יד מלאכי/כללי התלמוד/ז
|
< הקודם · הבא > |
איידי דבעי למיתני הך מילתא בסיפא תניוה נמי ברישא
אמרינן אף כששתי הבבות לא אמרן חד תנא רק רישא הוי מתנא אחד וסיפא מתנא אחרינא. כן מוכח ממאי דאמרינן בעירובין צד. עליה דרבי אליעזר והא מתוכה קאמר, ומשני איידי דאמרו רבנן מתוכה אמר איהו נמי מתוכה. ועע"ש יט: מרבי מאיר לרבי יהודה. וכן בפרק הבא על יבמתו סא. משנינן משום דקבעי למיתני סיפא רבי יהודה אומר וכו' משום הכי קתני כהן. והכי נמי משני פ"ו דכתובות סח.[1] גבי יתומה שהשיאתה אמה או אחיה. ושם בפרק הכותב פד. ובפרק חזקת הבתים (נט.) גבי חלון המצרית אין לו חזקה יע"ש וכן בדוכתי טובא. הרי מבואר דאף בשתי בבות משני תנאים שייך נמי למימר איידי דבעי למתני סיפא רבי פלוני אומר וכו' נקטיה נמי ברישא. ומילתא דפשיטא הוא דהכוונה בזה על רבינו הקדוש מסדר המשניות,[2] דאחר שידע דאיפליגו תנאי באותה משנה נקט לישנא דשויא לתרוויהו. דאל"כ איך יתכן שהתנא קמא כשהתחיל לדבר, ואכתי לא ידע דאיכא מאן דפליג עליה ידבר דבר משום חידושא דבר פלוגתיה וזה ברור.
איברא שראיתי להתוספות בפ"ק דסנהדרין י: ד"ה חישוב חדש שכתבו מדקאמר בגמרא איידי דבעי למתני עיבור שנה, תנא נמי עיבור חדש משמע דחד תנא תני תרוויהו ע"כ, ולכאורה משמע דס"ל ז"ל דלא שייך למימר איידי דתנא הא תנא נמי, הא רק כששני הדברים הם מחד תנא. והכי יליף כללא מהתם מהר"ש אלגאזי בספר יבין שמועה כלל ס"ד.
אך אמנם אחר קצת העיון לא כן אנכי עמדי הבנת דברי התוספות, ותמהני על עומק הלכה של מהר"ש אלגאזי איך לא שת לבו גם לזאת, דאם כדבריו תקשי להו להתוספות ז"ל מכל הנך דוכתי דבגמרא שהבאתי, דמינייהו מוכח דגם בתרי בבי מתרי תנאי אמרינן איידי דתנא הא תנא נמי הא.
ותו דמצינו להתוספות גופייהו דמרגלא בפומייהו הך כללא דכתיבנא, דבריש פ"ג דתענית יח: הקשו (בד"ה מתריעין) וז"ל וא"ת הא דמתריעין משמע דמתריעין ומתענים, אמאי צריך לפרש במתניתין בסמוך אותה העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם מתריעות משמע דתרוויהו. ותירצו וי"ל משום דבעי לאפלוגי רבי עקיבא בסיפא דקאמר מתריעות ולא מתענות ע"כ. וכן כתבו עוד בפ"ב דיבמות כה. ד"ה מת הרגתיו, ובפ"ב דחולין לח: ד"ה פסולה, ובתמורה ל: ד"ה רבי אליעזר, ובדוכתי אחריני. וכ"כ רש"י ז"ל בפ"ד דביצה לג. (בד"ה לחצוץ בו שיניו) על מתניתין דנוטל אדם קיסם משלפניו יע"ש.
לכן הנראה לפק"ד הוא דהתוספות ז"ל ראו והתבוננו ההפרש והשינוי דאיכא בין זה האיידי דסנהדרין לשאר דוכתי, והוא דבכל אינך איידי קאמר תלמודא בפירוש, איידי דנקט רבי פלוני בסיפא כך וכך נקטיה נמי ברישא, או משום דקבעי אפלוגי רבי פלוני בסיפא. וכן בכל הנך דוכתי דמצינו להתוספות ז"ל שכתבו כן הכי הוי דבהדיא נראה מלשון המשנה דהוו תרי תנאי. אמנם זה האיידי דסנהדרין סתמא קאמר איידי דקבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש, ולהכי כתבו דאין לומר דדברי רבי מאיר דמתניתין אעיבור שנה קאי ולא אעיבור חדש מדקאמר איידי וכו', דרצו בזה דאם איתא דתרי תנאי תנו להו להנך תרי בבי דעיבור חדש ועיבור שנה, הוה ליה להש"ס למימר איידי דבעי למתני רבי מאיר עיבור שנה תנא איהו נמי עיבור חדש. פירוש ת"ק דר"מ דאז הוה משתמע מיניה דמי ששנה זו לא שנה זו. אכן עתה דקאמר איידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש, מסתמות הלשון הוא דמשמע להו להתוספות דחד תנא הוא, אך לא משום דסבירא להו דלשון איידי לא יתכן רק כששני הדברים הם מחד תנא, דליתא כמו שהוכחתי מהש"ס ומהתוספות גופייהו. ומעתה סמי מכאן הך כללא דכייל לן מהר"ש אלגאזי כיון דהתוספות לא כוונו לכך כמדובר. וא-ל דעות ה' שאחר זמן שכתבתי הגיע לידי ספר משאת משה[3] ובחלק אבן העזר סימן ל"ה מצאתי אליו ז"ל שדחה גם הוא לכללא דמהר"ש אלגאזי, ופירש דברי התוספות קרוב למה שכתבתי יע"ש ולכן שמח לבי ויגל.