יפה תואר על בראשית רבה/נח

יפה תואר על בראשית רבה נח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה נח

פיסקא: א  ב  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

כך שנותם תמימים. פי' כי הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש וכמ"ש רז"ל בפ"ק דקדושין על הכתוב את מספר ימיך אמלא. וכן אמרו באגדת שמואל פכ"ו כי ימלאו ימיך ימים שלמים אני מונה לך איני מונה חסרים. ופי' הדברים כי שנות הצדיקים אינם מקוטעות אשר לפעמים חדש אחד בשנה נחשב לשנה. אבל מספר השנים אשר יקצוב הקב"ה לצדיקים תהיינה שלמות מיום ליום ומחדש לחדש. וזה שמפרש ימי תמימים כי התמימים גם שנותיהם תמימות ומפרש ימי כמו ימים תהיה גאולתו דקאי על השנים. ויודע הוא על השגחת ה' כי השגחה הפרטית תכונה בשם ידיעה. וזה שאמר הכתוב יודע ה' ימי תמימים כי הקב"ה משגיח אשר שנות התמימים תהיינה תמימות ולא יחסר גם יום אחד מהן [וטוב יותר לומר כי הפעל ידע מורה לפעמים על יעד בהיפוך אתוון וכמו בירמיה א' בטרם אצרך בבטן ידעתיך הוא כמו יעדתיך וכמ"ש ובטרם תצא מרחם הקדשתיך וגו' ויתפרש כי ה' יועד וקוצב ימי תמימים וכמ"ש] ויתכן כי בא בזה לתרץ למה אמר על כל אחד שנה שנים לומר שהיו שלמות ולא חסר מהם גם יום אחד:

בת כ' כבת ז'. לנוי. עי' בזה בחזקוני וברא"ם. ובעל מנחת יהודה כתב ששמע שבדורות הראשונים היתה האשה נגמרת ליופי לז' שנים כמו שמצינו ברבקה שנשאת ליצחק בת ג' שנים וכן דורות הראשונים היו מולידים לז' שנים:

כהדא עגלתא. תמימה. דמה שלמות היופי לעגלה וכמ"ש עגלה יפיפיה מצרים. וכן איתא בפרק כהן גדול עגלה זו מיכל ולמה קורא אותה עגלה שחביבה על בעלה כעגלה וכה"א לולי חרשתם בעגלתי ופה מדמה אותה גם לענין תמימותה וצדקתה:

ב  [עריכה]

וזרח השמש. וגו' עד שלא ישקיע הקב"ה כו'. אע"ג דאין הנמשל דומה אל המשל. כי במשל זה השמש השוקע הוא הזורח שנית. והצדיק אשר יגוע יבוא אחר במקומו. אבל זה כלל גדול שאין לנו לבקש אשר הנמשל ישוה אל המשל בכל פרטיו וכל זה הוא מהשגחת השי"ת שלא ישאר הדור אלמן מצדיק מגין בעדו ומלמדו להועיל. ועמ"ש לעיל בפנ"ו גבי אין דור שאין בו כאברהם:

יום שמת ר"ע. כו'. הא דהקדים ר"ע לפני יהושע עתניאל ושמואל משום דזריחת השמש ושקיעתו משל על שני ענינים. הא' על החכמה והדעת המאירים כאור ע"ד חכמת אדם תאיר פניו. והב' על התועלת והזכות להגן על הדור כמו שהשמש הוא עיקר בתועלת הנמצאים בעולם השפל והשמש הוא המצמיח כל צמח. ולענין הגנה על הדור והזכות יספיק גם אם לא נתפרסמה חכמתו בעולם כי מקטנותו הוא מזכה לדור. ולענין זה הוא מביא משמת ר"ע נולד רבינו כו'. אשר לידת צדיק השני היתה תכופה למות הצדיק שלפניו. ולענין החכמה והדעת בעינן אשר השני אשר יקום תחת אשר שלפניו כבר יהיה גבר בגוברין ויוכל להאיר עיני הארץ בחכמתו. ולזה הוא מביא מיהושע עתניאל ושמואל. אשר כבר נתפרסמו בעולם בבואם למלא את מקום אשר שלפניהם. ויען כי הענין הראשון הוא קרוב יותר אל פשט הכתוב אשר הלידה ישוה לזריחה הבאה מיד אחרי אשר שקעה. והשקיעה תשוה למיתה לכן הקדים ר"ע וחבריו מראש אשר בהם היו המיתה והלידה תכופות זו אחר זו וע' לקמן פצ"ה מ"ש שם על המאמר ת"ח שמת אין אנו מוצאים תמורתו:

ונר אלהים טרם. יכבה וגו' ומפרש ונר אלהים זו נבואת עלי טרם נכבה. ושמואל שוכב בהיכל ה' ובאה אליו הנבואה. כי קרא אליו ה' ויאמר הנני:

אר"י כהדא. עגלתא תמימתא. נראה דהכי ל"ג ליה אך באגדת שמואל פ"ט גרסינן ליה גבי וירץ אל עלי ויאמר הנני:

ד  [עריכה]

ולמה הוא קורא. אותה קרית ארבע כו'. כי לא נוכל לפרש דנקרא קרית ארבע בשביל ארבע שמות שהיו לה. דהא קרית ארבע לא נוכל לחשוב במספר השמות לפ"ז. ועוד דמדכתיב ושם חברון לפנים קרית ארבע משמע דנקראת קרית ארבע עד שלא היה לה השם חברון:

שדרו בה ד' צדיקים. כו'. הנה כל המחוז נקרא בשם חברון. ובתוכו היה מקום מסוים לאשכול ומקום מסוים לממרא. ולכן אמרינן לעיל ספמ"ב שנגלה ה' בחלקו של ממרא שהמרה פנים כנגד אברהם וזהו וירא אליו ה' באילוני ממרא כי זה היה מקום מיוחד לממרא לבדו. ולפעמים נקרא כל המחוז בשם אשכול וממרא. אבל לענר לא היה שם מקום מיוחד ולכן לא נמצא שם ענר על חברון. [אבל נמצא שם עיר ענר בד"ה א' ו' נ"ה וממחצית מטה מנשה את ענר וגו' וביהושע כ"א כ"ה נקראת בשם תענך ועיר זו היתה רחוקה מחברון. ויש להאריך בזה אך אין כאן מקומו]. וז"ש הכתוב ויבא עד חברון ויבואו עד נחל אשכול כי בתוך חברון היה מקום מסוים הנקרא אשכול ביחוד:

ד"א שנקברו בה. ד' אמהות כו'. קשה למה בחר יותר בשם האמהות ולא בשם האבות. וגם קשה למה לא אמר ד' זוגות ויכלול האבות והאמהות יחד וכן איתא בפ' כיצד מעברין בעירובין וברש"י על שם ד' זוגות [ואולי משום שהאמהות מתו ונקברו שמה לפני האבות. כי לא מצינו שחוה האריכה ימים כאדם ושרה מפורש בקרא ורבקה מתה בת קל"ז וגם לפי הדעה שיצחק היה בן ל"ז בזמן העקידה והוא חי בן ק"פ מת גם כן אחר רבקה. ולאה לא מצינו שבאה למצרים עם יעקב במספר השבעים נפש. ולכך בחר יותר כי תקרא ע"ש האמהות הנקברות שם לפני בעליהם. וגם לא חפץ לאמר על שם ד' זוגות דא"כ היתה נקראת קרית שמונה. ואז היה השם יותר מבורר ועדיין צ"ע]:

והוא אחד מד' מקומות. מגונים. ופי' קרית ארבע קריה אחת מארבע עיירות המגונות שבא"י ויען שחברון היתה היותר מגונה משאר שלש העיירות לכן נקראת חברון לבדה בשם הזה:

ה  [עריכה]

מהיכן בא. קרוב לומר דהוא סובר אחרי מופלג ולפ"ז ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם וגו' והיה מופלג אחר העקידה. לכן ק"ל האיך עזב את שרה ימים רבים לבדה. ומשני שהלך לחרן לקבור את אביו והתאחר שם ובדרך. ואע"ג שלא נזכרה פה בכתוב קבורת תרח אפשר דדריש מדכתיב לספוד לשרה ולא כתיב לספדה ולבכותה. דבא מהספד אביו להספד שרה:

ומתה שרה באותו. צער. בפר"א מבואר הדבר בארוכה ע"ש. ואע"ג דאמר לעיל בריש פרשה זו ששנותיה היו תמימות. ופה משמע שמתה בלא זמנה. זה אין קושיא שאעפ"י שאז בא קצה היתה הסבה קרובה למיתתה זה הצער כי כן נגזר עליה. וגם י"ל שמלאך המות סבב למצוא מקום ליטול נשמתה ואי לאו דבא קצה לא הוה יכול לה וכההיא עובדא דדוד דבפרק במה מדליקין דאתא שטן ובחש באילני וכו':

ו  [עריכה]

מתריס כנגדו. שע"י שניתן לו רשות בשרה היה מתריס כלפי אברהם לפי שמדת הדין מתוחה כנגדו. וכמו דאיתא בפ' ואלו מגלחין אבל כל ג' ימים הראשונים יראה כאלו חרב מונחת לו כו'. ודריש מעל פני מתו כמו שדרשו בברכה לפני מותו מה עשה משה נטל את מה"מ והשליכו לפניו:

שנאמר תנו לי. אחוזת קבר. עיקר ההוכחה הוא מסיפא דקרא דכתיב ואקברה מתי מלפני דמשמע מת אחד הוא. כי קבר הוא שם הקבוץ הנמצא בין על יחיד ובין על רבים ומ"ש אח"ז ויתן לי את מערת המכפלה הלא חפץ לקנות כל המערה י"ל שאחר שהשיבו איש ממנו את קברו לא יכלה ממך. ראה כי בעד קבר אחד לא יחפצו לקחת כסף ממנו. ואברהם היה שונא מתנות לכן בקש את כל המערה בכסף מלא. כי מערה שלמה לאו בת מתנה היא:

מתים הרבה. דריש מהניקוד שמנוקד כאלו היה יו"ד אחר התי"ו. וזה על מתים הרבה. דאי על מת אחד היה לו לינקד התי"ו בקמץ כמשפט הפסק מאמר:

ז  [עריכה]

והלכו לגמול חסדים. לאברהם. דריש מדכתיב לכל באי שער עירו ולא כתיב לכל יוצאי שער כמו בכ"מ משמע שבאו כולם לגמול חסד לאברהם:

כל שקלים האמורים. בתורה כו'. זה קאי רק על כסף שקלים וה"ג בגמ' כל כסף כו' וע' בילקוט סי' קכ"ו אר"ח ס' קינטרין היה לבוש כו'. אבל סתם שקלים בנביאים ע"כ איננו ליטרין וכן מוכח בכמה מקומות:

הה"ד נבהל להון. וגו'. זה הוא מילתא באפי נפשה וקאי על המקרא וישקול אברהם לעפרן מה דכתיב חסר וי"ו. אבל מקרא זה לא מוכח כלל שהיה קנטרין. ושהיה קנטרין מוכח ממה דכתיב עובר לסוחר וכמ"ש רש"י בפ' יש בכור והכתוב נבהל להון קאי ע"כ על כלל בני אדם ויען דמצינו כזה גם בעפרון לכן מביא את הכתוב הזה גם עליו ומ"ש שהכניס עין רע כו' ע' הגירסא בילקוט ובשמ"ר פ' ל"א:

ח  [עריכה]

דהות נפילת. וקיימת. ע' רש"י בחומש וברא"ם ודרשת חז"ל הוא מדכתיב שדה עפרון מה שבא ליחס עתה השדה לעפרון אשר הוא למותר ולא היה לו למימר רק ויקם השדה והמערה לאברהם. אם לא לרמז כי גם השדה אשר היה לפני זה בידי עפרון בידי איש שפל הוקם והורם כי הי' לאברהם:

כמה דיות משתפכין. כו'. זה הוא דרך מליצה על קושי הייתור ומכ"ש בתורה אשר אין שפת יתר כלל. והנה פה בפ' זו לא נמצא רק ח' פעמים בני חת וי"ל דלפני עם הארץ ובאזני עם הארן הוי כבני חת. אבל וישתחו לעם הארץ אינו מן המנין. דאיצטריך לאשמעינן שהשתחוה להמון עם ולא לגדוליהם:

כאלו מקיים. עשרת הדברות. כ"ה דרך רז"ל בכמה מקומות כי העוזר לת"ח נחשב לו כאלו קיים כל התורה כי ע"י יעסוק הת"ח בתורה. וזה אין קושיא למה רמזה התורה בבני חת על י' ובבני ברזילי על חמשה כי אין מקשין על רמזים:

ט  [עריכה]

תפסת אומנתי. כו' כי עולם חסד יבנה ולכן זכה לזקנה אשר עד ימיו לא היתה כדלקמן בפס"ה ובפ' הפועלים. ודרש את המקרא רודף צדקה זה עם החיים. וחסד עם המתים ויהיה שכרו מדה כנגד מדה תחת מדת הצדקה שהחיה את העניים ימצא חיים וגם צדקה זה עושר לעשות צדקה. ותחת חסד ימצא כבוד אחרי כי חסד הוא מדת הקב"ה לכן ילבש לבושי ואברהם זקן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף