יבין שמועה (על התורה)/רכ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יבין שמועה (על התורה) TriangleArrow-Left.png רכ

סימן רכ

רכ

רכ) ויאמר ה' אל משה ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה וגו'. עד סוף הענין. והנה פסוקים הללו המה משוללי הבנה ומ"ש רש"י לפרש במ"ש ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וז"ל ואף שאמר ושלחתי לפניך מלאך אין זו הודעה שאינו חפץ בה הוא דחוק טובא וגם קשה קושי' הרמב"ן כי אחרי שאמר השי"ת פני ילכו והנחותי לך היך אמר משה אם אין פניך הולכים וגו' וכי ח"ו הי' משה מסופק בהבטחות השי"ת ופירש"י אינו מספיק עיי"ש. ונראה ע"פ מ"ש לעיל בפ' שמות במחודש קמ"ט ובמחודש ק"ן באריכות ע"פ מ"ש במדרש במ"ש משה מי אנכי וגו' דהכוונה כי אמר הקב"ה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך. והי' מהראוי שתהי' הגאולה ע"י הקב"ה בכבודו ולכן כאשר אמר הקב"ה למשה שיוציא את בני ישראל אמר מי אנכי ובארתי שם דמ"ש הקב"ה אנכי אעלך אין הכוונה על העלאה ממצרים אלא אנכי אעלך לארץ ישראל וזה שהשיב לו הקב"ה שם כי אהי' עמך כלומר כשיכנסו לא"י וגם בארתי שם ע"פ מ"ש בכתבי הר"י בפסוק וירא ה' כי סר לראות דמשה סבר דנשבטים פגמו במכירת יוסף בשם הוי' ב"ה העולה כ"ו ועשרה פעמים כ"א עולה רד"ו וכמו שבארתי שם באריכות. ועוד איתא במדרשים טעם ע"ז שלא היתה הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו כי מה שאמר ואנכי אעלך הוא בתנאי אם ישלימו זמנם בגלות מצרים להיות שם ארבע מאות שנים אבל אחרי שיצאו משם קודם הזמן הזה לא היתה הגאולה צריכה להיות ע"י הקב"ה וכתבו ז"ל דזה שכתב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה דהכוונה כיון שראו שיש להם קושי השעבוד המשלים זמן ע"כ לא שמעו אל משה כי אמרו שמן הראוי שהשי"ת בעצמו יגאלם:

ובזה י"ל דכאשר ראה משה שהשי"ת רוצה ללשוח מלאך אז הבין דמ"ש כי אהי' עמך אין הכוונה שיעלה אותם לא"י ובע"כ דמה שאמר ואנכי אעלך הוא בתנאי אם ישלים הזמן והם לא השלימו הזמן ולכן אין הגאולה צריכא להיות ע"י הקב"ה דוקא ועל זה היה קשה למשה והא כיון שפגמו בשם של אהי' א"כ כבר נשלם הזמן ברד"ו שנים. וזה שאמר ראה אעתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי כלומר שלא הודעתני את הדבר הזה שתשלח עמי כי סבר הייתי שאתה בעצמך ובכבודך תלך עמי כי לא הודעתני מזה שתשלח מלאך. ולכן עד עתה לא הוי קשה לי על שאמרת העל את העם הזה כי סבר הייתי שאתה בעצמך תלך עמי והוסיף עוד ואתה אמרת ידעתיך בשם כלומר שאני יודע השם שלך דהיינו אהי' וא"כ כבר הגיע זמנם לגאוטל ומהראוי שתלך בעצמך ולא ללשוח מלאך הודיעני נא את דרכיך ואדעך כלומר ודאי צדיק אתה ואיני ח"ו כמתרעם אחרי מדותך. אך נעלמה ממני הידיעה לכן אני מבקש הבינני נא את דרכך ואדעך. והשיב לו הש"י פני ילכו והניחותי לך והכוונה על דרך שפירשו רז"ל בברכות מנין שאין מרצין את האדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והניחותי לך הרי דרז"ל דרשו פני ילכו על הזעם ובזה א"ש דהשי"ת השיב למשה אחרי שיעבור הזעם אזי והניחותי לך אני בעצמי ויתקיים ואנכי אעלך והיתה רצונו שילכו כעת עם המלאך עד שיעבור הזעם ואח"כ ילך עמהם בכבודו ובעצמו והשיב משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה כלו' שלא ילכו ממקום הזה כלל עם המלאך רק תיכף יעברו פנים של זעם קודם שיעלו מזה והשיב לו השי"ת גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כלומר שהפנים של זעם יעברו תיכף והי' אז עת רצון כנודע. ואודיעך בשם כלומר שאודיעך שמי הקדוש וכאשר ראה משה שהוא עת רצון אמר הראני נא את כבודך וכמ"ש רש"י. והשיב לו השי"ת על הראשון ראשון ואמר וקראתי בשם ה' לפניך וגו' דהנה איתא במדרש בפסוק מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות דבזכות אבות גאל הקב"ה אותנו קודם הזמן (ועמ"ש לעיל בפרשת שמות שם) וז"ש השי"ת וקראתי בשם ה' לפניך כלומר ששמי הוי' ואם תאמר עדיין לא נשלם הזמן לזה אמר וחנותי את אשר אחון ואעפ"י שאינם כדאי רק במתנות חנם ועל מה שאמר הראני נא את כבודיך השיב כי לא תוכל לראות פני כנ"ל בדרך דרוש. ואמנם מה שכתבתי לפרש במ"ש ואתה לא הודעתני וגו' וכן במ"ש אם אין פניך הולכים וגו' נ"ל ע"ד הפשוט ומה שאמר וראית את אחורי וגו' עיין דברים נפלאים בספר צידה לדרך להגאון בעל באר שבע אשר כתב בשם רבו מוהר"י סרוק והם דברים העומדים ברומו של עולם ואני אין לי עסק בנסתרות:

ורחמתי את אשר ארחם. ופירש"י עת שאחפוץ לרחם כו' אבל בשעת מעשה אמר לו הנה אנכי כורת ברית הבטיחו שאינן חוזרות ריקם וכן ארז"ל במס' ראש השנה פ"ק א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"צ והראה למשה ואמר כל זמן שבני חוטאים יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם כו' ורבים תמהו והרי אנו רואין הרבה פעמים שהן חוזרת ריקם והמפרשים ז"ל כתבו דמ"ש כל זמן שבני עושים הכוונה על עושים ממש וע"ד שארז"ל הדבק בדרכיו. אך יפה השיג בעל צידה לדרך דהרי בג' מדות הראשונות אין שייך לומר שיעשו ישראל כסדר הזה ועוד פרש"י פי' להדי' שאם יזכרו ישראל בתפילת תעניתם אינן חוזרת ריקם הרי מבואר דעל הזכירה הוא אומר ולא על העשיה. ולדעתי י"ל דהנה אנחנו מתפללים והטוב בעיניך עשה כי האדם אינו יודע מה הוא לטובתו ומה הוא לרעתו ויש דרך ישר לפני האיש ואחריתה דרכי מות וכן לפעמים לפי ראות עין האדם הדבר הוא לרעתו ובאמת הוא לטובתו. וגם חורבן בהמ"ק אשר לפי הנראה היתה הרעה היותר גדולה ובאמת הי' לטובתינו כי שפך חמתו על העצים ואבנים וכמ"ש רז"ל בפסוק מזמור מזמור לאסף וגם הגלות הוא לטובתינו כדי להינצל מדינו של גיהנם וכמ"ש רז"ל דהראה הקב"ה לאברהם גהינם ושעבוד מלכות ואברהם בירר את המלכות. ופרשנו בזה דרז"ל במ"ר בפ' ואתחנן דאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהי' רואה בניך בצער ואין מי שיבקש עליהם רחמים מיד ענה אותם דלכאורה יל"ד למה האריך לומר כשתהי' רואה בניך בצער ולא אמר בקצרה כשיהי' בניך בצער אבל הוא הדבר אשר דברתי כי באמת לפעמים שהאדם בצער בדבר שהוא לטובתו באין מבין הענין והתפלל משה כשתהי' רואה בניך בצער כלומר שתראה שהוא באמת צר להם. וא"כ י"ל דבאמת כל אימת שמזכירים הי"ג מדות והמה באמת בצרה מקבל תפלתן ומה שאנו רואין שלא נתקבלה התפלה הוא כשענין באמת אינו לרעה ואף שהיא לפי המדמה רעה. והש"י הוא היודע אחרית דבר מראשיתו וכמ"ש אתם חשבתם לרעה אלקים חשבה לטובה:



שולי הגליון


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף