יפה תואר על בראשית רבה/עג

יפה תואר על בראשית רבה עג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה עג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

זכרני ה' ברצון עמך. משום דק"ל איך שייך אצל הקב"ה ויזכור הלא אין שכחה לפניו. לכן מביא את הכתוב זכרני ה' ברצון עמך וגו' ופי' בעת שירצה ה' את עמו וזה ביום הדין יעלה זכרוני לפני ה' לטובה וכמ"ש כי זכר כל המעשים לפניך בא וכו'. ולכן מפרש גם ויזכור ה' את רחל בהוראה זו כי בר"ה נפקדה בעת שכל בני העולם עוברים לפניו כבני מרון וזכרונם יעלה לפניו אז עלה גם זכר רחל ויפקדה בבן וזה שמסיים גם הכתוב פקדני בישועתך פי' כי בישועת הרבים וזה בר"ה שמובטחים בישועת ה' פקדני וכ"ה בירושלמי דפ"ק דר"ה יזכרהו ה' עמהם דזכות הרבים עדיף ובסימן ב' דרש ויזכור על זכות אבות כי בזה שייך לשון זכירה כמו זכור לאברהם וגו'. ובסימן ג' הביא הכתוב פדה בשלום נפשי ואמר שם בהרבה תפלות נפקדה רחל כי על קבלת התפלות נופל לשון זכירה דע"י התפלה יעלה זכרון המתפלל לטוב וזה שמזכירים עצמם לפני הקב"ה. ובסימן ד' הביא מאמר רשב"ן שזכר לה שתיקתה כו' דבענין זכות האדם שייך זכירה כי מעשיו הטובים מזכירים אותו לפני הקב"ה וכמ"ש זכר נא את אשר התהלכתי לפניך זכרה לי אלהי לטובה:

בר"ה נפקדה שרה. כו'. פי' בא זכרונן לטובה ונגזר עליהם הריון וכן פירש"י בגמ':

ב  [עריכה]

זכר חסדו. זה אברהם כו'. לפי גירסת הילקוט דלא גרס אחר אשת יעקב ד"א. וגרס לכך כתיב זכר חסדו נראה דכל הדרש הזה קאי על רחל כי בזכות אברהם ויעקב נפקדה. והא דלא מזכיר את יצחק י"ל משום דיצחק הוא מדת הדין. ואין התפלה נעתרת ע"פ רוב רק במדת הרחמים. אבל לפי נוסחא דידן קאי הדרש הראשון על ישראל וישועתו. ומה דלא הזכיר את יצחק הוא כמו בקרא כי אתה אבינו דדרש על זה לעיל פס"ז הטעם שיצא ממנו עשו ע"ש. ומה שנזכר בישועת ישראל לבית ישראל זה רחל משום שרחל מבכה על בניה. ואח"ז אמר ד"א זכר חסדו וגו' ויזכור אלהים את רחל וגו' מדריש כל הכתוב על רחל וזכר חסדו ואמונתו קאי לפי זה על הקב"ה כי בשביל חסדו ואמונתו זכר את ישראל:

ג  [עריכה]

שלא יאמר זו. שילדה כו' בילקוט הנביאים גריס שכך היו התנאים שיעקב נוטל ללאה שילדה לו ועשו לרחל. ופי' כיון שרחל לא תוליד למה ישחית זרעו וטוב לו שיגרשנה ותנשא לעשו וכן כתוב רש"י בחומש על הפסוק ויזכור אלהים את רחל אבל לפי גרסתנו במדרש נראה שיעקב היה מפחד כן יתפוס עליו עשו למה נשא שתי אחיות. ואע"ג דבערמה באו לידו מ"מ יוכל לגרשה כיון שלא ילדה לו. ואין קשר הבנים אשר יקשר את רחל אליו. ואחר שיגרשנה יקח אותה עשו אחר שהיא עלתה בגורלו:

דא"ר יודן בשם. ר' אייבו כו'. פי' מ"ש כי ברבים היו עמדי הכוונה כדר' יודן שבזכות תפלות רבות נפדה יעקב כי רחל נפקדה וכדלעיל:

וישמע אליה. אלהים בזכות יעקב. כי הקרא הוא מיותר לכן דריש על יעקב וכן ויפתח את רחמה הוא מיותר ודריש בזכות האמהות שהתפללו עליה כדלעיל סוף פ' ע"ב:

אוי להם לרשעים. כו' פירשנוהו לעיל בפל"ג:

ד  [עריכה]

והדין נותן. כו' פי' מדכתיב ויזכור אלהים וזה מדת הדין לכן אמר והדין נותן וע"ל בפ' ע"א ובפל"ג:

שלש מפתחות. ביד הקב"ה. ואין בריה שולטת עליהם לא מלאך ולא שרף. כ"ה בד"ר פ"ז ובפ"ק דתענית גרסינן ג' מפתחות לא נמסרו ביד שליח. ובתענית בגמ' ובעין יעקב האריכו בזה המפרשים בסתירת הדברים מה שמצינו בנביאים שהחיו את המתים. ובאלישע שנתן בן לשונמית. ובאליהו שעצר את המטר ורבים מחסידים שהביאו מטר ועוד ע"ש. ועיקר הכוונה באומר שלא נמסרו ביד שליח משום שהם מושגחים מאתו ית' ונחשבים כענין נסי ולא כשאר הענינים שהם ביד הטבע וגם זה הוא הטעם מה שלא מנה עוד דברים שהם ביד הקב"ה ששלשה אלו לא נמסרו ביד שליח. משא"כ בשאר דברים. משום שהשלשה אלה דומים לנסים ונפלאות. ולפעמים שהם גם נגד הטבע לכן ביד ה' המה:

ה  [עריכה]

תלוי בבנה. וז"ש אסף אלהים את חרפתי כי תתלה הסרחון בבנה. ומה שלא פי' חרפתי זה חסרון הבנים כי זה לא חרפה היא רק חסרון הטבע:

מקמתא. קערה:

בפלגש בגבעה. מרבויא דאת קדריש שדברה ג"כ על העתיד בנבואתה ויתכן כי הסרת החרפה הוא משלשה פנים. הא' כי יצטדק לאמר לא בי הוא העון. וע"ז אמר עד שלא תלד האשה כו'. והב' כי יתקן את המעוות וע"ז מביא מפלגש בגבעה שנתקן המעוות וסרה החרפה. והג' במות המחרף וכמ"ש ואסירה את ראשו והסירותי חרפה מעל ישראל. וע"ז מביא בימי ירבעם שמת אביה. ולכן דרש אסף אלהים את חרפתי בשלש הסבות האלה:

בפלגש בגבעה. שאמרו ארור נותן אשה לבנימין ונסתלקה החרפה ע"י בנות שילה שחטפו להם לנשים. ושילה ידוע הוא שהיה ליוסף. וכן בימי ירבעם שהיה מיוסף הוסרה החרפה ע"י מות אביה וע' לעיל פס"ה:

ו  [עריכה]

מתפלתה של רחל. כו'. א"א לפרש כי לולא תפלתה מרדו גם יהודה ובנימין במלכות בית דוד. דהא בתוכחת שלמה כתיב רק את כל הממלכה לא אקרע וגו' למען דוד עבדי. וה' נשבע לדוד שלא יכבה נרו לעולם. ואיך היתה מלכותו נפסדת לולא תפלת רחל. וגם שתפלתה לא היתה רק על בנימין ולא על יהודה. ואולי אם לא התפללה רחל היה נשאר רחבעם נשיא במתי מעט למען היות ניר לדוד ולא היה לו שבט שלם. ומתפלת רחל שלא ימרוד בנימין ומשל על שבט שלם היתה הסבה כי גם יהודה נשארו נאמן לבית דוד. כי יהודה ובנימין ישבו יחד בירושלים ונחשבו כשבט אחד:

ז  [עריכה]

כיון שנולד יוסף. כו' גירסת הילקוט ויהי כאשר ילדה רחל כיון שנולד שטנו של עשו דאמר ר' שמואל בר נחמן כו' ולפ"ז בא לתת טעם מ"ש השתא דנולד יוסף בעת שבקש ללכת לבית אביו ואמר לפי שנולד שטנו שלעשו שיגור מפניו ומייתי ראיה מרשב"ן דהוא שטנו של עשו. אבל לפי גרסת המדרש נראה דמהאי קרא הוא דיליף שיוסף הוא שטנו של עשו. מדחפץ לשוב לביתו אחר שנולד לו יוסף וסר הפחד ממנו מפני עשו. ומייתי דברי רשב"ן לטעם למה הוא יוסף שטנו של עשו יותר משאר השבטים. משום שהוא מצעירי הצאן כי יפליא ה' לעשות אשר עשו הגדול יפול בידי הצעיר והכי איתא בפסיקתא רבתא יוסף היה קטן וזכה לבכורה ועשו היה בכור ואבד בכורתו. יוסף הודה בתחית המתים פקוד יפקוד. ועשו כפר בתה"מ הנה אנכי הולך למות ועוד שם חלופים שונים. וע"ע בתנחומא פ' ויחי סי' י"ד דברי ר' שמואל בר נחמני באריכות:

בניה של רחל. זה יוסף ובנימין. כי עמלק נפל ביד שאול וכן המן ביד מרדכי. ועמלק ג"כ נפל ביד יהושע וכן לעתיד וע"ע בפרק יש נוחלין.

ח  [עריכה]

סכום קטע. כו'. מ"ש אח"ז פריש אמור הסכום קצוב כו' היה כתוב בגליון המדרש לפרש מ"ש סכום קטע פירוש אמור הסכום קצוב ופרש מה שכרך. משום שלשון נקבה הוא לבאר ולפרש היטב ואמר המדרש קטע מלשון קציצה וקציבה. ואח"ז הביאו את הגליון בפנים המדרש וכן תמצא בסוף פצ"ה שהביאו פירוש המאמר בפנים המדרש:

שבעים נפש. פי' מקנהו היה שבעים. כי הכתוב מדבר מבהמותיו ולא מנפש אדם:

כל מקום שהצדיקים. הולכים כו'. בא לפרש לרגלי לא כמו בגללי אך כפשוטו במקום שרגלי דרכה. וז"ש שהצדיקים הולכים כי הליכתם ודריסת רגלם מביאה ברכה. וכ"ה בפר"א מכאן אתה אומר יש רגל מחרבת בית ויש רגל מברכת בית:

ויזרע יצחק. בארץ ההיא וגו'. ודריש כי היתה ברכה בכל הארץ בשביל זריעתו וחולק על הא דאמרינן פס"ד הארץ קשה והשנה קשה כו':

ראובן בעי בי. ע' רש"י בחומש וברמב"ן וברא"ם:

ט  [עריכה]

וענתה בי צדקתי. ביום מחר אריב"ס כו'. טעם הדברים הוא לתת טעם למה קרה ליעקב את האסון עם דינה בתו וכמו לקמן פ"ב נותן המדרש טעמים שונים ע"ז. ופה מוצא הטעם מן המקרא וענתה בי צדקתי אשר בטח בצדקתו לאמר ללבן כי בזה שתלדנה כל הצאן נקודים וטלואים רבים וירבה שכרי מזה תכיר כי אלהי אבי בעזרי להרבות שכרי בצדקתי. ולפי שזה התפארות במה שאינו ברור כי אפשר שלא יהיה כן ולא תודע צדקתו אמר שזה הפך אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום וכנגד זה נתענית באו ולא נודעה צדקתו:

עשרה פעמים. למפרע. פי' להפריע לבטל ולהפך את דברו ומפרש ותחלף את משכורתי וגו' כי היה משנה את התנאים אשר היו ביניהם מנקוד לטלוא ומעקודים לברודים עשר פעמים:

י  [עריכה]

ונרתעת לאחוריה. כו' ובזה נתחזקה כח הדמיון בצאן וילדו עקודים נקודים וברודים כדמיון המקלות וכמו המעשה שהביא מן הכושי שכח הדמיון פועל בלידה ולר' הושעיה לא היו צריכות לזכרים כלל. אבל מעשה נסים היו. ומ"מ יעקב לא בטח בנס שיעשה לו ועשה תחבולה במקלות:

מלאכי השרת. היו טעונים כו' גם הוא סובר כר' הושעיא כי דרך נס היו. אבל חולק בזה דסובר כי היו שם זכרים אשר עברו את הצאן מעדרי לבן המובאים ע"י המלאכים. ושניהם באו להסיר התלונה מאבינו יעקב איך נהג בערמה. ואמרו כי הלידה היתה בדרך נס. ויעקב עשה במקלות רק להעלים את הנס:

העולים מאליהם. היו עולים. ולפ"ז אין הפירוש העולים לעבר את הצאן אך הנוספים והמובאים ע"י המלאכים מעדרי לבן. ור"ת ורבנן מודים בזה שמעדרי לבן עלו אבל חולקים על מ"ש ר"ה כי המלאכים הביאום וסוברים או כי שטף מים הביאום או כי ענני כבוד וע' רש"י ז"ל בחומש:

יא  [עריכה]

מאה ותרתין. רבוון כו'. לפי' הטעם שכתב רש"י ז"ל כי הוא כפלים מאשר היו בדגלים צריך לגרוס מאה ועשרין רבוון שבעת אלפים ומאה. כי סכום הדגלים היו תר"ג אלף ותק"ן אנשים:

יב  [עריכה]

הה"ד וישמע את דברי. בני לבן. עיקר הדרש שנתברך בבנים הוא מהקרא ויברך ה' אותך לרגלי כי ברכו בבנים וכמ"ש הרא"ם ז"ל. וז"ש כי מממקרא וישמע את דברי בני לבן הוא לראיה אל הדרש הזה:

אין בכור. אלא כסף. כי לא נוכל לפרש כבוד כמשמעו כי יעקב לא הלך בגדולות ושררות. והטעם שנקרא כסף כבוד. כי בשביל הכסף יתכבד האדם:

לב אדם ישנה. פניו ולא יוכל להסתיר את רגשות לבו אם לטוב ואם לרע. וזה הטעם שצוה לו הקב"ה לשוב אל ארץ אבותיו ולא יתעכב עוד פה להרבות הון ועושר כמו שעשה לפני זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף