טורי אבן/חגיגה/יט/ב

טורי אבן חגיגה יט ב

דף י"ט ע"ב

ר' מאיר הי' אומר מטביל בעליונה. לישנא קמא דר"נ דאמ' לעיל במטומא' לטהרה ד"ה השני טמא דל"א גוד אחית דא"כ כ"ש גוד אסיק ל"א צ"ל דה"נ מיירי במעלות דרבנן:

א"ל אי תניא תניא. נ"ל דלא ס"ל לר"י כדר"נ דיש לחלק בין מעלות דרבנן לטומאה וטהרה דא"כ הוי מצי לאוקמי לקמייתא במעלות דרבנן לפיכך א"ל לר"י נמי גוד אסיק ובתרייתא במטומא' לטהר' הלכך גוד אסיק ל"ל מיהו יש לדחות דס"ל לר"י דבטומאה וטהרה לכ"ע אפי' גוד אחית ל"ל וכל"ק דר"נ דכי פליגא בהא דמקוה שיש בה מ' סאה מכוונת במעלות דרבנן והשתא הני תרתי מתני' תרווייהו במעלות ובע"כ פליג ר"י אר"מ אבל אי ס"ל כלישנא בתרא דר"נ הוי מצי לאוקמי דקמייתא במעלות ובתרייתא בטומאה וטהרה לפיכך ל"ל לר"י גוד אסיק מיהו יש לדחות אם איתא דקמייתא במעלות ובתרייתא בטומאה וטהרה קמייתא לר"מ ל"ל השתא בטומאה וטהרה א"ל לר"מ גוד אסיק במעלות מבעי' מיהו אין זה מוכרח:

הטובל לחולין מני מתני' רבנן היא וכו'. והא דלא דייק לה דמתני' רבנן היא מרישא דנוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה דמדתני מעשר אע"ג דממילא הוי שמעת לי' דבעי נטילה ודסגי' לי' בנטילה וא"צ טבילה מק"ו דחולין ותרומה ש"מ רבנן היא דשני להו בין חולין למעש' דאפי' למסקנא דמחלק בין אכילה דנהמא ובין אכילה דפי' ה"מ לחולין אבל במעשר אפי' פי' בעי נטילה כרבנן וכדפי' לעיל די"ל משום דמסיפא דייק לה להדיא יותר מרישא נקט לה והא בפ"ב דחולין (דף לג) דקאמ' ראב"י אין מזמנים נכרי' על בני מעיים ואמ' תניא דלא כר"א ב"י ומייתי לה מברייתא אע"ג דהי' יכול לדייק לה ממתני' דפ"ק דטהרות כדמפ' התם בפ"ז (דף ק"ב) מדתנן אכל אבר מן החי ממנו אינו סופג מ' ושחיטתה [ואין שחיטתה צ"ל] מטהרתו דא' במאי אלימא בישראל פשיטא דאין שחיטתו מטהרתו אלא לאו בב"נ. אלא משום דקושי' המשנה אינו פשוטה כ"כ מ"ל מברייתא דמוכח בפשיטות דלא כוותי'. כ"ש הכא דמה"ט מייתו לה נמי מסיפא דמתני' גופי' דה"ט דדייק מיני' בפשיטות ושבק לרישא דאינו פשיטא כ"כ:

אימא סיפא בגדי עם הארץ. ק"ל מאי פריך הא ע"כ לא שני להו לרבנן בין חולין למעשר אלא באכילה דמעשר ולא בנגיעה דמעש' דהכי מוקי לה לעיל ר"ש ואע"ג דבלשון ודילמא קאמר לה בפ"ב דחולין מ"מ לפי האמת הכי הוא דבנגיעה דמעשר אפי לרבנן שרי וכדפי' התוס' לעיל ושם בפ"ב דחולין וכיון שכן דלא עבדו רבנן מעלה בנגיעה דמעשר כמו באכיל' מעש' והשתא מאי ק"ל מבגדי פרושי' מדרס לאוכלי תרומה ול"ק מדרס למעשר הא מדרס נגיעה היא לפיכך ל"ע רבנן מעלה במעשר. דהא בטעון לביאת מים מד"ס גופ' דאסרו רבנן במעש' דלעיל דמיני' שמעת לה דשני לרבנן בין חולין למעשר אינו אלא באכילה גרידא אבל בנגיעה לא שאני להו ואם נגע זה הטעון ביאת מי' מד"ס לא פסלה ומותר באכילה לטהור דאי הוי אסור באכילה לטהור אחר נגיעות טמא זו דד"ס ולא שרי אלא נגיעה גרידא משא"כ בתרומה אפי' נגיעה גרידא אסור ה"נ הי' אסור בנגיעות מעשר כיון שנפסלו שוב מאכילה דהא תנן בפ"ב דמעשרו' מ"ש ניתן לאכיל' ולשתי' ולסיכה. אפי' למעט באכילת מ"ש נמי אסור כדתנן בפ"ח דזבחי' (דף עו) אין לוקחין תרומה בכסף מ"ש מפני שממעט באכילתו ואפי' ר"ש דמתיר התם היינו דוקא למעט באכילה אבל לפסלו מאכילה לגמרי לא שרי כדמוכח שם דמייתי ראי' דר"ש ל"ח למעט זמן אכיל' בקדשים ושביעית. ומדשרי טמא דד"ס בנגרעות מ"ש ש"מ דאינו פוסל ע"י נג עתם מאכילה. והנ"מ להדיא בפ"ב דחולין (דף לג) דתנן השוח' בהמה חי' ועוף ולא יצא מהם דם כשירין ונאכלין בידים מסואבת ודייק הגמ' הא יצא מהם דם אין נאכלין בידי' מסואבת אמאי ידים שניות הן ואין שני עושה ג' בחולין ומ"ל הכא בחולין שלקחו בכסף מעשר עסקינן וכרבנן דאוסר במעשר לכל הטעון ביאת מים מד"ס ופריך ע"כ ל"פ רבנן אלא באכילה דמ"ש אבל בנגיעה לא והא נגיעה הוא מדקתני נאכלין מי לא עסקינן דקא ספי לי' חברי' אלמא מדספי לי' חברי' בידים מסואבות ש"ד נאכל הואיל ואוכל טהור וש"מ דלא נפסול בנגיע' הטמא מלאכול אחר כן. וכיון דנגיעות הטמא דד"ס אינו פוסל שוב מאכילה א"כ מהשתא סיפא דמעלה דמדרסות אפי' כרבנן אתיא והא דל"ק בגדי פרושים מדרס לאוכל מעשר ה"ט כיון דמדרס נגיעה היא אינו פוסל בנגיעתו אפי' לגברא מלאכול מעשר דאפי' בנגע במעש' גופי' אינו פוסל מלאכלו כל שכן שבנגיעתו באדם דאינו פסלו מלאכול מעשר והא דהוחזק לחולין אסיר למעשר בע"כ היינו לאכילת מעשר ולא לנגיעות מעשר:

אתאן לר"מ דא' חולין ומעשר כהדדי נינהו. ק"ל מנ"ל למידק מסיפא מדקאמר מדרס לאוכלי תרומה ולא קא' לאוכלי מעשר ש"מ דחולין ומעשר כהדדי נינהו דילמא מעשר ותרומ' כהדדי נינהו וכדדייק בסמוך דחולין שנעשה עט"ק כקידש דמי מדלא קתני בהו מעלה ודחי דאי דמי לתרומה הא תני תרומה ואי דמי לחולין הא תני חולין וה"נ אי אוכלי מעשר דמי לתרומה הא תני לה תרומה. ועק"ל למאי דדייק רישא רבנן דאמרו לעיל בכל הטעון מים מד"ס למעשר כמו לתרומה א"כ אמאי טבל למעשר והוחזק למעשר אסור לתרומ' כיון דלרבנן כהדדי נינהו וה"ל כחדא בהוחזק לזה סגי לזה ותמה על עצמך וכי הוחזק דתני גבי ההומה וקודש אטו בעינן הוחזק לכל מיני תרומ' וקדשים ולא סגי במקצתן הא ודאי הדבר, בדוד אי הוחזק לתרומת דגן שרי לתרומת תירוש ויצהר א"נ אפכא וה"נ אי היחזק א ת קדשים כגון לחטאת ואשם מותר לשלמים וה"ה איפכא משלמים לחטאת ואשם אע"ג דהוי מקולתא לחמירתא אפילו הכי מהני. ומסתברא אפי' משל ד"ס לשל תורה מהני חזקא בחדא קדושה כגון מתרוח' של לתרומה של תורה דהא בכל הני דתנן טבל לזה לא הוחזק לזה ל"ק אלא בקדושי קלה זו לקדושה אחרת חמיר מאנו כגון מתרוח' לקודם ומקודש לחטא' אבל בחדא קדושה אפי' משל סיפרצם לשל תורה נמי מהני ואע"ג דתמ טבל לחמור מותר לקל דמשמע דוקא לקל היא דהותר אבל לחומר כיוצא בו אפי' ממין למינו לא ל"ד אלא איאי דתני רישא מקל לחומר דל"מ תני סיפא דמתומ' לקל מהני וה"ה לכיוצא בו דמהני. דאלת"ה דיוקא דרישא וסיפא קשין אהדדי דבריש משמע דלחמיר ל"מ הא לכיוצא בו מהני ובסופא משמוע דדוקא מחמור לקל מהני הא לכיוצא בו ל"מ א"ו רישא דוקא וסיפא ל"ד. ואע"ג רא"ל א יפכא דסיפא דוקא ורישא ל"ד מ"מ משמע דרישא דוקא דהא דייק בסמך דחילין שנעשה עט כקודש דמי מדלא תני בהו מעלה אלמא כיון דחולין שנעשה עט"ק כקידש הוי אפי' לקולא נמי הוי כקודש ובגדי אוכלי חולין עט"ק שוה לקוב ש לאי נו מדרס לאוכלי קודש שמ דמה שיש לו מעלה שוה לחבירו אפי' מדרבנן לענין מעלות דרבנן אונין הקל כמותו מה"נ משמע ממסקנא דדייק מהא דיוחנן כ"ג היה אוכל עט"ק כל ימיו והיתה מטפחתו אדרש לחטא' לחטאת אין לקודש לא אלמא אע"ג דהא דחולין שנעשה עט"ק אינו אלא מדרבנן אי עבדי שיירבקומ מעלה כקודש דמי מהני נמי לגבי קדושת קודש של תורה לענין מעלות דד"ס וה"נ לענין מעלה זו דהוחזק אפי' הוחזק לתרומה דרבנן מהני אפי' לשל תורה וכ"ש מש"ת גופי' מק ילהא לחמירהא בחדא קדושה דמהני וכיון שכן לרבנן דשאני להו בין חולין למעשר כיון דמעשר לתרומה דמי ופוסל בי שלישי מדרבנן אע"ג לגבי תרומה פוסל מה"ת אפ"ה לענין מעלות דרבנן שווין הן ואם היחזק לזה הוחזק נמי לזה ואי האי בבא דהוחזק כרבן אתיא אמאי הוחזק למעש' לא קו"ל הוחזק לתרומ' חשיב לי' דודאי כל היכא דזה שוה לחב לי בקדושה לגמר אש דאינו שוה אלא מדרבנן מהני לענין מעלות דרבנן אבל בהא דמעשר לרבע דאסרו ג' במעשר מד"ס כמו שאסרה תורה ג' בחרומה מ"מ לא הישוו מדרבנן לגמרי דאילו ג' בתרומה בנגיעה נמי פוסל אבל למעשר ל"ג על הג' אלא באכילה ולא בנגיעה וכאהקפהא דר"ש לעיל והשתא לרב ן הוי מעשר ממוצע בין חולין לתרומה ווש לו מעלה על החולין ענין הוחזק ומדרס הואיל ומעשר אסור באכינה לטעון ביאת מים מד"ס משא"כ בחולין ויש לתרומה מעלה על המעשר לענין הוחזק ומדרם הואיל וחמיר ממנו לענין נגיעה אפי' מדרבנן והשתא סיפא דבגדי ע"ה בע"כ ד"ז היא דאמ' קולין ומעשר כהדדי נינהו דהא ליכא למ"ד דתרומה ומעשר לגמרי כהדדי נינהו ואפי' לרבנן איכא חומר בתרומה ממעשר לענין נגיעה וא"כ לענין הוחזק ומדרס יש לתרומה מעלה על המעשר ומכאן ראי' לדברי התוס' דכא דר"ש דמחלק אליבא דרבנן בין אכילה לנגיעה לענין שנישי לפי האמת נמי קיימי האי חילוקא אע"ג דפ"ב דחולי בלשון דילמא גרסינן לה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף