יד אלעזר/יד
|
< הקודם · הבא > |
[עושה סניגרון לדברי הפלאה בקידושין ד' ל"ח במ"ש דר"ש לשיטתיה דס"ל כ"ש למכות. איצטריך ל"ת עלי' חמץ שאינו יי"ח בטבל. וקשה עליה מתוס' פסחים ד' ל"ח. ד"ה אתי' וכו', וגם במ"ש הפלאה בענין אחע"א]
שיל"ת יום א' כ"ו למב"י תקצ"ה לפ"ק פה וויען הבירה.
אשיב שלום וברכה, לטוב רואי בהלכה, כבוד ידידי הרב המאה"ג המופלג בתורה. חרוץ ושנון השלם במעלות ובמדות, לו עשר ידות, עדני העצני, כש"ת מהו' יאקב עהרליך נ"י אב"ד דק"ק נאדאש יע"א.
יקרת מכתבו הגיעני. ואודת עצתו הנכונה נדון המפתחות לספר המצות להרמב"ם ז"ל. אי"ה לעת מצוא אדבר עם האדון המדפיס. אך עתה יש עוד עדן וזמן הרבה לזה. כי יודפס ספר המצות באחרונה אחרי ככלות הדפסת ספרי יד החזקה. גם ספר דרך מצותיך יודפס אז כאשר כבר נודע לפר"מ נ"י:
והן עתה באתי להשיבו ע"ד תורתו. אשר תמה פר"מ נ"י על זקיני הגאון רבינו ההפלאה ז"ל שכתב בקדושין דל"ח דלכך איצטריך לר"ש מעוטא דל"ת עליו חמץ שאינו יי"ח במצה של טבל משום דמיירי בכזית מצומצם. ור"ש לשיטתי' דס"ל כ"ש למכות. ולכן לא הוי מצוה הבאה בעבירה משום דעשה דוחה ל"ת באי אפשר בענין אחר. אבל לרבנן באמת הטעם משום מצוה הבאה בעבירה משום שיכול להפריש כלשהוא ולאכול המתוקן עם הכלשהוא וכמ"ש רש"י בפסחים ותוס' בסוכה . וע"ז תמה מעלתו נ"י וכתב דנעלם ממנו דברי התוס' בפסחים (דף ל"ח ד"ה אתי') שכתבו להיפך דאיצטריך למעט דאינו יי"ח בטבל להיכא שאוכל יותר מכזית ושפיר קרינן בי' מצתכם. או דמיירי בכהן. וא"כ גם לר"ש אפשר לקיים שניהם את"ד פר"מ ני'.
ידע מעלת ידידי נ"י כי כבר קדמוהו בזה הגאון שאגת אריה בתשובותיו (סי' צ"ז) שהקשה שם לתירוץ ר"י דמיירי שאכל יותר מכזית. א"כ קשה קושית תוס' בסוכה תיפוק ליה דהוי מצוה הבאה בעבירה. דבל"ז י"ל דאין כאן מצוה הבאה בעבירה משום דעשה דוחה ל"ת. אבל לתי' ר"י הדק"ל ממ"נ קרא דאינו יוצא במצה דטבל למה לי. דאי מיירי שאוכל כזית מצומצם ת"ל דאינו שלו. ואי מיירי דאכל יותר א"כ מה שאוכל יותר מכזית אוכל איסור טבל ופשיטא דאסור משום מצוה הבאה בעבירה יע"ש תירוצו. ובס' אור חדש על פסחים כתוב ג"כ ישוב נחמד ע"ז ע"ש. ולפע"ד נראה דאפשר לומר דמיירי לעולם בכזית טבל מצומצם ומעורב בתוכה כל שהוא מתוקן ממקום אחר. וא"כ אי אפשר לו להפריש ממנו תרומות ומעשרות. דדלמא יפריש המתוקן המעורב בתוכה. ולכך לא הוי משום מצוה הבאה בעבירה דשפיר דחי עשה ל"ת. וגם קרינן בי' מצתכם כיון דאכל משהו יותר מכזית. ואותו משהו אינו טבל והוא משלים חסרון חלק הכהן. ולכך צריך מעוטא דלא תאכל עליו חמץ:
ומ"ש מעלתו נ"י ליישב קושית זקיני הגאון ז"ל דאיך יחול חמץ על איסור חדש דבעינן שיכול לחול. וכתב הוא ליישב וז"ל אמרתי דפת שנתעפשה אם אינו נפסל מאכילת כלבא אף שנפסל מאכילת אדם אפ"ה איסור חמץ עליו. וממילא בחמץ שלא כדרך הנאה אסור ד"ת. ולא חשבו אביי בפזחים בין כלאי הכרם דאף בחמץ כן. דשם חשיב אביי הלוקין. אבל בחמץ אינו לוקה רק איסור עשה הוא כמ"ש תוס' פסחים (כ"ח ד"ה ר"ש). וא"כ בטבל שלא כדה"נ מותר כשאר איסורי תורה. אבל חמץ אף שלא כדרך הנאתו אסור. והוה מוסיף ולר"ש ל"ל מוסיף וכולל. ואינו יוצא במצה של טבל וחדש. אבל לרבנן דחל במוסיף שפיר חל חמץ על חדש מטעם מוסיף עכ"ד.
תימה תימה אקרא שלא עיין היטב בזה. כי כבר השריש לנו ר"ת ז"ל הביאו בתוס' עבודה זרה (י"ב ע"ב ד"ה אלא). דהא דאמרי' כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן מ"מ איסורא מיהא איכא. וא"כ הא קמן דאיסור חמץ שוה בזה לשארי איסורין. וכן משמע בתוס' פסחים כ"ה ע"א ד"ה מה לכלאי הכרם יעש"ה ומה שהביא ראי' מדברי תוס' פסחים כ"ח ד"ה ר"ש. במחילה מכ"ת שגת ברואה. כי אדרבא שם כתבו התוס' להיפוך דתשביתו משמע שלא כדרך הנאתן צריך להשביתו. ולא כדרך הנאתן דהיינו באכילה בכד"ה. וכן מבואר בהרא"ש שם יע"ש. והא דהביא ראי' מפת שנתעפשה דאף שנפסל מאכילת אדם אפ"ה איסור חמץ עליו. כבר כתב הר"ן והביאו מ"א בסי' תמ"ב סקי"ד הטעם בזה דשאני חמץ משאר איסורים משום שראוי לחמוץ בו עיסות אחרים יעש"ה והארכתי בזה הענין. אמנם מחמת טרדותי העצומות לקצר אני צריך. ה' שנותיו יאריך. כא"נ ונפש ידידו המוכן לטובתו כ"ה: