פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/ו

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה - פרשה ו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  

א  [עריכה]

ר' יוחנן פתח. ירושלמי ר"ה סוף פרק ב'. פסיקתא רבתי ריש פר' ט"ו. מדרש תהלים ק"ד. ובא לדרוש מדה י"ז שכאן כתוב יהי מאורות ברקיע השמים. וכן והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. משמע שניהם למועדים. ושניהם למאורות. וכאן אינו מפורש. ומפורש בתהלים ק"ד. עשה ירח למועדים. הרי שמ"ש בתורה ולמועדים הוא על הירח. א"כ מ"ש להאיר הוא על השמש וכמ"ש לעיל פר' א' סימן ו' גלי עמיקתא ועיין שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ב:

שמש ידע מבואו. שאין מונין ללבנה בעוד שהשמש על הארץ. אלא אחר שקיעתה. שאין ממשלה ללבנה. בעת ממשלת החמה:

ויסעו מרעמסם בחודש הראשון. פי' מאמר זה כתוב בפסיקתא רבתי ריש פר' ט"ו וז"ל שם ה"ג בב"ר ריש פר' ו' אעפ"י שעשה ירח למועדים. שמש ידע מבואו. פי' שאין מונין תחילת החודש בעת מולד הלבנה. למשל שאם נולדה הלבנה ביום רביעי אחר חצות היום ואם היינו מונים ללבנה היינו עושים ר"ח ביום רביעי. והיינו בתחלת ליל ד' ודרש ר' שילא בשם ר"י שאינו כן אלא ממתינין שיעבור על המולד שקיעה אחת מן השמש ומקדשין את החודש יום ה'. היינו בתחלת לילה. והביא ר' ברכיה ראיה מדכתב ויסעו בני ישראל מרעמסס בחודש הראשון. בחמשה עשר יום לחודש. והיינו ביום ט"ו בבוקר. ואין כאן מן החודש אלא ארבעה עשר שקיעות. שהרי ביום שנסעו עדיין לא שקעה חמה. ולקמן פרשה זו סי' כ"א שהמולד מחודש ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים היה ביום ד' אחר חצות היום. ור"ח היה בתחלת ליל ה' ע"ש. ויום שיצאו בו היינו ג"כ ביום ה' יום ט"ו מר"ח. ומדקרא אותו חמשה עשר. והיינו י"ד שקיעות חוץ מיום זה. מכלל שאין מונין ממולד הלבנה אלא אחר שקיעת החמה. שאם היינו מונין ממולדה. היה לנו לחשוב גם השקיעה ראשונה מיום ד' שבו נולדה הלבנה. ובו היה ראוי להיות ר"ח. וא"כ יצאו ביום ה' היינו יום ששה עשר. וכבר עברו חמשה עשר שקעות לבד יום שיצאו בו. וזהו שאמר אם ללבנה אתה מונה. פי' היינו ממולדה עד כדין לית בה אלא ארבעה עשר משוקעות בתמיה. והרי כבר יש בה חמשה עשר משוקעות עכ"ל:

אלא גלגל חמה בלבד. יהי מאורת חסר כתיב. כן הוא בפסיקתא שם. פירוש שלכך כתיב חסר שלא נברא להאיר אלא אחד היינו החמה. והלבנה בא להכחיש ממשלת השמש. ואם יאמר האחד שהשמש אלוה. יכחישו השני שהלבנה אלוה. וכך להיפך. וזהו יגרום שיודו ששניהם אינם אלהות. ואם לא היה אלא אחד היה מקום לטעות:

שנאמר והיו למאורות. ואעפ"י שבראש הענין כתוב מארת חסר אף על פי כן בסוף כתוב מאורת מלא. ועוד כתוב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ שניהם להאיר ושניהם לאותות ולמועדים:

אותות אלו שבתות. כמ"ש אצל שבת כי אות היא. וכתיב. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. ולמועדים אלו ימים טובים. כמ"ש אלה מועדי ה'. ולימים אלו ראשי חדשים כמ"ש עד חודש ימים. ולשנים. אלו ראשי שנים. פסיקתא שם. וילקוט כאן. ומ"ש כאן קידוש שנים. הכוונה ע עיבור שנים. שלא היה קידוש מיוחד לשנים. כי גם על חודש תשרי היו ב"ד אומרים מקודש החודש. ולא מקודש השנה. כי כל חודש צריך קידוש מיוחד:

ב  [עריכה]

לך יום אף לך לילה. וס"ד אתה הכינות מאור ושמש וכמ"ש בסוף הסי' ואגב בא לפרש רישא דקרא. שיקשה שאם הכוונה כפשוטו. הלא הקב"ה כ"י אין לפניו לילה. ונהורא עמי' שרי. וע"כ אף יום אין שייך בו. ואם הכוונה שברא יום ולילה. למה שינה מפסוקים הקודמים. אתה פוררת אתה רצצת אתה בקעת וכו'. וכן אחר שאמר לך יום חזר ללשונו אתה הכינות מאור ושמש אתה הצבת רק בפסוק זה שינה לומר לך יום. והיל"ל אתה עשית יום ולילה. על כן דורש אא"ע לבריאה ת"ע לקילוס שיום ולילה מקלסין לו. וכמ"ש יום ליום יביע אומר. ולילה ללילה יחוה דעת. וזהו ע"פ מדה ט' וע"פ מדה י"ז. וכן לדרשות האחרות:

מה היום ברשותך אף הלילה. בא ליישב תיבת אף דמשמע רבותא אף הלילה. ע"כ דורש על שהיום עת מעשה ומלאכה וכל הבריות עושים ועוסקים בכחות שקבלו מהשי"ת. אך הלילה שכולם בטלים והחושך וההעדר שולטים בו. ולא שייך בו מעשה. אעפ"כ מיחסם להקב"ה אף הלילה ברשותך שאתה מושל ושולט גם על החושך כי בראת אותו וברשותך הוא. וזהו לך ברשותך:

נסים ביום לך יום. שיום זה שנעשה בו נס הוא מתקדש ומתעלה ומיוחס לה' כמ"ש זה היום עשה ה'. פי' שעשה בו נסים ונפלאות. ונעשה יום מיוחד לה'. וכמו חודש ניסן וימי הפסח וכל ימים טובים לזכרון. וכמ"ש והימים האלה נזכרים ונעשים:

בשעה שאתה וכו' שירה ביום. כולל שני הדרשות. ושניהם כלולים במ"ש לך יום. שהיום נקנה להשי"ת כשעושה בו נס. ואנו מקלסין בו ואומרים שירה עפ"י מדה ט' וכנ"ל. ולכן בדרשות הנ"ל אין שייכות לרישא דקרא עם סיפא דקרא אתה הכינות מאור ושמש ולכך שינה ברישא דקרא כנ"ל:

לך נאה לומר שירה ביום. עכשיו בא לפרש רישא דקרא עם ס"ד. לך יום היינו שראוי לך להודות ביום. ולהודות בלילה. על המאורות שעשית למשול ביום ובלילה. וזה אתה הכינות מאור ושמש וכמו שאנו מברכים בבוקר ובערב על המאורות. שעל ידיהם נעשים יום ולילה:

ג  [עריכה]

מאחר שהוא קורא כו'. וכמ"ש פר"א פרק ו' ברביעי ברא שני מאורות הגדולים לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה ושוין בגדלם ובתוארן ואורם שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. (וכמו שדרשו על שני שעירים שיהיו שוים בגדלם ותוארם וכן שניהם מלאים שניהם שוים). נכנס תחרות ביניהם זה אומר אני גדול ממך. וזה אומר אני גדול ממך. מה עשה הקב"ה הגדיל את האחד והקטין את האחד. שנאמר את המאור הגדול ואת המאור הקטן. והדרשה עפ"י מדה ט"ו ב' כתובים מכחישים והכריע דשניהם אמת אלא שאין שני הפסוקים על זמן אחד. שבתחלה נבראו שוין. ואח"כ נעשה אחד גדול ואחד קטן:

שנכנס בתחומו של חבירו. שהלבנה מושלת ביום ובלילה כדלקמן סימן זה:

ר' פנחס. פר"א פרק כ"א מאמר ר' זכרי' ע"ש. הוספת דברים. וע' שבועות דף ט' חולין ס"ו:

חטאת לה'. מדה ט"ז מיוחד במקומו:

הביאו עלי כפרה. עי' מה שפרשתי שם בפר"א. ועיין בספר נזר הקודש פי' נפלא. ואף שאצל כל הקרבנות כתב קרבן לה' שלמים לה'. ואנו מפרשים שיקריב האדם לה' אך כאן עיקר הדקדוק וההכרח. על שבכל הקרבנות שבפרשת פנחס לא כתוב כן. אף שבכל יו"ט כתב חטאת רק כאן כ' חטאת לה'. וגם לא נמצא כן בכל התורה שיאמר חטאת לה' רק כאן אצל ר"ח. ומיוחד במקומו שבכאן הוצרך לכתוב כן חטאת לה':

ר' לוי בשם ר' יוסי. פסיקתא רבתי פר' ט"ו סימן כ':

דרך ארץ הוא. פי' דרך ארץ הוא בעולם שהאב שנותן ב' חלקים אחד גדול ואחד קטן לשני בניו אחד גדול ואחד קטן מן הסתם דרך ארץ הוא שהחלק הגדול לבן הגדול והחלק הקטן לבן הקטן. ומזה נלמוד שהש"י ברא ב' מאורות לתשמיש העולם. שנקרא אחד גדול ואחד קטן. ולמנות בהם ימים ושנים. ויש לו שני אומות. מאבות העולם. ונמסר להם העולם. אחד נקרא גדול ואחד קטן מן הסתם היתה כוונתו כו'. שהגדול ימנה לגדול והקטן לקטן:

מה המה. שמ"ר פר' ט"ו סימן כ"ז באריכות וע"ש סוף סימן כ'. והדמיון שהחמה אינה שולטת כי אם בזמן אחד. אך הלבנה שולטת בשני זמנים:

כי הנה החושך יכסה ארץ. וס"ד ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:

ד  [עריכה]

שולט בעיר ואחד שולט במדינה. עיר הוא כפר קטן. ומדינה הוא כרך גדול ועיין בריש אסתר סוף ויהי בימי השני שחושב לחידוש מה שנמצא בשינוי:

בולי ודימוס. עיין שמ"ר פר' ט"ו סי' י"ז. וכן דימוס וכן בולי. ופירש"י בולי המון. דימוס שורות של חיילות. ס"א בולי עשירים:

גוזר אני עליה. פי' לצורכה ולטובתה. ומ"ש ומיעטה עצמה להיות שולטת בלילה כולל שני דברים שהקטינה עצמה וגם שולטת בלילה:

למה נקרא שמו יקטן. עיין לקמן סוף פרשה ל"ז פי' כי ברישא דקרא אצל פלג כתב טעם למה נקרא כך ואצל יקטן לא פירש טעם. אך אנו לומדים כוונת הכתוב שכמו שיש טעם לשם פלג כך יש טעם לשם יקטן. אך להיות שם פלג סימן על הדור מה שנעשה בסוף ימיו לדורו ע"כ נתפרש. כי היתה נבואה. וכמ"ש בריש סדר עולם. נביא גדול היה עבר. ושם יקטן בעבור עצמו ע"כ לא נתפרש. והוא מפרש עצמו עפ"י מדת ממעל ודרך קצרה. ויקטן שהקטין עצמו:

י"ג משפחות. כמפורש בקרא. ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף. עד כל אלה בני יקטן. י"ג בנים כולם ראשי אומות של שבעים בני נח. ומ"ש מקטין את עסקיו פי' שהיה עניו ולא החזיק טובה לעצמו במעשיו הטובים:

וכי מן התולדות. כמ"ש בראשית מ"א ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה. ואת שם השני קרא אפרים:

שהיה מצעיר עסקיו. כדאי' בפסיקתא סוף פר' ג' וז"ל. ולמה זכה אפרים לפי שמיעט עצמו. שהקב"ה אוהב למי שמשפיל עצמו. אבל מנשה היה יוצא ונזקק עם אביו לענקים. פי' שהיה גבור מלומד מלחמה וממונה על גבורי מלחמה של אביו. וכמ"ש לקמן פר' צ"ג סוף סי' ו' מגבורת מנשה:

ה  [עריכה]

ג' דברים נתנו מתנה. שמ"ר פר' מ"א סימן ב'. הוקשה לו מ"ש ויתן אותם אלהים ברקיע השמים משמע שמתחלה לא היו ברקיע ואח"כ נתן אותם ברקיע. והלא מתחלה אמר יהי מאורות ברקיע השמים וכו'. והיו למאורות ברקיע השמים. וא"כ מ"ש ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. היינו ג"כ ברקיע השמים כנ"ל. ולמה אמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. והלא שם נבראו. ע"כ דרש שמ"ש ויתן פירושו שנתן אותם מתנה ברקיע השמים להאיר על הארץ. שאין העולם כדאי להשתמש במאורות אלו. אלא שנתנם במתנה לעולם. וכן התורה. וכן הגשמים כתוב בהן לשון ויתן. וכן כל אותם דברים שהוסיפו שאר האמוראים על אלו על שכתב בהם לשון מתנה. ועיין מ"ש בזה לקמן פר' י"ג סי' י"א:

ר' יצחק ב"ר מריון. ירושלמי שבת פרק ב' הלכה ג'. ילקוט ישעיה מ"ג:

אף הפרשת ים הגדול. שאלמלא כן כיון שאדם יורד לתוכו מיד מת. כ"ה ויקרא רבה פר' ל"ה סי' ח'. אלא שנתן הש"י מתנה לעולם שיוכלו לילך בים על ידי ספינה:

צלי עלי. רנה לפרוש בים אחר החג שאז הדבר מסוכן:

אין עיילית לכנישתא. בירושלמי שבת פרק ב' הלכה ג' שם הגירסא. אין דצליתי עלך. אלא אין חמיתינון לציבורא מצליין על מיטרא נא תתראץ על צלותי. הן דאת קטר לולבך קטור רגלך. פי' מאחר שלא תועיל לך צלותי. טוב שתקשור רגליך בשעה שתקשור לולבך. היינו כשתקשור לולבך אחר החג להצניעו. שהרי בחג עצמו מתחילין להתפלל על הגשמים. היינו ביום שמיני עצרת ואז כבר עבר זמן לולב:

ר' יהושע בריה דר"ת. כאן משמע שר' יהושע עצמו עשה כן. וקשה הרי אסור לעמוד במקום סכנה אך בירושלמי. שם הגירסא ר' יוסי בר' חיסדא דכפר אגין עובדא הוה באסיא. אתא בעא מפריש יכו'. והמעשה היה באדם בעלמא:

ו  [עריכה]

מקרא מלא הוא. כאו ברקיע השמים שהיה די שיאמר או ברקיע או בשמים לרמוז שהוא נתון ברקיע השני. ואנשי כנה"ג פירשו יותר בהדיא השמים ושמי השמים וכל צבאם שצבא השמים נתונים בשמי השמים. ופסוק זה הוא בנחמיה שאמרו התפלה חבורתו של נחמיה. והם נקראו אנשי כנה"ג:

ומן הארץ עד לרקיע. ירושלמי ריש ברכות. חגיגה דף ט"ו. ומשמע שסוברים שהם ב' רקיעים ולא ז'. כמ"ש הפלוגתא בחגיגה. וכמ"ש לעיל פר' ד' סימן ב':

ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה. פליג על מ"ש לעיל פר' ד' סוף סימן ה' ועיין ירושלמי ריש ברכות דסובר שעובי' של רקיע נ' שנה ע"ש החשבון:

ותנן באחד בתקופת תמוז. שאז החמה בראש הגלגל. ואז החמה באותן מדינות שתחת עיגול סרטן. עומד כנגד הראש ומסבב את האדם מכל צד ואין מנוס מגלגל החום. אך בשאר המדינות הנוטים מן העיגול. וגם במדינות הנ"ל בשאר זמנים השמש נוטה אל צדי המשוה אז יש צל לבריות:

גלגל חמה יש לו נרתק. מדרש תהלים י"ט קהלת רבה פסוק וזרח השמש. וכל זה לרבותא. ואעפ"י שיש לו נרתק ולפניו בריכה של מים יגבוה כל כך עם כל זה אין נסתר מחמתו. ולפי מ"ש כאן ובקהלת שם משמע שהבריכה הוא ים אוקינוס שהשמש פוגע בו בצאתו מן הרקיע לפי דעת חז"ל שים אוקינוס מגיע עד קצות השמים. ועיין מ"ש לעיל פר' ד' סימן ה'. ועיין מ"ש שם בשם הפר"א אך במדרש תהלים י"ט מבואר וז"ל על פסוק מקצה השמים מוצאו. את מוצא שהוא נתון בנרתק. והוא נתון בגלגל. ובריכה של מים שעל גבי הרקיע עוברת תחתיו והוא מתיש חמתו במים אשר מעל לרקיע. ואעפ"כ אין נסתר מתמתו. ועיין פר"א פרק ששי בסוף בא"א. ושם במ"ת י"ט גורס מאמר זה אחר דברי ר' ינאי. בוער כתנור את מוצא:

מערטלו. תרגום ערומים ערטילאין:

וליהט אותם היום הבא. ורישא דקרא הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא. ויום הוא השמש עיין נדרים דף ח':

ר' ינאי ור' שמעון. לקמן פר' כ"ו סימן ו'. בוער כתנור. ותנור הוא גיהנם. כמ"ש ותנור לו בירושלים. ולעתיד לבא היום הוא השמש יבער כמו הגיהנם:

אשר אור לו בציון. פי' בזמן שיהיו ציון וירושלים. תלם לעתיד ואז יהיה אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ועי' עירובין דף י"ט ציני הר הברזל:

תהרו חשש. מחשבתכם הרעה שדומה להריון. והמעשים הרעים שדומה ללידה. יהפכו בכם לאש ותאכל אתכם:

ויגידו שמים צדקו. פי' צדקו של הקב"ה. דאי על חסידי של פסוק הקודם. אספו לי חסידי. הול"ל צדקם או צדקותם ע"כ שפירושו על הקב"ה כמ"ש בס"ד כי אלהים שופט הוא סלה: לעתיד לבא. על שלעתיד מערטלו וליהט הרשעים. אז יתנו צדקות ה'. שנצלו משריפתו עד עתה. ויגידו משמע לעתיד:

מאשו של יום. ומפורש במדרש תהלים מאשו של יום שנאמר ואין נסתר מחמתו אבל לעתיד לבא מי נסתר מחמתו מי שהוא עוסק בתורה. שכתוב אחריו תורת ה' תמימה משיבת נפש. ומאמר זה שייך לדברי ר' ינאי ור"ל:

ז  [עריכה]

אמר ר' לוי שלשה דברים. עיין שמ"ר פר' ה' סימן ט'. ועיין פר"א פרק ל"ד. ששה דברים. ה' דברים אחרים וא' והוא מ"ש כאן הנפש בשעה שיוצאה מן הגוף. ומ"ש היום הוא השמש כמ"ש בסימן הקודם שהיום הוא השמש. וכמ"ש חז"ל אלמלא קול עיר הגדולה היה נשמע קול גלגל חמה:

שהוא שף ברקיע. שהשמש הולך ברקיע בשפי ובשתיקה. או שפירושו מלשון ושפית יתי' בשופיני שף כנחש. וכדלקמן בסימן ח'. שפין ברקיע. אלא הוא מנסר ברקיע כמסר שנוסר בעץ. וע"כ קולו נשמע מסוף העולם ועד סופו:

תהום אל תהום. בשמ"ר שם פרשה ה' סימן ט' באריכות. שתהום התחתון קורא לתהום העליון. והבריות בינתים ואינם מרגישים:

כמה נפשיה דאחוה. הקול זה של הנפש אינו דומה לקול השנים הנ"ל. כי קול השמש וקול הגשמים הוא קול טבעי. ומאחר שהוא דבר הרגיל תמיד לאדם נברא וגדל בשמע קול זה. ע"כ אינו מרגיש בו. אך קול הנפש הוא קול נשגב מהטבע. והוא מהדברים המופלאים. השגת עבדי ה' כמו ר' פינחס וכדומה לו. אך שאר בני אדם לא ירגישו בו וכמו שלא הרגישו בו חבירי ר' פינחס:

ח  [עריכה]

ויתן אותם אלהים ר' יהודה בר אילעאי ורבנן. דעת חז"ל בענינים אלו ידוע שהם סוברים שהארץ בכללה עם ים אוקינוס הוא שטחית. וקצוותיו מגיעים עד הרקיע כמ"ש פר"א פרק ג'. פסחים צ"ג והרקיע הוא כמו כיפה כדורית על הים. והארץ וכל הישוב שאנו רואים ויודעי' הוא מחצי העליונה של האהל. והחצי התחתונה שקוע באוקינוס. וזהו שאמרו מאחורי כיפה ולמעלה או למטה. ודעת ר' יוחנן שמכריע ומחלק בין ימות החמה לימות הגשמים דברים אלו נשגבים מדעתנו וה' יאיר עינינו:

אם פורחים באויר. בלא גלגל ואם שפין ברקיע כדלעיל בסימן ז' את סבור שהוא שף ברקיע ואם מהלכין כדרכן בגלגל. אי אפשר לבריות לעמוד עליו בשכל אנושי. ואין לנו אלא מה שקבלו החכמים מהנביאים:

ט  [עריכה]

ולמשול ביום ובלילה אם לענין המאורות. פי' אם אין כוונת הכתוב במ"ש ולמשול ביום ובלילה. רק בענין המאורות שימשלו ביום ובלילה הוא מיותר. שהרי כבר כתיב ויעש אלהים. את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. אלא על כרחך לדרוש מדה כ'. אא"ע לממשלת יום ולילה ת"ע לממשלת הצדיקים. שהם מושלים במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה. כמ"ש בע"א דף כ"ה:

וידום השמש. ע"פ דברי יהושע שגזר ואמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון שמשל על השמש והירח:

ספר אברהם יצהק ויעקב. ס' בראשית שכתוב שם תולדותיהם ומעשיהם של אבות. והאבות נקראו ישרים. כמ"ש תמות נפשי מות ישרים גז"ש. שהלכו בדרך הישר. וכמ"ש והאלהים עשה את האדם ישר. ואבות העולם אשר התהלכו לפניו בישרות בלא מסך מבדיל ביניהם ובין הש"י שהוא ישר. המה ישרים לו. והוא להם. כמ"ש קוה קויתי ה' ויט אלי. דוד נטה קו ישר אליו וה' נטה לו וכמ"ש. מישרים אהבוך. המה הישרים האמיתים. שעליהם ועל כיוצא בהם כתוב ולמשול ביום ובלילה. שלהם ניתן הממשלה על כל הבריאה כמ"ש שי"ר ב' על האבות כי הם נשארו ישרים כמו אדם קודם החטא ולא נתקלקלו בחטאו. ועיין קהלת רבה ק"ד ב' את האדם ישר ע"ש. כמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת וכו'. תמשילהו במעשה ידיך. כל שתה תחת רגליו. וכן משה וכן יהושע. וכמ"ש ששקעה השמש שלא בעונתו למען יעקב אבינו. כמ"ש לקמן פר' ס"ח סימן יו"ד. וזהו מ"ש הלא היא כתובה על ספר הישר. דבר זה שיוכל אדם צדיק למשול בשמש וירח. היינו מ"ש ולמשול ביום ובלילה וכו'. על אברהם והאבות. וכמ"ש ויוצא אותו החוצה לקמן פר' מ"ד סימן ב' העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע וכמ"ש שמ"ר פר' ל"ח סימן ו' לעולם ה' דברך נצב בשמים ע"ש. זהו דעת ר' חלפתא שמרמז על מ"ש בריש ספר בראשית שמאחר שלא פירש באיזה מקום בספר הישר ע"כ הכוונה על מקום מסויים ברישא או בסיפא ע"כ ר' חלפתא מייתי לה מרישא ור' חנן בר"ש מסופא דסיפרא. וכמ"ש בריש סדר עולם. הובא ברש"י ולעבר יולד שני בנים אם תאמר בתחלת ימיו הלא יקטן וכו'. אם באמצע ימיו. לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגה הרי שאם נאמר בראש או בסוף. זהו לפרש:

מסיפא דאורייתא. שהוא מקום מסויים יותר מסיפא דספרא. וע"ז רמז מ"ש בס' הישר וכמ"ש בע"א דף כ"ה ואמאי קרי ליה ספר הישר שכתוב בו ועשית הישר והטוב. וגם טוב לדרוש גז"ש ספר הישר מן ועשית הישר. ולא הישר מישרים. ובספר בראשית לא נמצא תיבת הישר. ואף שגם בספר שמות כתיב והישר בעיניו תעשה. אין זה לפרש שאינו בסוף ולא בראש גם טוב ללמוד הישר מהישר. ולא מן והישר. גם אין רמז בספר שמות:

בכור שורו הדר לו. וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ. והם רבבות אפרים וכו'. וכי עד אפסי ארץ הגיעו מלחמותיו. ונגח בקרניו. והוא לא נלחם אלא בארץ כנען. עלכן דרש מדה כ' אא"ע על מלחמותיו שיהיו עד אפסי ארץ ת"ע על שם פירסומו שהגיעו עד אפסי ארץ כנ"ל על שהעמיד חמה ולבנה שהם שולטים מסוף העולם ועד סופו:

נטלו והראה אותו לגלגל חמה. פי' שיהושע הראה ספר המשנה תורה לגלגל חמה שכתוב בסופו רמז. שיעמיד חמה ולבנה כמ"ש ר' חנן. במ"ש בהם עמים ינגח:

אף אתה דום מלפני. דורש מדת ממעל מדקאמר דום וכן וידום ולא אמר עמוד. וכמ"ש ויעמוד השמש בחצי השמים. אלא אמר לו דום כי אני לא דוממתי מהתורה. ע"כ דום מלפני. וכמ"ש לעיל סימן ז' שקול השמש הולך מסוף העולם ועד סופו בסבובו העולם. וקולו וסבובו הוא עוקר חיותו שאומר שירה בקולו וסיבובו. וכמ"ש השמים מספרים כבוד אל. וטען השמש שלא יתכן שיפסיק מהלכו וידום משירה וזמרה. ויהושע טען שעסקו תמיד בתורה יקר יותר משיר השמש. ויתקדש שם שמים מעמידת השמש ודממותו. יותר מסיבובו ושבחו וזמרתו. ומה שאמר בלשון דום כמו שלא דממתי ולא אמר שתוק כמו שלא שתקתי. שאם אמר כן היה משיב לו הרי אכלת הרי ישנת ושתקת. אך לא דוממתי משמע פסיקה וכריתה ממש בהסח הדעת שהצדיק אף בעת אכילתו ושינתו אינו מסיח דעת. והכל לצורך התורה:

מיד וידום השמש. עי' ילקוט יהושע יו"ד באריכות:

עבדא בישא. אמר שלא בדרך כבוד כי היה השמש מסרב והוצרך לגעור בו. וכן משמע לשון דום בדרך גערה. עיין בגליון המדרש דפוס פד"א:

זבינא דאבא. יוסף ויהושע מאפרים:

והנה השמש והירח. וס"ד משתחוים לי כעבד מקנת כסף שמשתחוה לאדוניו. ועי' לקמן פר' פ"ד סימן י"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף