יד אפרים/יורה דעה/קא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה קא

אבל אם נאסרה כו'. וכ' בנ"ב סי' למ"ד מעשה באשה ששאלה שני בעקליך בחזקת שהם של חלב ואפתה בהם קרעפליך עם חמאה והחזירה למשאלת ולא הגידה שאפתה עם חמאה ואחר שעה אפתה המשאלת של שומן בתשעה בעקליך ובתוכם אותם שני בעקליך ג"כ והשיב שיש כאן ביטול ברוב אע"ג דקרעפליך הוי ראוי להתכבד ודבר שבמנין מ"מ הא הוא אסור בלוע ואף בבב"ח דמיחשב איסור מחמת עצמו מ"מ עיקר הוא העיסה והבצק והשומן והחמאה אינה בפ"ע כ"א בלועה בקרעפליך ובבלוע לא אמרינן חה"ל וגם י"ל במידי דאינו אסור רק כ"ק אינו חהר"ל וכאן אין אסור אותן הב' רק כ"ק ואף דהש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ג כתב דאפשר דאיסור שמן שבכלי אוסר עד ס' מ"מ במ"א ס"ס תנ"א ס"ק ל"ו כתב דאינו אוסר ולא שבקינן פשיטותא דהמג"א כו' ואמנם אם טחו הבעקליך בשומן קודם שנתנו הקרעפליך ונאסר השומן ונאסרו הקרעפליך משומן בעין אך גם בזה קרוב הדבר שיש ס' לגבי שומן בעין וגם אין חשש איסור תורה בשומן אווז ולכן יש להתיר ע"י ביטול ברוב רק כפי מנין אותן שני בעקליך לאסור והשאר להתיר כי טעם הראשון ברור כו' ע"ש וצ"ע מ"ש בסתם לאסור כפי מנין אותן שני בעקליך שהרי כתב דגם אותן שני בעקליך לא נאסרו רק כ"ק וא"כ אם נתערבו ולא נודע נראה דשרי אפילו בלא קליפה ואפשר דמ"מ לא סמך לדינא להתיר הב' ע"י קליפה כיון דהש"ך כתב דאפשר דאוסר כולו וגם יש חשש מחמת טיחת השומן דשמא אין ס' נגד השומן בעין ולכך אסר כמנין הב' ואם לא היה כאן טיחה בשומן והוא שומן אווז נראה שע"י תערובות מותר הכל ואם לא נתערב יש לאסור כ"ק וכהמג"א כיון דשומן אווז לגבי בב"ח דרבנן ועיין בח"ד סימן ק"א הקשה על הנ"ב שמתיר מטעם ביטול ברוב דהא אפשר להכיר האיסור ע"י טעימת קפילא ומה שתירץ כיון דבסתם כלים אב"י א"צ לברר א"כ גם כאן דאיכא רוב א"צ לברר וא"ל דע"ז אנו ?דנין לומר שהביטול ברוב אינו מועיל כלל היכא דאפשר להכיר האיסור ע"י טעימת קפילא אמנם יש לומר דודאי שנאמר שנתבטל חד בתרי להתיר לאכלן יחד וכמ"ש הרא"ש דהאיסור נתהפך להיות היתר לזה אמרינן דכל שאפשר להכיר האיסור לא בטל אבל בלא"ה קי"ל דצריך לאכלה אחד אחד ואכל חד אמרינן שזה שאני אוכל הוא מהרוב י"ל דא"צ לברר וסומכין על הרוב ואמרינן שאף אם יטעום הקפילא ימצא טעם פגום ואף שכתב לאסור כמנין השני בעקליך וא"כ שוב א"צ לאכלם אחד אחד כמ"ש בנו"ב מ"ת סי' מ"ז מ"מ פשיטא שאין דרך לאכול כולם יחד כלל ועיין בסימן ק"ב לעיין תערובות כלים מ"ש שם ואמנם לענין