טורי אבן/מגילה/יט/א

טורי אבן מגילה יט א

דף י"ט ע"א

על הספר ובדיו מ"ל אתיא כתיבה כתיבה כו'. וכתב התם ויאמר ברוך. ק"ל אמאי מייתי לה מקרא דדברי קבלה ה"ל לאתויי מקרא של תורה. כדנ"ל לעיל דע"פ לא יצא אתיא זכירה זכירה מכתב זאת זכרון בספר וה"נ ניליף כתיבה כתיב' מהתם מה להלן בספר אף כאן בספר. וי"ל דמכתוב זאת זכרון בספר ליכא למילף אלא דמגילה בעי ספר דהיינו קלף ואכתי דיו לא ש"מ. לפיכך מ"ל מקרא דברוך דאיכא למילף מינה ספר ודיו:

ל"ש אלא שעתיד להחזיר בליל י"ד. פירש"י דאבן כרך שהלך לעיר קאי דא"צ לקרות בי"ד עמהם אע"פ שעודנו שם הואיל וביום לא יהי' שם אין זה אפי' פרוז ב"י. וק"ל דא"כ אמאי תנן אם עתיד לחזור למקומו קוראה כמקומו דהיינו בט"ו ואם לאו קורא עמהן והיינו בי"ד דמשמע אבל לא בט"ו והא ודאי דאין זה רבותא הא דקורא כמקומו בט"ו דהא אפי' ב"ע שקרא בי"ד בעירו ועקר דירתו בליל ט"ו לכרך אמרי' בירושלמי דנתחייב כאן וכאן והביאו לזה הירושלמי כמה מפרשים כ"ש שזה שהוא בכרך וישנו שם בזמן קריאת מקומו ולא קרא בי"ד שקורא בט"ו וע"ב עיקר הרבותא הוא מה שאין קורא בליל י"ד עם בני העיר אע"פ שעודנו שם א"כ ה"ל אם עתיד לחזור למקומו א"ק עמהן דזה הוא עיקר הרבותא מה שאין קורין בי"ד. והיאך שביק העיקר ונקט דבר שאצ"ל. ועוד סיפא דאם לאו קורא עמהן והיינו באין עתיד לחזור בליל י"ד אע"פ שעתיד לחזור ביום י"ד לכרך אפ"ה קורא ביו' הואיל וה"ל פרוז ב"י דהיינו בי"ד ומשמ' אבל לא בט"ו דהא האי סיפא היפך לרישא דבעתיד לחזיר למקומו קורא כמקומו אבל באין עתיד לחזור למקומו לא.

ואמאי א"ק כמקומו בט"ו הא לא גרע מבן עיר שעקר דירתו בליל ט"ו לכרך שקורא כאן וכאן וי"ל למאי דפי' רש"י גבי ב"ע שהלך לכרך ניחא שפי' וה"ה לבן עיר שהלך לכרך אם עתיד לחזור בליל ט"ו לא הוי מוקף למקומו וקורא בי"ד כחובות מקומו אע"פ שהוא בכרך אבל אין עתיד לחזור בליל ט"ו א"צ לקרות בי"ד וממתין וקורא עמהן והשתא י"ל דמשום בן עיר שהלך לכרך דנקט ברישא קוד' לבן כרך שהלך לעיר נקט קורא כמקומו אפי' א"ע לחזור עד קודם עמוד השחר בט"ו אפ"ה קורא בליל י"ד ולא בליל ט"ו ואם לאו שאין עתיד להחזיר עד יום ט"ו קורא עמהן בליל ט"ו ויומו הואיל והוא בי"ד וט"ו בכרך פרח מיני' חובות מקומו ונעשה מוקף בן יומו:

והרא"ש פי' דהאי ל"ש אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אבן עיר שהלך לכרך נמי קחי דאם עתיד לחזור בליל י"ד קורא בליל י"ד כחובות מקומו אבל אין עתיד לחזור עד יום י"ד פרח מיני' חובת מקומו וקרינן בי' מוקף בן יומו כיון שהוא בן כרך בקריאת מקומו ואף אם יחזיר לעירו יקרא ביום ט"ו. וק"ל כי אין עתיד לחזור עד יום י"ד אמאי א"ק במקומו כיון שהוא חזר ביום י"ד למקומו והוי קצת מן היום במקומו יקרא כחובת מקומו דמאי חזית לקרותו מוקף ב"י על שם תחילת היום של י"ד שהי' בכרך קרינן בי' פרוז ב"י ע"ש סוף היום של י"ד שהוא בעיר. וי"ל דלענין פרוז בן יומו ומוקף בן יומו אזלינן בתר תחילות היום דאותה שעה מפריח מיני' חובת מקומו ומיחל עליו חובת המקום שהוא שם לגמרי דתו לא הדר עלי' אע"פ שיחזור למקומו כאותו יום בסופו תדע שהרי הירושלמי אומר בן עיר שעקר דירתו בליל ט"ו לכרך נתחייב כאן משמע דייק' שעקר דירתו בליל ט"ו אבל אם לא עקר דירתו עד יום ט"ו לא נתחייב לקרות בט"ו אע"ג דבסופו הוא בכרך אלמא בתר תחילתו אזלינן וכיון שהוא בתחילתו בעיר אע"ג שעקר דירתו בסופו מעיר לכרך תו לא הדר עלי' חיוב של ב"כ שהוא שם בסוף יום ט"ו:

מכדי כתיב היהודים הפרוזים היושבים בערי הפרזות ל"ל וכו'. ק"ל דאדרב' היושבי' בערי הפרזות לאו פרוז בן יומו במשמע וכדאמ' בפ"ק דב"ב (דף ח) החמרות והגמלות העוברת ממקום למקום ולנה בתוכה והודחה עמהן הן בסקילה וממונם פלט ואם נשתהו שם ל' יום הן בסייף וממונם אבד ומפ' טעמא משום דישיב' מתא לא מקרא פחות מל' יום וגבי עיר הנדחת יושבי העיר כתיב ומייתא לה מדתניא המודר הנאה מאנשי עיר כל שנשתהא שם י"ב חודש אסור להנות ממנו וכו'. מיושבי העיר כל שנשתהא שם ל' יום אסור להנות ממנו פחות מכאן מותר להנות ממנו וא"כ ה"נ נימא היושבים בעה"פ כל שנשתהא שם ל' יום ללמד דווקא במשמע אבל לא פרוז ב"י ומש"ה כתיב היושבי' בערי הפרזו' דביושבת שם ל' יום נקרא יושב בעיר פרוז:

ורבנן הוא דאקילו על הכפרים כדי שיספיקו כו'. וכ"ת הא לעיל בפ"ק (דף ד') במסקנא קאמר הא דאקילו מפני שמספיקין הוא י"ל דל"מ קאמר. ל"מ אי ה"ט דאקילו לטובתם מפני שמספיקין לא אטרחו רבנן לבא לעיר ביו' הקריא' השתא שהן בעיר אין כאן טורח ואין להם שום טובה ופשיטא דקורין עמהן אלא אפי' ה"ט דאקילו משום טובת עיירות כדי שיספיקו וה"א אפי' כשהן בעיר א"צ לקרות עמהן כדי שיהא פנויים להספיק קמ"ל דלא נקראת:

ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה. ק"ל הא אמרינן בפ"ב דמכות (דף י"א) ספר שתפרה בפשתן פליגא בה ר' יהודא ור"מ חד אמר כשר וח"א פסול מ"ד פסול דכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך איתק' כל התורה כולה לתפילין מה תפילין הלכה למשה מסיני לתפרן בגידין אף כל הת"כ לתפרן בגידין ואיד' כי איתקש למותר בפיך להלכותיהן לא איתקש ואמ' אמר רב חזינא לתפילה דבי חביבי דתפירה בכיתנא וכיון דרב לא פליג משמע דהכי ס"ל וכיון דאפי' תפילין לרב כשר לתופרן בחוטי פשתן כ"ש ס"ת דאפי' את"ל דמקשינן ס"ת לתפילין לכל מילי מ"מ כשר לתופרה בפשתן הא תפילין נמי נתפרין בפשתן וכיון דס"ת נתפרת בפשתן האיך אמר רב גופי' הכא דמגילה נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסול' ושמא הא דמסיק התם בחר מלתא דרב ולית הלכתא כותי' לאו סתמא דגמרא מסיק לה אלא מסיום דברי רב עצמו הוא מיהו ק"ל למ"ד ס"ת שתפרה בפשתן כשירה למאי נפקא מינה מגילה נקראת ספר ונקרא' אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין דכשירה כדמסיק הא בלא"ה אפי' כולה של פשתן נמי כשירה דהא ספר גופה בכה"ג נמי כשר. וי"ל נ"מ דקר' אגרת דאין מדקדקין בטעותי' כאגרת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף