חכמת אדם/נג
|
< הקודם · הבא > |
כגון בע"ח ובריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין ודבר המעמיד (סי' ק' ק"א ק"ב)
א אלו דברים שאינם מתבטלים אפי' באלף: ברי'. וחתי' הראוי להתכבד. ודברים החשובים בכל מקום והן ז' דברים. או שהוא חשוב באותו מקום וי"א כל דבר שבמנין חשוב ולא בטיל. ודבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה בשבת וי"ט. וחדש. ונדרים וכיוצא בו. ודבר שנעשה לטעם ודבר המעמיד. ואיסור הניכר וקבוע במקומו. כל אלו אוסרין תערובתן אפי' א' באלף:
ב כל אלו שאינם בטילים אינו אלא מדרבנן דמה"ת הכל בטל כדכתיב אחרי רבי' להטות אלא דחכמים החמירו בדברי' אלו לפיכך אם נסתפק בהן אזלינן לקולא דהוי ספק דרבנן ודוקא ספק שהיא בריה ספק אינו בריה וכן ספק חתיכה הראוי' להתכבד או לא וכן בכולה אבל אם הוא ודאי בריה או חהר"ל או כיוצא בו אלא שהוא ספק איסור לא בטיל (ט"ז סי' ק' ס"ק א' וש"ך סי' ק"א ס"ק ב'):
ג ברי' כיצד כל שיש בו ד' תנאים (א) שיש בו חיות (ב) ואסור מתחילת ברייתו (ג) ושאם יחלק אין שמו עליו (ד) ולא חסר ממנו כלום אלא הוא בשלימות כמו שנברא נקרא ברי' ולפיכך נמלה ושאר כל השרצים ועוף טמא וגיד הנשה שעל הכף דהיינו כרוחב ד' אצבעות בשור הגדול ובכבש קטן ב' אצבעות ואבר מן החי וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהן נקרא בריה אבל עוף טהור שנתנבלה בין בשחיטה ובין שמתה או שנטרפה אינו בריה שאין איסור זה של נבלה מתחילת ברייתו ועוד שאם תחלק עדיין שמו עליו שכל חתיכה וחתיכה נקרא נבלה שנבלה אינו שם העצם אבל כל אלו אם יחלקם אין שמם עליהם אלא נקרא חתיכת עוף טמא דעוף הוא שם העצם וכן כולם ולכן חלב נמי אינו בריה שכל חתיכה וחתיכה נקרא חלב וכן ביצה שיש בה טיפ' דם אינו ברי' שעדיין אין בה חיות וכן אם נחסר ממנו כלום אפי' רגל קטן מן הנמלה אינו ברי' נב וכן אם היא מרוסק עד שנאבדה צורתה אעפ"י שלא חסר ממנה כלום (סי' ק' וכן בריה שנסרחה בטל חשיבתה ממנו כ"כ א"וה כלל כ"ה ססי' ב') וכלל ל"ב ססי' ו' דלא כפ"ח בסי' ק"א וק"ג) נג ואבר מן החי דהוי ברי' דוקא בטהורים אבל מבהמה ועוף טמאים אבר מהן לא מקרי בריה (ש"ך סי' ס"ב ס"ק ב' ופרי חדש שם):
ד דבר שהוא ברי' שנתבשל עם ההיתר אם אינו מכירה הכל אסור והרוטב אם יש בו ס' נגד האיסור יסנן ואם מכירה זורקה והכל מותר אם יש בהם ס' וגיד הנשה אין טעמו אוסר דאין בגידין בנ"ט אבל שמנו אוסר וצריך ס' נגדו להתיר הרוטב ואם נמלח הגיד ואינו ניכר צריך ג"כ ס' כנגדו שאעפ"י שהוא כעץ התורה אסרתו (סי' ק'):
ה קדרה של מרק שנפל בה ברי' יסנן ואם אי אפשר למצא אותה אף ע"י סינון אסור הכל (שם) ועיין כלל נ"א סי' א' ב' (שם):
ו חתיכה הראויה להתכבד כיצד אפילו היא אסורה בהנאה כגון חתיכת בשר שנפל עליו חלב ונאסרה בהנאה כיון שאם תתבטל היתה מותר' וראוי להתכבד ואם נתערבה חתיכה זו בחתיכות אחרות כולן אסורים בהנאה אלא ימכרם לנכרי חוץ מדמי איסור שבה ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן אינה בטילה ואם היא ספק אם ראוי' להתכבד או לא אפילו הוא אסור מה"ת אזלינן לקולא (סי' ק"א):
ז אין לו דין חתי' הר"ל אא"כ אסורה מחמת עצמה כגון נבלה ובשר בחלב שהבשר והחלב נחשב לגוף אחד אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלה אפי' לסוברים חנ"נ אין לה דין חהר"ל דמ"מ אין האיסור הנבלע בה חשוב חתיכה הראויה להתכבד. ואמ"ו בנ"ב כתב במעשה שאפו בכלי קרעפליך ממולאים בשר ובאותו יום אפו אח"כ קרעפליך ממולאים בגבינה ונתערבו מהם בשאר קרעפליך אעפ"י שמשחו הכלי בשומן וחמאה והי' החמאה בעין וא"כ נאסר כולו מ"מ בטלים ברוב דלא מיקרי חהר"ל דאע"ג דבו"ח הוא איסור מחמת עצמו מ"מ הכא העיקר הוא העיסה וא"כ אין כאן בעיסה אלא הבלוע וא"כ שפיר בטל אלא דאם משחו תחלה בשומן של בשר וא"כ אף ביבש צריך ס' מטעם דאם יבשלם יתן טעם אבל אם היה שומן של עוף וא"כ אינו אלא מדרבנן וא"צ ס' כדלעיל כלל נ"א סי' י"א). ואפילו חתי' שלא נמלחה אין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה וכן כל חתי' שלא נאסרה רק כדי קליפה אפילו של בו"ח. ונ"ל דה"ה כדי נטילה בטלה שהרי הקליפה והנטילה אינה ראויה להתכבד (שם) ואם הקליפה ר"ל אינה בטלה (ש"ך ס"ק ו'):
ח תרנגולת בנוצתה וכבש שלא הפשיטה מעורה כיון שמחוסרין מעשה גדול בטלה שהרי עכשיו אינם ראוים להתכבד ואעפ"י שאחר שנתערבה הסיר הנוצ' והפשיט העור כיון שבתחילת התערובת נתבטל אינו חוזר וניעור. ונ"ל דדוקא אם מכבר נודע לו התערובת קודם ההפשט אבל א"ל נודע לו התערובת עד לאחר ההפשט אינה בטילה דקודם ידיעה לא שייך ביטול כדלעיל כלל נ"א סי' י"ח (וכ"כ בתשו' רדב"ז ח"א סי' רס"ז) (וא"מ בנ"ב סי' ט"ז כתב דאחוריים שלא ניקר לא הוי חהר"ל דזה נחשב מחוסר מעשה גדול אע"ג דראוי להתכבד לנכרי זה לא מיקרי חהר"ל אא"כ ראוי להתכבד לכל אדם ומ"מ לא החליט זה להיתר גמור רק שצירף סברא זו לסניף לשאר סברות ע"ש) וכן רגלים של עגל וראש של עגל כ"ז שלא נחרכו משערם ורגלי אווזא כ"ז שלא הוחרך עורן מעליהן כמו שרגילין לעשות בטילות אבל אם כבר נחרכו אעפ"י שלא נטלו טלפיהן לא חשיב מחוסר מעש' גדול וחשיבה חר"ל ואפי' לא נמלח עדיין אבל ראש של שור וראש של עופות ורגלי בהמה דקה ונ"ל דה"ה מגסה ורגלי שאר עופות לא חשיבי ובטילים ולשון של שור הוי חהר"ל ואווז שהופשט עורו ונתערב ממנו הבטן (שקורין בילק) בק"ק קראקא וגלילותי' ששם הבילק חה"ל וכן בק"ק ווילנא וגלילותיה שהירך שקורין פאלקע ר"ל כיון שניטל תפארתן שהוא העור לא חשיבה עוד חר"ל (ע' בט"ז סי' ק"א) ובדרבנן אזלינן לקולא:
ט לרוב הפוסקים וכן פסק הב"י בש"ע דכבש שלם אפילו אם כבר הופשט עורה וכן חתי' גדולה יותר מדאי וכן חתי' חיה כ"ז לא נקרא חהר"ל שאין דרך ליתן בפני אורח חתי' גדולה כ"כ או חיה דבעינן דוקא שיהיה ראוי להתכבד בו כמו שהו' עכשיו ואנו נמשכין אחר רמ"א קיי"ל דאפי' כבש שלם אם הופשט עורה הוי חהר"ל שהרי ראוי לחתוך אותו לחתי' הר"ל ולבשלו (שם):
י שומן הכנתא אין ראוי להתכבד אבל הדרא דכנתא של עגל חשוב ראוי להתכב' אבל שאר בני מעים לא חשיבא. והכרכשתא אע"פי שאין מוכרין אותו אלא במנין בטלה כיון דאין אוכלין אותה אלא ע"י מילוי אינה חשובה (סי' ק"י ט"ז סס"ק א') ונ"ל דלפי"ז ה"ה עור הצואר של אווז או שאר עופות כיון שאין החשיבות שלהם מצד עצמן אלא מצד המילוי בטילה:
יא עור שומן אווזא י"א דהוי חתיכה הראויה להתכבד (סי' ק"א סעיף ד') וי"א דאינה ראויה להתכבד. (ל"ח וכ"כ הכו"פ) ואינו דומה לחתיכה גדולה דקיי"ל דהוי חתיכה הראוי' להתכבד דהתם לאחר הבישול יחתוך אותה לחתיכו' ממוצעות שיהא כל אחד ראוי' להתכבד משא"כ בעור האווזא כשהיא שלימה ודאי אינה ראוי' להתכבד ולאחר שיחתוך אותה לחתיכות קטנות דאז יהי' ראוי' להתכבד ידוע שאין מכבדין בחתיכה אחת וא"כ כל חתיכה וחתיכה אינה נקראת ראוי' להתכבד ובפרט במילתא דרבנן:
יב קורקבן של אווזים במדינה זו חשיבא ראויה להתכבד אבל של שאר עופות וכן כל בני מעים אינה ראויה להתכבד וכבד של אווזות במקומות שנהפכו ללובן מכח השומן ונמכרים ביוקר ודאי חשיבא ולא בטלה:
יג כללו של דבר כל זה תלוי לפי מנהג המקומות שאם חשוב הוא באותו מקום אעפ"י שאינו חשוב בשאר מקומות לא בטל ואם אינו חשוב באותו מקום אעפ"י שהוא חשוב בשאר המקומות בטל והכל תלוי לפי ראות עיני המורה ואם יש ספק אזלינן לקולא (ש"ך שם ס"ק י"ג):
יד חתיכה הר"ל שנחתכה לחתיכות עד שלא נשאר באחד מהם שתהא ר"ל וכן אם נתמעך עד שנאבד צורתו בענין שאינה ר"ל עוד בטל ממנה חשיבתה ובטל ואפי' אם נחתך או נתמעך לאחר שנתערב עם ההיתר ואפי' לאחר שנודע תערובתו אם הוא בענין דלא שייך בו לומר חנ"נ כדלעיל כלל נ"א ועיין לקמן כלל ס"ג סי' י"א ודוקא שנעשה שלא במתכוין אבל אם נתכוין לכך אסור כמבואר בכלל נ"ב וכן הדין בברי' ואין חילוק בין נתערבו במינן ובין שלא במינן דאפי' שלא במינן לא בטיל בין ברי' ובין חתיכה הראויה להתכבד ובחתיכה הר"ל אם נתפרר ממנו ע"י בישול כדרך להתפרר ע"י בישול עדיין נקרא חתיכ' הראוי' להתכבד (כמש"כ הב"י ססי' ק"א בשם מהר"יא ועיין בב"א סי" ע"ב):
טו דבר חשוב כיצד דבר חשוב שנתערב בין במינו ובין שלא במינו (עיין לעיל כלל נ"א סי' ט' היכא תמצא שיתערב שלא במינו) אפי' באלף לא בטל וז' דברים שמנו חכמים שהם חשובים בכל המקומות ואלו הן אגוזי פרך ורמוני בדן וחביות גדולות סתומות אבל קטנות אפי' סתומות או גדולות ופתוחות לא חשיבי ובטילין ויש אומרים דביין נסך חביות גדולות ואפי' פתוחות לא בטיל משום חומרא דיין נסך וחליפות תרדין וקלחי כרוב וככרות שלימות בין של בעל הבית ובין של נחתום וכן בעלי חיים בין גדולים ובין קטנים כל אלו חשובים הם ולא בטילים וכן כ"ד שהוא חשוב אצל בני מקום מהמקומות אינו בטל באותו מקום (סי' ק"י):
טז וי"א דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל וככר חמץ שנתערב במצה וכן מצות חלה שניתן לכהן ונתערב בשאר מצות הוי דבר שבמנין ולא בטל (מ"א בסי' תמ"ז ס"ק מ') וכן ביצת נבלה וטריפה במדינתינו שאין מוכרים ביצים אלא במנין לא בטל (ועיין בא"ח סי' תרע"ג לענין נר חנוכה שנתערב) וכל זה דוקא כשהן שלימים אבל אם נשברו או נחתך קצת מהם בטל חשיבותייהו (כדאי' בפ"ג דערלה נתפרסו הככרות כו') (ובמ"א שם משמע דאפי' נחתך ממנו הוי דבר שבמנין שהרי כתב מצה שנמצא בה חטה כו' וחתכו ממנה כו' דבטלה משום דאין איסורו מחמת עצמו משמע דאלו היה מחמת עצמו לא בטיל וצ"ל שנחתך ממנו רק מעט דאעפ"כ עדיין נמכר במנין) וכן בעלי חיים שנשחטו בטל חשיבתו (ק"י):
יז לפיכך ספק דרוסה שנתערב באחרים ונשחטו מהם בשוגג אפי' אחר שנודע התערובת מותר והשאר אסור ואם נשחטו כולן כולן מותרין וכן הדין בחהר"ל וע"ל בדין קבוע סי' י"א. ודוקא בעלי חיים קטנים שאינם ראוים להתכבד אחר שחיטה ואם נודע התערובת קודם שהופשט עורה או קודם שניטל נוצתה אפילו לגדולים נמי בטילה כיון שמחוסרין מעשה גדול אינו חשוב לא דבר שבמנין ולא חתיכה הראויה להתכבד כדלעיל (סימן ק"א בש"ך ס"ק ז' ועיין בסי' ק"י בש"ך ס"ק י"ג):
יח הא דדבר חשוב אינו בטל ג"כ אינו אלא מדרבנן לפיכך אם יש בו ספק אם הוא דבר חשוב או לא אזלינן לקולא כדלעיל סי' ב':
יט (סי' ק"ב) דבר שיש לו מתירין כיצד כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה בי"ט דאפשר שיאכלה למחר וכן חדש שאפשר שימתין עד לאחר פסח וכן נדרים שיכול לשאול על נדרו וכיוצא בהן אפילו נתערבה באחרות מה"ת בטל ברוב אלא דחכמים החמירו ואסרו דלא יתבטל אפי' באלף וכן אפילו ספק אם הוא דבר שיש לו מתירין כגון ביצה ספק אם נולדה בי"ט או לא אע"ג דקיי"ל ספק דרבנן לקולא בדשיל"מ אסור דלמה יאכלנו באיסור ימתין עד שעת היתרו ויאכלנו בהיתר ואפילו ספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין יש מחמירין וכ"ש כשנפל א' לים דבשאר איסורין אני אומר דהאיסור נפל כדלקמן כלל ס"ג סי' י' אבל בדשיל"מ לא תלינן וכן נוהגין אם לא לצורך או בהפ"מ (ועיין בסי' ק"י בסוף סעי' ח' ובש"ך שם ובא"ח סי' תצ"ז סעיף ד' ובמ"א שם) וביצה ספק אם נולדה בי"ט או בחול ונתערבה באחרות אפי' להמתירין ס"ס בדבר שיל"מ הכא גרע טפי דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת די"א דלא הוי ס"ס ולכן בי"ט אחר שבת ונולדה בי"ט דאז אם ודאי נולדה בי"ט אסורה הביצה מן התורה ולכן אפילו בספק אם נולדה היום אסור ובי"ט דעלמא אין להתיר כי אם לצורך גדול (עיין בא"ח סי' תקי"ג במ"א סקי"ד ויש שם ט"ס מה שכתב שם מיירי בחדש צ"ל בי"ט אחר שבת ועי' בי"ד סי' ק"י):
כ בד"א דדבר שיל"מ לא בטל דוקא שנתערב במינו אבל אם נתערב שלא במינו בטל. ואינו דומה לבריה וחהר"ל דאין חילוק אם נתערב במינו או שלא במינו שאני הכא דאין החשיבות מצד האיסור עצמו אלא מאחר שיהיה לו היתר אח"כ לא רצו חכמים להתבטל וכל שנתערב שלא במינו אין ההיתר נקרא על שם דבר האיסור אלא על שם דבר שנתערב בו והוי כמי שאין לו מתירין (ש"ך ס"ק ד'): ומין במינו לענין זה הוא כשהן שוין בשמא שיש להם שם אחד אע"ג שאינן שוין בטעמן ה"ל מין במינו ואם יש להם ב' שמות אעפ"י שטעמן אחר הוי מין בשאינו מינו (כמו שנתבאר לעיל כלל נ"א סי' כ"ו):
כא לפיכך ביצה שנולדה בי"ט ונתבשל בשוגג עם תבשיל אם יש ס' כנגדו הכל מותר אפילו נתערבה ונטרפה עם התבשיל ואם הביצה שלימה מסירה וטעמו בטיל דהא דדשי"למ לא בטיל היינו דוקא כשהאיסור בעין שיש עדיין ממשות האיסור בתערובת אבל טעמו בטיל וכן אם בשל ביצה קלופה עם שאר ביצים ומכירה מסירה והטעם בטל אבל אם נעשה לחזותא וטעמא כגון שלבנו בו מאכל או שמלאוהו בתרנגולת וניכר במראה וטעם דאז הוי כאלו הוא בעין ולא בטיל (עיין בא"ח סי' תקי"ג במ"א שם) ואע"ג דבמלאוהו בתרנגולת הוי מבשא"מ כל דבר שבא לתקן זא"ז וכגון מים ומלח בעיסה חשיב מב"מ (ש"ך סק"ו והארכתי בחבורי נ"א דרוב פוסקים לא סבירא ליה הכי) ובמקום שאין צורך גדול יש להחמיר כדעת האחרונים דאפילו טעמו לבד לא בטיל) עיין בי"ד סי' ק"ב בש"ך ופרי חדש):
כב ביצה שבורה של ספק טרפה שנתערבה באחרות אע"ג שיש לה מתירין לאחר שתטיל ביצים כדלעיל כלל י"ד מ"מ לא דיינינן לה כדבר שיל"מ ובטילה דלא אמרו דבר שיל"מ אלא כשהמתיר עתיד לבא בודאי כביצה שנולדה בי"ט וחדש או אם המתיר בידו לעשותו בלא הפסד כנדרים דאי בעי מתשיל עליה אבל דבר שאין בידו או אפילו שהוא בידו אלא שצריך להוציא עליו הוצאות או שאינו בודאי שיבוא המתיר אינו בדין דבר שיש לו מתירין (עיין בש"ך ס"ק ז' שהניח בצ"ע דלמה כתב י"א שהרי כן מוכח מסוגיא דביצה ונ"ל ועפ"י מש"כ תוס' ע"ש בביצה דף ג' ד"ה אחרות באחרות דפירש ר"ת נתערבה באלף אאיסור עצמו קאי וע"ש במהר"ם לובלין דלפ"ז הכי פריך אא"א ספק טרפה וא"כ ונתערבה ר"ל הודאי טרפה ה"ל דבר שיש לו מתירין וא"כ לא קשה מידי קושיית הש"ך):
כג ודוקא במקום הפסד גדול או טורח גדול אמרינן כיון שצריך להוציא הוצאות לא הוי דשיל"מ אבל במקום הפסד מועט כגון כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים אע"ג די"א דבטל ברוב כדין יבש ביבש ואין דינן כדשיל"מ אע"ג שיכול להגעילו לפי שצריך להוציא הוצאות מ"מ כיון שזה הפסד מועט ומכש"כ שיש לחוש שישתמש באותו כלי בשאינו מינו ואז ניכר האיסור ולא בטל ולכן נכון להורות לשהות עד שלא יהא הכלים בני יומן (שם ס"ק ח' וע"ש בפ"ח):
כד במקום שאם ימתין עד למחר יתקלקל המאכל אין לו דין דבר שיל"מ ובטל (סעיף ד'):
כה אעפ"י שאין איסורו מחמת עצמו אלא מחמת שנבלע (דזה גרע מטעם שכבר הסיר כל האיסור) ונתערב בו איסור מ"מ נקרא דשי"למ ולא בטל ואינו דומה לדעיל סי' ז' בחתיכה הר"ל דהתם הא דחתיכה הר"ל לא בטל הוא מטעם חשיבות וכיון שהאיסור הבלוע אינו חשוב ולכן בטל אבל בדבר שיל"מ הטעם דלא בטל משום שיכול לאכלו בהיתר וא"כ מ"ש אם איסורו מחמת עצמו או מחמת בלוע ואפ"ה חתיכ' שלא נמלחה תוך ג' ימים אע"ג דיש לה היתר דמותרת לצלי מ"מ בטל דלא מקרי דבר שיל"מ אלא אם יש לה היתר לאותה דבר שהיתה אסורה תחילה וזו לצלי לא נאסר ולבישול אין לה היתר (שם):
כו וכן לא נקרא דבר שי"למ אלא א"כ הותר למי שנאסר אבל אם נשאר לאחד לעולם אסור אע"ג שמותר לאחרים כגון המבשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם לא מקרי דבר שיש לו מתירין (שם):
כז כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב כנון גיגית מלאה ענבים והיה בו יין צלול קודם השבת אעפ"י שגם בשבת יוצא משקה מהענבים כיון שאינו ניכר קודם שנתערב שהרי תיכף כשיוצא מתערב עם היין שבגיגית בטל ומותר לשתות הימנו בשבת אעפ"י שיש לו מתירין (שם):
כח דבר שיש לו מתירין וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח שנתערב י"א דהוי דבר שי"למ אם נתערב ביותר מששים דאז אם ישהנו לאחר הפסח חוזר להיתר (רמב"ם פט"ו מהל' מ"א) וי"א דזה לא מקרי דשי"למ כיון שאלו היה החמץ בעין אסור אף לאחר הפסח (לח"מ פ"א מהל' חמץ) ונ"ל דלכ"ע יי"ש או שכר מחדש שנתערב ביי"ש ושכר ישן לא הוי דשי"למ כיון דחייב לבער בפסח נד (אבל יי"ש של חדש שנתערב ביי"ש של פסח מקרי מב"מ לדידן דאזלינן בתר שמא הוי דשיל"מ ופשיטא תבואה חדש שנתערב או קמח אפילו של חטין בשל שעורים הוי דשיל"מ לדידן כמש"כ תוס' יבמות (ד' פ"ב ע"א ד"ה ר"י) דהוי מב"מ לרבא דאזיל בתר שמא. ומה שכ' תוס' פסחים (ד' מ"ד ע"א ד"ה איתיבי') דהוי מבשא"מ צ"ל דהתם מרא דשמעתת' הוא אביי דאזיל בתר טעמא. ואפי' היה החדשה לתותה ונתחמצה כיון שנתערב בשאינה לתותה א"כ מה"ת בטל עכ"פ בששים ומותר לשהותה בפסח הוי דשיל"מ אבל להיפך שהישנה הוא לתותה אעפ"י שהחדשה שנפל לתוכה אינה לתותה מ"מ אסור לשהותה וא"כ בטל החדש ואע"ג דהלתותה אינה חמץ ודאי רק ספק וי"ל כיון דהוי ספק בדשיל"מ נמי אסור מ"מ נ"ל כיון דעכ"פ מחמת ספק אסור לשהותה וא"כ הוי דבר שאל"מ) דין דברים חשובים שאינם מתבטלים ונאבד או נאכל א' מהם מבואר בדין קבוע כלל ס"ג:
כט דבר שנעשה לטעם כיצד כל דבר חריף שאיסורו מצד עצמו ולא מחמת בלוע אפילו איסור דרבנן כגון תבלין ומלח של הקדש או של עבודת כוכבים וחומץ של יין נסך שנתערב בתבשיל אינה בטילה אפילו באלף לפי שמסתמא נותנים טעם אפילו באלף אבל אם ידוע בבירור שאינם נותנים טעם כגון שנפל קורט אחד של מלח ליורה גדולה בטל וכן כל האסורים אע"ג דלא עבידא לטעמא אם ידוע או שנרגש טעמא של איסור אסור ולא בטל אלא דבכל איסורים אמרינן דמסתמא אינם נותנים טעם ביותר מס'. והא דעבידא לטעמא לא בטל אינו אלא מדרבנן דמסתמא ביותר מס' אין לו טעם כעיקר אעפ"י שמרגישין קצת הטעם מ"מ אינו אלא טעם קלוש (כ"כ או"ה כלל נ"ה בהדיא) ואם אינו ידוע אם מרגישים טעם או לא מותר לסמוך אפילו בזמן הזה על טעימת נכרי במסיח לפי תומו (סי' צ"ח סעיף ח' ובש"ך שם):
ל ודוקא דבר חריף מקרי מילתא דעבידא לטעמא אבל שומן וחמאה וכיוצא בהם אע"ג שנתנו אותו לקדירה להטעים את התבשיל אפילו הכי לא מקרי מילתא דעבידא לטעמא (שם בט"ז):
לא דבר שנעשה לטעם אם נפל לשאינו מינו דהיינו שחלוק בטעמא אעפ"י ששווין בשמן שיש להם שם אחד אפ"ה לא בטיל אבל אם נפל לדבר ששוה בטעמו בטל בס' (ש"ך שם ועיין כו"פ שם):
לב מלח הבלוע מדם כגון שנמלח בו בשר ונתנוהו בקדירה או שנתנו בקדרה בשר מליח בלא הדחה סגי בס' נגד המלח ולא אמרינן דהוי כדבר דעבידא לטעם כיון שאין איסורו מחמת עצמו (סי' ק"ה בסופו):
לג דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל שהרי זה כאילו הוא בעיניה וגם זה אינו אלא מדרבנן דמה"ת בטל בס' דיותר מס' טעמו קלוש (עיין מ"א בסי' תמ"ב ס"ק ט' שכתב דדעת הטור דמה"ת לא בטיל) ודוקא כשהוא איסור מחמת עצמו כגון המעמיד גבינות בעור קיבת נבלה וטרפה ובהמה טמאה וכן המעמיד בערלה ובשמרי יין נסך ובשמרים של תבואה חדשה וכיוצא בו דאז רואים כאלו האיסור בעין אבל אם אינה אסורה מחמת עצמה אלא שבלעה איסור או אפילו אם העמיד בעור קיבת כשרה שנתן עור הקיבה בחלב ועי"ז העמידה בטיל שפיר בס' כשאר אסורין דמאחר דהעור בפני עצמה היא מותרת ולא נאסר אלא ע"י שקיבלה טעם מחלב דאז נעשית נבלה ונעשה איסור מחמת עצמו וכיון שיש ס' נגד העור וא"כ אין טעם בחלב כלל מן הבשר ולא נקרא בשר בחלב כלל ואע"ג שהעור קיבלה טעם מחלב מ"מ נגד החלב הוא כעומד בפני עצמו (סי' פ"ז סעיף י"ג ובש"ך) (ואפילו אי נימא דבשר בחלב ממש שנאסר ע"י בישול חשוב כגופו של איסור ואם העמידו בו אח"כ אסור במשהו מ"מ הכא כיון דלא נאסר אלא ע"י מליחה או כבוש דאינו אלא מדרבנן לא חשוב כגופו של איסור לענין שאסור במשהו (ש"ך ס"ק ו') (ונ"ל דגם לענין חהר"ל דבעינן דוקא איסור מחמת עצמו ובו"ח חשבינן כאיסור מחמת עצמו כמ"שכ בש"ע סי' ק"א סעיף ב' היינו דוקא בו"ח שנאסר ע"י בישול אבל אם נאסר ע"י כבוש ומליחה לא חשבינן כאיסור מחמת עצמו ואין בו דין חהר"ל):
לד וכן אם העמיד בחלב הצלול הנמצא בקיבה ונמלח עמה אפי' מליחה שאינו נאכל מחמת מלחו וגם שהה כשיעור שיתנו על האור וירתיח או שעמד בו מע"ל דנעשה נבלה (כדאיתא בדין כבוש) מ"מ אם יש ס' בחלב נגד הצלול מותר מטעם הנזכר. ולדעת הב"י בש"ע אפילו לא היה ס' בחלב מותר דאפילו הצלול יצא לו מתורת אוכל ואינו חשוב רק כפרש וטינופת ומותר לבשל בו בשר רק כיון שנמלח או נכבשה עם העור אע"ג דהיא פרש מ"מ קיבלה טעם בשר מהעו' ולכן אסור לכתחלה להעמיד בו גבינות אפילו בקרוש אבל בדיעבד מותר (ש"ך שם ס"ק כ"ט):
לה וכן אפי' לדעת רמ"א אם היה החלב שבקיבה קרושה אינו אוסרת כלום אפי' בלא ס' מותר בדיעבד דאע"ג דקיבל' טעם בשר אינו דומה לבצלים הבלועים מבשר ונתנן לחלב דבעינן ס' נגד הבשר שהיה בליע בהם כדאיתא כלל מ"ד דשאני הכא שאין כח בטעם שקבל פרש זה מן העור לכשיתחבר אח"כ עם חלב גמור שעושין ממנה הגבינות שיוליך עמו טעם בשר (ש"ך שם ס"ק ל"א) (ועיין שם מה שכתב בשם הב"י וא"כ משמע דוקא משום בשר בחלב דלא חשוב לעשותו כב"וח משמע אבל אם קבלה משאר איסור כגון החלב הקרוש שנמלח עם איסור ואח"כ העמיד עמה גבינה אוסר עד ס' דעכ"פ קבלה טעם איסור אבל מלשון שכתב בד"מ והביאו הט"ז ס"ק י"א דטעם הבשר הנבלע בה הוי כפרשא ולפ"ז אף בשאר איסורין מותר (ועיין במנ"י כלל ט' ס"ק ט'):
לו ואם היה הקיבה צלול מתחלה ונקרש י"א דלא מקרי קרוש אלא כשמצא כך שנקרש בחיי הבהמה אבל צלול אלא שנקרש לאחר שחיטת הבהמה יש לו דין צלול ובהפ"מ יש לסמוך על הפוסקים המתירין דכיון שנקרש עכ"פ הוי כפרש (שם):
לז הא דדבר המעמיד לא בטל דוקא כשאין שם דבר המסייע להעמיד אבל אם יש שם ג"כ דבר אחר המסייעו להעמיד הוי זה וזה גורם ומותר וא"צ אלא ס' נגד האיסור ודוקא כשאין באיסור לבד כח להעמיד בלא ההיתר אבל אם יש בו כח להעמיד אף בלא ההיתר כגון שאור של חדש וישן וחמצו בו עיסה וכן שמרים של חדש וישן שנתנו בשכר לא מבעי' כשנפלו שניהם בבת א' דאסור אלא אפי' נפל האיסור לבסוף לאחר שכבר העמיד ההיתר אסור (ע"ש בט"ז ובש"ך פ"ח וברמב"ם פט"ז מהל' מ"א הל' ט"ז) ואע"ג דהוי נטל"פ מ"מ כיון שראוי לחמוץ בו עיסות אחרות לא הוי לפגם (לח"מ שם):
לח גבינות עובדי כוכבים אסרו חכמים מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה ואפי' העמידו בעשבים או ממילא אסור דלא פלוג רבנן (סי' קט"ו):
לט כל המשקין שדרכן לערב בתוכן יין או חומץ שלהם כיון שעיקרו כך אינו בטל (עיין בב"י בססי' קל"ד בשם תשו' רשב"א ובמ"א סי' תמ"ב):
מ המחמץ עיסה בשאור של איסור או בשאור ושמרי של חדש אינו בטל ואין חילוק בין מינו לשאינו מינו דהוי כדבר המעמיד:
מא דבר הנעשה לחזותא וצבע אם הוא איסור דרבנן מותר ובטיל ובאיסור דאוריי' מאיסורי הנאה לא בטיל דהוי כממשו של איסור (עיין בפ"ח סי' ק"ב ס"ק ה'):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |