יפה תואר על בראשית רבה/נז

יפה תואר על בראשית רבה נז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה נז

פיסקא: א  ב  ג  ד  

א  [עריכה]

כתיב חיי בשרים וגו'. דורש חיי הקרובים ושארי בשר המה מרפא ללב כי ישמח האדם בקרוביו. וגם אברהם מצא מרפא לצערו אשר היה לו בעקידה בקרוביו אשר נולדו וכן הדרש רפאות תהי לשריך דריש בילמדנו כמו לשאריך ואין שאר אלא אשתו. ויתכן עוד דדריש מסוף הכתוב ושקוי לעצמותיך על בת זוגו של יצחק שהיא עצם מעצמות האיש:

ב  [עריכה]

ד"א כמים קרים וגו' זה אברהם. ומובא פה שלשה פסוקים על הבשורה מלידת רבקה. הא' חיי בשרים וגו'. הב' רפאות תהי לשריך. והג' כמים קרים וגו'. והטעם בזה כי יש ג' כוונות כוללות בזווג. הא' החברה והשיתוף. וכנגד זה הביא הכתוב חיי בשרים (שכתוב בל"ר אשר פירושו אם ידבק בשר לבשר והיו לבשר אחד) הוא מרפא ללב. הב' קיום המין וכנגד זה הביא הכתוב רפאות תהי לשריך כי רבקה אשר היתה היותר מיוחסת בכל בנות העמים אשר היו אז תהי רפאות לשריך להוליד בנים (כי האשה נקראת שאר יען שעל ידה יהיה לאדם שארית אחרי מותו בבניו הנולדים לו. וכבר אמרנו כי דריש לשריך כמו לשאריך). והשלישי הוא שלמות הנפש כי האשה תצילנו מהרהור עון ויוכל האדם להשלים את נפשו ולזה מביא הכתוב כמים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק כי בבשורה זו היה בטוח אברהם אשר נפש בנו תשלם:

ג  [עריכה]

אלו מת. בהר המוריה כו'. כלומר כי כשצווה על העקידה ראה שטעה במה שלא השיא לו אשה בבחרותו שימהר להוליד ולא הלך ערירי. ולכן ראה עתה להשיאו אשה מיד גם מבנות אשכול ענר וממרא אעפ"י שהם כנענים ואינם מיוחסים אבל צדיקים הם שהם היו בעלי בריתו ומסתמא גם בנותיהם צדקניות הן:

הנה ילדה. מלכה גם היא מהו גם היא כצ"ל וכ"ה גירסת הילקוט ול"ג היא גם היא:

מה זו בני גבירה. כו'. כלומר כשם שמזרע שרה היו ח' בלי גבירה וד' בני שפחות שהם י"ב בני יעקב כן עמדו ממלכה. ואעפ"י שעדיין לא היו של זרע שרה בעולם נתבשר בעתיד. ומה שהוצרך לפרש ח' בני גבירה וד' בני שפחות ולא הספיק לו לומר מה זו בניה י"ב אף זו. משום דבהכי ניחא ליה מ"ש בפילגשו ותלד גם היא שיתפרש כמו שפילגשו זו ילדה ד' כן פילגש זו. ואין טענה ממה שהיתה לזו בת בין הבנים ולא לזו דבת לא חשיבא:

ד  [עריכה]

ד"א נתירא מן. היסורין. יתכן משום שלפעמים הצדיק מדוכא ביסורין לכפרת הדור כדלעיל פמ"ד לכן פחד אברהם עתה שנאמר לו כי ירא אלהים אתה פן יוכח במכאוב על הדור. ואעפ"י שזה טובה לצדיקים כאשר כתבנו התם אמר אברהם לא הן ולא שכרן. והיינו דקאמר אין אתה צריך כי כבר נולד מי שישא עליו את עון הדור:

בימי אברהם. היה. והא דאמר הקב"ה כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. הטוב הוא מאברהם. וכן יקשה למ"ד בימי יעקב היה או בימי שבטים וכן לר"י דאמר מעולי גולה היה הטוב היה מאנשי כנסת הגדולה. ומי עדיף ממרדכי אשר אמרו עליו רז"ל בפ"ק דמגילה שהיה ראש לצדיקים. ע"כ נאמר כי הדברים נאמרו רק כדי שיתקנא בו השטן יותר. שיחשוב אשר הקב"ה מחזיק אותו לצדיק מיוחד בעולם. ומיהו הדברים האלה אמיתים הם. כי יתפרשו כי אין כמוהו ממש אלא קטנים או גדולים ממנו. [ואולי הכוונה כי אין כמוהו בארץ בין יושבי הארץ השוקטים על שמריהם ויושבים במקום אחד כמו איוב אשר היה לו עבודה רבה ורכושו היה רב מאד וישב במנוחה ולכן תומתו וישרתו יקרו מאד. משא"כ אברהם ויעקב והשבטים אף כי גדלו ממנו בכל מדות הטובות מ"מ כיון שהיו מעולם נודדים ממקום למקום כי רועי צאן היו. ולא ישבו בשלוה ובוודאי גדול הנסיון מאיש היושב בשלוה וכל טוב הארץ בידו השומר צדק ואמונה מאיש המורדף בלי חשך ולבו נשבר ונדכה. ומכ"ש שלא יקשה מאנשי כנה"ג כי מי יגיד לנו כי רכושם היה רב בארץ וע']. ולדעה זו ע"כ כשדים דנפלו על איוב לאו מכשד הם וכן שבא איננו הנזכר בבני קטורה. דהא בימי איוב לא היו עדיין בעולם:

לרועה שהוא. עומד ומביט בצאנו כו'. מה שבחר ר"ח בריה דר"א במשל לזאב הנזדווג לצאנו. ור' חמא במשל לכלב הנזדווג ליושב בסעודה. י"ל משום שהשטן קטרג בשני אופנים או משום שישראל אינם ראויים להגאל כי הללו עובדי עבודת כוכבים וכו'. ולהשקיט הקטרוג מדמה הראשון לזאב הבא בעדר הרועה לטרוף את הצאן. ולהרגיעו אמר הרועה לתת לו תיש להתגרות בו. וקטרוג השני הוא שלא שלמו עדנה ת' שנות שעבוד כמו שנראה פשט גזרת כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. ולהשקיט הקטרוג הזה מדמה השני לכלב המזדווג בסעודה ומערב בזה המשתה ומפריע השמחה. ולהרגיעו צוה לתת לו ככר אחד לטפל בו ולא יערבב המשתה:

והלואי בני אדם. צדיקים. פי' הדברים הלואי היה מתגרה השטן להציל את הצדיקים ולא את ישראל אשר היו אז רשעים:

הה"ד אהבת אתנן. וגו'. עי' בביאור הרי"פ וע"ע במדרש רות על פסוק ויבוא לשכב בקצה הערמה דהכתוב הזה מדריש על השופטים. ועמ"ש ביפה ענף:

לא היה. ולא נהיה. משום דק"ל איך שמע הקב"ה לעצת השטן לבלע צדיק חנם. ומ"ש שאילו באו עליו היה יכול לעמוד בהן ע"כ יחלוק על האומרים דכפר בתה"מ ובהשגחה וכדומה מדברי גנות אשר דרשו עליו ואמרו עפרא לפומיא דאיוב ומפרש את הכתובים באופן אחר:

וברכת אבלים. כלומר הודאה גם על הרעה כשם שמברך על הטובה וילפינן זה בפ' הרואה מהמקרא באיוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך [ואולי קאי על סעודת הבראה אשר אז יאמרו ברכת אבלים ויליף מסוף ספר איוב דכתיב ויבאו אליו כל אחיו וגו' וכל יודעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינודו לו וינחמו אותו על כל הרעה וגו' ואולי גם הקשיטה והנזם אשר נתנו לו הוא המנהג אשר נזכר בסוף מו"ק גבי נשי דשכנציב ואמעברא זיפותא יזיף. וע"ע בכתובות דף ס"ט מנין לאבל שמיסב בראש ויליף ממקרא דאיוב דכתיב אבחר דרכם וגו' כאשר אבלים ינחם]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף