יד מלאכי/כללי התלמוד/קמח
|
< הקודם · הבא > |
אמרינן אף היכא דפליגי בפסק הלכה אליבא דתנאי כן למדתי מדברי הרי"ף והרא"ש ס"פ במה בהמה ופרק קמא דעירובין ושם פ"ד גבי דיר וסהר דבמאי דאיפליגו רב ושמואל בפסק הלכה דתנאי כתבו דקי"ל הלכה כרב באיסורי וכן בפרק שור שנגח את הפרה דפסק שמואל כרבי כתבו דהלכה כשמואל בדיני יע"ש. וכן בפרק נערה שנתפתתה גבי ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל כתבו דקי"ל הלכה כשמואל בדיני וכן נראה דעת הרמב"ם מדפסק בכולהו כדעת הרי"ף רבו דוק ותשכח. וכן יש להוכיח עוד מדברי בעל הלכות גדולות בפ"ר דברכות דף ד' ע"א גבי תפלת ערבית רשות דלפום גירסתיה דגריס התם ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות כתב הוא ז"ל והלכה כרב באיסורי והכא תפלה איסורא היא ע"כ וזו היא ג"כ גירסת הסמ"ג בעשין י"ט והרשב"א נמי כתב ופסקו הגאונים ז"ל דהלכה כמ"ד רשות דתפלה כאיסורי נינהו והלכה כרב באיסורי וכו' ע"ש. וגרסת התוס' נמי כן היא עיין דף כ"ו ע"א ד"ה טעה וכ"ז ב' ד"ה הלכה. וע"ע הרא"ש בראש הפרק שכתב הא קי"ל דתפלת ערבית רשות והלכתא כרב באיסורי וכו' עיין שם וכמעט יש הכרח לגירסא זו מהא דאיתא בשלהי יומא פ"ז סע"ב ומי אמר רב הכי והאמר רב הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות ע"ש. וכן מוכח עוד בס' יראים להר"א ממיץ ז"ל דף ס"ב לך נא ראה והכי איכא למילף תו מדברי התוס' פ"ב דמגילה יח: ובמרדכי שם ועיין עוד תוס' פ"ק דכתובות יד. ד"ה כמאן ובקמא מח: ובפרק הזהב מט. ד"ה כל הא. ואתה תחזה שהזכירו זה הכלל בפסק הלכה אליבא דתנאי ודע דאף היכא דפליגי רב ושמואל בפירושא דמתניתין או בטעמא דידה אית לן למיזל נמי בתר כללא דידהו וגם זה למדתי מדברי הרי"ף והרא"ש בפרק כל כתבי דעל מה דפליגי רב ושמואל שם קטו: בפירושא דמתניתין דמפני ביטול בהמ"ד פסקו הם ז"ל דהלכה כרב, וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ג מה' שבת הלכה י"ט מטעמא דקי"ל הלכה כרב באיסורי, וכמבואר בה"ה שם. ותו אשכחנא להרי"ף והרא"ש ז"ל בפ' האומנין דאמאי דאפליגי רב ושמואל שם עח: בפירוש המשנה או שנעשית אנגריא וכו' כתבו הם ז"ל דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני. וכן פסק הרמב"ם בריש פרק ד' מה' שכירות ע"ש. וע"ע הרמב"ם פרק י"ט מה' מעשה הקרבנות הלכה ה' דעל מה שנחלקו רב ושמואל בפ' השוחט והמעלה בבלי/זבחים/קי. בטעמא דמתני' דהמקריב קדשים ואמוריהן בחוץ חייב פסק כרב מכח כללין וכמ"ש שם מרן בכ"מ יע"ש. וכן יש להוכיח עוד מדברי התוס' דפ"ק דמועד קטן ח: ד"ה דקא עביד דעל מה דפליגי רב ושמואל שם בטעמא דמתני' דלא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום. כתבו הם ז"ל ונראה דהלכה כרב באיסורי. וכ"כ שם הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל יע"ש. מבואר שפיר דלדעת שלשה עמודי ההוראה ושאר כמותהין הך כללא דרב ושמואל נוהג בכל מקום ובכל זמן. ואחרי הדברים והאמת האלה אני תמוה טובא על מהרש"ל ז"ל בים של שלמה על יבמות פרק ג' סימן ב' ועל מוהר"ש אלגאזי בהליכות אלי כלל ער"ב שכתבו בפשיטות דאין כלל זה נוהג אלא היכי דפליגי אליבא דנפשייהו והוא פלא שלא ירדו מחוקקים לעמקה של הלכה זו וכן יש לתמוה על הר"ב ראשון לציון שבשלהי ביצה דף צ"ד ב' (מ.) כתב לדעת הרי"ף דכיון דפלוגתייהו דרב ושמואל תליא במשמעותא דמתני' הגם דקי"ל כרב באיסורי כיון דפשטא דמתני' משתמעא שפיר כשמואל פסקינן כוותיה ואחרי המחילה רבה הא נמי לימא דהא מבואר מדברי הרי"ף דאייתינא דאף בדפליגי במשמעותא דמתניתין אית ליה דאזלינן בתר כללין כמדובר: