הוא. וצ"ל לכך נאמר כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם. ואע"ג דהכתוב מיירי בבבל כדכתיב שם והרגיז ליושבי בבל יליף מגאולת בבל על גאולת מצרים ע"ד כימי צאתך מארץ מצרים:

ג  [עריכה]

ואמר להם לישראל קומו צאו. ע' בזה במכילתא ביותר ביאור:

ואל התפללו ובקשו עלי רחמים. כלומר מה שליוה אותם היה כדי להחניף להם שיתפללו עליו. ופליג על הא דאיתא בתנחומא שבשכר זה נאמר לא תתעב מצרי נראה שלכבדם נתכוון:

ד  [עריכה]

אני כתבתי בתורה שלח תשלח וגו'. כל זה הענין הוא רק דרך מליצה וכ"ה דרך המדרש בכמה מקומות:

ה  [עריכה]

פרעה ראה אותן שורות שורות. וה"ה כל המעלות המנויות לעיל. ואע"ג שלא נצטוו על הדגלים רק אחר שנה שניה אחר הקמת המשכן צ"ל שפרעה ראה הדבר ואתי כמ"ד במכילתא כי לא טבע פרעה בים ועליו נאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך והא דאמר ויהי בשלח פרעה לאו למימר שבעת יציאתו ממצרים היתה צעקתם אלא פי' ב' בשלח כמו בעבור וכמ"ש לעיל ואע"ג דלא הוה השתא רמיז לה קרא השתא משום דעסיק בשליחותם:

ו  [עריכה]

שנאמר ואהיה כצפור בודד על גג. דמסעות ישראל במדבר מיירי כדאמר באיכה רבתי אמר הקב"ה שקדתי להכניס בני מיד לא"י ואהיה כצפור בודד מה צפור זה מתנודד מגג לגג מגדר לגדר ומאילן לאילן משובך לשובך כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת [ומדריש הקרא הזה על ישראל כמו דכתיב שם מפני זעמך וקצפך. כן היה במסעותם יען כי קצף ה' על עולם טלטלם ממסע למסע. וכביכול גם השכינה נדדה עמהם]:

ז  [עריכה]

והייתי ספון בפניו כו'. זה תמוה מאד כי שליחות ה' לפרעה לא הביאה לו תועלת והנאה רק מכות אנושות ולא יכל להתפאר בשליחות ד' כי נחשב היא בעיניו וכמו במשל. אבל הפירוש הוא כי גם ברכה באם לארצו בשבת ישראל שם בראשונה כי בשביל יעקב נסתלק הרעב והנילוס היה עולה לרגלי פרעה כדאיתא לעיל במדרש וזו היתה חשיבותו ומה שמביא המדרש את הכתובים כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי וארד להצילו אינם לראיה על חשיבות פרעה והתפארותו בזה. רק לראיה שה' השגיח על ישראל ובזה נוכח פרעה כי גם הברכות אשר היו בארצו באו מאת ה' המשגיח על מושב בני ישראל:

ח  [עריכה]

משה אמר ווי. כי משה ידע אשר לא יכניס את ישראל לארץ וכמ"ש המדרש על הכתוב עתה תראה ולא במלחמת ל"א מלכים ועמ"ש שם. ותוכן המשל ללמד לנו כי משה לא התאונן על מותו אשר בא קודם לזמן הזה. כי לאיש אלהים כמהו טוב מותו מחייו. אבל כל תאניתו היתה למה לא יזכה לראות בשמחת ישראל בבואם לארצם אשר נשבע ה' לאבותינו לתת להם:

י  [עריכה]

אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. טעם אגדה זו לתרץ למה תלה השליחות בפרעה וכדלעיל לכן מביא הדרש הזה בשביל שהוא אמר לא אשלח. כחש בדבריו ואמר להם צאו לשלום. וגם י"ל דדריש ויהי על שון ווי כי צעק ווי למה לא יכול לעמוד בדבריו ונתפס בכזביו:

לפעלא טבא כו'. עמ"ש בזה הענין בסוף אסתר ביפה ענף וביפה קול בחזית פ"ז. ותוכן הדרש הוא כי אויבי ה' המה האומרים עזב ה' את הארץ וכופרים בהשגחה. או שאומרים שרבות הרעות בתבל היוצאות מאת ה'. ואין חפץ או יכולת בידו לשנותם לטוב. וממעשיו הנוראים יראו כי ה' הוא המשגיח על כל המעשים אשר נעשו בארץ. וכל חפצו הוא אך להיטיב לבני אדם. ואויביו יתכחשו וכמו שמוכח מהמעשים שהביא:

יא  [עריכה]

והלבישן שנאמר ואלבישך רקמה. המ"ל נמי ונעלן כדכתיב ואנעלך תחש כי זה מהמלאכות שהעבד עושה לרבו כדאיתא בפ"ק דקדושין רחצו סכו ונעלו וכ"ה לקמן פכ"ה וע"ע בב"ר סוף פי"ו ובפסיקתא (ומובא בילקוט) שהאריכו עוד בזה. ויתכן לומר דלא מנה פה רק הדברים שהיו מצאתם מצרים ועד הנה:

דרך ארץ פלשתים למה כו'. כי לא נוכל לפרש את הכתוב כפשוטו פן ינחם העם בראותם מלחמה. דהא חזינן במלחמת הכנעני וסיחון ועוג וכן במלחמת עמלק שהיה קרוב למצרים לא אמרו נתנה ראש ונשובה מצרים. ולמה יפחדו יותר ממלחמת פלשתים. לכך מפרש את הכתוב כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמת פלשתים עם בני אפרים ומה שעשו להם ויפחדו פן יעשו הפלשתים גם להם כאשר עשו לבני אפרים וישובו מצרימה:

וטבל בו כליו. זה דרך משל כי דמי אפרים יהיו לפניו לזכרון לנקום מהפלשתים על זה ובילמדנו מדבר בזה בדרך משל יותר ויותר:

יג  [עריכה]

ממצרים לארץ ישראל. צ"ל מחורב לא"י והמדרש לא בא לבאר מה שכתוב כי קרוב הוא כי הכתוב אינו צריך לראיה. אבל בא לדרוש ולא נחם אלהים מלשון נחת רוח כי בדרך זו אשר הלכו לא מצא הקב"ה נחת רוח במסעם כי חטאו מאד עד כי התמהמהו בדרך ארבעים שנה:

אבל לא היה מתנחם על אותן שמתו. ופי' ולא נחם כי לא התנחם עד שינקום נקמת דם המתים במצרים וכמו שדרש בסוף סי' י"א:

והיתה שמחה לפניו. נראה משום דויהי משמש צרה ושמחה כדאיתא בב"ר פמ"ב לכן מפרש ויהי בשלח מלשון שמחה:

יד  [עריכה]

שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף. מה שלא הביא את המקרא הכתוב בתורה וינער את מצרים בתוך הים נראה דהמדרש סובר כי גם פרעה נטבע בים. ולא כדאיתא במכילתא והבאנו לעיל שפרעה לבד נשאר קיים. ולכן הביא מתהלים דמשמע שגם פרעה נטבע משא"כ מהכתובים בתורה לא מצינו מפורש שגם פרעה נטבע דכתיב רק סוס פרעה מרכבות פרעה וחיל פרעה:

טו  [עריכה]

אלא אתן להם את התורה ואח"כ אכניסם לארץ. לאו דוקא מיד אחר מתן תורה דהא ארכו ארבעים שנה עד שבאו לארץ אלא פירושו עד שירבו הימים ויהיו מורגלים בלמוד התורה ובמצותיה. כדי שבבואם לארץ יהיו בקיאים בדקדוקי מצות וכדקאמר תחלה עדיין לא נתעסקו במצות. והנה בכל הטעמים שנתן המדרש למה עכבם במדבר ימים רבים ובמכילתא איתא עוד טעמים לזה יקשה הלא מפורש נאמר בקרא כי בחטא המרגלים נתעכבו ארבעים שנה וי"ל שהטעם האמיתי הוא מה שנאמרו כאן אלא שמפני שישראל לא תתקרר דעתם בזה תלה להם החטא במרגלים כענין נורא עלילה על בני אדם וכדרך שאמרו בענין המיתה בחטא האדם כדאיתא בתנחומא פ' וישב [ובאמת כלל היה בידי המדרש שכל רעה היוצאת מאת ה'. אף כי במשפט ובצדק באה מ"מ לא מוחלטת היא לרעה כי מפי העליון לא תצא רע מוחלטת וגם בעונש לפושעים מעורבת טובה בו. ולכן בקשו למצוא טובה לישראל גם בגזירת המרגלים כי לא תהיה רעה מוחלטת]:

יז  [עריכה]

שקנה פרה לקנין כו'. טעם המשל הזה הוא לתרץ למה אמר הכתוב פן ינחם העם בראותם מלחמה הלא ראו את מלחמת עמלק שהי' קרובה למצרים ולא פחדו ממנה. וכן במלחמת הכנעני. לכן מפרש כי קרוב הוא כי הפלשתים קרובים לארץ ישראל כי עזה ואשקלון קרובים היו לא"י ותמיד היתה מלחמה להם עם ישראל. ולא יחפצו לבוא בארץ אשר האויב קרוב להם ויתגרה עמהם מלחמה תמיד. משא"כ מלחמת עמלק והכנעני היה לפי שעה. אמנם לפי זה לא תועיל העצה מה שנאמרת בכתוב ויסב אלהים לכן בא הדרש על זה בסימן שאח"ז מהו ויסב שהקיפן כו'. ואע"ג דבקרא כתיב ויסב אלהים את העם ולפי הדרש שם הי' צ"ל אל העם אבל מצינו מלת את במקום אל:

יח  [עריכה]

לא יאכל עד שיסב. זה רק דרך רמז מדכתיב ויסב ולא כתיב וינחם. וע"ע מה שדרשו בזה בענין המן בפרשה כ"ה:

יט  [עריכה]

עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות. ודרש ויקח משה שקנה לעצמו ולקח לו המצוה במקום כסף וזהב שלקחו אחרים בביזת מצרים. ובב"ר דרש את הכתוב הזה על אברהם (ע"ש בפנ"ב) אבל דברי הכתובים כוללים במעט אמרים כוונות רבות. וסוף הכתוב ואויל שפתים ילבט קאי לפי הדרש הזה על ישראל שחטאו כמה פעמים בשפתותיהם ודברו סרה על משה ועל איש אלהים המה נוקשו ונלכדו בחמדת הממון:

והיה קבור בנילוס. שנתנוהו שם המצריים כדי שיתברכו מימיו כדאיתא בפ"ק דסוטה ולקמן בפר' ברכה איתא שעשו כן כדי שלא יצאו ישראל לעולם וכן צ"ל לפי זה שאמר כאן שעשו כלבים של זהב בכשפים:

למה והעליתם את עצמותי אתכם. כלומר למה כתיב אתכם לכן דרש והעניתם את עצמותי במקום שהי' אתכם כשגנבתם אותו וזה בשכם. ולא ס"ל הך דרשא דדרשו במכילתא ממלת אתכם כי גם עצמות השבטים העלו עמהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף