יד אברהם/יורה דעה/קט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יד אברהם TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


סימן ק"ט בהג"ה סעיף א'
ויש מחמירין להשליך א' כו'. וראיתי להפר"ח בא"ח סי' תמ"ז שהקשה ע"ד האומרים כן מדתנן במסכת ערלה הערלה וכה"כ עולין בא' ומאתים וא"צ להרים וה"ה ביבש כשנתבטל ברוב ואף באיסור הנאה וכתב על רש"י מה שאינו נכון שפירש בפ"ק דביצה גבי חבילי תלתן של כה"כ יעלו בא' ומאתים היינו שיעלה א' מהן וידלק והשאר מותרין. ונראה שנעלם ממנו מ"ש המרדכי בזה בפ"ק דביצה גבי ביטול ברוב דצריך לזרוק א' מהן ולא דמי לתרומה דהכל מעורב ביחד ואין יכול לאכול האיסור לבדו בלא תערובות חולין ולכך א"צ להסירה כ"א מפני גזל השבט ע"כ. ובזה א"ש נמי דלא תקשי על פרש"י גבי תלתן מההיא מתני' דערלה דא"צ להרים דאיירי בדברים שא"י לאכול האיסור לבדו בלא תערובות היתר משא"כ בחתיכות וחבילי תלתן:
שם
ואין חילוק בכל זה בין אם האיסור מדאורייתא או מדרבנן. ב"י מסיק הש"ך ואולי הג"ה קאי אמ"ש דבעינן חד בתרי עיי"ש. והא ראייה דמקור הג"ה מהב"י ושם איתא הכי להדיא בסוף הסימן ע"ש. דהשיג אמ"ש הש"ד דבאיסור דרבנן חד בחד סגי. אלא דאין חילוק בזה עיין מהרש"א פ"ג דפסחים ונ"ל שכ"ד הרמב"ם פי"ג מהל' תרומות הלכה י"א [וכ"כ פ"ו מהל' ביכורים דין י"ב וע"ש בכ"מ שכוונתי לדעתו בעז"ה] גבי תרומת ח"ל דרבנן דחד בחד סגי וסמך אירושלמי שהביאו תוס' במנחות (ס"ז:) והראב"ד בהשגות חולק עליו וס"ל דרוב בעינן והכי מוכח לפע"ד בש"ס פג"ה (דף צח) דאמרינן שם לא תזלזל בשיעורי דרבנן ופרש"י אפילו דבר שאיסורו מדרבנן לא תזלזל בשיעורו. וכ"כ הפוסקים והט"ו סי' צ"ח ס"ו ומשמע דכל השיעורין קאמר בין שיעור ס' בלח ובין שיעור רוב ביבש לא תזלזל והרמב"ם לטעמיה אזיל שגם לענין ס' בלח זלזל באיסורין דרבנן וס"ל דאיסור מן המנין. אבל כבר השיג עליו הרשב"א וכ"פ הט"ו סי' צ"ח דבכל איסורין דרבנן דבעי' ס' בלח אין האיסור מן המנין זולת כחל ר"ס צ' וסי' צ"ח ס"ח. א"כ ה"ה לענין ביטול יבש ברוב נמי לא מזלזלינן וק"ל. נ"ל דאם נתערב חד בחד ואח"כ נפרר חתיכה א' לב' אסור דדילמא האיסור נפרר. ואפי' אם ניתוסף אח"כ חתיכה של היתר דאי לא היה נפרר היה שרי כמ"ש הג"ה סימן צ"ב ס"ה דלא אמרי' חתיכה נ"נ ביבש ואי ניתוסף היתר שרי. אבל כאן אסור דדילמא איסור נפרר ואין כאן רוב היתר. וכמ"ש סי' ק"א ס"ו שאין תולין להקל ה"נ דכוותה ע"ש ודו"ק. ונ"ל עוד שאם נתערבה חתיכה הראויה להתכבד בה עם ב' חתיכות היתר דקיי"ל ר"ס ק"א שאינה בטילה ואח"כ נחתכה א' מהן לב' דאסור ממ"נ אם היא היתר הרי האיסור עדיין בשלימות שר"ל ואינו בטל. ואפי' אם תמצי לומר שהאיסור נחתך אין להתיר שהרי אין כאן רוב חתיכות היתר כדי לבטלה שהרי נתרבה א' של איסור דקיי"ל חוזר וניעור אף ביבש סי' צ"ט ס"ו בהג"ה. ואפי' נתרבה מתוכו כדמוכח בפ"ה דתרומות והב"י ס"ס הנזכר גבי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין טחנו והותירו כו' ע"ש ודו"ק. ומ"ש סי' ק"א דכל הנחתכות מותרות היינו שנשאר עדיין רוב חתיכות היתר וכדמוכח שם דלא התיר אלא בממ"נ ע"ש. משא"כ כשאין רוב אין ממ"נ: עוד נ"ל דיבש ביבש שנתערב חד בתרי ונפל מהתערובות א' לב' אחרים דתערובות הב' שרי לאדם א' לאכול כולם וא"צ להשליך. שהרי מ"מ יש כאן ס' א' דשמא אותו שנפל היתר הוא ואין כאן איסור כלל. דמה לי אם יש כאן ודאי אי' אלא שא"י אם אוכל האיסור שנפל או אם אוכל ודאי מה שנפל אלא שא"י אם הוא איסור. ועיין באשר"י פג"ה סי' ל"ח: (בש"ך ס"ק ח') סתמא דמילתא כשחלוקין בשמן חלוקין בטעמן. הנראה מדבריו דכל שני מיני בהמה ועוף חלוקין בטעמן כשם שהם חלוקין בשמן כגון בשר שור וכבש ועז וכן מטין דברי הפמ"ג. ויש להוכיח שגם דעת התוס' כן הוא בזבחים (דף צ"ו) שכתבו אהא דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו דאפי' לבשל חטאת והדר שלמים שרי ואף על גב דממעט באכילה דשלמים דמיתסרי לזרים ואין נאכלין אלא ליום ולילה כחטאת. י"ל דמין במינו מדאורייתא ברובא בטיל ובכלי המקדש ברגל אוקמא אדאורייתא. וכ"כ התוס' בחולין (דף קי"ב) והקשה שם הראש יוסף דא"כ דאמרינן מין במינו בטל מה"ת גבי פליטת טעם כלים אמאי הצריכה תורה כלל מריקה ושטיפה בכלי מתכות ושבירה בכלי חרס כיון שהטעם בטל במינו מה"ת ברובו. ואפי' למ"ד דאסור לבטל אי' מה"ת לכתחילה מ"מ כאן שאינו מכוון לבטל האיסור רק להשתמש בכלי אין לאסור. עוד הקשה דא"כ אמאי מקדש חטאת כשנגע והבליע בשאר קדשים הא בודאי יש בהקדשים רוב נגד הבלוע ונתבטל מדאורייתא. והניח בקושיא ע"ד התוס' אך לדעת הש"ך י"ל דה"ט שהצריכה תורה מריקה ושטיפה בכלי מתכות ושבירה בכלי חרס לאחר בישול בשר חטאת ולא סגי בביטול ברוב. דהתינח אם יבשל בו במינו אבל חיישינן שיבשל בה שאינו מינו כגון שיבשל שלמים של שור לאחר שבישל חטאת של עז וכה"ג דהוי שאינו מינו ולא בטל ברוב מדאורייתא. וכן הא דחטאת מקדש בבלוע איירי בשאינו מינו אבל במינו אפשר דלא אסרה תורה ומ"ש דהתירו לבשל שלמים אחר חטאת היינו דוקא במינו כגון שהיו שניהם של שעורים וכה"ג:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף