יפה תואר על בראשית רבה/ו

יפה תואר על בראשית רבה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה ו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

לא נברא להאיר אלא גלגל חמה. אבל הלבנה שמושה בלילה ואז הוא חשך כדכתיב ולחשך קרא לילה וכן בתהלים אחרי הכתוב עשה ירח למועדים וגו' כתיב תשת חשך ויהי לילה. ודייק מדכתיב יהי בל"י וכן מארת חסר דקאי רק על אחד וזה החמה. וזה אין קושיא א"כ באיזה מאמר נבראת הלבנה י"ל כיון דקרינן מאורות בל"ר אמרינן יהי כל אחד מהמאורות. וזה כולל שניהם. החמה והלבנה. והדרש הזה יצא להם מדכתיב חסר. ומ"מ נקרא גם הלבנה מאור אע"ג דשמושה היא בחשך. כי גם הלבנה תפיץ אור קצת. ובאורה אם יגרע או יתוסף יקבעו גם כן המועדים. ולכן כתיב והיו למאורות כי לצורך קביעות המועדים יש אור גם ללבנה אבל לא לאורה ממש הוא צריך. אבל ר' סימון סובר מדכתיב להאיר על הארץ משמע להאיר ממש כי גם אורה יאיר בלילה לעוברי דרכים:

א"כ למה נבראת הלבנה. אע"ג דגם היא מבשלת הפירות וכדכתיב וממגד גרש ירחים. אבל משום ההיא פורתא לא היתה נבראת. כי אפשר היה למסור בישול הזה בכח אחר:

כדי לקדש בחשבונה ר"ח ושנים. כי החדשים מקדשים לפי מולד הלבנה. וגם השנים ימנו אחרי הלבנה כי ימי החמה בשנה מרובים י"א יום ויותר. ואם יתקבצו ימי החמה הנותרים לשלשים יום אז מעברים את השנה:

משמש ידע מבואו. ולכן כתיב על שניהם והיו לאותות ולמועדים כי גם החמה משתתפת עם הירח לחשבון המועדים דמחשבין רק אחר שקיעתה. וגם התקופות בשנה הן למהלך החמה ועל התקופה מעברין את השנה וע"פ העבור יקבעו המועדים לכן אמר למועדים על שניהם. אבל לקידוש החודש לעולם אין מונין אלא ללבנה:

שצפה הקב"ה כו'. ואע"ג דבכל זאת טעו ועבדו לחמה וללבנה מ"מ הועילה עצתו לפקחים שבהם. כי יראו שמכחישים זה את זה פי' לפעמים יש לקוי החמה שהלבנה מסתרת אורה. וכן יש לקוי הלבנה אם יבוא דבר המבדיל בינה לבין החמה. הלא מזה ישפטו כי אין אלהות להם ויש דבר המפריע אורם:

אלו שבתות. דמקרי אות והא דכתיב בל"ר לאותות ולא אמר לאות בל"י כדכתיב את שבתותי תשמרו כי אות היא וגו' י"ל איידי דאמר למועדים לימים ושנים בל"ר אמר ג"כ לאותות בל"ר. וקשה למה לא מנה פה יוהכ"פ. ול"ל כיון דנקרא שבת שבתון הוא נכלל באותות דשבתות. כי יוהכ"פ שבת מקרי. ואות לא מקרי:

ב  [עריכה]

לך היום מקלס כו'. בא לפרש את הכתוב בחמשה אופנים. הא' לך היום מקלס ולך הלילה מקלס ונמשך לפ"ז על האמור לפני זה ואלהים מלכי בקדש וע"ז לך מקלס היום והלילה. ויען כי לפי זה יהיה מקרא קצר דלא נזכר קילוס בקרא לכן מוסיף פי' הב' מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך ופי' לך שלך היום. ויען דיקשה הלא הכל הוא ברשות ה' וגם אין לו סמיכות למה שלפניו דמונה הנסים אשר הקב"ה עשה מאתה פוררת וגו' לכן מפרש פי' הג' בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום כו' ויתפרש לך יום כמו והיה ביום ההוא יודע לה' ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה לך לילה כמו ליל שמורים לה'. ויען כי זה אין כ"כ חדוש לכן מוסיף הפי' הד' בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום כו' ויתפרש לך אנו אומרים שירה ביום ולא כעובדי חמה ולבנה המחלקים לשני אלהות את היום ואת הלילה אבל אנחנו אומרים כי היום והלילה שלך הם ולא נקרא זה מקרא קצר כיון דקאי על האדם אשר למענו יעשה ה' הנסים הנזכרים לפני זה. ויען כי לכל הארבעה פירושים האלה לא יתקשר הכתוב היטב עם מה שאמר אתה הכינות מאור ושמש לכן מוסיף פירוש החמישי למה שאתה הכינות מאור ושמש ואתה עשית את שני המאורות. ויתפרש לך מאור היום ולך מאור הלילה. ואתה גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ובזה תחדש בטובך בכל יום תמיד מעשה בראשית לכן לך נאה לומר שירה ביום ולך נאה לאמר שירה בלילה:

ג  [עריכה]

הביאו כפרה עלי כו'. רחוקים הם הדברים מפשוטן אבל הם נאמרו רק על דרך דמיון והעברה. כי באמת שעיר ר"ח בא לכפר על חטאים שאין להם ידיעה בתחלה כדאיתא בפ"ק דשבועות. אבל בא ללמד לנו בזה גם דרך חיים ותוכחת מוסר. כי אם ינצו שני אנשים יחד אע"פ שצדיק האחד בריבו והשני עשה לו עול מ"מ טוב וישר הוא כי יסלח לו ויפייסו בדברים להראות לו כי אהבתו תמימה בלבו. וכאשר נחזה כי הלבנה חטאה בדבריה והטיחה דברים כלפי היוצר. הלא נכון היה כי היא תשא את עונה בכ"ז אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח ותלה כ"י העון בו וכאמרם ז"ל שאני הוא שגרמתי ע"י שנתתי לה רשות באמרי ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וגו' ולמשול ביום ובלילה משמע בתחלת הבריאה היתה ממשלתם שוה ועל אחת כמה וכמה כי בני אדם ינהגו כן וילכו בדרכי ה' והכל דרך משל ומליצה. ליישר בזה ארחות בני אדם:

דרך ארץ הוא כו'. גם זה סובב על הפיוס ללבנה שנתמעטה. כי בגלל זה יהיה שכרה כי ישראל אשר הוא הקטון ימנה אחריה. אף כי מנין ימות החמה יותר מבורר בין למספר השנים [כי לא יצטרכו לעבור השנים רק בשביל י"א יום שיתוספו בכל שנה למנין ימות הלבנה וכמ"ש לעיל] ובין למספר התקופות. וכדי שלא יאמרו ישראל כי זה הוא פחיתות וגרעון לישראל למנות אחר הקטן. ינחם גם את ישראל ויאמר כי זה הוא סימן טוב להם שיראו בזה אשר המה ישלטו בעוה"ז ובעוה"ב כמו הלבנה ששולטת ביום ובלילה. ומשוה את העוה"ז ליום שהוא נגלה לעין כיום. ואת עוה"ב ללילה שהוא מכוסה ונעלם כלילה וגם במאמר זה צפון דרך חיים ותוכחת מוסר. כי אם יראה אדם אשר מקרי יום יפגעוהו ונדכה ושוח יהלוך נגד החיים אל יהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. כי כן נחזה גם במאורות השמים אשר האחד קטן הוא לפני השני. והלבנה נתמעטה בשביל השמש. ומה יתאוננו עוד ילודי אשה קצרי ימים אם ישבעו רוגז ומעונים ומדוכים הם בארץ. וגם כי אין רע בהחלט על פני הארץ כאשר אין טוב בהחלט. הן החמה באורה הגדול תשקע בלילה והלבנה תשלוט תחתיה וביום תשלוט לפעמים גם הלבנה ואתה בן אדם שא למרום עיניך והבט צבאות השמים ואשר נעשה ואשר יעשה בהם. ולא תשת עוד בשמים פיך:

ד  [עריכה]

הואיל ומיעטה את עצמה. באמת בגזרת הקב"ה נתמעטה אבל הכוונה במה שקבלה גזירתו בספר פנים יפות ולא הרהרה אחר מדותיו לאמר כי גם אנכי ראויה לגדולה כמו השמש. לכן זכתה לכבוד הכוכבים לפיוס. ומ"ש הכוכבים יוצאים עמה פי' נראים עמה כי הכוכבים קבועים לעולם במקומם ורק ביום אינם נראים מפני אור השמש וזה שאמר ובשעה שהיא נכנסת הכוכבים נכנסים עמה ג"כ הכוונה. כאשר הלבנה תסתתר והחמה תאיר על הארץ אז גם אור הכוכבים יסתתר:

למה נקרא שמו יקטן כו'. הנה משמו א"א להוכיח הדרש הזה דאולי נקרא יקטן בשביל שהיה קטן מאחיו בשנים. אבל ההוכחה היא מדכתיב שם האחד פלג וגו' ושם אחיו יקטן. ולא אמר ושם השני יקטן מזה מדריש כי היו אחים שוים ונקרא יקטן לא בשביל קטנות השנים רק בשביל שהקטין את עצמו. ולכן זכה לתולדות גדולות של י"ג משפחות:

ה  [עריכה]

אר"י ג' דברים כו'. הוא מונה ג' דברים אשר תועלתם היא לכל העולם ואי אפשר להשיגם גם במחיר רב וה' נתן לנו בחנם. בלי כל השתדלת. וזה התורה נתנה לנו בחנם כידוע מהמאמר מה אני בחנם כו'. והמאורות והגשמים. ולכן לא חשיב חכמה עושר וגבורה וכדאיתא לקמן במ"ר פכ"ב דהמה רק מתנה ליחידים ולא לכל העולם. וגם לא מנה אש מים ועפר כי המה לא יפסקו לעולם. ולא חשיב ג"כ את אשר מנו האחרים כמו שלום ישועה וא"י נקמה רחמים והפרשת הים כי אלו יבואו לפעמים בתחבולות ובעמל בני אדם. ור"ע בשם ריב"ס מוסיף אף השלום סובר שיצר לב האדם מלא ריב וקטטה מטבעו. ואם ה' לא יתן השלום לא יקום באדם. וריב"נ מוסיף אף הישועה כי שוא היא תשועת האדם אם ה' לא יושיעהו. ור"ת מוסיף אף א"י שנכבשה בדרך נס ולא בזרועם עשו ישראל חיל. וי"א מוסיפים אף נקמת ראמולוס אשר גם היא תעשה בדרך פלא ונס. ורבנן מוסיפין אף הרחמים כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וה' לבד יטה את הלב לרחמים. וריב"מ מוסיף אף הפרשת הים כי ה' לבד הוא המשקיט את שאון גלי הים אשר לא יבלע את ההולכים בקרבו:

מעצרת ועד החג. כ"ה דרך המדרש לדרוש את הכתובים אשר יביאם מקודם לתכליתו. ודריש הכפל לשון בהם דכתיב בים דרך ובמים עזים נתיבה. אמנם הים נאמר על העתות אשר הוא שוקט קצת וזה מעצרת ועד החג אז ההולכים בו ימצאו דרך רוחה להם. ובמים עזים בעת אשר גליו ינשאו וירומו למעלה וזה מהחג ועד חנוכה אז ההולכים בו ימצאו בו רק נתיבה צרה. אבל מחנוכה ואילך דהרוחות סוערות מאד אז א"א ללכת שם כלל:

ו  [עריכה]

אין צל מועיל. כי מרוב החמימות גם הצל יחם. מעת זריחת השמש עד אשר תשקע אבל בשאר הימים לא יחם הצל רק מו' שעות כדלקמן בפ' מ"ח:

ובריכה של מים. פי' כי להחליש כח חום השמש שלא ישרוף הכל תביא השמש גשמים מהאדים העולים ע"י חומה וירטבו את האדמה. והגשמים אלו הם הנקראים בריכה של מים:

שהוא מלהט הרשעים. כי השמש אשר תצא לרפא את הצדיקים תעשה שתי פעולות הפכיות. תלהט את הרשעים הנמשלים לקש. והצדיקים אשר הם בערכם לחים ורטובים יתרפאו ע"י:

ויגידו שמים צדקו. ומיירי לעתיד כדכתיב התם יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו:

ז  [עריכה]

ג' דברים קולן הולך כו'. לפי הפשט נראה כי קולן הולך מסוף העולם ועד סופו. ולמען לא תחרשנה אזני בני אדם מהקולות הגדולים והחזקים. וגם העולם יתערבב מהקולות האלה עשה הקב"ה נס שלא ירגישו בקולות האלה. וקרוב לומר עוד כי דרך מוסר אמר. הן קולן הולך מסוף העולם ועד סופו להגיד לבני אדם כי יש אלהים בארץ המנהיג את הכל ובני אדם אשר המה בינתים אינם מרגישים בזה לרוב הרגלם בהם. ומונה את החמה המגדת לאדם כי ה' הכין מאור ושמש וכדלעיל ואת הגשמים הנראים בהם פלאי היוצר וכדלעיל וגם קול הנשמה אשר ממנה יראו כי ה' לוקח נפשות במשפט לענוש לבני אדם על פשעיהם:

שהוא שף ברקיע כו'. פי' שמהלך החמה איננה בגוף הרקיע אלא למעלה על הרקיע:

ח  [עריכה]

מאחורי הכפה כו'. איננה הכוונה מאחורי כל הכפה על שטח גבנונית העליון דהא חמה ולבנה ברקיע השני הם נתונים כדלעיל. אבל הכוונה דבזריחה מהלכן על שטח התחתון שברקיע השני ובשקיעה הולכים על גבנונית הרקיע הב'. (וע"ע בזה בביאור הרי"פ מ"ש בשם היפ"ת):

ארשב"י אין אנו יודעין כו'. דברי רשב"י הובאו הנה לדחות את החקירות אשר חקרו לפני זה במקום מצבם בעת הזריחה ובעת השקיעה והוא אומר כי אפילו באופן מהלכן לא נודע לנו היטב שיתברר לנו עי"ז אופן שקיעתם. כי מדרך הסברא א"א שיודע לנו בענינים כאלה:

ט  [עריכה]

שהן שולטין במה שנברא כו'. דהיינו שמש וירח לשנות מהלכם. ומה שלא אמר שהן שולטין על היום לשנותו נראה דבא להוציא מדעת הרלב"ג וסייעתו האומרים כי נס יהושע וחזקיה לא היה בעצם הגלגל אלא בעבים ברקיע. לכן אומר כי שליטתם היתה במה שנברא כו' פי' בעצם השמש. כי בתחלת בריאתם מסרם ה' ביד הצדיקים וכדאיתא בפ"ה תנאין התנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית ע"ש:

מסיפא דספרא. כי על ספר הישר משמע ליה על כל הכתוב בספר ולא על ראש הספר לבד וע' בזה בעבודת כוכבים בפרק אין מעמידין וברש"י שם ולא דריש מן ולמשול כי הוא מיירי מממשלת המאורות:

היה סגנון ליהושע. פי' שגור בפיו ועוסק בו תמיד ומלשון אין סגנון אחד עולה לשני נביאים:

כשם שלא. דוממתי מזה כלומר בשכר שהגיתי בה תמיד וקיימתי את דבריה. ראויה את לשמוע בקולי:

א"ל עבדא בישא כו'. דייק מדכתיב אז ידבר ואין דבור אלא קשה. וכן מדאמר דום כמפקד ומצוה דייק זה. וטעם מחלקותם הוא בזה ר' אילפא סובר כי האדם הוא החשוב והיקר מכל הנבראים ולו נתנה הממשלה גם בגרמי העליונים לפקד עליהם ומביא את הכתוב ולמשול ביום ובלילה. ור' שמואל סובר כי הגרמיים העליונים חשובים ממנו ורק הוא מבחר היצורים בעולם השפל ומביא את הכתוב וזרעו יהיה מלא הגוים כי אורו המתפשט בארץ יהיה נתון תחת ידו. ור' שמואל בר רב יצחק סובר כי האדם בטבעו לא ימשול גם בגרמי עולם השפל ורק בזכות התורה יקום על ויתנשא עליהם וזה שמביא את הפסוק לא ימוש ספר התורה הזה מפיך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף