טורי אבן/מגילה/כה/ב
איזהו מעשה העגל השני מן ויאמר משה עד וירא משה. רש"י פי' במתניתן דהיינו טעמא דמעשה העגל השני לא מ' שלא יאמרו ממשות הי' בו מדאמר אהרן ויצא העגל הזה והקשו התוס' מדאמרינן בירושלמי דעד לשימצה בקמיהם הוא מעשה עגל השני והיינו סיפא דקרא (דוידר) [צ"ל דוירא] משה. ולפי' רש"י לא הי' לו לומר אלא עד תחלת הפסוק ופירשו הם משו' כבודו של אהרן. וק"ל הא רש"י פירש יפה לשיטות גמ' דידן דקא' עד וירא משה ואלו חיישינן לכבודו של אהרן אין ראוי לתרגם גם פסוק זה שנאמ' כי פרעה אהרן ולא חיישינן לכבודו ול"ד למעשה ראובן דלא מתרגם כדפרישית במתניתן:
שרי לי' לבזוייה בגימ"ל ושי"ן. פי' רשי' בר גירת' זונה שמא סרייא שם מוסרח כך היא בתשובת הגאונים מותר לבזות אמו שילדתו והרי"ף פי' בן שפחה בן גויה מ"מ מדברי שניהם נלמד דמותר לבזות את אמו אעפ"י שהיא צנועה וכשירה ונ"ל דר' אשי לטעמי' אזיל דאמ' ריש פ"ז דסנהדרין (דף נ"ב) רמ"א מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומ' ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שיצא זה מחלציו ואמר עלה רב אשי כמאן קרינן רשיע' בר רשיע' אפי' לרשע בר צדיק כמאן כי האי תנא וכשם שמותר לבזות את אביו ה"ה נמי לאמו דמ"ש:
מ"מ ק"ל דהא אמרינן התם בת כהן דבשריפה לר"י ארוסה ולא נשואה ונ"ל מבנין אב מה כשהוציא את בת ישראל מחנק לסקיל' ארוסה ולא נשואה ה"נ כשהוציא את בת כהן מחנק לשריפה ארוסה הוציא ולא נשואה ור"ע ורבנן נ"ל מגז"ש דאביה אביה דבזינתה עם זיקות הבעל הכתוב מדבר אלא דלר"ע בין ארוסה בין נשואה יצאה לשריפה משום דשריפה חמורה מסקילה ולרבנן נשואה ולא ארוסה משום דסקילה חמורה וקאמ' ור"י האי את אביה היא מחללת מאי דריש בי' מוקי לה לכי הא דר"מ דאמרן והא כיון דק"ל סקילה חמורה משריפה בע"כ ל"ל בנין אב דר"י דארוסה בשריפה ונ"ל מגז"ש דאת אביה דבזינתה עם זיקת הבעל הכתוב מדבר וליתא לדרשא דר"מ ואיך קרינן לרשיע' בר צדיק רשיע' בר רשיע' ומבזין נמי לאמו כדאמ' ר"א הכא. ומיהו לפי' רש"י בסוגי' שלפני זה גבי ברייתא דכי תחל יכול אפי' חללה את השבת יש לישב זה מיהו יש לדקדק על פי' רש"י אין זה מקומו:
בני העיר שמכרו רחובה של וכו'. שש מעלות של קדושה קא חשיב במשנתינו זו למעלה מזו רחוב בה"כ תיבה מטפחת ספרים תורה וק"ל הא איכא עוד מעלה דאמ' בגמ' (דף כ"ו) לרב פפי משמי' דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי ומב' רבנן לכי כנישתא אסור דבית המדרש קדיש טפי מבה"כ. ור' פפא משמי' דרבא מתני איפכא דבה"כ קדיש טפי מבה"מ. מ"מ בין למר ובין למר בה"כ ובה"מ תרתי קדושות נינהו וה"ל ולמתנינהו בתרתי מעלות והכי הל"ל לר' פפי מכרו רחוב לוקחין בדמיה בה"כ בה"כ לוקחין בה"מ ולר' פפא הל"ל איפכא מרחוב בה"מ ומבה"מ בה"כ. ומיהו י"ל דלר' פפא דאלימא לי' בה"כ מבה"מ מה"ט לא תני בה"מ בסדר מעלות משום דרחוב ובה"מ לדידי' שקולין הן ואם מכרו בה"מ אין לוקחין בדמיו רחוב. וכן מרחוב בה"מ דליכא עיולי ואינן מסדר מעלות דמשנתינו שהן זו למעלה מזו ולר' פפי דאלימא לי' בה"מ מבה"כ א"ל דמש"ה ל"ח לבה"מ בהדי מעלות דבה"מ ותיבה שקולין הן ולא מיתני לבה"מ לוקחין תיבה דהא בעינן עיולי ואין כאן עיולי:
ספרים. כלומר נביאים וכתובי' לוקחין תורה כך פי' רש"י ק"ל הא ודאי בין ספרים לתורה איכא מעלה ממוצעת ביניהן ומה נינהו חומשים ואלימא מספרים ומינחתא מתורה כדא' בגמ' (דף כז) גוללין ס"ת במטפחת חומשים וחומשים במטפחת נביאים וכתובים אבל לא נביאי' וכתובים במטפחת חומשים ולא חומשים במטפחת ס"ת והל"ל במתני' ספרי' לוקחין חומשים חומשים לוקחין תורה והרמב"ם נרא' שמפ' לספרי' דמתני' חומשי' שכן כתב (בפ"י מה"ת) מכרו מטפחת או תיק לוקחין בדמיו חומשין מכרו חומשים לוקחין בדמיו ס"ת. גם לפי' זה ק"ל הל"ל הא מעלה דנביאים וכתובים והל"ל מטפחת לוקחין נביאים וכתובים נביאים וכתובי' לוקחין חומשים. מיהו להאי פי' א"ל דמטפחת ס"ת ונביאי' וכתובים שקולין הן ואין לוקחין זה בדמיו של זה כיון דליכא עיולי אבל לפי' רש"י שפי' ספרים היינו נביאים וכתובים דאינהו מעולין ממטפחת הל"ל הא מעלה דחומשים בין ספרים לתורה מיהו גם לפי' הרמב"ם אינו ניחא כ"כ דלא מסתבר לומר דמטפחת ותיק שאין בה קדושה מצד עצמן ואינו אלא תשמישי קדושה כדתני לקמן אלו הן ת"ק דלוסקמי ספרי' תפילין ומזוזות ותיק של ס"ת וכו' יהיו שקולין לקדושת נביאים וכתובים שקדושתן מצד עצמן:
אבל אם מכרו תורה וכו'. פי' רש"י משום דמעלין בקודש ולא מורידין ומשמע מדפי' ה"ט לסיפא דמתני' דמכרו תורה לא יקחו ספרים ולא ארישא דמכרו רחוב לוקחין בדמיו בה"כ וכו' דמשמע לי' רישא לאו דוקא דבעי עיולי בקדושה יותר אלימא אבל בדכוותי' לא אלא הה"נ בדכוותי' כדקתני בסיפא אבל מכרו תור' לא יקחו ספרי' ספרי' לא יקחו מטפחת דהוי הורדה הא בדכוותי' ש"ד והא דתני רישא רחוב לוקחין בה"כ בה"כ לוקחין תיב' וכו' הה"נ מכרו רחוב לוקחין רחוב בה"כ בה"כ וכן כולן אלא איידי דתני סיפא תיבה לא יקחו בה"כ בה"כ לא יקחו דחוב וכן כולן נקט רישא איפכ' ואל תתמא דנקט ריש משו' סיפא הא אמר בפ"י דזבחים (דף צ"ח) אמ' במערבא תני רישא משום סיפא זה הוא מה שנ"ל ע"ד פי' רש"י מיהו ק"ל הא דאמ' בגמ' בכמה מקומות מעלין ולא מורידין ל"ל כלל מעלין בקדש כיון דמעלין לאו דוקא ועק"ל דבפי"א דמנחות (דף צ"ט) אמ' מעלין בקודש ולא מורידין. מנ"ל דאין מורידין אמ' רבא דא"ק ויקם משה את המשכן ויתן אדניו וגו' ויקם את עמודיו ומנ"ל דמעלין אמר ר' אחא ב"י דאמר קרא את מחתות החטאים וגו' ועשו אותם רקועי צפוי פחים למזבח כי הקריבן לפני ה' ויקדשו ויהי' לאות לב"י מתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח והשתא כיון דאייתא קרא כבר לאין מורידי' דהוא דוקא תו קרא למעלין למה לי כיון דהוא ל"ד וכבר נ"ל מקרא דא"מ. מיהו אפ"ת דרישא דמשנתינו דמכרו רחוב לוקחין בה"כ וכו'. דמעלין דוקא ותנא סיפא משו' רישא אכתי תקשה כיון דנ"ל מקרא דמעלין דוקא ממחתות למה לי קרא דויקם לא"מ דהשתא עיולי מעלין אין מורידין מבעיא וגם הא נמי קשה דנקט בכל דוכתא מעלין בקודש וא"מ. אין מורידין ל"ל כיון דמעלין דווקא הוא ונ"ל דאי אין מורידין דווקא א"ש דאי לא גלי קרא ה"א דאין משנין מקדושה לקדושה כלל. אפי' מקדושה קלה לקדוש' חמורה ממנה וכדאמ' רפ"ט דבכורו' (דף נ"ג) אהא דקאמר התם דהא דאין מעשר בהמה נוהג במוקדשין משום דיהי' קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש ופריך ל"ל קרא השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חיילי. דתנן אחד קדשי מזבח וא' קדשי ב"ה אין משנין אותו מקדוש' לקדושה קדושה קלה אקדושה קלה מבעיא וכיון שכן ה"א דכמו בקדשי גבוה אין משנין אפי' מקדושה קלה לחמורה. ה"נ בשאר מיני קדושות כן קמ"ל דמעלין ש"ד. כדאשכחן גבי מחתות מיהו אין מורידין נ"ל מויקם משה אבל א"א דמעלין דוקא כדנ"ל ממחתות ל"ל דויקם לא"מ. א"ו ש"מ דמעלין לאו דוקא ותדע לך עוד דבע"כ אא"ל דמעלין דוקא קא' וכדמצינו גבי מחתות דבתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח דהא מהא ליכא למשמע מיני' דמעלין דווקא דילמא לעולם א"צ עיולי דווקא והא דאמר רחמנא לעשות מן המחתות ציפוי ופחין למזבח לאו משום דצריך עיולי דוקא אלא כדמפ' קרא טעמא להדי' ויהי' לאות לב"י א"ו לא ילפינן מיני' אלא הא דמותר לשנות מקדושה לקדושה דאי אסור משום אות לא הי' הכתוב מצוה למעבד איסורא א"ו מקדושה לקדושה שרי והא דקא' ר' אחא מתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח לאו משום עיולי נקט לה אלא משום קדושה אחרת נקט לה. דמעיקרא תשמישי של מזבח ועכשיו גופו של מזבח שה"ה קדושה אחרת כנ"ל לשיטת רש"י ומיהו בגמ' מבעי לן מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש משמע לכאורה להדיא דבעי עיולי דוקא דע"כ לא משכחת לה אלא בס"ת דליכא לעיולי אבל בשאר קדושות דמתני' דאיכא עיולי דוקא עיוני בעינן ולא סגי בדכוותי'. ויש כאן בפי' רש"י תוס' מאיזה חכם שפי' מעלין בקודש מויקם משה את המשכן בצלאל עשה משה שהי' גדול ממנו הקימו ול"מ דכתי' את מחתות וגו' כיון שהוקדשו הוקדשו וטעות הוא בידו דהדבר להיפך דא"מ נפקא לי' מויקם. ומעלין נפקא לי' ממחתו' כדאמ' בגמ' שם להדיא. וה"ט דאין מורידין א"א ללמוד ממחתות דהא אפי' את"ל דמורידין. מ"מ עשה ציפוי למזבח משו' אות אבל הא דמעלין נ"ל שפיר ע"ד שפי' ומויקם נ"ל דא"מ ע"ד שפי' רש"י שם. ובגמ' אפרש עוד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |