יפה תואר על שמות רבה/טו

יפה תואר על שמות רבה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה טו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יד  טו  טז  יז  יט  כ  כא  כב  כג  כד  כה  כו  כז  כח  כט  לא  

א  [עריכה]

הה"ד קול דודי הנה זה בא. משום דק"ל למה אמר החדש הזה לכם. כי למ"ד בתשרי נברא העולם הלא תשרי הוא ראש לחדשים. וגם למ"ד בניהן נברא העולם הלא הוא ראש לחדשים לכל העולם ולמה אמר לכם לישראל דוקא. ולכן אמר כי לישראל הוא ראש לחדשים יען שאז יצאנו ממצרים. משא"כ לכל העולם אף אם נאמר כי בניסן נברא העולם הוא רק ראש לחדשים בשביל ימי האביב והתחדשות הטבע. ומכ"ש דא"ש למה כתיב לכם למ"ד בתשרי נברא העולם:

שהיה מכוסה. שלא היו נחשבים כי רוב הדור רשעים היו ועתה הצדיקים שיציצו ויפרחו במעשיהם הטובים כדכתיב פרי עץ חיים ולכן נקראו הנצנים הם נראו בארץ:

שהיו צדיקים כולם כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי וכל ישראל בטלו המילה ושבט לוי קיימוה כדלקמן פי"ט. ולפ"ז סמיך על סיפא דקרא דכתיב עת הזמיר הגיע דמדריש בחזית הגיע זמנה של ערלה ליזמר. וכדי שיפורש עת הזמיר על כריתת הערלה פי' הכתוב בתחלה על הלוים ששמרו את המילה שעתה גלו ראשם והגיע זמן גם לכל ישראל שתכרת ערלתם ושם בחזית מדריש עוד הגיע זמן עבודת כוכבים שתיעקר. וע"ז בא הד"א ומפרש הנצנים אלו הכהנים שהם עובדי עבודת ה' במקדש ובזה תעקר עבודת הכוכבים. וכן דריש על המלכים שעקרו עבודת כוכבים מארץ כנען. ואע"ג שזה לא היה עכשיו מ"מ מפרש את הכתוב על לעתיד. והדר מפרש עוד אלו הלוים אסף הראש וכו' ודורש עת הזמיר מלשון זמרה ושירה ולכן מפרש בלוים שהיו מזמרים ומשוררים בבית המקדש:

ד"א הנצנים אלו המלכים. ודריש נצנים כמו נצחנים שהם הנוצחים במלחמה וכדדריש בפ' גיד הנשה עלתה נצה מענין ויז נצחם וכה"ג בחזית הנצנים הנצוחות אלו הנשיאים:

אמר קול התור נשמע בארצנו. לפי שדרך הצפרים כגון תורים וזולתם להיות משוררים ומצפצפים בניסן. ככה שירת ישראל הוא בזמן ההוא:

אלו הצדיקים כנסת ישראל נמשלה לתאנה כדכתיב כבכורה בתאנה וזה הצדיקים שהם פרי שלה. וסמדר שאינם פרי עדיין מפרש בבינונים שנכרים בהם הענבים ועשו תשובה וזה נתנו ריח. ובחזית דריש חנטה פגיה על הרשעים ועמ"ש שם:

ב  [עריכה]

אמרו מלאכי השרת כו'. גם בזה בא לתרץ למה כתיב לכם וכמ"ש בסימן שלפני זה לכן מתרץ משום דקדוש המועדות והחדשים תלוי בישראל:

ג  [עריכה]

הה"ד אלה שני בני היצהר. ודריש החדש הזה לכם כי הקב"ה אמר למשה ולאהרן החדש הזה אשר בו תבוא הגאולה ויהיה ראש לחדשים לכם הוא ובזכותכם יהיה הדבר הזה. ולפי דברי הסימן שאח"ז מדריש לכם ג"כ באופן זה. אבל לכם לא יוגבל על משה ואהרן לבד בלתי על כל הצדיקים. וזה שאמר בזכות הזקנים. ואע"ג דהדבר הי' למשה ואהרן. אבל משום שהם היו ראשי זקני העם. אמר הקב"ה להם וכולל גם כל הזקנים:

ד  [עריכה]

אם אני מניח לשעיר שיהא מעמיד מלכים עוד כו'. טעם הדבר שא"א שיהיו ישראל ושעיר תופסין במלכות בזמן אחד כי כשזה קם זה נופל כדאיתא במגילה בפ"א ולכן אמר ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלך מלך לבני ישראל כי במלוך מלך בישראל נסתלקה מהם המלכות ועשה ה' בהם אלופים וכמו שכתוב שם בקרא:

ה  [עריכה]

כתוב בתורה בחוץ תעמוד. הכוונה בזה שמתחלה נהג ד' עמהם כדין ב"ח העומד בחוץ ולא יבא לעבוט כדי שלא יעבוט במיטב נכסיו. וכמ"ש בפ' הנזקין דבר תורה ב"ח דינו בזבורית שנאמר בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכלים וכן השי"ת לא החמיר בתחלה בענשן וכשלא אבו שמוע נכנס והחמיר בדיניהן ויהרוג את בכוריהם:

ולא לאבד תרומתי. נראה שנפלה שם באופן שלא נטמאת שלא נגעה ולא האהילה על הקבר. א"נ שהיתה בתוך כלי חרס מוקף צמיד פתיל אבל הוא א"א שיכנס שם מבלתי שיאהיל או שיגע בטומאה ומיירי ג"כ שיביאנה ע"י אחר ולא תטמא בהיסט אבל אם הוא לא ילך שם אין מביאה:

קרא לאהרן וטהר אותו. חלילה לחשוב כי תדבק הטומאה בו יתברך אשר הוא טהור ומשרתיו טהורים ולא ידבק בו דבר גופני. ואיך יכתב ע"ז קרא לאהרן וטהר אותו. גם את הכתובים אשר הובאו וכפר את מקדש הקדש. וכפר על הקודש לא ידברו כלל מהסרת הטומאה רק על כפרת חטא הטומאה אם טמא ליכנס למקדש וכדומה וכמו כפרת כל החטאות הבאה על חטא. והי"ל לומר וקרא לאהרן כי יכפר עליו כמ"ש רז"ל בדרך משל הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח. ולכן נראה כי גם פה מדבר רק מהסרת הגנות והדופי אשר יצוייר בו ית' שהשרה את שכינתו בתוך גילולי מצרים. הלא כתיב והיה מחנך קדוש וממחנה השכינה הרחיקו כל טמא. ואיך השרה הקב"ה שכינתו במצרים במקום טומאה. וע"ז אמר שפיר וקרא לאהרן וטהר אותו כי כאשר החלה עבודת ה' במקדש במקום טהור בתכלית וכמו שהביא את הכתובים ע"ז ואז סר הדופי הזה משכינתו אשר יצוייר בה בהיותה במצרים וגם בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות דאיתא אלהיכם כהן הוא כו' כי קבריה למשה במאי טביל כו' ע"כ דרך ציור הוא ואין כאן מקומו. ובפרט כי אם אויל אחד שאל לר"א אין פלא אם ר"א ענהו כאולתו:

ו  [עריכה]

הה"ד מי זאת הנשקפה וגו'. גם הוא בא לדרוש לכם משום שישראל דומים לירח. ולכן כאשר הראה הקב"ה למשה הלבנה בחידושה אמר לו כי זו היא התמונה גם לכם לבני ישראל. ואגב זה דריש כי נדמו גם לחמה. אבל עיקר השתוות של ישראל הוא ללבנה:

ארבעה דברים של שבח כו'. משום דק"ל הלא ארבעה התוארים האלה סותרים זה את זה. כי שחר לבנה חמה ונדגלות לכל אחד מהם אור אחר אם רב ואם מעט מהאחרים. ואיך יתקבצו אלה התוארים בנושא אחד בישראל. ולכן דריש דקאי על ארבעה זמנים שונים. והיה זמן אשר נדמו לשחר. וזמן אחר אשר נדמו ללבנה וכן לחמה ולנדגלות וכמו שמפרש ואזיל:

נ"נ הי' משתחוה לשמש. ולפ"ז נדמו אז לשחר בשביל ארבעה טעמים. הא' בשביל הילל בן שחר. הב' בשביל שדניאל היה שוחר ומתפלל להקב"ה. הג' שנתקיים בהם ומשחרי ימצאוני והקב"ה עמד להם בצרתם. והד' לפי שהאירו לעולם כשחר: וכן דריוש אומר כו' אע"פ שזה היה במלכות מדי עיקרא דמילתא שעליו נאמר כמו שחר היה בימי נבוכדנאצר:

ז  [עריכה]

מה כתיב בפרשה ולקחתם אגודת אזוב. עתה בא לדרוש החדש הזה לכם בשביל שנעשה לכם נסים בחדש הזה לכן תבחרו בו ותעשוהו לראש חדש וכדמסיים:

הן עם לבדד ישכון. מהו הן משום דהמלה הן לא תבא רק בראשית המשפט אשר מזה ישפט הדבר הבא באחרונה וכמו הן לה' אלהיך השמים וגו' הן קרבו ימיך וגו' וכדומה. אבל כאן הוא נמשך למה שלפניו כי מראש צורים אראנו שהוא עם לבדד ישכון. והוא משפט האחרון במאמרו. ולא שייך על זה הלשון הן. לכן אמר כי הן מורה אשר הוא עם לבדד ישכון. ולא יתחבר להמנות עם אחרים:

וכל אויב שיגזור עליהם כו'. והא דמצינו בשנות הבינים כמו בהישפאניע שגזרו וקמו גזירתם. זה הוא רק על פרט וחלק מהאומה אבל על כל האומה יחד כמו בעמלק וסיסרא המה לא יצליחו:

ח  [עריכה]

אם אין אתה נותן לי הכסא כו'. עתה דורש החדש הזה לכם. משום שבחדש ניסן הוקם המשכן לכן הוקבע החדש הזה לראש חדשים וכמו במשל בכסא שהכסא הוא הכל. וגם הבית המקדש נקרא כסא וע"ד הכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו:

שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם. וכתיב שם ונברכו בו כל גויי הארץ הלא נתן לו הכל וכמ"ש בב"ר על הכתוב והיה ברכה:

מה אמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה. פי' כי רק במקדשו אעלוזה. וזה נגד מה שאמר לפ"ז לי גלעד וגו' מואב סיר רחצי וגו' עכ"ז אנכי אעלוזה רק במקדשו וכמ"ש לעיל. ודריש זה באברהם משום דכתיב שם נתתה ליראיך נס להתנוסס דדרשינן בב"ר פנ"ה בנסיונות אברהם. וכן כתיב שם למען יחלצון ידידיך היינו אברהם יצחק ויעקב:

ט  [עריכה]

התחילו מונין לחדשים. כי לשנות העולם אנו מונין מתשרי למ"ד בתשרי נברא העולם. ועתה נתחדש נהם למנות את החודש ניסן ראש לחדשי השנה. ובילקוט איתא אמר הקב"ה כיון שבראתי את עולמי היו אומות העולם אומרים לא נתתי להם לא חודש ולא שבת וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועבור שנים. וה"פ כי מתחלה שהיו מונין לחמה לא היה להם חדש ושבת אלא מחלקין שס"ה ימות החמה לחלקים שירצו כמנהג היונים מהם של ל' יום מהם פחות מל' ומהם יותר מל'. ולכן אינן צריכין עבור שנים וכשנתחדש לנו מנין החדשים ללבנה אנו צריכים עבור שנים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה כמו י"א יום. ובג' שנים יתקבצו ונוסף בעבורם חדש העבור. ואולי גם זה הכוונה במדרש התחילו מונין לחדשים:

י  [עריכה]

הה"ד ויתן להם ארצות וגו'. ודריש החדש הזה לכם בשביל התורה שנקראת זה וכדדרשינן בפ"ק דמגילה גבי מה זה ועל מה זה שמא עברתם על חמשה חומשי תורה דכתיב מזה ומזה הם כתובים ובשביל זה הוא לכם כל החדושים להביא המכות על מצרים ולהביאכם אל הארץ הזאת:

שלח חשך ויחשיך התחיל משלשל כו'. כלומר כולל ומזכיר את המכות בכתובים עד שהוא מגיע להזכרת מצרים דאמר שמח מצרים בצאתם וגו' והכל היו לתכלית שישראל ישמרו את חקי ה' וכמו דמסיים שם בעבור ישמרו חקיו וגו'. ולבאר זה הביא מה שפרעה הכחיש בשם ד' כשבאו אליו משה ואהרן ולכן לקה כי חפץ ה' להודיע שמו בתבל:

ומהו כן שאמר ה' הצדיק. שכלפי כפירתו בהקב"ה כי אמר לא ידעתי את ה' לא היל"ל אלא ד' הוא האלהים אמת וכיוצא ולא ס"ל הא דאמר לעיל פי"ב הוא עשה עמהם צדקה כו'. כי צדיק בכ"מ הוא תאר לעושי היושר והמשפט לא לעושי צדקה וחסד:

ואפילו הורד שמה. נראה שצ"ל דהורד שדה. ופי' אפי' שנחרש השדה כלומר שאין לו גדר סביבו עכ"ז אף שהמכה ממלאה כולה לא היתה מתפשטת חוצה לשדה הסמוכה לה. ומ"ש כמו לוז נראה שהוא שם מקום שהיו שדותיו בלי גדר ופי' הורד לשון רדיא:

ועליה נאמר כי כאשר משפטיך לארץ. כדלעיל פי"ג:

וימטר עליהם כעפר שאר לא גרסינן כי בשליו של פורעניות מדבר ואינו ענין לכאן. ומ"ש ויוליכם בתהומות זה דבק עם מה מ"ש למה היתה כ"י דומה וכו' וכמו שהעביר את הנערה בנהר כן העביר את ישראל בתהומות. ומה שהולך לפניהם יומם דומה לנותנה בקרונין שלו:

יא  [עריכה]

שנאמר כימי צאתך וגו'. ומדלא כתיב כצאתך משמע כי גם הימים בזמנם ישוו יחד:

יב  [עריכה]

אני נפדיתי עמכם. אף שיש סוד בדבר הזה מ"מ גם לפי הפשט יתפרש כי בישועת ישראל יודע שמו הגדול בארץ וכמו בצאתם ממצרים ולזה אומר אני נפדיתי עמכם. משא"כ כאשר בני ישראל ישבו במצרים בכור הברזל. לא ידע איש את שם ה' וזה הוא הכוונה כי השכינה היא בגלות:

שה בשביל אלהים יראה לו. פי' כי בזכות יצחק שנפדה בשה זכו לזה. והדרש הוא מיתורא דקרא דכתיב ויקחו איש שה לבית אבות שה לבית אשר שה השני מיותר לכן דריש לדרש הזה. ואגב דריש זכר תמים לדרשא אע"ג דלא מיותרים הם:

זכר שהרג בכוריהם וכו'. דרש זכר לשון זכירה שבא זכר בכורי ישראל לפניו לטובה. אבל לא זכר ממש רמז לבכורות שגם בנקבות הבכורות היתה המכה וכמ"ש ז"ל שבתיה בת פרעה בכורה היתה וניצלה בזכות משה:

והיו משמרין אותו ד' ימים. שמקחו בעשור ושחיטתו בי"ד:

יד  [עריכה]

זה משה ואהרן. ודריש אורך על לוי שנקרא אור כדכתיב תומיך ואוריך ומדריש אורים שמאירים את דבריהם. ואמתך קאי על משה בשביל דכתוב תורת אמת היתה בפיהו:

טו  [עריכה]

הה"ד שלח משה עבדו. ודרש החדש הזה לכם כמו שעשה עתה שפטים באלהי מצרים. כן יהיה לעתיד לבוא וכמו דמסיים:

