טורי אבן/מגילה/ד/א

טורי אבן מגילה ד א

דף ד' ע"א

נשים חייבות במקרא מגילה. ופי' התו' דחייבות ומוציאו' אנשים י"ח מדלא אמר לשמוע מ"מ והכי נמי משמע בערכין (דף ג) דקאמר הכל כשרי' לקרא את המגילה לאתויי נשים משמע דמוציאות אפילו אנשים והק' תוס' הא בתוספתא תני בהדיא דטומטו' אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו ואנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שא"מ ופשיט' דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס וכן פסק הלכות גדולות דאש' מוציאה מינה ולא אנשים ומסיק התוס' דסד"א דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ"ל דהכל חייבים בשמיעה נשים עבדים וקטני' מ"מ ק"ל דהא גופי' טעמא בעי מ"ט אינו מוציא אנשי דהא כיון דאף הם היו באותו הנס דמו לגמרי לאנשים וכדאמ' בפרק ב' דשבת (דף כ) אשה וודאי מדליקה הואיל וחייבת בנר חנוכה מה"ט שאף הם היו באותו הנס וגם מה שמחלקין בין חיוב שמיעה לחיוב קריאה גבי נשים לא נתברר חילוק זה ובאמת דברי בה"ג אינו נראה להרבה מפרשים וסברי שהנשי' מוציאות י"ח אפי' אנשים וכפשטא דשמעתא דמס' ערכין ומיהו לפ"ז הא תוספתא ודאי קשיא ול"נ דודאי נשים חייבות בקריאה כאנשים מה"ט שאף הן היו באותו הנס דאין טעם לחלק בין קריאה לשמיעה ואפ"ה א"מ אנשים כדברי התוספתא וטעמא דמילתא נ"ל משום דודאי ה"ט שאף הן היו באותו הנס מן התורה לא מהני לחיוב נשים וכמ"ש התוס' דאל"כ גבי מצה הקישא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה לחייב נשים ל"ל ת"ל משום שאף הן היו באותו הנס וכמ"ש לקמן וכיון שכן י"ל כיון דאסתר נאמרה לכ"ע ברוח הקודש לקרותה כדאמרינן לקמן הא ודאי כעין של תורה נאמרה כיון דאל אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה לאנשים נאמרה חיובא ולא לנשים אלא מדרבנן תיקנו והוסיפו לחייב נשים נמי כמו שתיקנו והוסיפו על מה שנאמר ברה"ק לקרות ולא לכתוב לשמואל כדאמרינן לקמן ואפ"ה תנן קראה על פה לא יצא והיינו מדרבנן וכמ"ש שם וה"נ דכוותיה וכיון דעיקר חיוב מ"מ לנשים ברה"ק ליתא אלא מהוספת חכמי' ע"כ אינו אלא לחומרא ולא להקל להוציא את האנשי' י"ח דהא מעיקר חיוב של רה"ק אינן מחוייבת בדבר וא"א להו להוציא את אנשים המחוייבי' מעיקר רה"ק והשתא ניחא האי דתוספתא דטומטום אינו מוציא אפי' את מינו דדילמא הקורא אשה והשומע איש וכן אנדרוגנוס אינו מוציא את שא"מ דהיינו איש דדילמא אשה היא ואין אשה שאינ' מחוייבת אלא מדרבנן דקליש חיובא מוציא לאיש דאלי' חיובא מעיקר רה"ק ומהשתא בע"כ מתניתן דלקמן דהכל כשירי' לקרות המגילה דאמרינן לאתויי נשים אתיא דהיינו להוציא נשים דכוותיהו ולא אנשים אלא סיפא דקתני חוץ מחש"ו דמשמע דקטן אפי' נשים אינו מוציא ור"י דמכשיר התם בקטן ומשמע שם בגמ' דמכשיר אף באנשים הא ודאי טעמא בעי ושם יתבאר ויש לעיין אי מהני ה"ט שאף הן היו באותו הנס לחייב נמי לאנשים מדרבנן מלבד עיקר חיובן של רה"ק או לא ול"ד לנשי' שא"ח מעיקר חיוב של רה"ק חייבינהו רבנן מה"ט מיהת אבל אנשים דבלא"ה חל עליהם עיקר חיוב של רה"ק לא הוסיפו רבנן לחייבינהו מה"ט ונ"מ אם אין כאן אלא אשה היודעת לקרות את המגילה ויש כאן איש שא"י לקרות המגילה ולא לענות אחרי' מה שהיא אומרת כגון שהוא אלם אם חייב מ"מ לשמוע ממנה מ"מ דא"א מלבד חיוב של רה"ק חל נמי עליהם מדרבנן כמו אשה חייב לשמוע ממנה כדי לצאת מיהו מחיוב דרבנן אע"ג שאין יוצא ע"י שמיעה זו מעיקר חיוב של רה"ק וא"א דאינו חל עליו חיוב דרבנן א"ל לשמוע מינה כיון שא"א לו לצאת ע"י שמיעה זו מעיקר חיוב של רה"ק ומסתבר לי דחייב לשמוע ממנה דחל עליו חיובא דדבריהם כמו לאשה ובהכי ניחא לי האי דהכל כשרי' לקרות המגילה דאתא לאתויי נשים דלדברי התוס' שפי' דאתא לאתויי דאשה מוציאה אשה י"ח דסד"א שלא יועיל קריאתה אפי' להוציא נשים ק"ל מהיכי תיתי לומר כן כיון דכל הנשי' שוות בחיובן בין למאי דפי' תוס' דחייבין בשמיעה ולא בקריאה בין למאי דפי' דחייבין מדבריהם ולא מעיקר חיובא של רה"ק ולפי' דפי' אתי שפיר דאתא לאתויי נשים שמוציאו' אנשים מחיובא דדבריהם שיש על אנשי כמ' על הנשי' וכה"ג דפי' וקמ"ל דלא גזרינן דאש' לא תוציא איש דילמא אתי למיסריך להוציאם י"ח במקום שיש איש שיודע לקרו' ולהוציא י"ח עיקר קריאה של רה"ק קמ"ל דלא גזרינן הא אטו הא עוד אני אומ' למאי דכתבו תו' לקמן בפ"ב דהא דתנן הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחש"ו דמיירי בקטן שהגיע לחינוך דהוי בר חיוב מדרבנן ואפ"ה א"מ י"ח הגדול אע"ג דכל עצמו של קריאה המגילה אינו אלא מדרבנן משום דלגבי קטן ה"ל תרי דרבנן דהא אינו חייב במצות אלא מדרבנן ומגילה דרבנן ולא אתא ב' דרבנן ומוציא לגדול שאינו אלא חד דרבנן דמגילה אינו אלא מדרבנן דהא גדול חייב בכל המצות מה"ת והנ"ל דהיינו טעמא דאשה אינו מוציא את האיש במ"מ דהא נשים פטורים ממצות עשה שהז"ג אפי' בשל דבריהם כדתנן בסוכה (דף לח) גבי הלל מי שהיו עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהם מה שהם אומרי' אע"ג דהלל אינו אלא מדרבנן אפ"ה אשה פטורה הואיל והוי מ"ע שהז"ג אנא דבמ"מ חייבות אע"ג דהוי מ"ע שהז"ג מטעם באף הן היו באותו הנס והאי טעמא לא סגי אלא מדרבנן ולא מן התורה כדמוכח האי דמצה ומגילה עצמה אינו אלא מדרבנן וה"ל גבי נשים ב' דרבנן ולא מוציא אשה את אנשים דלא הוי אצלה רק חד דרבא אלא שלפ"ז לא א"ש האי דהכל כשרים דאתי לאתויי נשים וע"כ אינו אלנן להוציא את הנשים דכוותיהו י"ח אבל לא אנשים והשתא תקשי לך פשיטא מהיכי תיתי לומר שאינו מוציאות את הנשים י"ח דלפ"ז צ"ל כדפי' ובלא"ה סברות התוס' הא דתרי דרבנן אינו מוציא את חד דרבנן אינו לדברי הכל ולא כ"ע שווים בדבר וכמ"ש שם:

שאף הן היו באותו הנס. הק' תוס' ל"ל הקישא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ת"ל מטעם שאן הם היו באותו הנס ותי' ר"י איש ירושלמי דש"ד למיפטרי' מגז"ש דט"ו ט"ו דחג הסוכו' וכו' וק"ל דבספ"ב דסוכה (דף כח) פריך ל"ל האזרח להוציא את הנשים הא מ"ע שה"ג הוא והשתא מה פריך הא אי לאו קרא ה"א דחייבות בסוכה מטעם שאף הן היו באותו הנס דכ' בסוכו' הושבתי את ב"י דה"ט דסוכה כדמפרש קרא בהדיא. לפיכך נ"ל כתירוץ ב' של תוס' דה"ט שאף הן היו באותו הנס אינו אלא מדרבנן וא"ת מ"ש גבי סוכה דאורייתא נשים פטורו' אפילו מדרבנן כדמוכח בריש פרק קמא דסוכה (דף ב) גבי הילני המלכה ואילו גבי מגילה למאי דפי' דאע"ג דאינן חייבי' מעיקר איוב רה"ק אפ"ה חייבו' מדרבנן מטעם שאף הן היו באותו הנס וי"ל דודאי דבר שחיובו ברה"ק ל"ד לשל תורה לגמרי ולא לכל דבריה' אלא היא מילתא מליעי בין של תורה לשל סופרים תדע דהא איכא מ"ד דס"ל דספק במגילה לקולא אזלינן כמ"ש לקמן בבי חזקי' דקרי בטברי' בארביסר ובחמיסר משום ספיקא ואלו בדאוריית' ספיקא לחומר' ש"מ דדבר שחיובו ברה"ק אין דינו לגמרי בשל תור' וכיון שכן כ"ש שנתנו עליו חומר דד"ש לחומרא לחייב את הנשי' מהאי טעמא שאף הן היו באותו הנס:

סבר מיני' למיקר' בליל י"א ולמיתני' מתניתין דידה ביממא. ונ"ל דלאו למימרא דס"ד דלא צריך למיקריי' ביממא דהא תנן לקמן ספ"ב (דף כ) אין קורין את המגילה עד שתנץ החומה ותנן נמי כל היום כשר לקריאת המגילה ש"מ שצריך לקרות המגילה ביום אלא הכי ס"ד דמלבד קריאת המגילה ביום צריך למתני נמי מתניתי' דידה ביממא אלא לפ"ז לא א"ש דיליף מקרא דאקרא יומם ולילה כיון דביום נמי צריך לקרותה הרי קיים בו נמי אקרא יום ולילה ואפי' למיתני מתניתי' דידיה ביממא מנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ד דאין לקרותה כלל ביום רק במיתנא מתניתי' לחוד סגי ביממא ובהכי מקיי' לקרא דאקרא ביממא במתנית' דידי' ולילה בקריאת' והני מחניתן דלקמן דמגילה כשירה לקרו' כל היום ודאין קורין את המגילה עד שתנץ החמה בדלא קרא את המגילה בלילה מיירי דצריך לקרותה ביום אבל בקרא בלילה במתניתא דידה סגי ודוחק וי"ל דס"ד הא בת"ח הא בע"ה בת"ח דגמיר סגי במיתנא מתניתא דידה ביממא והא בע"ה דלא גמיר קורא את המגילה ביום והני דספ"ב בע"ה מיירי:

כגון דאמרי אינשי אעבור פ' דא ואתני'. ולמסקנא זו משמע שחייב לקרות את המגילה בלילה וחוזר וקורא ביום ונ"ל דהאי קריאה דליל' אינו אלא מדרבנן ואינו עיקר חיוב של רה"ק והרי קרא כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשי' מה עשיי' למפרע לא אן זכירה למפרע לא ומש"ה אמרינן לקמן רפ"ב (דף יז) דמה"ט הקורא את המגלה למפרע לא יצא ומהאי הקישא אמ' לעיל דפרזים קורין בי"ד ה"נ איתקש זכירה לעשי' מה עשי' בלילה לא כדאמרינן לקמן (דף ז) סעודות פורים שאכלו בלילה לא יצא י"ח מ"ט ימי משתה ושמחה כתי' אף זכירה אינו בליל' והני קרא דמייתי להו בשמעתין לקריאת המגילה בלילה אינו אלא אסמכתא בעלמא ואע"ג דהוי ס"ד למיקרי בלילה ולמיתנא מתניתין דידה ביממא מ"מ לא קיימא הכי וכה"ג כתב הרא"ש בשם ר"ת דמפ' דקריאה דיממא הוא עיקר משל לילה ואע"ג דמברך זמן בלילה מ"מ חוזר ומברך ביום דעיקר קריאה ביום לפי המסקנא תדע דתנן התם דבר שמצוותו ביו' כשר כל היום דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה ואמרינן בגמ' דבר שמצוותו בלילה כו' לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע דס"ל אכילת פסחים כל הליל [צ"ל עד חצות] ולפ"ז פליג ההי' סתמא אסתמ' דספ"ה דזבחי' (דף נו) ודשילהי פסחים (דף קכ) דסתים לן תנא התם כראב"ע כמ"ש התוס' שם והשתא ל"ל לעשות פלוגתא בין סתמי הל"ל דלאתויי מ"מ של לילה אתא דכשירה כל הלילה דהכי עדיף טפי דהשתא לא פליגי סתמי אהדדי ועוד דהא כולה מכילתין עד התם ממקרא ממצה מיירי א"ו משו' שכל הני שכשירים כל היו' או כל הלילה דחשיב התם במתניתין לא חשיב התם מידי דרבנן אלא כולהו איתנו של תורה ואע"ג דתנן התם כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל כיון דמגילה נאמרה ברוח הקודש כשל תורה דמי ולאו מדרבנן היא ובהלל כיון דנביאים תיקנו לאמרו על כל פרק ופ' ועל כל צרה וצרה לכשנגאלים כשל תורה דמי וה"נ אמרינן בפ"ד דתענית (דף יח) זאת אומרת הלל דר"ח לאו דאורייתא מכלל דשאר הלל דאורייתא היא מטעמא דפי' וכן פי' רש"י התם והא דתנן התם גבי כל היום כשר לתפילת מוספין ולמוספין ותפילת מוספין ודאי דרבנן הוא אע"ג דבמס' תענית קרא לתפילת מנחה ד"ת היינו משום דיצחק תיקנו כדילף לה מקרא דויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כדא' רפ"ד דברכות (דף כו) אבל תפילת מוסף רבנן תיקנו כנגד קרבן מוסף כדאמרינן התם מ"מ כיון דרבנן תיקנו לתפילת מוסף נגד קרבן מוסף אגב מוספין חשיב נמי לתפילת מוסף דחדא הוא וחד טעמא הוא כדאמרינן התם ולתפילת מוספין כמוספין שווי' רבנן:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף