ילקוט ספורים/דברים/ראה/קיז/ד
< הקודם · הבא > |
הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה |
לא תאכל הנפש עם הבשר (דברים יב כג).
דזה אבר מן החי.
הא"ל ריש גלותא לרב ששת מ"ט לא סעיד מר גבן. א"ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי. אמר ליה מי יימר. א"ל השתא מחוינא לך. א"ל לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא. אייתי ליה. אמר להו אהדמי לי הדמי דחיותא. אייתי תלת כרעי אותיבו קמיה. א"ל הא בעלת ג' רגלים הואי. פסיק אייתי חדא מעלמא אותיבו קמיה. א"ל לשמעיה אותביה נמי להך דידך. אותבה. אמר להו האי בת חמש רגלים הואי. א"ל אי הכי ליעבדו קמיה דמר וליכול. א"ל לחיי. קריבו תכא קמיה ואייתו קמיה בשרא ואותיבו לקמיה וריסתנאו דחנקא חמתא. גששה ושקלה כרכה בסודריה. לבתר דאכיל אמרי איגניב לן כסא דכספא. בהדי דקא מעייני ואתי אשכחוה דכריכה בסודרא. אמרי ליה חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן. אמר להו אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא. אמרו ליה חיורא לא עביד לן האידנא. אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא הוא. בדוק אשכחוה. כי קא נפיק כרו ליה בירא ושדו ליה ציפתא עילויה. ואמרו ליה ליתי מר לינח. נחר ליה רב חסדא מאחוריה. אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקך. אמר ליה נטה לך על ימינך או על שמאלך (שמואל ב' ב כא). א"ל לשמעיה מאי קא חזית. א"ל ציפיתא דשדיא. א"ל הדר מינה. לבתר דנפק א"ל רב חסדא מנא הוה ידע מר. א"ל חדא דנחר לי מר, ועוד דפסק לי ינוקא פסוקא, ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו.
ילקוט הרואים[עריכה]
דחולין ק"ב: הגיטין ס"ז: וגירסת הערוך דסתנא:
לקט הקוצרים[עריכה]
מ"ט לא סעיד. מפני מה אינך רוצה לאכול עמנו. דלא מעלו כו'. שהעבדים אינם כשרים שחשודים על אבר מן החי. השתא מחוינא לך. עכשיו אראה לך. א"ל. רב ששת למשמשו לך וגנוב והבא לי רגל אחד מהבהמה שישחטו היום והביא לו. אהדמו לי הדמי דחיותא. סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה "אהדמו" הנתיחו כלומר ערכו הנתחים. אייתו תלת כו'. הביאו ג' רגלים מהבהמה והניחו לפניו וא"ל ר"ש וכי זו היתה בעלת ג' רגלים ולא יותר וחתכו רגל א' מבהמה חיה והביאו לפניו וא"ל למשמשו הניח גם את הרגל שלך והניח א"ל וכי זו היתה בחמש רגלים ומוכח שחתכו רגל א' מבהמה חיה וחשודים הם על אבר מן החי. א"ל. ריש גלותא לרב ששת. אי הכי. משום דחשידי הוא. ליעבדו קמיה דמר. כלומר קמי משמשו דמר יסדרו המאכל בהיתר. לחיי. כן יהיה. קריבו תכא כו'. ערכו שלחן לפניו והביאו לפניו בשר והניחו לפניו "וריסתנא דחנקא חמתא" עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק משום דר"ש סגי נהור הוה ולא יראנו ויאכל ויחנק. גששה. מששה והרגיש באותו עצם שקל כל החתיכה וכרכה בסודריה. לבתר דאכיל כו'. לאחר שאכל א"ל עבדיו של ריש גלותא שנגנב לנו כוס של כסף שהיו רואים אותו כורך בסודריה ורצו לבדוק מהו. בהדי דקא כו'. בתוך שהיו רואים ובודקים בסודרו מצאו שהבשר כרוך בבגדו ולא אכל וא"ל לריש גלותא יראה אדוננו שרב ששת אינו רוצה לאכול אלא לצערנו הוא בא. אנא מיכל כו'. טעמו טעמתי וטעמתי בו טעם "דחיורא" בשר בעלת שחין. חיורא לא עביד לן האידנא. לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין. בדוכתיה. בעור במקום ריסתנא זו בכף הירך ותמצאו בעור שהוא לבן. חיורא באוכמתא לקותא. טלאי לבן בעור שחור לקותא היה שם בבשר ונהפך העור ללבן. כרו ליה בירא. חפרו גומץ שיפול בו. ושדו ליה כו'. השליכו מחצלת ע"פ הבור כדי שלא יבין משמשו. ליתי מר לינח. לשכב במשכבו. נחר ליה ר"ח. עשה לו סימן בנחיריו. א"ל. רב ששת לינוקא כו'. נטה לך. פסוק הוא בעשהאל. מאי קא חזית כו'. מה אתה רואה א"ל מחצלת פרוסה וא"ל ר"ש נטה מעליה לימין או לשמאל לאחר שיצא א"ל ר"ח לר"ש מנין היית יודע לנטות דרכך משם.