יד אפרים/אורח חיים/שנ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים שנ

במגן אברהם ס"ק ב' שמא יוציא להדיא. ר"ל דשם כת' וכן לא יעמוד אדם במקום פטור ויקח חפץ כו' משום דכאן אי אפשר שלא ינוחו בפיו מעט קודם שיבלעם ושוב כת' דקשה מידו ר"ל דאמרינן אי שדי אתי לידי חיוב חטאת ע' לעיל סימן שמ"ח ות"כ דהתם לא הניח כו' רצה לומר דעיקר טעמא לפי שהיה לו הנחה באמצע במקום פטור וזה דוקא כשהגיע החפץ למקום הפטור ממקום אחר ונח שם אזי חשובה הנחה זה שבמקום פטור כגון בשתי' שהמים באו לפיו ממקום אחר ונחו שם משא"כ במושיט ידו עם חפץ שלא נתחדשה כאן בבואו למקום הפטור הנחה שכבר היו בידו ועתה שיש על היד שם מקום פטור והחפץ נח שם מאליו ולא חשבינן הנחה זו שנאמר שהופסק ההוצאה מרה"י לר"ה ע"י הנחה במקום פטור כיון שהנחה זו לא נתחדשה במקום הפטור דאז מאליו הכלי נח שם: ומ"ש המג"א וה"ה גבי רוק ר"ל דלכן גבי רוק אפילו הוציא ראשו לר"ה אסור לרוק דאע"פ שהרוק נח בפיו לא חשובה הנחה כיון שלא בא ממקום אחר לתוך פיו כל זה מבואר מדברי התוס' בעירובין דף כ' וברא"ש שם דף צ"ט ע"ש והנה בש"ס שם דף צ"ט בעי רבא הוציא אמתו לחוץ מאי לא מיבעיא ליה לענין רוק כה"ג ולפי מ"ש התוס' והרא"ש שם מתחלה דברוק מותר א"ש ולפי המסקנא שלהם די"ל דאסור איכא למימר איפכא דלענין השתן דוקא מיבעיא ליה דלמא בתר יציאה אזלינן דכל כמה שלא יצא כגופו דמי אבל לענין רוק שבפיו מה שמוציא ראשו הוא הוצאתן לר"ה שהרי הרוק בפיו ואינו בא ממקום אחר כמ"ש הרא"ש המוציא אוכלין בפיו ג"כ חייב כמבואר בשבת דף ק"ב וכן פסק הרמב"ם פרק י"ג ע"ש ולא מיבעיא רוק שנתלש כמבואר סעיף ג' אלא אפילו לא נתלש משמע מהרא"ש דהרוק כבר הוא מן המוכן בפה ואינו בא לשם ממקום אחר ואם כן לא שייך לספוקי למיזל בתר שעת יציאה דרוק שבפיו אינו דומה לשתן שהוא צריך להיות נזרק מן הגוף מה שא"כ רוק אף דהתוספת והרא"ש מתחילה רצו לצדד להיתר משום שהרוק נח בתוך הפה דהוי מקום פטור ושוב כ' דז"א דכה"ג לא חשי' הנחה דדמי ליד שהושיטה עם פירות לר"ה וכיון דאין כאן הנחה במקום פטור ממילא דאסור כשהוציא ראשו לר"ה אבל להך צד איבעיא דהוציא אמתו דבתר יציאה אזלינן ודוקא התם מבע"ל משא"כ לענין רוק לא מיבעיא ליה כלל דודאי אסור ולפי"ז צ"ע על המג"א שכת' בס"ק ד' הוציא פיו כו' זהו ספק כו' ואפשר שהציון קאי על תיבת ואמרו ומדויק קצת לישנא דקאמר זהו ספק כולי ולאפוקי דהוציא פיו ולפי הציון שלפנינו בא לאפוקי רישא דמיירי בכולו בפנים וע' בפרי מגדים ומחצית השקל מ"ש בזה והמעיין יראה שהעיקר כמ"ש: וצ"ע אם מותר לבלוע הרוק בר"ה כיון דבליעתן היינו הנחתן כמ"ש התוס' בעירובין דף ך' מהא דאמר ר"מ אם היתה שבת כו' וכן כתבו התוס' בשבת פרק הזורק ואם כן היוצא לר"ה ועומד שם מה יעשה ברוקו שא"א לו לבלוע ולא לרוק וע' באבן העוזר סימן שמ"ט מ"ש ותו דהתוס' בעירובין וכו' ולמדו מזה דאדם הושיט ידיו וכו' וכדבריו משמע בתוס' שם שהקשו שיתן מידו ליד האחרת כו' ע"ש: ועיין בסימן שי"ט בסופו שכת' הרמ"א מדברי הא"ז בשם הירושלמי שהרוקק והרוח מפזר חייב משום זורה ובב"י כת' בשם מהריק"ש לא ראינו מי שחשש לזה כיון שאין מתכוין לכך כ"ש שאין דרך זריעה בכך וכן הסכים מהר"א אזולאי ז"ל עכ"ל וצ"ע לדחות דברי הירושלמי:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.