יד אברהם/יורה דעה/קא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה קא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן ק"א סעיף א' בהג"ה
ואם הוא ספק חתיכה הראויה להתכבד אזלינן לקולא. דברי הט"ז בכאן צריכין עיון שכתב לענין גבינות העובדי כוכבים דלא בטילי שהרי ראוים הם להתכבד אא"כ ידוע שלא הועמדו בעור קיבת נבילה משמע שר"ל דאפילו אם רק יש לחוש שהועמדו בעור כו' דה"ל איסור בב"ח ולא בטילי ולא ירדתי לסוף דעתו בזה שהרי הוא ספק אי אסורין מחמת עצמן דשמא לא העמיד בעור וכו' שהרי דעת התוס' ור"ת והרשב"א והרבה פוסקים הביאם הב"י סימן קט"ו. דלא קי"ל כמ"ד איסור גבינות העובד כוכבים משום שמעמידין אותן בעור וכו' אלא כריב"ל בש"ס דע"ז (דף ל"ד) דטעם משום שאין נזהרין בגלוי ועוד שמא העמיד בחלב קיבת נבלה וטריפה וכפרש"י שם לחד מ"ד ולא ה"ל איסורו מחמת עצמו ולא הוי ראויה להתכבד וכמ"ש הט"ז עצמו סי' פ"א לענין ספק אם הגבינה מחלב טריפה דבטיל דה"ל ספק ר"ל ועוד דהרי מוכח להדיא מדברי התוס' פא"מ (שם הבאתי ר"ס ק"ה) והרשב"א והרא"ש והר"ן והרמב"ם פ"ג ופ"ט מהמ"א והרע"ב והב"י ס"ס פ"ז דגבי עור קיבת נבילה לא שייך איסור בב"ח שאין נותנין ממנו רק דבר מועט ובב"ח בטעמא תל' רחמנא וכל אימת דלא יהיב טעמא עדיין אין כאן איסור בב"ח וראיתי בפמ"ג שר"ל בפשיטות שהט"ז מיירי בשאין ס' נגד הטור ויש כאן איסור בב"ח וכ"כ הח"ד ומ"מ קשה דמי יאמר שהעמידוהו בעור ועד שאין ס' נגדו וכן המ"י מיקל בסתם גבינות עובדי כוכבים דלא הוה אי' מגופו אלא מכח תערובות כדאיתא בירושלמי ור"ן וזה דלא כט"ז דקרי ליה אי' בב"ח ועיין בבאה"ט של מ' זכרי' מענדיל ומיהו הפר"ח כתב דאיסור ג"נ הוי איסור מצד עצמו דהרי אף אם העמידוהו בעשבים אסור:
סעיף ב' בהג"ה
כל חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה בטלה שהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד. כתב הש"ך בשם סל"ח תימא דמהיכן נאסרה כ"ק אם ע"י שקבלה טעם מאיסור אחר ותיפוק ליה דה"ל איסור בלוע. וכן בס' מ"ש הניח בצ"ע. ול"נ דלק"מ שהרי אפשר להיות אסורה כ"ק מחמת עצמה כגון מקום חתך דאמרינן בש"ס פ' המקשה (דף ס"ח) ופ' ג"ה (דף צ"ט) דבעלמא אסור ופרש"י כגון הוציא העובר את ידו סי' י"ד ס"ב ואבר המדולדל סימן נ"ה ס"ה דבכולן מקום חתך אסור עכ"ל משמע דאפילו מדאורייתא אסור שהרי גבי זרוע בשילה אמר שם זהו היתר הבא מכלל איסור ע"ש ודו"ק ועוד משכחת לה במבשל בשבת ע"י ערוי שנאסרה כדי קליפה מצד עצמה והשתא א"ש דמשמע מדברי הג"ה דבטילה ברוב קאמר כדין יבש ביבש ר"ס ק"ט ולפי מ"ש הש"ך דאיירי שנאסרה כ"ק ע"י בב"ח בחם לתוך צונן תקשי דהאיך תבטיל ברוב כיון שאם יבשלם יתן החלב טעם כמ"ש ר"ס הנ"ל דכה"ג ס' בעינן וא"כ נצריך ס' נגד הקליפה לפ"ד הש"ך סימן צ"א ס"ד ולפי מ"ש א"ש ועיין סי' ק"ה מש"ש בס"ד ועוד דכבר הוכחתי ר"ס פ"ז דבחם לתוך צונן לא הוי דרך בישול ואינו אסור מדאורייתא ומש"ה לא הוי איסורא מצד עצמו. וכ"ה בס' מ"ש ולפמ"ש א"ש: ודע דחתיכה הנאסרה כ"ק בטילה ברוב ביבש וא"צ לקלוף את כולן מספיקא וכמ"ש המרדכי פג"ה בשם ראבי"ה ומביאו הב"י סימן ק"ה גבי חֵלב ובשר שנמלחו יחד:
סעיף ג'
וכן כבש שלם כו' לא חשיבה ראויה להתכבד. עיין בספר חוות דעת שהוכיח מהסוגיא דפסחים (דף פ"ח) דלא כמ"ד דכבש שלם בטל ולא חשיב חתיכה הראויה להתכבד דאמרינן התם גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת באחת מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני. ואמר עלה אביי לא שנו אלא שנתערבו אחר זריקה דבעידנא דאיזדריק דם מיהא חזי לאכילה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פ"ש כיון דבשעת זריקה לא הוו חזו כולם לאכילה והשתא למ"ד דכבש שלם בטל תקשי הא נמי נתבטל ברוב הפסח הבעל מום בארבעה השלימים ויהיו כולם מותרין באכילה וזריקת הדם הוי שפיר לאכילת בשר וא"כ ליפטרו מפ"ש אף כשנתערבו לפני זריקה ואין לומר משום דאין ראוי להקטר האימורין דהוי כאברים באברים דכולן יוצאין לבית השריפה כדאיתא בזבחים (דף ע"ז) מטעם דהוי דרכן למנות דחשובין הן כיון שעולין לגבוה דז"א דלא יהא אלא נטמאו האימורין או שאבדו דמותר הבשר באכילה א"ו מטעם חתיכה הר"ל אינה בטילה עכ"ד. והמתבאר מדבריו דאלו להפוסקים דס"ל דכבש שלם אינו בטל אתי שפיר הא דחייבין פ"ש כשנתערבו לפני זריקה משום דכלהו אסירי כיון דהפסול לא נתבטל ברוב הכשרים והוא תמוה אצלי דאף למ"ד דס"ל דכבש שלם לא בטל אכתי תקשי אמאי חייבין בפסח ב' מחמת שא"ר לאכילה דהא דלא בטיל הוא מטעם חתיכה הראויה להתכבד וז"א אלא מדרבנן אבל מה"ת ודאי בטיל וכולן ראוין לאכילה והאיך מחייבין ליה בפסח שני כיון דמדאורייתא פטור ה"ל חולין בעזרה וכה"ג הקשו התוס' בפסחים (דף פ' ע"ב) וכ"כ שם (דף ס"ב ע"א) ע"ש אלא נראה דהא דאסורין באכילה אינו משום תערובות דבשר הפסול בהכשרים דהוי דרבנן דמדאורייתא בטל ברוב אלא משום לתא דאורייתא משום תערובות האימורין שנתערבו של הפסול בכשירין ונפסלו כולן מהקטרה דלענין זה לא מהני ביטול ברוב דמה שעולה לגבוה חשוב ולא בטל וכדתנן בפ"ח דזבחים גבי תערובות אברין באברין וכיון דאסור להקטיר האימורין של כל החמשה פסחים לא הוו ראוין לאכילת הבשר מה"ת. דהא קי"ל דכל כמה דלא מתקטרי אימורן לא מתאכיל בשר וכיון שאסורין באכילה מה"ת חייבין בפסח שני ומה שדחה זה בעל חוות דעת דלא יהא אלא נטמאו האימורין או שאבדו דמותר הבשר באכילה אין הנידון דומה לראיה דבנטמאו לא חזי להקרבה מה"ת מש"ה הוי כאלו נאבדו וליתנהו כלל ואין מעכבין אכילת הבשר אבל פסול דתערובות שאינן ראוין להקרבה רק מדרבנן כמ"ש התוס' בזבחים שם וביומא (דף ס"ד) אבל מדאורייתא מחזי חזי. דלא הוי כנאבד אלא כאלו איתנהו וא"כ מעכבי אכילת הבשר מה"ת. ושפיר חייבין בפסח ב' מה"ת ולפ"ד השאגת אריה בסוף ספרו בכה"ג שא"ר להקרבה מדרבנן מעכבי אכילת בשר אף לרבנן ועיין מ"ש בזה בחידושי לפסחים (דף נ"ט): ובספר יד המלך כתב דה"ט דלא בטל ההוא דפסח בעל מום בד' הכשרים ונימא על כל א' מרובא פריש דהא כבר הופשטו ונטלום הבעלים על כתפותיהן קודם שנולד הספק במקום הקביעות. משום דהתם אין הרוב מסייע לבטל כיון דבלאו איסור מום אסור פסח א' לחבירו משום שלא למנויו ואינו נכנס בגדר ספק היתר ע"כ אין מצטרף לבטל ומזה מוכיח דאם נדר א' שלא לאכול מכל בהמה וחלב שבעולם רק מאחת אסור לאכול גם מאותה שלא נדר משום דלא אמר אצלו דפריש מרוב כשרות כיון דבלא"ה כולן אסורות לו מחמת נדרו. עיין בס' נודע ביהודה סי' ט"ז דמתיר בחלק אחוריים שנתערב טריפה בכשרות שמתבטלים ולא הוי ראויה להתכבד כיון שא"ר לישראל כמות שהן ויש בזה טירחא גדולה לנקר טפי מתרנגולת בנוצתה וכבש בעורו:
סעיף ו' בהג"ה
ואין חילוק בין אם נתערבו במינם או בשא"מ. ואפשר להיות נתערבו בשא"מ כגון במינו דגים שאינם שוים בשמם כגון טמא וטהור ושוים במראה כגון שנחחכו בענין שאינם ניכרים כמ"ש סי' פ"ג ס"ד והנה בזה יש פלוגתא בין או"ה והד"מ סי' צ"ח ס"ק ה' דדעת או"ה דהא דאמרי' ששני מיני דגים שאינם שוים בשמא ה"ל ב' מינים ה"מ כשהן שלימים אבל כשהן חתוכין הכל מקרי חתיכות דג וכתב עליו הד"מ ואין דבריו נראין דאין זה שמן העצם שנלך אחריו לענין מין במינו כנ"ל עכ"ל. ונלע"ד דכל א' לטעמיה אזיל דאו"ה סובר דחתיכה הראויה להתכבד בשא"מ בטיל ומש"ה הוכרח לומר דחתוכים הוא מין א' דאל"כ תקשה עליו מהש"ס דפג"ה (דף ק') דאמרינן שם דהא דתנן שם במשנה (דף צ"ו) חתיכה של נבילה ושל דג טמא שנתבשלה עם חתיכות דהיתר אם אין מכירן כולן אסורין ואין בטלין מיירי בחתיכה הר"ל אלמא דאפילו בשא"מ לא בטילי דהא דג טמא וטהור אינם שוים בשמא כמש"ה. ולענין חהר"ל לכ"ע בתר שמא אזלינן ומש"ה הוכרח לומר דחתוכין הוא מין א' אבל לפ"ד הג"ה דאין חילוק בין אם נתערבו במינם או בשא"מ אתי שפיר הש"ס בלא"ה ומשו"ה אינו מוכרח לומר דחתוכים הוא הכל מין א'. אלא יותר מסתבר דב' מינים הם כדהיו מעיקרא דמה שנקראים עכשיו כולן מין א' אין זה שמן העצם והפר"ח לעיל סי' צ"ח לא הביא רק דברי או"ה וכתב דדבר ברור הוא שאין חלוקין בשמן רק כשהן שלמין אבל כשהן חתוכין אין חלוקין בשמן דנקראין בשר שור ובשר איל ודמי לדם הפר ודם השעיר דמקרי מב"מ משום דשם דם א' הוא וה"נ שם בשר א' הוא וי"ל דש"ה דכל דם מקרי סתמא ולא על שם המין משא"כ בדג ובשר דאף החתוכים לא אקרו דג ובשר סתם רק על שם מינו חתיכת דג ובשר של מין פלוני ומש"ה י"ל דהוו עדיין ב' מינין ול"ד למ"ש התוי"ט בשלהי כלאים גבי צמר גמלים דהוו מין במינו עם צמר רחלים אע"ג שיש להם שם לווי וזה לכאורה כמ"ש האו"ה דש"ה דמעולם לא היה להם ב' שמות גמורים רק שם לווי משא"כ כאן שהיה להם ב' שמות גמורים ועכשיו נשאר עדיין שם הראשון בלווי שפיר הוו ב' מינים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף