יפה תואר על שמות רבה/ו

יפה תואר על שמות רבה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה ו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  

א  [עריכה]

הה"ד ופניתי אני לראות וגו'. עיקר הדבר לדרוש על משה שבקשה מדה"ד לפגוע בו על שהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. ואף כי לפי מחשבת משה היו דבריו נכונים ובקש טעם על זה. מ"מ חטא ואשם כי מה הוא האדם שיבוא אחרי המלך להרהר אחריו:

כשנתן הקב"ה תורה לישראל כו'. האריך בלשונו לאמר כי הטעם אשר העלימה התורה טעם המצות. ונתנה מ"ע ול"ת בלי טעם כי במקצת מצות אשר למלך גלתה טעמן וגם הוא נכשל בהן וכך איתא בפ"ב דסנהדרין וז"ש עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו. לומר כי איש כמוהו לא יכשל בהן. ובכל זאת לא עמד על דעתו ונשיו הטו את לבבו ומזה ידע האדם כי אין להרהר אחרי דברי ה':

עלה יו"ד שבירבה. זה דרך משל כאלו האות הקטנה שבאותיות צועקת על עשקה ונעשה דינה. והכוונה כי משפטי ה' אמת ולא ימוטו לעולם. וגם העושק דל נבזה ונכה רוח לא ינקה וה' ישמע צעקתו:

ומנין שבטל כו'. זה לראיה כי אות אחת איננה בטלה מן התורה כי אפילו אות אחת שנתבטלה לצורך מן התורה חזרה לתורה ומה שקרא זאת ביטול אף כי אין זה רק חילוף בכתיבה שתחת שרי ביו"ד נכתבת בה"א אמנם בדבור לא נשמע הה"א כלל והיו"ד היה נשמעת ועתה בטלה לגמרי:

דבר זה שאמר הקב"ה כו'. מפרש נאם הגבר זה הקב"ה וכמו שנקרא במעשה מרכבה ביחזקאל גם בשם אדם. לאיתיאל כי תכלית הדברים הוא אשר אתי יהיה אל ומה' לא יסור לבבו. ואמר שלמה לאיתיאל הלא אתי הוא אל וכח ואוכל להתגבר עליהם כי לא יסירו את לבבי. ולפ"ז הלמ"ד מן לאיתיאל הוא נוסף [אבל קרוב לומר כי דרש לאיתיאל בנוטריקון וכמו לא אית אל. ופי' הקב"ה אמר כי אין אל כח ואון לאדם להתגבר על חמדת נשים. ולכן הזהיר כי לא ירבה לו נשים פן יסורו את לבבו. אבל לאתי ית אל ואוכל להתגבר עליהם. ויהיה לאיתיאל השני בגימטריא בא"א וקאי על שלמה]:

שיהא גורף ביבין. וזה כעין מ"ש בפ' במה בהמה נוח לו לאותו צדיק שיהיה שמש עבודת כוכבים ואל יכתב בו ויעש הרע כי גריפת הביבין הוא לגנאי על עבודת כוכבים כדרך רז"ל לכנותם בלשון צואה וטינוף:

אחר מדותיו וגזרותיו. מדותיו המה אשר בהם ינהג העולם לחונן ולהוכיח אשר לפעמים נראה לעין בשר רוע הסדר כגין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וע"ז אין להרהר. כי ה' אל חנון ורחום הוא וצדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. וגזירותיו המה מצותיו בתורה אשר לא נדע טעמם. ולהכי מייתי אמרת אלוה צרופה על מצותיו וגזרותיו ובגזרת עירין פתגמא על מעשיו בעולם דבהכי מיירי קרא. וז"ש בסמוך כי דינו דין אמת דהיינו מעשיו בעולם וגזרותיו אמת היינו לא ירבה כדי שלא יסור לבבו. והוסיף לומר עוד וכל דבריו בהשכל דהיינו החוקים כעזאזל ואפר פרה גם הם בדעת ובהשכל נאמרו:

נמלך בפמליא שלו כו'. כוונת הדברים כי גם מלאכי מרום יעידון ויגידון כי משפטי ה' אמת וצדק. ואיך יבוא בן אדם קרוץ מחומר לחקור ולהתבונן במעשיו:

ומשה לא שמר את הדבר הזה. פי' לא המתין עד אשר יבוא דבר ה' לעשות נפלאות בפרעה ולהכריחו כי ישלח את ישראל אבל מהר לבוא בשאלותיו ולהתחכם על גזירת הקב"ה. ויותר טוב לפרש לא שמר את הדבר שלא שת לבו לדבר שיהיה נשמר מאד לעיין עליו שאלו עיין בדברי ה' הבין טעמו. וזה כי בתחלה אמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים שנראה שהוא עצמו יסרב בדבר זה והדר קאמר ואני אחזק את לבו נראה שמה' הוא והם דברים סותרים אלא שהכוונה בזה כי ע"י שימאן לשוב בהתראות הראשונות כשירצה לשוב יחזק ה' את לבו כדי לגלגל עליו הראשונות להפרע ממנו כל מה שחטא כדלקמן פי"א ופי"ג ומשה כאשר לא שת לבו לזאת חשב שמה שאמר ואני אחזק את לבו היינו מפני שלא נשלם הקץ או להראות כחו ונפלאותיו וע"ז הקשה לו למה הרעותה כדפירש"י. והשתא ניחא מה שאמר שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו דין כי בכלל דברי ה' היה זה. אלו שת משה לבו אליהן:

וכי מה היה לו להרהר כו' את אשר כבר עשוהו. פי' מה שכבר חטאו המצרים ועשו הרעות וכמ"ש לפני זה:

ב  [עריכה]

הה"ד כי העושק יהולל חכם. עיקר הדרש למה פתח באלהים שהיא מדה"ד ומסיים אני ה' שהוא רחמים ומפרש כי אלהים הוא למשה שבקשה מדה"ד לפגוע בו וה' הוא רחמים לישראל שאמר לו וכי בשר ודם אני במדותי וכדמסיים ואזיל:

בדברים הרבה. כגון סחורה וכמ"ש לא מעבר לים היא. ודריש יהולל על ערבוביא כדלקמן בויק"ר פ"כ להוללים למערבביא ע"ש והזכיר מקודם חכמה ואח"ז תורה לאמר כי גם בחכמה העוסק בדברים הרבה מתערבב וע"ד לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת. ושוב הזכיר התורה ואמר בה אבידה ולא הזכיר ערבוב כי בה לא יהיה ערבוב אלא אבידה לגמרי כי אי אפשר לה אלא בלב פנוי מכל מחשבה:

המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו וקמ"ל שיש להזהר מזה. ומיהו לא לגמרי דהא תנן והעוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסיעתם וצדקתם עומדת לעד ובפ"ק דשבת גבי ויעמוד העם על משה אמרינן דנחשב כשותף להקב"ה במעשה בראשית ונראה שיש להתעסק בצרכי צבור אלא בא לומר לן שלא יעסוק בצ"צ בקבע רק תורתו תהיה קבע ועסקיו בצ"צ ארעי:

וכי תעלה על דעתך כו'. ודריש לב מתנה כמו מתונה וכדאיתא בקה"ר אלו היה משה מתון היה ניצול אלא שהקניטוהו והקפידו אותו. והוא לא סבל ואמר ירא ה' וכעס והטיח דברים לפני הקב"ה:

אלהים על המצריים. שיבוא בדין עליהם. אני ה' על ישראל לרחם עליהם כנגד מה שהרעו להם לישראל:

ג  [עריכה]

במדת רחמים אמרת לי. דכתיב ואמרו לי מה שמו כלומר באיזה מדה אני שלוח אליהם והשיבו כה אמר ה' אהיה שלחני אליכם. ועוד אמר ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם והכוונה בזה שבמדת רחמים הוא בא וע"ש ברמב"ן:

שמא עד שבאתי נהפכה למדה"ד. חלילה למשה לומר כי יש שנוי רצון בהקב"ה והשניו הוא רק מצד המקבלים. ועמ"ש בב"ר סוף פי"ב. אבל פירושו שמא בין כה וכה חטא ישראל. ובשבילם להפכם למה"ד. ומ"ש למה הרעות פי' אחרי שאמרת לגאלן במדת הרחמים. למה עתה נהפכה המדה לרעה להם. שמא חטאו מאז באתי אל פרעה. והקב"ה השיבו כי גם המקבלים לא נשתנו. ואנכי אגאלם במדת הרחמים:

ד  [עריכה]

חבל על דאבדין כו'. ע' ברש"י וברמב"ן:

ולא הודעתי להם כי שמי ה'. לא בא להפוך נודעתי מבנין נפעל להודעתי מהפעיל. אבל פי' כי הב' של באל שדי נמשכת ג"כ על ושמי ה' לא נודעתי להם ויתפרש ובשמי ה' לא נודעתי להם או שיתפרש ושמי ה' ולא נודעתי וחסר הוי"ו אצל לא נודעתי וכמ"ש הרמב"ן ע"ש:

כשם ששאלת אתה. ואע"ג דנראה ששאל כדי לדעת מה ישיב לישראל אם ישאלוהו. ולכן אמר לעיל פ"ג נתברר משה על עסקיו. הך אגדה ס"ל שתואנה הוא שבקש לדעת את שמו וכמ"ד באותה שעה בא בעקמנית. והנה אז לא הוכיחו ה' כי לא היה זה כ"כ מגונה. ורק עתה שהרהר אחר מדותיו הזכירו הקב"ה גם את עונו הראשון:

שמא מדת הדין יעכב גאולתן. ואע"ג דלעיל בפ"א איתא שהבטיח הקב"ה לגאלם אף שהרשיעו. מ"מ פחד פן עוד הוסיפו לחטוא עד שגם זכות אבותם לא תועיל להם ואע"ג דכל דבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר. וע' בב"ר פנ"ג י"ל דשאני הכא כיון דהוה חובה למצרים ומדה"ד מקטרגת מה נשתנו אלו מאלו:

ארבע גאולות יש כאן. ע' בזה ברמב"ן בפירוש הכתובים:

כנגד ד' גזירות כו'. כאן לא פירש הד' גזירות ונראה כי בענין השעבוד הם ולכן באו ד' גאולות כנגדן. ולבאר כי הד' גאולות הן כנגד הד' גזירות י"ל דארבע גזירות אלו הן. א' וישימו עליו שרי מסים. הב' מה ששנו לרדותם בפרך וישימו עליו שרי מסים. הג' מה ששלש ואמר תכבד העבודה ומנע מהם התבן. הד' מה שגזר למעטן בהשלכת הילדים ליאור. וכנגד הא' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והתם כתיב למען ענותו בסבלותם ויצאו לתפשו וכנגד הב' אמר והצלתי אתכם מעבודתם כי תחת שהם הרבו לשעבדם עשה ה' בהפך ושבר עול העבדות מעליהם לגמרי גם בצאתם ממצרים. ולא כדרך שאר אומות שיהיו למס עובד גם אם הם לעם בפני עצמם. וע"ז שייך הצלה שהוא הצלה גמורה. וכנגד הג' שהרבו לצערם ע"ד ויוכו שוטרי בני ישראל אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה שיתן כפרם מצרים לעשות בהם שפטים. וכנגד הד' והיא מה שהתתילו למעטן וחשבו להשמידן מן הארץ אמר ולקחתי אתכם לי לעם שיתברכו להיות עם גדול. אבל לעיל בפר"א מנו הארבע גזירות באופן אחר וגם לפי המנויים שמה יש לכוון כל גאולה כנגד אחת מהגזירות:

לקיים מה שנאמר כוס ישועות אשא. פי' לפי זה בחרו לעשות זכר בד' כוסות ולא במיני מטעמים אחרים יען דהכתוב קורא לכוס ישועות יחס גם דוד הישועות לכוס:

ה  [עריכה]

הי' קשה בעיניהם כו'. ומפרש מעבודה קשה שהיה קשה להם להנזר מעבודת כוכבים אשר דבקו בה. אבל מתחלה כשנתבשרו פקוד פקדתי לא נתקשו בזה כי לא רמז להם להנזר מעבודת כוכבים. ורק עתה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים הי' קשה בעיניהם:

מן שטיא לית הניא כו'. פי' הר' נפתלי אין הנאה מהשוטים אלא מהקוצים שמיסרים בהם יש הנאה כי בזה מדריכם בדרך ישרה. וז"ש דבר והוכיח את פרעה כי אביא עליו המכות ואייסרנו בקוצים. אבל לא מצאתי קוצים בלשון ארמי אלא כובין בכמה מקומות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף