יד מאיר/ג
|
< הקודם · הבא > |
לתלמודי הרב החריף מו"ה דוד זילבער ני'.
על דבר אשר שאלת אודות אם מותר לקרות בס"ת בשביל ב' או ג' אנשים[1] נלענ"ד ברור דאין לברך ברכת התורה רק בשיש שבעה או ששה שלא שמעו קה"ת דהנה במגילה ד' כ"ג פ' הר"ן גבי אין פורסין על שמע וכו' משום דכל דבר שבקדושה אין עושין בפחות מעשרה וגבי אין קורין בתורה דתקנתא דרבנן הוא ולא תקנו אלא בציבור והברור דכונתו הוא דגבי פריסת שמע וכו' המצוה וחובה על היחיד לומר קדיש וקדושה רק שאסור לאומרה בלא עשרה ולכן מצוה לחזור אחר עשרה כדי שיאמר קדושה אבל גבי קרה"ת אם אין שם צבור שלא שמעו אין כאן מצוה על היחיד כלל ולא תקנו חז"ל כלל לקרות:
ועוד דבקדיש וקדושה המצוה מוטלת עליו וא"א לקיימה בפחות מעשרה אבל קרה"ת ה"ה היחיד יכול להוציא ס"ת לעצמו ולקרות בו כמו שירצה ואין צריך עשרה רק לענין חיוב קריאת הציבור ואז צריך לברך ברכת התורה וזהו שפירש"י במשנה אין קורין בתורה בצבור ר"ל דביחיד מותר לקרות כל מה שירצה וכן הוא בהדיא בכסף משנה בפ"ח מה' תפילה ה"ה וז"ל וכ' רבינו ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחרי' דאלו בלא ברכה פשיטא דמותר לקרות וכו' ע"ש ונודע דברכות אינו מעכבת וא"כ למה לו לברך ברכה שאינה צריכה דהרי לא היתה התקנה רק על הצבור והרי בירך שחרית ברכת התורה:
דהנה בסי' קל"ט כ' המחבר אפי' ברך ברכת התורה קודם שיברך בה"ת לעצמו כבר נפטר מלברך ברכת אשר בחר כשקרא בתורה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקוראה בצבור עכ"ל ע"ש וכאן ליכא כבוד הצבור בשהם יצאו ידי חובתן ולכן אין כאן ברכה על הס"ת דברכות אינו מעכבות דברכות דרבנן. לא מבעי' לדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דכל ברכת התורה דרבנן בוודאי אין לברך אלא אפי' לפי דעת הרמב"ן בס' המצות דברכת התורה לפניה דאורייתא היינו לברך התורה בשחרית ויוצא כל היום אבל לא לברך עוד הפעם כשעלה לתורה לקרות בצבור דזה הוא ודאי רק תקנות דרבנן מפני כבוד הצבור וכאן שכולם יצאו אין כאן תקנתא כלל לברך אלא יקראו בלא ברכה אם ירצה שוב ראיתי בס' ראש יוסף במס' מגילה דף כ"ג שכ' וז"ל והא דאין קורין בתורה בפחות מעשרה היינו משום הברכה אבל בלא ברכה יכולים להוציא ס"ת ולקרות בו אפי' פחות מעשרה והגי' שם המדפיס וז"ל היינו בב' וה' ושבת במנחה ע"ש.
ודברי' תמוהין דתמיד מותר להוציא ס"ת ולקרות בו[2] כמו שראינו נהגו היראים והחרדים בדבר ד' שמוציאין ס"ת בע"ש [3] לקרות בו שמו"ת:
ובהיותי בזה אבאר דברי מס' סופרים פ"י ה"ז אשר נתחבטו בו הקדמונים ז"ל אין פורסין על שמע בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים בשבעה וכו' וי"א אפי' ששה ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפילה עומד א' מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא והנה רבותינו שבמערב האומרים בשבעה יתכן דלא פליגי על הת"ק רק דהת"ק מיירי שצריך שיהי' עשרה ולא ביאר אם צריכה שיהי' עשרה שלא שמעו או שדי שיהי' עשרה בבה"כ אע"ג ששמעו כל שיש קצת שלא שמעו ורבותינו שבמערב בארו שצריכה שבעה שלא שמעו וי"א דדי בששה אמנם מה דמסיק אח"כ דאפי' אדם א' שלא שמע די הוא סותר הקודם דקודם משמע דעכ"פ בענין ששה ואח"כ כ' בסתמא דדי אפי' באחד ולא נוכל להעמיס כאן לשון פלוגתא ולענ"ד הדבר נכון בשנדקדק בלשון המ"ס שאמר וענו אחריו:
אמנם הענין דכשיש ששה או שבעה דהיינו רוב מנין אם צריכין המועט דהיינו ג' או ד' להתרצות לענות אחריהם כיון שיש רוב מנין שלא שמעו ואינם יכולים לסרב אבל כשאין רוב מנין רק המיעט אז יכולין השאר לסרב שלא לענות עמהם שלא ליבטל ממלאכתם אבל בנתרצו מעצמם להמנות עמהם שפיר אפי' בשביל יחיד יכול לומר קדיש וקדושה ובזה מדיקדק מאד לשון המ"ס דביש ז' או ו' שלא שמעו אז בודאי צריכים לענות קדיש וקדושה וע"כ כ' המ"ס סתימא ולא הזכיר מזה שענו אחריו דהרי מחיובי' לענות אחרי' ואינם יכולי' לסרב אבל בשיש יחיד או מיעט מנין דאז יכולים לסרב השאר שכבר שמעו בזה הוצרך המ"ס לומר וענו אחרי' דהיינו בשנתרצו וא"ש ודוק היטב ואתה נבוא אל הקודמין דודאי אסור לקרות בברכה בשביל מיעט שלא שמעו קרה"ת דהנה בש"ע סי' קל"ה ס' א'[4] כ' הרמ"א בשם הריטב"א וז"ל ואם הי' שני חתנים בבה"כ והם ישראלים מותר להוסיף קרות ד' דלדידהו הי' כיו"ט שמותר להוסיף ועיין בט"ז ס"ק ב' שדחה דין זה וז"ל דהא הטעם דאין מוספין הוא משום ביטול מלאכת העם ובזה מה יועיל מועד של החתן כיון דלכל הקהל יש ביטול מלאכה ולהם אין מועד ע"ש: וכן הסכימו כל האחרונים והגע עצמך דמה לענין קריאת רביעי שאינו רק קרואה אחת אוסר הט"ז משום ביטל מלאכה מכ"ש לחזור ולקרות כל ה"ג קרואים דיש ביטול מלאכה גדול.
ואף לפי דעת הריטב"א ז"ל והרי"א דהתירו להוסיף רביעי בשביל חתנים היינו כמ"ש הברכי יוסף משום דע"י החתנים פטורים מנפילת אפים וזה שוהה כמו קריאת התורה רביעי ואין כאן ביטול מלאכה יותר. ואם כי אני לעצמו דחיק עלי' דברי הבכ"י דא"כ ביום שאין אומרים בו תחנה בלא"ה כגון ט"ו אב או ט"ו שבט אז לא יוכל להוסיף בשביל החתן רביעי דהרי יש ביטול מלאכה והרמ"א כ' סתמא דיכול להוסיף:
אמנם לענ"ד ביישוב דברי הרמ"א כיון דמצוה הגדולה לשמח חתן[5] ע"כ כל העם באותו מצוה ולא חיישי' בזה לביטול מלאכה וכן בבעלי ברית שיש מצוה לכל העם להצטרף עמו ובאמת בס' תיקון יששכר חולק על הרמ"א בבעל ברית כמו שהבוא מג"א[6] והט"ז ג"כ אפשר דאין חולק על הרמ"א רק ב"ב ועיין. והטעם דב"ב אין כ"כ מצוה לאחרים לשמחו כמו בחתן אבל בנ"ד כ"ע מודים אפי' הרמ"א דאין קוראין עוד הפעם בשביל מיעט שלא שמעו דהרי יש ב"מ לעם. הגע עצמך אם באו מיעט שלא שמעו לאחר שקראו ג' גברי הכי נוסיף ונקראה עוד א' לתורה בשביל אותן שלא שמעו זה ודאי אסור משום בט"מ לעם ודי אם נתיר היכ' שיש ז' או ו' שלא שמעו דאז נאמר דהמיעט ששמעו יהיו תפלין להם וע"כ השבתי בקצרה להרבני מ' משה אוירגיל דצריך ז' או עכ"פ ו' שלא שמעו ודוק ודע כי לשון הט"ז שם ותו דא"כ מפטיר נמי יקרא כיון דלדידיה הי' יו"ט ע"ש ולענ"ד יפלא דבאמת דהחתן לא הוי רק כמו חה"מ או ר"ח דקורין ד' גברי בלא מפטיר דמ"מ יש קצת בט"מ וצ"ע.
ידידי הק' דוד מאיר פריש:
- ↑ עי' מהרש"ם (ח"א סו"ס קעה) והר צבי (או"ח ח"א סי' נב) שמביאים דברי היד מאיר כאן.
- ↑ וכן הוכיח בשו"ת דברי יואל[השלם מקור].
- ↑ עי' פרי עץ חיים (שער הנהגת הלימוד): "ותיכף אחר התפלה ביום ו' שחרית היה הולך לבה"כ או לבה"מ מעוטף בטלית ותפילין והיה קורא בס"ת בסדר השבוע..."
- ↑ ע"ש בט"ז (ס"ק ב).
- ↑ אבן העזר סי' סה (ס"א).
- ↑ שם או"ח סי' קלה (ס"ק ג).