כביכול נגף ה' הבכורות. משום שהוא רחוק מהשכל כי ה' המחיה את כל והוא חיי העולם כי הוא בעצמו יגוף את הבכורים לכן אמר כביכול. שהוא עצמו נגף ולא ע"י שליח. ומביא ע"ז את הכתוב ואגוף את מצרים שהוא בעצמו נגפם:

נטלו בניהם כו'. בא בזה לתת טעם למה הכה את אלהיהם הלא אין הקב"ה מאבד את דבר המתעה לטועים וכדאיתא בע"ז דא"כ היה מאבד גם את צבא השמים משום שהטועים עובדים להם:

כנס על ישראל האריות. שכשראו ישראל את הים סוער הפכו פניהם למדבר. והקב"ה זמן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור והיינו סגר עליהם המדבר ואין סגירה אלא חיה רעה שנא' וסגר פום אריותא כ"ה במכילתא וז"ש הכא שלח מלאכיה וסגר פום אריותא כי פרעה חשב שזו כחו לאלוהו:

שהטעה אותם הקב"ה כו'. שחשבו שדרך התהום היה דרך היבשה ועל כן נסו לקראת הים ונשתקעו בתהומות בחשבם שהם נסים לשפת הים. או שפי' שהיו מטורפין וכמ"ש רש"י ומצד טירופם לא היו מבחינים ורצים לקראת המים. והזכיר זה משום שגם זה בכלל משגיא לגוים. ובכלל ומנוס אבד מנהם:

וכן לע"ל כשיכנסו העובדי כוכבים כו'. ע' שוח"ט מזמור ל"א גבי השתחוו לו כל אלהים. ומה דאיתא בריש ע"ז לעתיד לבוא מביא הקב"ה ס"ת כו' זה אחר שיכירו טעותם וידעו כי ה' הוא מלך כל הארץ. ויש לפרש מ"ש הולכים ומטמינים עצמם פי' שיצדקו את טעותם לאמר כי עזב ה' את הארץ בידי הכוכבים והמזלות ולא יביט על מה שבארץ מתחת וז"ש שיטמינו נפשם במערות צורים ובמחלות עפר. והקב"ה יוכיח להם שאין נסתר מנגד עיניו לא העליונים שבראש הכרמל. ולא התחתונים אשר בשאול. ובדרך זו יתפרשו ויתבארו דברי המדרש:

אלו הטווסין. לפי הענין נראה שזה שריהם של מעלה. אבל לא מצאתי חבר לזה:

אבל ישראל עליהם הוא אומר כו'. כדי שלא לעמוד בדבר רע נקט הא לסיום האגדה:

טז  [עריכה]

בשביל ישראל. גם בדרש הזה בא לתרץ למה כתיב לכם וכדלעיל ודריש כי קאי על מ"ש בארץ מצרים לאמר כי לכם בעבורכם הי' ה' בארץ מצרים וכדמפרש ואזיל:

וגלה הקב"ה עמהם. וכמו דאיתא במכילתא ובמגילה כל מקום שגלו שכינה עמהם. ופי' השגחת ד' המיוחדת כמו שכתבנו כמה פעמים. ואין זה סותר למ"ש בב"ב שהשכינה בכל מקום. ובעל עין יעקב כתב וסוד השכינה שהיא נקראת לפעמים כלה ופעמים כנסת ישראל ומלכה ושמות אחרים ידוע לבעלי האמת:

שנאמר למענכם שלחתי בבלה. משמע ששלח שם השכינה עמהם ע"ד ובפשעכם שולחה אמכם שפי' חכמי האמת על השכינה. אבל במכילתא גרסינן שולחתי בבלה ונראה שמסורת בידם דשולחתי כתיב אע"פ שאין כן בספרינו:

כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע. פי' כי אם ישמרו דרך ה' אז יסיר ה' כל חשד מתועבה ואון אשר רבים יכלו לחשוד אותם. וכמו במצרים אמרו אם המצריים שלטו בנפשותם כ"ש בנשותיהם וזרע מצרים מעורב עם זרע ישראל. ולכן הצטיין הקב"ה את בניהם בתוארם כי ידעו הכל אשר הם מזרע יעקב וכמ"ש בחזית על פסיק גן נעול. וכן בבבל ומדי וימי אנטיוכוס יען כי דבקו בה' אלהי אבותיהם ידעו הכל כי נאמנים הם לאלהי השמים והארץ ולא יכלו לחשוד אותם כי בסתר לבבם נפתו אחרי עבודת כוכבים:

אם הקב"ה יאמר הן כו'. דריש סיפא דקרא אני מדבר בצדקה רב להושיע. ומפרש אני מדבר טובה עליהם להצדיקם ואומר תמיד להושיעם ומי יחלוק עלי וגם אם בבל מדי ואנטיוכוס גזרו עליהם גזירות לא תקומנה וכמו שדרשו רז"ל את הכתוב המה יבנו ואני אהרוס:

היו אומרים בגורן הוא. כיון שבקיץ הוא זמן הגורן אבל מפרכיל של ענבים ידעו הכל שבא מן הכרם כן יאמרו אויבינו שהקב"ה איננו בכרם ישראל ואמרו אי אלהימו. וממה שיצילם מכל צוקה ידעו הכל כי עוד עינו צופיה על כרם ישראל:

יז  [עריכה]

דבר אחר בארץ מצרים. גם בזה בא לדרוש מלת לכם כי החודש והגאולה זו אשר במצרים יהיה לכם לאות ולעד כי כן תגאלו לעתיד כפעם בפעם:

והקב"ה עתיד לגאול את ישראל מאדום כשם שגאלן ממצרים וכה"א ועתה ה' אלהינו אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים וגו' אדני ככל צדקותיך ישב נא אפך וגו' אמר ישראל לפני הקב"ה ירושלים ועמך לחרפה כצ"ל:

משל לעץ נאה כו'. עיקר המשל הזה הוא להראות אשר אין ישראל נבדלים מהעמים הראשונים בחמרם. רק בדעת ה' ובטוהר המדות אם ישמרו ללכת בדרכי התורה. ואז ה' עמהם. ובלעדי זאת מצד חמרם המה חלשים ונתונים למרמס:

ד"א בארץ מצרים בשביל מי נגלה כו'. גם עתה מפרש לכם הוא דבק למשה ולאהרן כדלעיל. וגם לארץ מצרים הנזכר לעיל. אך מפרש את הכתוב בתמיהא וה"ק לפי שהלכו עד עכשו משה ואהרן למצרים. א"ל הקב"ה וכי החודש הזה הכוונה חידוש הגאולה האם ראוי הוא לכם. והרי עלי מוטל ללכת שם. ולכן דברו אל בני ישראל כי כן אעשה כאשר דברתי לאברהם וכדמפרש ואזיל:

יט  [עריכה]

בית הפרס. שאיננו טמא רק מדרבנן. וטומאה כזו נדחית מפני כבוד הבריות כדאיתא בפרק מי שמתו. ולכן אמר בדרך משל כי הקב"ה בא לשם בעצמו לגאלם אע"פ שנטמא כ"י. כדי שלא לבייש את שולחיו. אבל אם היתה הטומאה מדאורייתא לא בא לשם. ומ"ש אפי' יש שם ק' טומאות גוזמא קאמר. ומה גם כי אין טומאה שולטת בשכינתו. וטומאת מצרים לא נחשבת לגבה רק כטומאת בית הפרס:

כ  [עריכה]

שקידוש החדש בשלשה ואפי' יחיד מומחה לא מהני כדאי' בפ' ראוהו ב"ד:

אבל עיבור השנה. דריש החדש הזה למיעוטא כי דוקא בקיה"ח די בשלשה ולא בעיבור שנים:

בחצי הלילה אומרים כו'. לאו דוקא אלא כלומר שהיו עוסקין במשאם ומתנם כל זמן שצריכים בלילה עד שהסכימו יחד. ובעוד לילה היו אומרים לאב"ד כי קודם שיעלה עמוד השחר היו מקיימים הדבר עם האב ב"ד כדי שיקחו ראיה מזריחת השמש בחשך ומביא לראיה מהמקרא זרח בחשך כי הקב"ה זורח להם אור שהסכים במעשיהם:

מעשרה שליטים. וזה בעיבור השנים כי בענינים אחרים הוא שלשה או עשרים ושלשה או שבעים ואחד:

כא  [עריכה]

וכי יש לעתיד לבוא חדשות. ואע"ג דמצינו לשון חדוש על דברים אשר כבר היו וכמו מודיעים לחדשים. השמעתיך חדשות מעתה. וכן ותחדש פני אדמה וזולתם. אבל הכא מדייק מדכתיב וחדשות אני מגיד ולא כתיב ואחרונות אני מגיד כמו שהתחיל הראשונות הנה באו. ואמר חדשות משמע חדשות ממש. והא דלא מקשה מדכתיב השמים החדשים והארץ החדשה. ע"ז אמרינן בב"ר פ"א דברואים ועומדים הם ע"ש. והא דאמרינן חדשים לבקרים כי הקב"ה בורא מלאכים חדשים בכל יום כדאיתא בב"ר ולקמן בפרקין. יש לומר כי הכתוב אמר אין כל חדש תחת השמש. אבל למעלה מן השמש וזה בעולם המלאכים יש חדש:

והכתיב מה שהיה הוא שיהיה. ואע"ג דכל הנסים שעשה הקב"ה בארץ חדשים הם. ובשלמא המן ופי הארץ ופי הבאר והלוחות אין קושיא כי המה נבראו בין השמשות כדאיתא באבות. אבל על שאר הנסים קשה. וי"ל כי אין כל חדש נאמר רק על דבר המתקיים בעולם. אבל הנסים שאינם אלא לזמן עראי לא דמי לעניני הטבע:

אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקב"ה לחדש כו'. עדיין יקשה על אלה עשרה דברים המתחדשים הלא אין כל חדש ואין לומר דבעל אגדה זה סובר כי אין כל חדש הוא בעוה"ז אבל לעתיד לבוא תהיינה חדשות וכן נראה מפרק הרואה גבי בשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכשבקש לסותמה נטל שני כוכבים מן עש וסתמה כו' וליברי ליה תרי כוכבי אחריני אין כל חדש תחת השמש ארנב"י עתיד הקב"ה להחזירן לה דכתיב ועיש על בניה תנחם. והשתא כשיחזירם לה נמצאת כימה חסרה משני כוכביה אלא דצ"ל שלעתיד עושה ה' חדשה ויברא לה שני כוכבים אחרים וקרא דאין כל חדש לא מיירי אלא בעוה"ז אבל לע"ל בוודאי איכא חדשות וע"ש בסוגיא ותמצא כי כן הוא ועי' בשבת בפ"ב כי הא דיתיב ר"ג וקדריש עתידה אשה שתלד בכל יום כו' ומ"ש הרב בפירושו למשנת חלק קבלה בידינו שאין לסמוך על דבריו בפי' על המשניות כי לא הי' התלמוד אז בידו. ועי' בקה"ר על פסוק אין כל חדש דדריש ר"מ עתיד זאב להיות גוזז מילתן כו'. ואמרו לו דייך ר"מ אין כל חדש תחת השמש ולא חש להשיב ע"ז משום דאין זה קושיא כי הקרא מיירי רק בעוה"ז אבל טעם התשובה זו אלא מוציאין אנו עשרה דברים כו' הוא כי אין כל חדש לא נאמר רק בחידוש גמור שלא היה דוגמתם עדיין כלל בעולם אבל אם היה דוגמתן אף כי לא היה בערך זה לא מקרי חדש וכמו שהשיב ר"ג לאותו תלמיד. וזה שמתרץ לו על קושיתו מה דכתיב וחדשות אני מגיד אף כי אין כל חדש. מ"מ כיון דהיה דוגמת החדשות אשר תהיינה אז לא נכלל בכתוב של אין כל חדש וכמו שמצינו בעשרה דברים אלו. דלא מקרי חדש כיון שיש דוגמתן וכמו אור השמש. מים המרפאים. אילנות עושים פירות. לבנות חרבות. אבן ספיר. וכן השאר. וע"ע בב"ר פי"ב עוד חדשות שהיו מתחלה וסרו ותשובנה לקדמותן ואין זה ענין לאלה העשרה אשר לא היו מעולם בערך זה. ואע"ג דמונה אין מות עוד בעולם אף שהיה לאדה"ר לפני חטאו מ"מ כיון דלא היה רק יום אחד לא חשיב ולא נרגש אז כי אין מות בעולם. והא דלא מייתי הכא כל מה דדריש ר"ג בבמה מדליקין עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ואינך משום דהם לא מפורשים בקרא. והכא לא מיירי רק מן אלה שכתובים בהדיא בקרא. וכן הא דלא מני קיבוץ גליות מארבע כנפות הארץ. ורב הצלחה ושלום אשר מפורשים כי כל אלה נכללים בתוך אלה העשרה:

עושה לשמש מאיר. ומה דכתיב והיה לך ה' לאור עולם פירושו שהוא יוסיף אור במאורות:

ואפי' אדם כו'. לשון אפי' יתפרש משום דאמרינן בפ"ק דב"ב ט"ז אידלי יומא אידלי קצירא חזינן דמסגולת השמש היא להביא רפואה לחולה. לכן אומר דלא מיבעי שמוסיף ה' באור השמש אלא גם בהגולתו שמי שהוא חולה יתרפא לגמרי. או שיתפרש כי לפעמים רבוי האורה מזיק לבני אדם לכ"א לא מיבעי שלא יזיק אלא שיביא גם מרפא:

ואותן אבנים מאירות כשמש. ולכן קרי להו שמשותיך ומה שמביא את הכתוב והלכו גוים לאורך נראה שט"ס הוא כי הכתוב הזה מיירי באור ה' וכדכתיב ועליך יזרח ה' ולא קאי על אור האבנים. וצ"ל שנאמר והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה':

שנאמר בלע המות לנצח. שפירושו שתעדר המות ולא תמצא עוד בעולם בשום צד. והפירוש הזה מסכים עם מה שנאמר בסוף הכתוב ומחה ד' דמעה מעל כל פנים:

שאין עוד לא אנחה לא אנקה כו'. מקודם אמר שאין עוד בכי ויללה וזה על פגע גדול. ואח"ז אמר כי גם פגע קטן המביא אנקה ואנחה גם זה לא יהיה:

כב  [עריכה]

הה"ד עשה ירח למועדים. בא לפרש לכם למנות לכם למועדים וכדכתיב בקרא עשה ירח למועדים.

אנו מוצאין ממעשה בראשית כו'. כי בתורה יש לפרש ג"כ שהאורה נבראת תחלה וכמ"ש רש"י על התורה ודוד פירש הדברים. ומ"ש דוד עוטה אור כשלמה קאי על האור שנברא ביום ראשון ובאמרו כשלמה הודיענו מהיכן נבראת האורה כדלעיל בב"ר פ"א ופרשה ג' ופליגי אדר"א שאמר בפרקיו שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה שנאמר עוטה אור כשלמה שלפ"ז האור הזה היא יותר רוחנית ואחרת היא. וע' בבעל העקדה דפי' בשער ב' שהאורה הוא כנוי למלאכים והאריך בזה בטוב טעם ודעת:

שלשה בריות קדמו את העולם. פירושו שהעולם קם משלשה היסודות האלה מים אש ורוח. ומה שלא מנה יסוד העפר משום דעפר הוא בכלל יסוד המים. והנה כאן אמר שהאש קדמה לעולם וזה היא אש היסודי ובב"ר פי"א איתא שתחלת ברייתה היתה במוצאי שבת זה הוא באור דידן וכמו שכתבנו שם:

הרוח הרה וילדה חכמה. הכוונה כי דקות המזג תכין את מזגו לחכמה. לא כן מזג עב וגס כבד לקבל חכמה:

אדם רואה עמוד נאה אומר ברוך המקום שברא המחצב שנחצב ממנו ברוך המקום שחצבו ובראו בדבר כצ"ל. ופי' שמ"ש ברכי נפשי את ה' על מעשה בראשית שמזכיר והולך הוא מפני שדרך לברך למקום שבראם כשרואים נועם הדברים ההם:

הוא גדול ואיקונין שלו גדולה העולם שנברא בחכמת ה' הוא באיקונין שלו כי בו יראה כבודו ע"ד מלא כל הארץ כבודו. וז"ש העולם קטן והוא גדול כו' כי לא יכילו השמים והארץ את כבודו:

משעטף את האור. פי' שהעטיפו ביסודות חזר והשלים מלאכת העולם:

כגון בו"ד שהוא קונה עבדים. משום דק"ל איך יברא הקב"ה את הגיהנם אשר רע הוא לבריות ולכן לא נאמר בו כי טוב הלא ממנו יצא אך טוב. ולכן אומר כי גם הגיהנם טוב הוא ליישר את בני אדם:

בעט באוקינוס והרגו. ענין הריגה הוא עצירת המים והוצאת הרוח המעורב בתוכן שע"י זה יתמעט כמותן כענבים הדרוכים שיצא היין מתוכם ויתמעט כמותן. ובפרק הספינה איתא שהרג לשרו של ים וגם שם הכוונה על שנוי טבען הראשון שהוא כשר שלהן והכל הולכין לענין אחד. ומ"ש כיון שראו שאר המים שבעט באוקיינוס הוא דרך מליצה והכוונה שבהתבעט כמות המים שבאוקיינוס נקוו גם המים שבשאר המקומות במקום צר עד שנראתה היבשה:

ה"ג כגון בו"ד שהוא הולך והיה לפניו ב' עבדים והרג אותן כיון שראו כולם אותן הראשונים כן היו רצין ובורחין כצ"ל:

כגון בו"ד שיש לו עקלים. נראה שר"ל שמשו"ה בין הרים יהלכון הוא לתת טעם למה מי המעינות שעולים מהתהום אינם מלוחים כמי הים שהוא התהום ואמר שהם מזדככין על ידי שאיבתן מן הארץ וזש"א שהן כמו הזיתים שנעצרים על ידי העקלים ונשאר הפסולת למטה והשמן צלול זב מבינתים וכן ע"י ההרים דכבושים על התהום כשהמים נובעים אין יוצא מביניהם אלא חלק הזך. והעפריות שממנו המליחה נשאר למטה:

לכך ברא הלבנה כו'. כלומר לא יקשה בעיניך מה שנעשה הירח קטן מהשמש באורו שמתמעט ומתרבה כי זה אינו עול בחוקו כי הוצרך זה מפני המועדות שנמנים על ידי חדוש הירח. וזה שאמר שישראל מרבין וממעטין כלבנה שגורעין ומוסיפין כפי ענין הלבנה ולכן לא ירע לו מאחר שזה לתקנת המועדות וכמו דאמר בפרק אנו טרפות בפיוסה לימנו בך ישראל ימים ושנים:

וכל הימך לומר. כלומר מעצמך יש לך לומר כן אע"פ שלא היה מפורש כי אין טעם נכון מזה ומ"מ עמד דוד ופירש. והא דכתיב והיו לאותות ולמועדים כבר פירש המפרש דלא קאי כלהו אתרוייהו אלא זה לאותות ולמועדים וזה לימים ושנים. וע' בב"ר פ"ו ומש"ש:

כג  [עריכה]

איני מזהיר לעובדי כוכבים על עבודת כוכבים. באמת זה הוא מהמצות שבני נח מוזהרים עליהם וכן מ"ש המשפט אלא לכם הלא גם על דינים נצטוו אבל פירושו הוא על תוספת האזהרה ופרטי הדינים אשר נאמרו לישראל ולא לבני נח. וכן נראה בתנחומא ריש פרשת שופטים:

הרחמים שלכם. כי גם זה הוא מהמדות אשר בני ישראל יצטיינו בהם. וזה בישנים רחמנים וגומלי חסדים.

כד  [עריכה]

בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש. פי' אז יש לספק ג"כ אם לברך מקדש ישראל. אבל בזמן הזה אין כאן מחלוקת רק אם מחדש חדשים או מקדש קדשים אבל על מקדש ישראל אין ספק שאין מברכין. ומ"ש מקדש ישראל פירושו מקדש ישראל וחדשים:

מכאן ואילך מי היה מקדשם כצ"ל. פי' מי יקדש הכלים שנתחדשו אחרי מות משה:

לכך כתיב והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' מקדשם. לא נמצא מקרא כזה בשום מקום אך הוא מחובר מן הכתוב ריש פ' אמור כי קדוש אני ה' מקדישכם עם הכתוב בסוף פ' קדושים והייתם לי קדושים כי קדוש אני. וכ"ה דרך רז"ל כדי לקצר בלשון וכמ"ש בפ"ק דמגילה גבי וילן יהושע בתוך העמק:

כה  [עריכה]

ומשפטים שתלוים בהם המשפטים כצ"ל. ומפרש ואזיל מ"ש חקים אלו המועדים מדכתיב כי חק לישראל הוא ומ"ש שהמשפטים תלוים בקדושי החדשים כמ"ש כיצד המשפטים:

כו  [עריכה]

הה"ד יפרח בימיו צדיק וגו'. ודריש החודש הזה דומה הוא לכם לענין המלכות וכדמפרש ואזיל. וזה שמייתי ג"כ ורוב שלום עד בלי ירח דהיינו כשנשלם המלכות כדלקמן. ויתכן שטעם הבשורה זו שייך לכאן להשמיע לישראל כי נכון להם למנות ללבנה ולהתיחס אליה וכמ"ש כעין זה העקרים בשל"ז:

שאין המלכות באה עד ל' דור. פי' כי מבריאת העולם עד מלכות בית דוד אז עברו שלשים דור ורק אז באה להם המלכות ושלשים דור אלו המה עשרה דורות מאדם עד נח. ומנח עד אברהם עוד עשרה. וי"ג מאברהם עד דוד דהיינו יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד. ותפס מספר שלשים שהוא מספר שלם. והא דקאמר עוד החדש ל' יום ומלכות שלכם ל' דור מילתא אחריתי היא דדריש שלא תתקיים המלכות שלכם אלא ל' דור. ומתחיל למנות מאברהם דכתיב גביה נשיא אלהים אתה בתוכנו. וכן בניו אחריו. וליהודה נתנה הממשלה כדכתיב לא יסור שבט מיהודה. וכן היו נוהגים נשיאות עד דוד. ואפשר דדריש דרשא זו מדכתיב פעם שנית בקרא לכם דמשמע דוגמא אחרת לכם:

לבושו הוד והדר כדכתיב הוד והדר לבשת:

ובשלמה כתיב ועל המסגרות. זה שבוש בספרים כי זה הכתוב במכונות כתיב לא בכסא. ונראה להגיה במקומו ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריות עומדים שם:

ובשביעי יושב כו'. והכתוב דאמר שש מעלות לכסא לא מנה את השביעית. כי הוא מנה רק את המדרגות לעלות ולא את השביעית מקום מושב. ורגליו היו על מעלה הששית. ולא פליגי על הא דאמרינן לתמן במ"ר פי"ב ובד"ר פ' שופטים שהיו שש מעלות כי לא חשיב שמה ג"כ רק את המעלות ולא את מקום מושב. אמנם באסתר רבתי על פסוק כשבת דמנה שש מעלות לכסא כנגד ששה רקיעים ולא ז' הן כו' פליגי ע"ז ע"ש:

עד שאבד צדקיהו כו'. פי' כי אז נתמלאה סאתם ולא נתקבלה תפלתם ואין זה ענין למחלוקת של זכות אבות אם תמה כי בזמן הזה לכ"ע לא תמה עדנה. וכדאיתא בויק"ר פל"ג:

מי עושה שלום לישראל. כלומר לכפר עליהם שיהיה שלום ביניהם לאביהם שבשמים כדלעיל. ומשני דזה מדת הרחמים שברחמיו מעביר על פשעיהם:

כז  [עריכה]

שנגע בשר של מעלן. כי בחסרון היו"ד המורה על הרבוי יהיה פירושו בחרטום שלהם. והמ"ם האחרון הוא מ"ם הכנוי. ואם הוא נכנע לא תהיה להם עוד תקומה. וע"ד יפקוד ה' על צבא המרום במרום:

נוחלים בעוה"ז ועוה"ב. בעולם הזה זה עולם המשיח. ועוה"ב דקאמר הוא עולם התחיה:

וכשם שהלבנה היא של אור כו'. באמת אור החמה חזק יותר מאור הלבנה. אבל אור החמה מזיק לפעמים בשביל חזקו משא"כ אור הלבנה שאין בו צער לבני אדם:

כח  [עריכה]

זעזע את המים כו'. שנתן בקולו עליהם להביא בן הנפילים שבתוכם לפני משה וכ"ה זעזוע הישוב ושאר הדברים:

והראהו את הדואר. צ"ל חברבור וע' בב"ר פפ"ב ומקומו הוא במדבר. כי שם נמצאו הנחשים ותולדותיהם:

שנאמר קול ה' בכח ותנועת המון השמים הוא בכח גדול כדכתיב מרוב אונים ואמיץ כח:

כט  [עריכה]

שנא' קול ה' יחולל אילות. ואילה הוא חיה ממין הצבאים ומר דרור אשר הוא העיקר משמן המשחה היה המוש"ק כמ"ש המפרשים והרמב"ם מכללם וזה דם הנצרר בבטן החיה ממיני הצבאים:

מדת הקב"ה כו'. הורגלו רז"ל להזכיר לשון זה על דברי ה' ופעולותיו בהשאלה. אע"פ שאין לשון מדה צודק בו ח"ו ומ"ש אבל הקב"ה אינו כי כו' עיקר הכוונה להורות לנו כי אין בו שום שינוי כלל והעיקר הוא מצד המקבלים אם ראויים הם לקטגוריא או לסנגוריא אבל ממנו לבדו לא תצא הרעות והטוב:

הוא שאמר וכל בניך למודי ה'. ועי"ז לא ירעו ולא ישחיתו וכמו שמסיים הכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי:

לא  [עריכה]

שנאמר וארשתיך לי לעולם. לקמן בד"ר פ' עקב מפרש הכתוב הזה אלעתיד. וכאן ע"כ לא בא לאפוקי את הכתוב הזה מלעתיד. אבל מפרש דקאי בין על לעתיד ובין על לעבר מדלא כתיב ואארשתיך באל"ף אית"ן המורה רק על לעתיד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף