יפה תואר על בראשית רבה/מט

יפה תואר על בראשית רבה מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה מט

פיסקא: א  ב  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  

א  [עריכה]

כל מי שהוא מזכיר את הצדיק כו'. והטעם בזה כדי שיקנאו רבים בכבודו ויעשו כמעשיו:

וכל מי שהוא מזכיר את הרשע כו'. והא דאמרינן בפ"ק דברכות בהנהו בריוני דהוו בשיבבותיה דר"מ. מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב אלמא דאסור לקלל את הרשעים. שם מיירי בחייהם וזה אסור פן ישובו מדרכם הרעה והכתוב ושם רשעים ירקב מיירי ברשעים שכבר מתו:

הנחתם הם מתרפים. וכן הוא ברשעים ששמם מעצמם ירקב. וימחה זכרם מן הארץ. ולא כן הצדיקים זכרם יקום לעד ובזה ימצאו קורת רוח גם בעולם:

כי הוי מטי להמן בפורים כו'. ולא מפליג בין המן דקודם תליה להמן דלאחר תליה ולפ"ז חולק הוא על רשב"ן שאמרו בירמיה חי הוי ברם הכא מת הוי:

ואינו מברכו ואברהם היו יהיה וגו'. והא דמצינו כמה פעמים דמזכיר שם אברהם יצחק ויעקב בלא ברכה ושמא כיון דמזכירים אשר בזכותם יקומו גם זרעם לעד או שמדבר בשבחם הם מתברכים מן הענין המדובר בהם ואינם צריכים עוד לברכה:

ב  [עריכה]

איזהו סוד ה' כו'. פי' איזהו סוד ה' הנזכר כאן כיון שכל המצות הן סוד ה' דלא נתגלו אלא ע"י משה ומפרש דסוד ה' זה קאי על המילה דהיה סוד עד כ' דורות וכדמסיים ובריתו להודיעם ויתכן מה דקרא את המילה בשם סוד ה'. משום שהוא ענין נעלם מהסברא. שהערלה מצורך יצירת הגוף. כי לא ברא הטבע דבר לבטלה אפילו השערות והצפרנים ותועלתה מבוארת בשמירות האבר וכריתתה דבר זר וכמ"ש הרב שחשבו רבים כי לזה לא נמולו אדם ונח ואברהם עד שצוהו ה' שהיה אצלם כחטא לתת גנות במעשה הטבע וה' גלה לאברהם שעמד בסודו טעמי המצוה מכמה פנים וכמו"ש לעיל. ולכן נקראת המילה סוד כי רק אברהם שעמד בסוד ה' ידע טעמה ולא זולתו והראיה כי הראשונים אשר היו לפניו לא קיימו אותה. וכן הוא לא קיימה עד שגלה לו ה':

וכרות לו הברית אין כתיב כאן כו'. כי בכל מקום אשר שמירת הברית מוטלת על שני הצדדים כתיב הכריתה בברית בלשון עם. כלומר זה עם זה. אבל אם שמירת הברית מוטלת רק על צד אחד כתיב בל' וכמו לא תכרות להם ברית ועוד רבים ולכן דריש ממה דכתיב עמו שהיה הקב"ה כו' והיתה שמירת הברית משני הצדדים ואע"ג דהאי קרא מדבר בירושת הארץ וכדכתיב לתת את ארץ הכנעני. אבל הירושה באה לו מאת ה' בברית המילה. והבאים בברית המה יורשיו:

בתחלה היה סוד ה' ליראיו כו'. פי' הדברים כי בתחלת יצירת האדם היו ישרים ונביאים מעטים מאד ונמצאו רק יראים מספר לא מעט לכן גלה ה' סודו ליראים. ואח"כ בימי אברהם נתרבו הישרים ורק הנביאים היו מעטים ולכן נפסק אז סוד ה' מהיראים ובא אל הישרים אשר היו כבר מספר לא מעט ואח"כ כאשר פרצה הנבואה בישראל והיו גם נביאים מספר לא מעט נפסק הסוד גם מהישרים ובא לנביאים והנה מה שקרא בדרש הזה סוד ה' כתוב בתנחומא פ' ויחי זה לדעת העתידות אבל לפי ענין הכתובים אשר בהם נזכר סוד ה' נראה כי הוא על רשע וטוב לו וצדיק ורע לו וכדומה על מעללי ה' הנעלמים וזרים ממחשבות בני אדם. ולכן כאשר בא ה' להפוך את סדום אמר המכסה אני מאברהם ולא אגלה לו סודי פן יהרהר אחר מדותי וכיוצא בזה איתא בתנחומא לפי שהיה אברהם אבינו מהרהר אחר דור המבול אפשר שלא היו בהם צדיקים:

שהיו לו שלש אוהבים ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו כו'. עיקר המשל הזה בא לפרש את הכתוב המכסה אני מאברהם משמע דמאחרים כבר כסה. ואברהם חביב עלי ביותר. לכן הביא את אדה"ר וזה המניעה מעץ הדעת לא גלה לו הקב"ה מראש את טיב האילן אשר בעבורו נטרד מג"ע. וכן בנח אפשר דקאי על שביתת המזלות שלא שמשו בהיותו בתיבה וכדלעיל או על שאר השנוים אשר באו על הארץ במבול וכמ"ש במדרש כשיצא וראה העולם חרב התחיל בוכה ורק סגר אותו בתיבה ולא ידע אבל באברהם כשבא להפוך את סדום אמר המכסה אני זאת מאברהם אשר הוא חביב עלי יותר מאדה"ר ונח וז"ש הכתוב כי ידעתיו וגו' כי אותו אהבתי. וזה ג"כ כוונת רשב"נ במשלו מן סנקתדריס אשר הוא יועצו ואין בזה דמיון לאדה"ר ונח שלא באו למעלת אברהם לעמוד בסוד ה':

ד  [עריכה]

זו בקור חולים. וה"ה קובר מתים וברכת חתנים כי כולם בכלל דרך ה' כדאיתא לעיל בסוף פ"ח. ור"ע בשם ר"י בא לדרוש את חצי הכתוב השני לעשות צדקה ומשפט ומלתא באנפי נפשה היא ומפרש כמו ולעשות צדקה ומשפט. אבל גרסת הילקוט היא ר"י בש"ר אלכסנדרי לעשות צדקה ומשפט זו ג"ח רבנן אמרי זו ב"ח ולפ"ז כלהו דרשי את חצי הכתוב השני:

מן דהוה חמי ההיא עקתא כו'. אף כי יכול להיות שהם מכזבים לו ובאונס דברו לו כאלה מ"מ אברהם עשה זאת. רק לצאת ידי חובתו נגד ה'. ואם המה רמוהו העון תלוי בהם ולא בו:

ה  [עריכה]

רבה והולכת. זה הדרש שייך רק על הכתוב כי רבה רעת האדם דהנגינה היא מלרע והוא בינוני וכ"כ רש"י וכמו"ש לעיל בפ' כ"ז. אבל פה הנגינה היא מלרע והוא פעל עבר. ודברי המדרש זה נעתקים מדברי המדרש שם רק ללמד הגז"ש שהסדומים נידונו גם במים:

ו  [עריכה]

זו אחת מעשר ירידות כו'. בא לתרץ איך שייך לשון ארדה על הקב"ה אשר רואה הכל ממרום שבתו לכן אמר כי כן הוא דרך לשון עברית. וראב"כ מתרץ שפתח להם פתח של תשובה ומפרש ארדה לסוף מעשיהם היוסיפו לעשות עוד כמעשיהם הרעים או ישובו מהם:

ז  [עריכה]

הדא אמרת אין עורף למלאכים. דייק מדכתיב ויפנו משם האנשים וגו' ותיבת משם הוא מיותר לכן דריש כי פניהם היו עדנה נגד שם ובכ"ז הלכו סדומה וזה א"א אם לא שאין להם עורף וארבעה פנים להם מכל עבריהם. והכוונה בזה כי לאדם בכל מעשיו יש ג"כ צד ההפך אך הוא יבחר באחד. ולמלאכים אין בחירה ואין להם עורף זה הוא צד ההפך:

תיקון סופרים הוא זה. גי' בעקרים במ"ג פכ"ב וברא"ם וכדברי הרא"ם כתב הרשב"א והביאו בעל הליכות עולם וכן נמצא בספר ישן שהיה כתוב בו וז"ל תיקון סופרים דברים סתורים בתורה ובמקרא ואינן כתובים כתיקונן וחכמי ארץ קורין אותן תיקון סופרים ולא שתיקנו אותם שמחקו וכתבו מה שכתב מרע"ה בתורה ומה שכתוב בנביאים ובשאר הספרים. ומתחלה שכתבוהו על כינויו כתבוהו הסופרים לא חסרו ולא הותירו וכך היו ראויים להקרות כנוי כתובים ואלו הן ואברהם עודנו עומד לפני ה' היה צ"ל וה' עודנו עומד על אברהם אלא שכינה הכתוב. וכן נראה מרש"י גבי ואל אראה ברעתי וגבי אשר צאתו מרחם אמו יראה שאין תיקון הסופרים רק שהכתוב עצמו כתב כן. ומ"ש בספריו גבי ואברהם עודנו עומד תיקון סופרים הוא זה שהפכוהו רז"ל לכתוב כן יראה ששבוש הוא ואחד מן התלמידים כתבו כי ברוב הנוסחאות לא נמצא אלא תקון סופרים הוא זה. וגם דברי התנחומא שכתב תקנו יתפרש שהם בחכמתם דקדקו ופירשו שהם כנויים וכדברי הרשב"א:

ח  [עריכה]

ר"י ור' נחמיה ורבנן כו'. משום דכבר אמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה ולמה נגש אברהם עוד הפעם. לכן מפרש ר"י הגשה למלחמה כלומר שדבר קשות להצילם בדין ור"נ אמר דהגשה דפיוס הוא שבפיוס בקש הצלתם. ורבנן אמרי בתפלה ובתחנונים. ור"א מפרש דנגש לכלן. כיון דהגשה משמע כולן לכן מפרשינן על כלן. וע"ע מ"ש הרא"ם ז"ל על זה וע"ע בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

אתה גודר את האף כו'. ודריש את הכתוב כי אברהם אמר להקב"ה הלא ממדת טובך נכון הוא האף תספה שתספה האף מצדיק ומרשע. וכעין מ"ש רבי ור' יונתן. ולפ"ז יהיה הה"א מן האף ה"א הידיעה כלומר שתספה את האף המכלה את הכל. ולא ה"א השאלה:

ובעל חמה. מפרש כי הוא האדון והמושל על החמה. ומה דכתיב במשלי כ"ט ובעל חמה רב פשע יפרש האם רב פשע יוכל עוד לכבוש את החמה. אשר גם בבו"ד יקרה לפעמים כי יכבוש את חמתו. ורק על הרוב אמר המדרש ב"ו חימה כובשתו:

בלא משפט מקומו. ואלו היה בביתו היה ניצול ועתה נספה בעון המקום אשר בא שמה. וכמעשה שהביא יהיה ג"כ לפעמים בגזירת המקום דיגזור גזרה על ב' מקומות ויצא קצפו על מקום אחד בראשונה ויספו שם יושביו ועמהם נספה גם האיש הבא בתוכם אחרי כי גם על מקומו יצאה הגזרה. ואח"ז שבו בני מקומו לה' ונסלח להם ובטלה הגזירה ואלו היה בביתו אז לא הקדימתהו הרעה. ועתה נספה בלא משפט:

לרובה שהיתה משכלת כו'. ולפ"ז מפרש ר"ל כי תספה קאי על האף. האם מדת האף תספה צדיק עם רשע ומדמה לדובה אשר בטבעה לשכל. ואם לא תמצא לשכל בחיה תשכל בבניה. כן תהיה מדת האף אשר תשלח כי אם תכלה לכלות את הרשעים ולא תמצא עוד מי לכלות תכלה גם את הצדיקים. ור"ס מדמה מדת האף למגל אשר אין בו מטבעו לשחת. ולא יצמא לדם ורק בעברו לא יפלה בין קוצים לשושנים. ולא ישלם ולא ינוח רק עד בואו אל הגבול כן יהיה במדת האף וכמו"ש בפכ"ו אנדרלומוסיא הורגת רעים וטובים:

ט  [עריכה]

הלול שם שמים יש בדבר. שיהרהרו אחריך לאמר תם ורשע הוא מכלה. וע"ע בתנחומא בזה:

לא היא זה מיתה. ולא דכוותה זה הדומה למיתה כגון עניות ועורון וע' לקמן פע"א. ולא דפחותה מינה זה יסורין קשין הקרובים למיתה כי בשום צד אין ללקות הצדיק עם רשע. ויען כי יש בכתוב שני יתורים דהיה לו לכתוב חלילה לך להמית צדיק עם. ואם היה כתוב חלילה לך מעשות דבר הזה להמית וגו' אז אמרינן ולא דכוותה. ומדכתיב כדבר הזה יש עוד יתור ומרבינן גם דפחותה מינה:

אברהם נטל עליה שכר. וכדאמר בסוף סימן הזה על כן משחך וגו' ואיוב נענש עליה כדאמרינן בפ"ק דב"ב שניתן שכרו בעוה"ז כדי לטרדו מהעוה"ב:

צדיקים נבלי. פי' גרועים כמו פירות הנובלות. ומה שהוסיף אברהם לדבר אל ה' חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. משום דבקש כי יצרף מעשיו או צדקת ה' כדבסמוך ויהיו נחשבים כצדיקים גמורים. וה' התעשת לדברו אך לא הועילו כי לא נמצא עשרה צדיקים גם נובלים לכל כרך:

י  [עריכה]

כי אל אל האמור נשאתי לא אחבול. משום דק"ל בקרא למה אמר מקודם ונשאתי לכל המקום בעבורם. ובשתי פעמים האחרונים אמר לא אשחית. לא אעשה והתשובה ע"ז היא דהיכי דהוה חמשים צדיקים תספיק זכותם להעביר מדת הדין מהם לגמרי לעת כזאת. ולפקוד ביום פקדו. אבל אם ימעטו ממספר חמשים לא תספיק זכותם רק שלא ישחיתם ולא יעשה בהם כליה. אבל איזה פורענות יביא עליהם מיד או ימשכן קצת מהם כמדתו. ולהכי מייתי כי לפעמים יאמר אל אל נשאתי ולא יחבול כלל:

אם עול פעלתי עם הראשונים. וכמו דאיתא בתנחומא האף תספה אמר אברהם שלא יאמרו כך היא אומנתו לאבד הדורות כו' דור אנוש דור המבול דור הפלגה. אמר הקב"ה אני מעביר לפניך כל הדורות ואם עשיתי שלא כהוגן למדני שנאמר בלעדי אחזה אתה הורני:

ניתן בעריכות שפתיו. ודרש ודבר גבורות אע"פ שהי"ל דבר גבורות וקינטור מ"מ וחין ערכו. חן היה בעריכתו:

יא  [עריכה]

כפרה בהם. שהפרה באה לכפר על העגל כדאיתא במ"ר פי"ט וכן פי' התו' בסוף מו"ק גבי מה פרה מכפרת:

חד אמר זכותו של אברהם. פלוגתתם קאי על הא דאיתא שם ובראש הנשיא ובראש אב"ד ובראש כל אחד אבל מה שנותנין על גבי התיבה הוא משום עמו אנכי בצרה כדאמר ר"י בן פזי בסדר תעניות:

ה"ג מאן דאמר. כדי להזכיר זכותו של אברהם בין עפר בין אפר על שם ואנכי עפר ואפר והכי איתא בירושלמי והא דנקט התנא אפר מקלה אפשר לומר דעל ראש התיבה כ"ע לא פליגי דבעינן אפר ממש משום עמו אנכי בצרה. ואפר הבא משריפה מורה על צרה. אבל על סיפא דמתניתין סובר דבין אפר ובין עפר:

מילתא דר' יודן פליגא אהא. פי' ר' יודן בן פזי חולק על האי עובדא וסובר דבין בעפר ובין באפר הוא. ומביא ע"ז המעשה דהוה מכריז יסב איהו קיטמא וריב"פ הוא עפר והוא אפר:

יב  [עריכה]

לחלף סרדה כו'. זה קאי על ויוסף עוד לדבר אליו כלומר שהקב"ה רמז לו שידבר עוד וכמו שיאמר הדיין החפץ שילמד עוד סנגוריא הוא אומר ברמז הוסיפו בתוכה מים:

יג  [עריכה]

בדור המבול שמונה. נח ושלשה בניו ונשיהם דמסתמא גם הנשים היו צדיקות כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ואע"ג דבריש סוטה מוקי המקרא הזה על זווג שני אבל על הרוב גם זווג ראשון הכי הוו ועוד כיון דניצולו מסתמא כשרות היו ואע"ג דחם רע הוה כדלעיל פ"ל מ"מ יסבור דהיה כשר והחמיץ בסופו והכי משמע מפכ"ט דאמר התם דבזכות תולדותיו נצל נח ומ"ש ולא נתנה לעולם אין הכוונה דאם היו עשרה היו מצילין את כל העולם דא"כ יקשה הלא אברהם חניכיו וילידי ביתו הלא היו יותר מעשרה ולמה לא הצילו את סדום. אבל פירושו כי אם היו עשרה היו מצילים את הארץ אשר גרו בה ואז היתה קצת פליטה לכל העולם:

עד כמה הוא מצוי חשבון. פי' תמצית ודריש למצוא חשבון כמו למיצוי חשבון ואמר כי אחד לעיר אחת. ומה דכתיב בקרא אחת לאחת ולא אחד לאחת משום דשם קאי הקרא על הנשים והמדרש יליף מזה על האנשים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף