טורי אבן/חגיגה/יט/א

טורי אבן חגיגה יט א

דף י"ט ע"א

ומנא תימרא דחולין לא ב"כ דתנן. ק"ל ל"ל להביא ראייה ממקום א' ת"ל מהא ברייתא גופא דתני בין בנתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות ועכ"פ בחולין איירי וי"ל דמהא לא ש"מ אלא בטומאת ידי' דרבנן אבל בטומאה מאה ש"ת ב"כ ולפיכך מייתי ראי' מגל שנתלש דמיירי מסת' טומאה של תורה והא מנא תימרא דשמעתין דמיירי בטומאת ידים דרבנן ל"צ אלא עיקרו אמילתא דרב בפ"ב דחולין גבי נדה שנאנסה וטבלה דא' רב טהורה לביתה דבעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה ואגב גררא אייתי לה נמי בשמעתין משום דלר"נ בלא ההיא דהכא ס"ל דחולין לא בעי כוונה אפי' בטומאות של תורה כדאמ' התם. מיהו לר"י דא' התם אף לחולין בעי כוונה קשה במאי מ"ל להני רומיא דמתנית'. ול"ל בטומאת ידים דרבנן מודה "י דחולין לא בעי כוונה שהרי התם בפ"ב דחולין גבי נדה שנאנסה וטבלה מייתי ר"נ סייעתא לרב מהאי דלקמן פי' שנפל' לתוך אמת המי' ידיו טהורות ואי ר"י נמי מודה בטומאת ידים מאי ראי' היא זו. א"ו ר"י אף בטומאת ידים נמי בעי כוונה ואף לחולין והא כוונה דבעי ר"י אף לחולין כוונ' מעליא בעי לשום טהרה גמורה כדמוכח כל ההיא סוגיא דהת' וא"כ ההיא ברייתא דבל"נ ידיו טהורות הוי תיובתא לר"י דבמאי מ"ל. וי"ל דלמאי דמסיק הת' ר"י אמר כר"י ב"י דא' וכיבס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת ב' לא' מה א' לדעת אף ב' ניחא. מיהו אכתי ק"ל הא דמביא ר"נ ראי' לקמן מפי' שנפלה לתוך אמת המי' דידיו טהורות הא טומאה דרבנן ות"ל מהא ברייתא דנוטל ומטביל דלא ב"כ לידים דרבנן. אלא י"ל דמהא דל"נ ידים טהורות אין להוכיח דחולין לא בעי כוונה דא"ל לא נתכוון דמתניא לאו למימרא דלא נתכוון לשם טבילה לגמרי אלא לא הוחזק ולא נתכון להעמיד גופיה בחזקת טהרה לחולין דומיא דהוחזק דכולה מתני' ובהא אפי' ר"י מודה דהוחזק כה"ג בחולין ל"צ:

ידיו טהורות. והפי' אינן בכי יותן ובתוספתא תניא פי' שנפלה לתוך אמת המים ופשטן מי שידיו טמאות ונטלם ידיו טמאות ופירו' טהורין ואם חישב בשביל שיודחו ידיו ידיו טהורות והפי' בכ"י ופי' הר"ש בפ"ז דמס' ומכשירין דהאי תנא פליג אמתני' דחולין ב"כ. ולדבריו נ"ל הא דמייתי ר"נ ראיי' ממתני' משום דמתני' עיקר מברייתא. וק"ל כיון דידיו טמאות אמאי פי' טהורין הא נגע במשקין טמאין שבידו ואי משום כיון דלא נ"ל בנפילתן לא הוכשרה דאינו בכ"י הא חנן בפ"ק דמכשירין משקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון וצ"ל לפי' הר"ש דבהא נמי פליג אמתני' וס"ל כמ"ר בפ"ק דשבת (דף יז) אין כלי טמא חושב משקה אע"ג דהכשירו וטומאתו באין כאחד אי לא נ"ל אינן בכ"י ול"נ דלא פליגא כלל והתוספתא דתני ידיו טמאות מיירי למעשר דב"כ אבל לחולין מודה דא"נ כוונה וגם מתני' נ"ל ע"ד זה דרישא בתולין וסיפא דבשביל שיודחו ידיו דתני ידיו טהורות היינו טהורות אפי' למעשר קאמר כיון דנתכוין והשתא א"ש להא דתני ידיו טהורות בסיפ' השתא רישא דל"נ ידיו טהורות סיפא שנתכוון לכ"ש א"ו רישא בחולין ואפי' ל"נ וסיפא במעשר ואי נתכוון אין ל"נ לא. ולמאי דפי' ש"מ דאפי' לטומאת ידים דרבנן עשו רבנן מעלה דמשנתינו דבעי הוחזק למעשר ולתרומה וכל אינך דתנינן ועוד ש"מ דאע"ג דנטילה של"נ לא מהני לתרומה ל"א כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה מ"מ ק"ל אהא דקא' בשביל שיודחו ידיו הפי' בכ"י משום כיון דנתכוון להדיח ידיו גלי דעתי' דנ"ל בהך נפילה שע"י ידיח ידיו כדפי' רש"י מה בכך וכי לא הי' באפשרי להדיח ידיו בתוך אמת המים זה בלא נפילת פי' הללו ונטלתם מתוכו ואין זה גלוי דעת שנ"ל בנפילת הפי' לתוך אמת המים ואנן בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דנ"ל:

ה"ק אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר. ק"ל מדקאמר אע"פ שהוחזק לחולין משמע דעדיף הוחזק לחולין ולא הוחזק למעשר מלא הוחזק כלל אף לחולין והא בסיפא דמתני' תנן טבל ול"ה כאלו לא טבל ופי' התוס' דאי מרישא הייתי אומר דטפי עדיף ל"ה כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר ובע"כ הבי הוא דאל"כ ה"ל סיפא משנה שא"צ אלמא להו"א כלל עדיף טפי מהוחזק לחולין ומאי אע"פ שהוחזק לחולין דקאמ'. ואע"פ שהתוס' פי' עוד בשם הר"א ורבותא דמתני' משום חולין הייא דמהניא אף בלא כוונה דאי משום מעשר אף כי הוחזק לחולין קתני רישא דל"מ אאל"כ דהא מפשטא דמתני' משמע להיפך דלחולין בעי הוחזק אלא ר"נ למאי דס"ל חולין לא ב"כ דחק לשנויי דאע"פ שהוחזק קאמ'. והא ל"ל דלעולם הוחזק לחולין עדיף מלהו"א כלל דמתכוון מיהת לש' טביל' והאי טבל ולהו"א מיירי שלא נתכוון כלל אפי' לרחיצה בעלמ' דהא אפי' רב מודה דלרבנן דפליגי אדר' נתן וס"ל דגבי שחיט' ב"כ לש' חתיכה ה"נ גבי טבילה בעי כוונה ואי לא נתכוון אפילו לשם רחיצה לא מהני ב"ב לשם רחיצה ואי לאו נתכוון אפי' לשם רחיצה לא מהני מה"ת ואסורה אפי' לבעלה דחולין הוא כדאמ' התם בפ"ב דחולין ומתני' אתיא כרבנן וסיפא מלה"ח ולא נתכון אפי' לרחיצה בעלמא מיירי ומה"ת לאו כלום הוא. והיינו דשינה תנא בלישנא דברישא תנא טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר ובן אסור לתרומה אסור נקדש אסור לחטאת ובסיפא תנא כאלו לא טבל משום דסיפא מה"ת הוא מש"ה נקט כאלו ל"ט דלא עשה ולא כלום לגמרי מה"ת וה"ל כאלו לא טבל כלל וברישא דהוחזק ונתכוון לטבול לקל ולא לחמור דמה"ת ש"ד ואין כאן אלא איסורא בעלמא משום מעלה דרבנן נקט לישנא דאסור והא ליתא דכיון דרישא וסיפא נקט חדא לישנא דולא הוחזק שוין הן ול"ל דל"ה דסיפא ל"ד לדרישא ועוד כולה מתני' ממעלות דרבנן איירי ולא משל תורה והא דשני בלישנא דהתם תנא אסור והכא כאלו לא טבל היינו נמי ממעלות דרבנן אלא דברישא אהני לי' הטבילו קצת אפי' מדרבנן מיהת לקל ל"ש לשון כאלו לא טבל דהא בלא טבל אמור בכולן אבל בהוחזק לקל שרי לקל אפי' מדרבנן אבל בסיפא מדרבנן לא מהני למידי לדבר שבקדש כאלו ל"ט לגמרי ונ"ל דהא אע"פ שהוחזק דקאמ' לאו למימרא ל"ה לשם א' מאלו אלא שנתכוון לשם טבילת טהרה סתם דודאי הא עדיפא מדרישא אלא ה"ק אע"פ שהוחזק לחולין פי' ל"מ היכא דלא נתכוין כלל לשם טבילה אלא לרחיצה בעלמא דעביד רבנן מעלה אע"ג דמה"ת כה"ג מהני אלא אפי' טבל והוחזק לחולין דנתכוון לשם טבילה לא מהני לאינך מדרבנן ול"מ הא דעקר דעתו מן החומר לגמרי אלא אפי' טבל ול"ה כלל אלא סתם נמי עבד רבנן מעלה והשתא הני בבא ע"ד לא זו אף זו תני להו ובסמוך אכתוב עוד בזה:

טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מה שירצה. פי' התוס' ועודנו לח ובכמה ספרי' כתב בהדיא לח וק"ל אע"פ שעודנו לח לאחר שטבל ועלה אמאי מחזיק עצמו לכל מה שירצה ואע"ג דהא מילתא דהוחזק מדרבנן היא אפ"ה ה"ל כהלכתא בלא טעמא ונ"ל דר"א לטעמא אזיל דס"ל בפ"ט דבכורות (דף נז) דיש ברירה גבי מעשר בהמה בחלקו ט' כנגד ט' ועשר כנגד עשר אמ' זה הוא חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך וה"נ כיון דטבל סתם אחר עלייתו כשמחזיק עצמו אמר' הוברר הדבר למפרע שטבילתו היתה ע"ד זה. וכ"ת א"כ מאי ס"ד דמקשה מהא דעודנו רגלו אחד לומר לאין מחזיק כלל הא ודאי לא דמי דטעמ' דר"א משו' בריר' אבל בהוחזק לדבר (חמור) [צ"ל קל] כבר בשע' טביל' ל"ל בריר' לפיכך עלה אינו מחזיק וי"ל דודאי המקשה דמדמי להו אהדדי לא אסיק אדעתא דטעמא דה"א משום ברירה וה"ה דהוי מצי להקשות מ"ט דר"א אלא דעדיפא מיני' פריך למאי דס"ד דטבל לקל שוה ללא הוחזק כלל דלפי"ז קשיא לר"א מהאי ברייתא אבל למאי דמשני דבטבל סתם מחזיק לאחר שעלה ובהוחזק לא טעמ' דר"א משום ברירה הוא לפיכך בהוחזק לקל דל"ל ברירה עלה א"מ. ולמאי דפי' אין מכאן ראי' דהוחזק לקל גרע מלא הוחזק כלל מדהכי מהני לאחר טבילה והכא לא דכיון דטעמא דר"א משום ברירה הוא וגבי הוחזק לקל ל"ל הכי אין זה משום קילותא דהא וחומר דאידך:

א"ר פדת היא. ק"ל האיך מדמי להו אהדדי הא ה"ט דר"י דא' אם הו' רגליו של א' נוגעת במים אף השני טהור משום גוד אחית כדאמר בסמוך והא ל"ל אלא לענין מקוה שיש בה מ' סאה מכוון דכיון שרגליו של א' נוגעת במים אמ' גוד אחית מים שעליו כאלו הן במקוה אבל הכא אפ"ת גוד אחית המים שעליו מאי אהני זה לחשוב לגברא כתחילת טבילה לומר שאע"פ שהוחזק מחזיק אדרבה כ"ש דגרע טפי דאמ' גוד אחית המים שעליו ה"ל כאלו עלה לגמרי דאינו מחזיק. וכ"ת דאמר גוד אחיה לגברא גופי' כאלו הוא עדיין במקוה הא ליתא דהא גבי ג' גממיות בנחל אר"י לקמן דמטביל בתחתונה משו' גוד אחית ולא בעליונה דל"ל גוד אסיק ואו שייך למימר גוד אחית בגברא גופא אמאי אינו מטביל בעליונה א"ו גוד אחית לגברא גופי לא. והנ"מ בסמוך גבי מהו להטביל מחטין בראשו של א' גוד אחית א"ל לר"י גוד אסיק ל"ל ואמאי נימא גוד אחית למחטין כאלו הן במקוה. א"ו ל"ש לומר גוד אחית לאותן שמטבילן בהן אלא דאמ' גוד אחית למים הללו כאלו הן מחוברים זה לזה אבל בדבר הנטבל כגון אדם וכלים ל"ש לומר גוד אחית אותן למים לעשותן חיבור וי"ל דס"ל לר' פדת דאין לחלק בין גוד אחית לגוד אסיק ומאן דא"ל גוד אחית גוד אסיק נמי א"ל ולא שמיע לי' הא מתני' דלקמן דאני א' בתחתונה ולא בעליונה כי היכא דלא שמיע לר"י ולפיכך מהני להחזיק בעודו רגלו א' במים דאע"פ שהחזק לדבר קל מחזיק לדבר חמיר משום גוד אסיק מים שבמקוה למים שעליו ועושין חיבור דהא דרגלו א' במים מיירי בעודו לח ומים מטפחין עדיין על כל בשרו כדפי' התוס' גבי טבל ועלה דר"א דמיירי בעודנו לח. מיהו למסקנא דלקמן דר"י גוד אסיק ל"ל תנא דעודהו רגלו א' במים ר"מ היא דא"ל מי גוד אסיק בסמוך דאמ' מטביל בעליונה:

ד"ה אף השני טמא. ק"ל מאי אף ונ"ל דל"ג אף אלא ד"ה השני טמא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף