יד אברהם/יורה דעה/צ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן צ' סעיף א'
ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל. הוא ל' הרמב"ם פ"ט מהל' מ"א. וכתב הב"י שכוונתו בזה למאי דאמרי' בפג"ה (דף צ"ח) אטו דהיתרא. בלע דאיסורא לא בלע דמשמע מינה דבין איסור ובין היתר הכל משערין כמו שבא לפנינו ולא במאי דבלעה קדירה מן ההיתר. ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתו בזה. דלפ"ד יהיה דברי הרמב"ם אלו סותרים למ"ש בפט"ו מהמ"א גבי שיעור האיסור דמשערינן באומד יפה מה שנבלע מן ההיתר ועומד בדופני הקדירה כאלו הוא בעין בתוך הקדירה. ומביאו הב"י עצמו סי' צ"ט. ובש"ע שם פסק להקל במין במינו שאין כאן איסור דאורייתא. וא"כ כ"ש שיש להקל בכחל שהוא עצמו דרבנן ובלא"ה מקילינן בשיעורו שהוא עצמו מן המנין משא"כ בשום שאר איסור אפי' דרבנן כמ"ש סי' ק"ט עיי"ש וצ"ע. ובאמת י"ל שהרמב"ם לא נתכוון לומר שההיתר משערין כמו שהוא בעת שנתבשל. רק קאי על האיסור דהיינו הכחל שבו משערין כמו שהוא בעת שנתבשל. אבל ההיתר אה"נ דמשערין. כמו שהיה בשעה שנפל הכחל לתוכו. וחשבינן להבלוע בדופני הקדירה כאלו הוא בעין בתוך הקדירה כדכתב בפט"ו. ועוד שם י"ל דלא בא אלא למעט מה שכלה ואבד מחמת האור שזה אין מצטרף. וז"ש לא כמו שהיה בשעה שנפל דאי הוה משערינן הכי היה מצטרף אף מה שכלה ואבד מחמת האור וזה א"א כמ"ש בפט"ו. אבל מה שעומד בדופני הקדירה בעין חשבינן ליה ודו"ק. ואנו אין בקיאין בזה ואין משערין כלל בבלוע. עיין אחרונים סי' צ"ט סק"ד. ושוב ראיתי אחרי כתבי שהרב בעל לחם משנה הקשה זה על הב"י ות"ל שכוונתי לדעתו. אמנם כדי שלא לשווייה להש"ע ח"ו כטועה ואינו מרגיש שפסקיו סותרין זא"ז. נלע"ד ליישב דכאן איירי שלא ראינו האיסור כמה היה בעת שנפל מש"ה אין משערין האיסור כמות שהוא עכשיו וההיתר כמו שהיה דאטו דהיתרא בלע כו' אבל בסי' צ"ט איירי כשראינו האיסור כמה היה אז כשנפל. וזהו דעת רש"י ור"ן ורשב"א:
סעיף ג' בהג"ה
וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו בחלבו יום שלם מותר ולא אמרי' כבוש כמבושל בכי האי גוונא. הטעם דחלב שחוטה דרבנן. ונראה ברור דהיינו שאינו נאסר מחמת כבוש בחלבו מהטעם האמור אבל מ"מ יש לו דין כבוש לענין דם שאם לא נמלח ונכבש יום שלם ה"ל כבוש בלא מליחה שנתבאר לעיל סי' ס"ט סט"ו וס"א בהג"ה ע"ש. והשתא אתי שפיר ששינה הג"ה מלשון או"ה דשם איתא ל' לכתחילה שמותר לכתחילה להניחו כך יום שלם והג"ה נקט לשון דיעבד. והיינו משום דע"כ צ"ל דאיירי שנמלח וא"כ אסור לכתחילה למלחו בלי קריעה אבל בדיעבד שרי כמ"ש הג"ה בסמוך. אבל דברי או"ה צריכין עיון שכ' דאפילו לכתחילה מותר להניחו כו' וע"כ איירי בלא מליחה. דאי נמלח בלי קריעה ס"ל דאסור אפי' בדיעבד כמ"ש בד"מ. ותימא הא נכבש בלי מליחה שכבוש כמשושל וה"ל לאסור אפי' דיעבד. וא"א ליישב זה וצע"ג:
(שם בט"ז ס"ק י"ב) א"כ ה"ל גזרה לגזירה. בעל נ"ב בס' דגול מרבבה כתב עליו דלדבריו בשר עוף שהוא ג"כ דרבנן ג"כ אינו נאסר בכבוש ומליחה וא"כ קשיא עובדא דבר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דלא שרי ר"ח אלא מטעם דנאכל מחמת מלחו בחולין (דף קי"ב). וסיים דלכן דברי הט"ז תמוהין בזה וצ"ע ע"כ. ונעלם ממנו מ"ש הט"ז בסי' צ"ח ס"ק ה' דמחלק בין בשר עוף דגזרו בהו אטו בהמה ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ול"ח גזרה לגזרה משא"כ בשאר דרבנן כגון מין במינו ע"ש:
(שם סעיף ד' בהג"ה) עור הקיבה כו' מותר למלחו עם בשר. צ"ל דלא איירי במליחת בשר להוצי' דם דלעיל סי' ע"ה ס"ב פסק הג"ה שם דאסור למלוח המעיים לכתחילה עם בשר. ובר"ס הנ"ל קחשיב קיבה וכרס כו' וכ"מ במ"י סוף כלל פ'. ועיין במשבצות זהב בא"ח סי' תמ"ז שכ' בשר יבש כעץ מכמה שנים אם נפל לחלב י"ל שנתרכך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |