יפה תואר על שמות רבה/ז

יפה תואר על שמות רבה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה ז

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  

א  [עריכה]

הה"ד בכל עצב יהיה מותר וגו'. משום דק"ל למה לפני זה כתיב וידבר ה' אל משה לאמר בא דבר אל פרעה מלך מצרים. וכן אחר ספור היוחסין נתיחד הדבור למשה לבד וכאן נאמר הדבור לשניהם. ומשני שזה גרם לו מה שאמר ואיך ישמעני פרעה. ומביא לסמך ע"ז מן ודבר שפתים אך למחסור:

כל הדברים שאדם נושא ונותן בהם בדברי תורה כצ"ל:

הה"ד הן כל אלה יפעל אל וגו'. הך אגדתא מילתא אחריתי היא עם מה שנאמרה לפניה אע"ג דלא גרסינן דבר אחר וכן הרבה במדרש. ובא לתרץ למה נתיחד הדבור למשה ולאהרן שזה היה דרך עונש למשה. אבל העונש איננו בזה במה שנעשו הנסים גם ע"י אהרן כי ויצוום אל בני ישראל לא נאמר במעשה הנסים אלא להנהיגם כמו שנתבאר לקמן:

ב  [עריכה]

ממתין לאדם וכו'. מאריך אפו שלא להביא עליו עונש שמא ישוב. והא משמע דפליגי אדתניא בפרק בתרא דיומא עבר אדם עבירה ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו דמשמע מחילה גמורה ואפי' חטא ברביעית לא תזכרנה הראשונות. ולא דמי להא דאמר בר"ה גבי מעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק דהתם במי שיש בידו כבר עבירות רבות אלא שבעת שיקול העונות מעביר אחד מן הראשונים להיות מטה כלפי חסד הלכך ראוי דאי איכא רובא עונות יחזור ויחשב גם הראשון אבל אגדה דידן סבירא ליה שאינו נמחל רק שימתין עד שישוב ולכך כשחוטא רביעית מגלגל את הראשונות:

ואם לאו. שלא הספיק לעשות תשובה עד שחטא רביעית אין ממתין עוד ונפרעין ממנו על הכל:

הרי ג"פ. אבל מה שאמר מה שמו אע"פ שהוא דרך עקמנות כדלקמן פר' י"א והקב"ה התרעם עליו כדלעיל פ"ו זה לא נחשב לו לעון רק לתרעומות. ואפשר דס"ל שאין זה עקמנות אלא שנתברר על עסקיו דפלוגתא היא כדפירשתי לעיל פרשה ג'. ומ"ש תחלה והן לא יאמינו לי אע"ג דהא לקה בגופו ע"ז כדלעיל פ"ג י"ל דס"ל כיון דמיד שבה כבשרו לא נפרע אז אלא שרמז לו שראוי לעונש כדי שישוב ומכיון דלא סר נשמר עונו. וגם לא נחשב לו לעון מה שאמר למה הרעות לעם הזה וגו' והצל לא הצלת דהרהר בזה אחר מדותיו של הקב"ה וכדלעיל. מ"מ כיון שדבר כזה בשביל צערן של ישראל ולכן לא פגעה בו מדת הדין כדלעיל גם ה' לא חשב לו זאת לעון ודע שמה שאמר ג' מוחלין לו ד' אין מוחלין לו אין חילוק בין אם כל העונות אלו הם ממין אחד או מינים רבים:

ואמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ובזה דבר סרה על עמו. כי היה לו לאסוקי אדעתיה אשר בני ישראל לא שמעו אליו מקוצר רוח:

על אהרן עמו. פי' שנזכר שם אהרן ביחד עם שם משה אבל הדבור היה למשה שיאמר לאהרן וכמו דאיתא במ"ר פי"ד שזה הוא מהדברות שמיעט אהרן מהם:

ג  [עריכה]

בני סרבנים הם כו'. משום דק"ל כי מענין השליחות שילכו הלא כתיב אחר זה דבר אל פרעה מלך מצרים. ועי' ברש"י ובראב"ע וברמב"ן שדחקו לתרץ הכתובים. ולפי המדרש צוה ה' עתה להם שינהגו עם ישראל בנחת אף כי סרבנים הם ועם פרעה בכבוד אף כי חזות קשה הוגד לו. ויתכן יען כי בני ישראל אמרו ירא ה' וישפוט וגו' הלא הי' מקום למשה לקצוף עליהם במה שהמרו את רוחו לכן אמר לו הקב"ה וצוה אותם שלא יביטו על רוע תכונתם ויסבלו את קצפם ורגזם. וכן במה שצוהו לנהוג כבוד בפרעה אף שכבר נהגו עמו בכבוד וכדלעיל פ"ה מ"מ כיון שהתרו בו פעמים ושלש והוא עמד במרדו. או כיון שמשה היה לשבט הנוגש בו ויקבל המכות ממנו ס"ד שיקל בכבודו לכן צוהו ה' כי כבודו יהיה חדש עמהם תמיד:

סרבנים. פי' ממאני לשמוע את הדין ונותנים כתף סוררת. ורגזנין שכועסים ומריבים. וטרחנין כדאיתא בספרי על טרחכם מלמד שהיו טרחנין. היה אחד מהם רואה שהיה שכנגדו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיה להביא למחר אני דן כו'. ואולי נקיט הכא סרבנים רגזנין טרחנין נגד טרחכם משאכם וריבכם דנאמר התם ונגד משאכם אמר סרבנים אשר בסירובם כמשא כבד יכבדו ולא יעשו את המוטל עליהם. ונגד ריבכם אמר רגזנים כי הם בעלי חמה ומהירים לריב וכן פי' בספרי. ורק בספרי מפרש ומשאכם שמשיאים שם רע ואפיקורסים היו וזה לא שייך הכא. ועי' בספרי גבי האנכי הריתי:

אתם ומלככם סוף שירד הוא בעצמו כצ"ל ומביא ראיה מהמקרא ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי. ופי' שהוא היה מחזר על פתחי שערים בעיר וצועק וקורא היכן משה וכמ"ש במכילתא:

שתפו הראשים שביניהם להיותם נושאים במשא ומתכבדים עמהם ופי' אל בני ישראל על ראשי בני ישראל. ולא הוצרך לפרש שהוא למד מסופו דכתיב אלה ראשי בית אבותם. ופי' ואל פרעה לחלוק לו כבוד כדלעיל:

ד  [עריכה]

כך עולה מגיהנם. והא דבויק"ר פט"ז אמר ר' לוי גופא שאין הקב"ה חפץ בקילוס אדם רשע. דהתם בסיפור שבחי ה' ובנפלאותיו. שאחר שהוא רשע ואינו עושה רצון ה' יראה כמעיד עדות שקר בעצמו ואין מאמין בדבריו אבל הכא שהקילוס הוא מה שמודה שנידון ברשעו ומשפטי ה' אמת ה' חפץ בו כי זה דרך תשובה וחרטה על פשעיו:

שמצננין את גיהנם בדמעותיהן. זה הוא דרך משל שעל ידי תשובתו והודאתו על הדין מתמעט ענשם וכדרך שאמרו בפ' היה קורא הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנם:

ועתידה ג"ע להיות צועקת כו'. כלומר כל אחד מבקש את הראוי לו ואין אחד מקבל בתחומו דבר הראוי לחבירו כי הכל באמת במשפט ובצדקה ולא כדרך משפט האנשים שמשיגים גבול. ואינם מבדילים במשפטיהם בין צדיק לרשע. וכן מה שאמר והקב"ה אומר תנו לזה צדיקים ולזה רשעים פירושו שהוא מברר מי הוא הצדיק ומי הוא הרשע:

ה  [עריכה]

שפטפט ביצרו. בפרק משוח מלחמה פירש"י זלזל ביצרו וכבש אותו ולא חשבו לכלום. ובפרק יש נוחלין פי' רשב"ם שהתריס ונלחם כנגד יצרו כדאמרינן בפרק ההוא חוץ מזקן אחד שהי' מפטפט כנגדו. ומה שדרש שפיטם עגלים ע' בזה ברא"ם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף