יד אפרים/אורח חיים/רנב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים רנב

בט"ז ס"ק ג' שלא להרגיל עכו"ם בכך ולמהר"ם ומרדכי כו' וכת' עוד הרא"ש באשכנז כו' כצ"ל:

במגן אברהם ס"ק ד' דהא מ"מ כו' זהו דעת רבינו יואל במרדכי שם דס"ל דאפי' ייחד לו מקום אסור מהאי טעמא ואמנם בהגהת שם חולק בנו ראבי' וס"ל דשרי כמו גבי חמץ וכמ"ש הט"ז בשמו ס"ק ג' ומ"מ ס"ל דיש להחמיר שלא להרגיל כו' והביא המג"א טעם זה בס"ק ה' לומר דהרמ"א מחמיר מחמת חומרת שני הטעמים:

ס"ק ה' ומשמע שם בהגהות מרדכי הטעם כו' ר"ל דשרי' בייחד מדינא משום דאכתי כו' וע"ש מ"ש סי' רמ"ו ס"ג דקיי"ל כן כצ"ל. ור"ל דאע"ג דשם לענין חצירו שפיר מיקרי חצירו ע"י שכירות היינו כדי לתרץ הך דעה שהובא בסימן ר"ס בח"מ והג"א שם כת' ע"ז ועיין בסימן שי"ג ובש"ך שם ור"ל דהש"ך משיג באמת שם דאף לענין קניה לא מיקרי חצירו ע"י שכירות וכדעת הרמב"ם שם ואף על גב דהש"ך שם כת' ליישב הך דשוכר את מקומו משום דדעת אחרת מקנה או משום שהונח לדעת השוכר וא"כ ה"נ שפיר קנה י"ל דהיינו דוקא בישראל אבל בעכו"ם דאינו קונה בתורת חצר כמו שכתבתי ע"ד דברי המג"א סי' רמ"ו ס"ק יו"ד ומשיכ' וחצירו דוקא בעינן וכיון דבשכירות לא קניא לא מיקרי ביתו של עכו"ם ולא קני והיינו דמייתי נמי ראיה מסימן תמ"ב דלא מיקרי ביתו של עכו"ם מחמת היחוד וא"כ לא קנה העכו"ם עד שיוציאנו משם לביתו או לסימטא ומ"מ צ"ע דלמה לא מהני הגבהה בעכו"ם דהא הגבהה הוא כמשיכה כמ"ש הסמ"ע סי' ת"צ ס"ק ג' דכל שבא לידו של אדם כאילו הוא בביתו:

ס"ק י"ג וכמ"ש סימן רנ"ג סעיף א' בהג"ה ד' ור"ל הגהת הרמ"א הרביעית שבסעיף א' שכת' ואם החזירה עכו"ם בשבת דינו כשכח כו' ועיין במג"א ס"ק י"ג כת' דלא נהנה ממנו כ"כ כיון שכבר היה ראוי לאכול ע"ש ובט"ז דאפילו מצטנן ויפה לו וה"ה כאן:

ס"ק י"ד אפילו לצורך שבת אסור כו' אע"פ שהב"י כ"כ לענין אם נגמר בי"ט ואוסר אף לשגרו לביתו ולצורך המועד והכא שנגמר בע"ש וס"ל לרמ"א דמ"מ אסור ליקח מבית ההאומן ודוקא בשגרו מותר מ"מ כיון דהב"י מפרש דברי המרדכי דמיירי בלצורך המועד א"כ ממילא להרמ"א דס"ל בפירוש המרדכי דלוקח כלים מבית האומן אף דנגמר בע"ש אסור א"כ אף לצורך השבת אסור ושוב כת' המג"א דאפשר דע"י עכו"ם נמי אסור והטעם משום דאם נתיר לו להביא יש לחוש שיתן לאומן בשבת ויו"ט לתקן ודלא כע"ש שכת' מפני מראית העין ולפי"ז היה מותר ע"י עכו"ם וליתא ומ"ש עיין ב"י ומרדכי ר"ל דהב"י כת' שם דלא חיישינן למראית העין דאמרי שמאתמול נגמר כו' וזה אפשר לדחות די"ל דהב"י כת' כן אליבא דהר"ן ע"ש אך דבלא"ה משמע כן מדמחלק בין שיגר העכו"ם לביתו והיינו ע"י עכו"ם ודומיא דהכא אסור ליקח מבית האומן אפילו ע"י עכו"ם והטעם כמ"ש ולכך כת' המג"א בס"ס תקט"ו דבעכו"ם חנוני שאינו אומן אפשר דמותר כיון דאינו אומן ליכא למיחש למידי ואע"ג דבסי' תקל"ד כת' שם נמוקי יוסף הטעם שיסברו שנתן לתקן במועד י"ל דהתם כיון דאין איסור רק שלא לצורך המועד לא חיישינן דאי שרית ליה ליקח מבית האומן יתן במועד ג"כ כיון שאינו לצורך לא חיישינן להכי ואם יהי' צורך המועד באמת מותר משא"כ בשבת ויו"ט דיש לחוש דאי שרית ליקח מבית האומן יש לחוש שמא יצטרך לו ליתן בשבת לתקן וזה אף לצורך שבת אסור:

ס"ק ט"ו דכ"ע ס"ל דאין מביאין כו' ר"ל דהב"י ס"ל דהך דאין מביאין מיירי בנעשה בחוה"מ או ביו"ט ולמרדכי והג"א אסור בשבת ויו"ט אף לצורך דס"ל בכה"ג מיירי הך דאין מביאין רק דבחוה"מ לצורך המועד שרי משא"כ בשבת ויו"ט ולהר"ן אף בשבת ויו"ט שרי לצורך אך שלא לצורך אסור משום טרחא ולצורך שרי ללבוש אף אם גמרו בשבת כמ"ש המחבר כאן וע"ז הקשה הב"י על דברי הג"א דמ"מ ליתסר משום דאין מביאין כו' ולא ניחא ליה לשנויי דהר"ר יו"ט והר"ר אליה ס"ל כהר"ן ולכך ס"ל דשאני מנעלים וע"ז השיג המג"א דמשמע מהב"י דאיכא פלוגתא בין הר"ן להג"א בהך דאין מביאין ליתא דודאי גם הר"ן מודה דאין מביאין רק דאם הביא פליגי הר"ן והג"א שהוא הב' דיעות שכת' המחבר והרמ"א. והב"י הי' סובר דהך אין מביאין אף בדיעבד אסור להנות ולכן הוצרך לחלק להר"ן דמיירי לצורך והמג"א ס"ל דז"א דאע"ג דאסור להביא מ"מ אם הביא שרי ליה כו' (וה"ה בשיגר לביתו עיין ב"ח ולפ"ז ממילא דלא ק"מ מהך דאין מביאין כו' דכאן מיירי לענין דיעבד שהביא אף הג"א מודה בזה שעושה על המקח דשרי אפילו עשאו בשבת בעיר שרובה עכו"ם מותר כו' כצ"ל).
ומ"ש אם לא בחנוני כו' עיין מ"ש בס"ק שלפני זה:

ס"ק י"ט וידוע דסחיטה היא תולדה דדש כו' נראה שר"ל דאע"ג בסחיטה זה חיוב דאורייתא מצד הסחיטה עצמה שאין דרך דישה בכך מ"מ ע"י הסחיטה בידים יתפרקו החיטין מהשבלין דיש בזה איסור דישה ואע"ג דזה הוי דבר שאין מתכוין ואין פסיק רישא דהא לא ניחא לי' וליכא חיובא כמבואר בסימן ש"ך דלכ"ע חיובא ליכא מ"מ כיון דהסחיטה היא תולדה דדש וכשהוא מתכוון לסחוט וא"א לסחיטה אם לא שיתפרקו קצת חיטים מהשבלין ממילא הוי כמתכוון למלאכת דישה ודש ואי עביד הכי בידים חייב חטאת:

ס"ק ך לימא גבי רחיים נמי משום גזיר' כו' כל האחרונים תמהו בזה דא"כ מוגמר וגפרית מ"ט שרי עיין בדבריהם ולענ"ד לק"מ דהא דגזרינן דלמא אתי למעבד בשבת היינו שאותה מלאכה נגמרת בשבת ע"י התחלה מע"ש חיישינן שיעשה אותה בשבת וא"כ במוגמר וגפרית המלאכ' הנגמרת בשבת הוא מה שהכלים מתגמרין ומתגפרין בשבת ואין חששא שמא יבעיר בשבת רק דאי שרית ליה בשבת מידי דאתי ממילא דהיינו מה שהכלים קולטים ריח המוגמר והגפרית בשבת אתי לאתויי בשבת גופא כלים להניחם על המוגמר והגפרית הלכך שרי דאף אי עביד הכי בשבת ליכא חיוב חטאת משא"כ ברחיים שיש לחוש דאי שרית לי' טחינה בשבת ממילא אתי למעבד הכי בשבת גופא ויסבור שאין איסור בטחינה בשבת אלא ע"כ דאף אי עביד הכי ליכא חיוב חטאת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.