גוף הקושיא על הנ"ב א"צ לזה לפי מ"ש אח"כ דאף באינו מינו בדרבנן א"צ ס' כמ"ש סי' ק"ט ותמה על הש"ך סי' ס"ו וכדברי הפר"ח ע"ש והרי בסימן ס"ט יש להכיר האיסור ע"י קפילא שיטעום החתיכה ואפ"ה ס"ל דשרי בדרבנן אך הח"ד באמת ס"ל דאף בדרבנן אם אפשר להכיר האיסור ע"י קפילא אסור ע"ש ס"ס ק"ט וכתב שבזה נתיישב סתירת הש"ך ע"ש ועכ"פ על הנו"ב אין קושיא דאיהו ס"ל דכמו דבדרבנן לא קפדינן להצריך ס' משום שאם יבשלם יתן טעם לא קפדינן נמי אף שאפשר לברר האיסור ולכן כיון שאין שייכות לומר שיאכל כל הקרעפליך יחד ויאכלם אחד אחד שפיר י"ל על כל אחד שאוכל שהוא מהרוב וא"צ לברר מדרבנן וגם בלא"ה לא שייך כאן אפשר להכיר האיסור ע"י טעימה דהא מחמת החמאה שהיא בלועה אין איסור רק כ"ק ועיקר האיסור מחמת טיחת השומן שנעשה נבלה והרי טעם השומן אסור אינו ניכר כלל בקרעפליך אלו שהם מ"ש משומן מב"מ אלא שלפי זה דברי הגאון ז"ל תמוהים במה דמסיים שם דאף שהוא מין בשא"מ חמאה בשומן מ"מ בדרבנן ביבש א"צ ס' ול"ל הא ת"ל דבלא"ה לא שייך שאם יבשלם יתן טעם דהא אין כאן מהחמאה בקרעפליך רק כ"ק ושפיר בטל דפשיטא דאף אם יבשלה לא יתן טעם רק האיסור משום השומן בעין דשמא אין ס' נגדו ובזה לא שייך שאם יבשלם כו' כיון שמין במינו הוא ולכן צ"ל שמה שהצריך לאסור כמין השני בעקליך הוא מטעם שלא סמך לדינא עליה מג"א וחשש להש"ך דדבר שמן שבכלי אוסר כולו וא"כ יש חשש מחמת בליעת החמאה עצמה וא"כ שפיר כת' החשש דאם יבשלם כו' ולפ"ז שוב שפיר יש מקום לומר דלא יועיל ביטול לפי שאפשר להכיר האיסור וכמ"ש הח"ד וצ"ל כמ"ש וצ"ע דמפשיטות דברי הגאון נראה דפשיטא ליה לפסוק כהמג"א וכמ"ש טעמא דלא שבקינן כו' רק שחשש לטיחת השומן שמא אין ס' נגדו וא"כ סוף דבריו צ"ע ומ"ש דהוי מבא"מ דז"א דחשש דמחמת השומן מב"מ הוא: וכתב בשמש צדקה סי' ל"ג במ"ש המחבר שאינו ראוי להתכבד כ"א מבושלת דקשיא עלה ממ"ש אח"כ בסעיף ח' קורקבן שנמצא נקוב כו' ע"ש מ"ש ליישב ובפר"ח וח"צ סימן ל"ט לענין דיחוי וע"ש בשמש צדקה תשובת הרב מוה' אפרים הכהן מ"ש בענין זה: כתב בנו"ב סימן ל"ה ביין שבישלו בכלי בשר ב"י והגיסו בכף חלב ב"י יש לאסור הקדרה כמ"ש בסימן ק"ג סעיף ב' וגם הכף אסור דשמא הפליטות מתערבים בלא אמצעית המים והיין מותר אף דחלב בקמץ אינו פוגם ומ"ש בסי' ק"ג חלב פוגם היינו חלב בציר"ה ומ"מ כיון דחלב אין בו איסור רק מחמת תערובות הבשר והוה בב"ח וכיון שהבשר פוגם א"כ אין כאן אסור בב"ח ע"ש וצ"ע דמה בכך דבשר פוגם כיון דחיישינן שהפליטות מתערבים בלא אמצעית היין א"כ שפיר נאסרה פליטת החלב מחמת שנתערבה עם פליטת הבשר ושוב חלב נבלה היא ואוסרת היין דפשיטא דאם בישל בב"ח ואח"כ נפל מן החלב ליין שהחלב אוסר את היין אע"פ שעיקר איסורה ע"י הבשר והבשר פוגם היין מ"מ החלב לבד הוא עצמותו של איסור ואוסר וצ"ל דז"א דמה דאמרינן בשר פוגם ביין היינו אף שהבשר נבלה נתן טעם לתוך היין מ"מ נפגם טעמו ע"י שנתערב עם טעם היין וא"כ אף שהפליטה בעצמותה פוגעת בתוך היין עם פליטת החלב מ"מ כבר פליטת הבשר פגומה היא ע"י שקיבלה לתוכה מטעם היין ושוב אין איסור מחמת שנתערבה בחלב כלל וגם פליטת החלב מותר הוא שטעם פגום של בשר אינו אוסר החלב כלל ומבואר מזה דבשר שנתבשל ביין ושוב עירו היין לקדרה אחרת ונפל שם חלב אין נאסר משום בב"ח דאע"ג דטעם בשר שביין עם החלב הוא לשבח מ"מ מאחר שכבר קיבל טעם הבשר שביין מטעם היין שהוא מעורב בו הוא נפגם על ידו ושוב אין טעם כזה טעם כעיקר שיהיה אוסר עם חלב כלל אבל הקדרה ראשונה אם בישל בה חלב היא אוסרת שאע"פ שמה שבלעה הקדרה מהיין שיש בו טעם בשר אינו יכול לאסור החלב שלפי שטעם הבשר שבו הוא פגום מכל מקום הקדירה בלעה מהבשר בעין בפני עצמו כמו שבלעה מן היין וטעם זה נבלעה מן הבשר בעצמו אינו פוגם כלל ועתה כשמבשל החלב הוא פולט לתוכה טעם זה ונאסרה החלב וזה ברור ולפי דרכינו למדנו מה שכתוב סימן ק"ג דתבשיל שנפל בתוכו איסור פגום שהתבשיל מותר והקדירה אסורה הוא נכון וקיים אך אין איסור הקדירה בשביל שבלעה מהתבשיל שיש בו טעם האסור אף שבתבשיל זה הוא לפגם בתבשיל אחר יהיה לשבח ז"א דטעם זה שהוא פגום אינו אוסר שנסתלק מעליו דין טעם כעיקר מחמת פגמו אך איסור הקדירה הוא בשביל הטעם שבלעה מגוף האיסור שנפל שם וכשבישל תבשיל אחר שיהיה האיסור הזה נטל"ש יהיה נאסר ומעתה מ"ש הגאון ז"ל לאסור הקדירה כמ"ש בסי' ק"ג אין הנידון דומה דהתם הקדירה נאסרה בשביל שבלעה מגוף האיסור בעין משא"כ בזה דבשביל שבלעה הקדירה פליטת החלב שפלטה מהכף אין לאסור הקדרה דנ"ט בר נ"ט הוא רק שנאמר שמתערבים בעצמם בלא פליטת המים אין בכך כלום דפליטת הבשר פגומה היא ואינה אוסרת שהרי מהאי טעמא אנו מתירין היין ואם היה מקום לאסור מהאי טעמא הקדירה גם היין היה אסור מהאי טעמא דהחלב נעשה נבלה ואוסרת היין וע"כ לומר כמ"ש דבזה אין עירב הפליטות אוסר כלל ומכ"ש דמהאי טעמא יש להתיר הכף כיון דאין כאן רק טעם פגום של בשר אף שנבלע בכף אינו אוסרו כלל ומצאתי בח"ד שתמה ג"כ על הנו"ב מטעם אחר דהתם אמרינן שהפליטות מתערבין אוסרין המים וחוזרים ואוסרים הכלים משא"כ כאן שהיין מותר ע"ש ומשום הא לא אריא דלאו דוקא נקט התם מחמת המים הנאסרים דשפיר מצינו למימר שתערובות הפלוטות בעצמם נבלעים בקדרה ואוסרים אותה אף שהיין מותר אך מטעם שכתבתי יש מקום להתיר דטעם בשר נפגם ע"י שקיבל טעם מהיין ולא נאסר משום בב"ח כלל ומ"ש בח"ד שם שגם לטעם ב' דנוגע בקדרה עצמו אין לאסור דהבלוע בכלי מקושר בתבשיל ואינו יכול להשביח הבלוע כו' לא ידעתי מה טעם יש בה שקישור הבלוע בקדרה יהיה מונע את האיסור שלא יתן טעם לשבח בתוך הבלוע והוי כמו אם יש בקדרה עצמה שני מיני היתר ונפל איסור שפוגם באחד ומשביח באחד זה שמקבל טעם מושבח אסור ועוד דבכף לא שייך מקושר כמ"ש בפלתי סימן צ"ד והביאו בח"ד שם ומ"ש ראיה מהרמ"א שלא התנה שבתבשיל השני יהיה פוגם גם הבלוע ע"ש אין ראיה דרמ"א לא ס"ל טעמא דנוגע בגוף הקדרה כמ"ש הט"ז סי' צ"ד ואמנם לדינא יש להתיר מהאי טעמא גופא דכיון דרמ"א לא ס"ל הך טעמא דנוגע בגוף הקדירה ומקילין שם בסימן צ"ד להתיר גם הכף א"כ גם כאן יש להקל: ובענין מ"ש הגאון ז"ל ומ"ש בסימן ק"ג חלב פוגם ביין היינו חלב בציר"ה והוכיח זה שאם הכוונה על חלב בקמץ ל"ל ס' היתר בהיתר היא ואם היה הכוונה לענין שבישלו אח"כ עם בשר א"כ למה מזכיר בשר נבלה כו' ועוד שאם יבשלו אח"כ עם בשר אינו מועיל מה שחלב פוגם ביין כיון שישביח אח"כ בבשר וכמ"ש בצ"צ סי"פ עכ"ל ונפלאתי דהו"ל להקשות על הצ"צ שמבואר שם להדיא דמפרש חלב בציר"ה פוגם ביין ומ"מ אסור ליתנו לפי שישביח אח"כ בבשר ולפ"ז לאיזה ענין כתב הרמ"א שחלב פוגם ביין במאי נ"מ בזה וע"כ דמפרש דמאי דכתב רמ"א דבשר או חלב פוגם ביין היינו בשר אסור או חלב אסור שנאסר מחמת בב"ח או חלב טריפה וכיוצא א"כ מהא ליכא למשמע מניה דחלב דקאמר רמ"א היינו בציר"ה דשפיר י"ל דהיינו בקמץ וכמו דע"כ הצ"צ מפרש כן וחלב בציר"ה משמע מהריב"ש שהביא הרמ"א בסי' קכ"א ביין שנותנין בחביות שהנסרים מדובקים בחלב כו' דהוה נטל"ש וראיתי שהפמ"ג כתב ג"כ דחלב בקמץ נטל"פ מייתי מהצ"צ וחלב משמע בסי' קכ"א דהוא לשבח וכמ"ש ע"ש. ועיין בשו"ת מאמר מרדכי סי' ל"ח וסימן ל"ט שדעת השואל דקאי על חלב בקמץ והמחבר פשיטא ליה דהיינו חלב בציר"ה ע"ש אמנם צ"ע על הצ"צ בחשש זה שכתב שאם יבשל עם בשר ישביח אח"כ בבשר שז"א שכיון שטעם חלב שהוא ביין הוא פגום שוב אין נאסר אף אם יתערב עמו טעם בשר כמש"ל וגם מ"ש בצ"צ שם שכיון שהיין נצלל ע"י החלב אסור וכמ"ש בסי' ק"ג בהשביח בגודל מדתו הוא תמוה לענ"ד דהתם דעת הר"ן הוא דיליף מא"ר לגר דשרי ה"ה נטל"פ דשרי דאין לו הנאה מתערובת האיסור משא"כ אם השביח בגודל מדתו ע"ש וזה דוקא בשזה שנתערב בתוכה הוא האיסור משום בחלב היתר הנפגם ומה בכך שישביח להיין בצלילתו מ"מ התערובתו עם הבשר אינו אוסר כלל כיון שטעם החלב הוא פגום בעצמותו וגם בלא"ה נראה דאין לדמות מה שמשביח ע"י צלילותו לומר שאף שטעמו פגום יהיה אוסר לסברת הר"ן שאוסר במשביח האיסור להגדיל מדתו דהתם הוא נהנה באכילתו מכמות האיסור שהגדיל מדתו אבל כאן אע"פ שנהנה מצלילת היין אין הנאתו מכמות האיסור רק שזה גורם להצליל ההיתר מה שהוא נהנה ע"י גרמת ההיתר בחזותא שנראה היין לבן וצלול ולא נכנס בגדר הזה של משביח בגודל מדתו כלל שהנאה מן האיסור עצמו ומכ"ש בזה שעתה בשעה שמערבין בו החלב כדי להצליל ולהיות נראה לבן אין בו איסור כלל וגרמה של היתר הוא והטעם מתבטל בתוכו ולא יבא לעולם לכלל נ"ט אף אם ירבה עליו כיון שהוא פוגם ונפגם ואף אם ישתנו אח"כ לבשר אין בו משום לתא דבב"ח לתת עליו טעם חלב בשביל שעשה פעולה ביין ללבנו אפי' אם היה בחלב כדי ליתן טעם ומכ"ש שעתה אין בו טעם חלב כלל שנתבטל בס' שאין לדון בו דין מבטל איסור לכתחילה שאין לחוש פן ירבה עוד ואפילו אם ירבה אין כאן איסור אם לא שיאכלנו עם בשר עכ"פ השתא מיהא ליתא לאיסורא והוי כמו מבטל קודם זמן איסורו כמבואר בהל' פסח וריש הלכות סוכה ומכ"ש בזה שי"ל שאף עם בשר אין איסור משום בב"ח מחמת שטעמו פגום ובשביל שנהנה מהחזותא אין בכך כלום לתת בשביל זה עליו טעם חלב גם להביאו לכלל איסור בב"ח ועיין במ"י כלל ע"ד ס"ק ה' שהאריך להוכיח דחזותא לחוד בלא טעם לאו מילתא היא ובמשבנות סי' ק"ב האריך ג"כ בזה ועיין במ"א ס"ס תמ"ז שהביא דברי הצ"צ בזה לענין חלב חטה והמג"א דעתו להתיר מטעם אחר לפי שאין כוונתו רק לתקן היין ע"ש: ועיין נו"ב מ"ת בח"ב סימן נ"ו שכתב דדעת הצ"צ דלערב בידים לכתחילה אסור כמ"ש בנ"ב מ"ק סימן כ"ו אלא שמג"א סובר כיון דעדיין אין כאן איסור מותר בכה"ג אם לא שמערבו בתחלה ע"ד לשתותו בחלב או לשהותו בפסח אסור ע"ש והיינו כמ"ש וצ"ע על מ"ש דאם מערבו תחילה כו' דהמג"א לא כ"כ אלא לענין חלב חטה שאינו מתערב יפה ויש לחוש שישאר ממנו כמבואר שם אבל לענין חלב שנתערב יפה כיון שנתבטל פקע שם חלב ממנו לגמרי וכיון שאין כוונתו לבטל וגם עדיין אין כאן איסור שרי לדעת מג"א ע"ש. וכתב בנו"ב ח"א סימן צ"א דעמא דבר כשנאסר איזה כלי יהיה באיזה איסור שיהיה דאורייתא או דרבנן אוסרין הכלי לעולם אף שכבר עבר מעל"ע וכן בנאסר מחמת ספק טריפה דמה שגזרו על אב"י אטו ב"י חדא גזירה היא על כל הכלים לדין אותם כב"י לענין לכתחילה ע"ש ולפי מ"ש הצ"צ בטעם אין מבטלין משום גזרה שמא ירבה עוד שלא יהיה ס' לכאורה אין מקום לחלק בין כוונתו או לא וכיון דקי"ל דכל שאין כוונתו לבטל מותר ע"כ דהא דאין מבטלין לא מהאי טעמא אתינן עלה ועכ"פ יש לתמוה על הצ"צ שהחמיר כ"כ ונראה להקל במקום הפסד כשנותן בתוכו מעט בענין שמתבטל ודאי מחמת כמה צדדים שכתבתי: כתב בנ"ב סימן נ"ד דמ"ש המרדכי סוף חולין בשם רבינו משולם דדבר המעורב בתחלת ברייתו לא בטל ומזה תמה המל"מ על מ"ש האחרונים בסימן י"ד דבאבר היוצא בחלב בטל בששים דז"א שהיא מעורב מתחלת ברייתו וכתב הוא ז"ל דע"כ לא מהני ביטול דאל"כ למה פסקו האבעיא לחומרא דרוב וודאי יש כאן והו"ל ספיקא דרבנן כמו נתערב מב"מ ונשפך והוא ז"ל השיב דגם הם סוברים דרוב לא מהני מתחילת ברייתו רק לענין ס' דבטעמא תליא מלתא והיכא שידוע דאיכא ס' שרי כיון שאין כאן שום טעם איסור משא"כ היכא שיש ספק אם יש ס' הו"ל ספיקא דאורייתא וא"כ לא דמי לנשפך דמדאורייתא ברובא בטל משא"כ כאן דלא בטל בתערובות שמתחלת ברייתו ומ"מ על הש"ך תמוה שהוא כתב שבטל ברוב כו' ע"ש ודפח"ח. ומ"מ יש לתמוה שלענ"ד יפה כתב המ"ל דאף ס' לא מהני דבשלמא אם באנו לאסור מחמת נ"ט אנו דנין ס' לבטל הטעם משא"כ כאן דלא בתורת טעמא אתינן עלה דהא מב"מ הוא רק לפי שאין הביטול מועיל בדבר שהוא מתחלת ברייתו והוה כאילו הממש של האיסור כאן בלא ביטול מה מועיל ס' לממשו של איסור והוא דומה למב"מ למ"ד לא בטל אפילו באלף לא בטל והא דמהני ס' בא"מ היינו משום דממשו בלא הטעם בטל ברובא ואין איסור רק מחמת הטעם וכיון שיש ס' אין כאן נ"ט וכמבואר ברשב"א חולין דף צ"ט אבל היכא דאין בו דין ביטול כלל אין להתיר אפילו איכא ס' בין במב"מ בין בא"מ ואע"פ שאין מרגיש טעמו כיון שהוא עומד בעינו בלא ביטול וכמו בבלע איסור אף שאין כאן הרגשת הטעם הוא אסור וזה אף בא"מ שהועיל התערובות בס' להפיג ממנו טעם האיסור ומכ"ש במב"מ שלא פג טעמו ממנו כלל וביטול אין כאן ומה יועיל לו ס' והא דאמרינן בחולין דף צ"ח למילף מזרוע בשילה לענין ס' אע"ג דהתם מב"מ הוא כבר כתבו התוספות שם דודאי התם בטל ברובא רק אסמכוה אקרא ע"ש אבל עיקר דין ששים אין לו מקום רק בא"מ כשהממש יש עליו דין ביטול מהני ס' לבטל הטעם אבל כשאין כאן דין ביטול כלל אף ס' לא מהני וצ"ע: וכתב בגבעת שאול סי' י"ח אם בישל בקדירת איסור תבשיל שהאיסור נותן בו טעם לשבח ואח"כ בשלו בה תבשיל שהאיסור הראשון ?נטל"ם אבל התבשיל הראשון אינו פוגם בתבשיל הב' [א"ה דברי הגאון נלקים בחסר וע' בזה בפתחי תשובה לקמן סי' ק"ג ס"ק ב'] ועיין ג"כ בשו"ת תשואת חן סימן כ"ג:

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.