טורי אבן/חגיגה/ד/ב

טורי אבן חגיגה ד ב

דף ד' ע"ב

בשלמא טמא דכתיב ובאת שמה כו'. וכל שאינו בביאה אינו בהבאה. ופי' התו' והא דאמ' ערל וטמא משלחין קרבנותיהן אע"ג דלית' בביאה. התם איירי בנו"נ שאין קבעות הזמן בהבאת רגלים והאי קר' לא מיירי אלא בעולת ראייה דבעינן ביאה וק"ל קר' למעוטי לטמ' מעולת ראייה ל"ל ת"ל מגופי' דקר' ג"פ יראה ולא יראה פני ריקם דאין חייב בקרבן אא"כ ראה פניו והאי ר"פ בעזרה דווקא היא ולא בהר הבי' וכמש"ל בשם הירושלמי והא כל הטמאין אסור לעזרה ובכרת. ולא מסתבר דנ"מ דאם עבר ונכנס בעזרה במזיד א"נ בשוגג דאע"ג דמ"מ קיים מצות ראיה אפ"ה אין מביא בשביל ראייה זו קרבן ראיי' דלהא וודאי לא צריך קרא דכיון שנכנס שלא ברשות אלא בעבירה מל"י פני נ"ל כיון דלאו בר ראייה הוא. אלא י"ל דנ"מ דכהן טמא וקרבן צבור דקי"ל טומא' הותרה בצבור דאם עבד במועד הא וודאי קיים מצות ראיית פנים וה"א דמביא עולת ראיי' קמ"ל דלא ומובאת שמה יתירה נ"ל דהל"ל והבאת שמה לחוד ובאת שמה ל"ל אלא בע"כ ה"ק אי ראוי לבא שמה בשביל קרבן זה והבאת יצא טמא בק"צ שאין ביאתו בשביל קרבן זה. א"נ י"ל דנ"מ אם הי' טהור ביו' א' של חג וראה פניו בעזרה ונתחייב בע"ר ובשאר ימי החג נטמא אינו מביא עולת ראייה בעוד שהוא טמא ומובאת שמה יתירה נ"ל הא דאינו מביא עולת ראייה אא"כ ראוי לביאה בשעת הבאה דהא אפילו חגיגה דחובה בפ"ע היא ואינו תלוי בר"פ אפ"ה אינו בא בטומאה וכדאמר בפ"ז דפסחים (דף פ) ויטמאנו במת מדח' אתה מחגיגתו ש"מ דאין טמא מביא חגיגה כדפי' התוס' התם הואיל והוא חובה לבא ברגל י"ל דין עולת ראי' דנ"ל הכא דטמא פטור ומסיימי התו' וכן אית' בירושלמי דאיתקש לעולת ראייה:

ר"ע היא דמרבה לערל כטמא. הקשו התו' ל"ל כל ערל לא יאכל בו גבי פסח ת"ל מטמאי מתי' (צ"ל תירצו) דנ"מ לערל שמתו אחיו מחמת מילה דאינו כטמא מיהו דווקא לפירש"י דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה אבל לפי' ר"ת דערל היינו שדואג מחמת הצער ואינו מל עצמו אבל מתו אחיו מ"מ הוי אונס ערל דפסח ל"ל ת"ל מטמא. וי"ל דמפסח נ"ל בעלמ' דמדמדמי ערל כטמא בפסח דרשינן איש איש לרבות ערל כטמא אלו דברי התוס' וק"ל דבפ"ב דזבחים (דף יז) [כב ע"ב] נ"ל לר"ח דהא דתנן ערל פסול לעבודה מקר' דיחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני וגו' והשתא לר"ע ל"ל קר' ת"ל מטמא דתנן התם דמחלל עבודה ובשלמא לפירש"י א"ל דהאי מיירי בערל שמתו אחיו מ"מ דאונס ואינו בטמא וקמ"ל דאפ"ה מחלל עבודה. אבל לפי ר"ת שפי' התו' התם בשמו דערל דאונס אין מחלל אא"כ אינו מל עצמו מחמת צער לר"ע ל"ל קר' דהתם ת"ל מטמא והכי משמע מדאמ' התם וצריכי דאי אשמועי' ערל משום דמאיס אבל בן נכר דלא מאיס אימא לא ואי ערל דעבודה היינו דווקא מימר לערלות אבל אניס לא בע"כ טעמא לאו משום מיאוסתא היא דמשום טעמא דמאיס אין לחלק בין אניס למומר ואכתי בן נכר ל"ל. ומיהו אין להביא ראייה דערל דאניס מחלל עבודה מהא דתניא התם בן נכר יכול בן נכר ממש פי' נכרי ת"ל ערל לב א"כ מת"ל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואין לי אלא ערל לב ערל בשר מניין ת"ל וערל בשר ופירש"י ת"ל ערל לב אין נפסל אלא מחמת ערלת לב ובכהן קא' שנתנכרו מעשיו שנחשבין נכרים למקום. ומשמע בכל עבירות שעבר הא מעשיו הויין נכרים למקום הוא פסול לעבודה מהשתא בע"כ הא דכתיב ערל בשר באנוס מיירי דבמזיד ערל בשר ל"ל ת"ל דה"ל ערל לב וכדפירש"י להדי' בפי' התורה פ' בא גבי ערל דפסח להביא שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מומר לערלות ואינו נלמד מב"נ לא יאכל בו. דאין זה ראייה דב"נל דגבי פסח ועבודה היינו עובד ע"ז דווקא דהוי מומר לכה"ת כולה אבל מומר לשאר עבירות אינו בכלל בן נכר לא לענין פסח ולא לענין עבודה וכיון שכן י"ל דערל היינו דווקא מומר לערלות ואפ"ה אינו בכלל בן נכר וכ"נ מדברי התו' התם דבן נכר היינו עע"ז דווקא דהא דקאמר התם ב"נ אין לבו לשמים פי' דאפי' שב בשעת עבודה אמ' בסוף מנחות דאין קרבנו ריח ניחוח והתם במנחות מעע"ז מיירי גם הרמב"ם (בפ"ט מהק"פ) פי' לב"נ דגבי פסח היינו ישראל מומר לע"ז דווקא. משמע אבל לשאר עבירות לא. מיהו לר"מ דס"ל מומר לד"א הוי מומר לכה"ת כולה ואפי' מומר לערלת נמי אע"ג דהוי שב ואל תעשה וכדאמ' בפ"ק דחולין (דף ד) גבי הכל שוחטין ואפי' ערל ואפי' ישראל מומר מומר א"כ בן נכר דגבי פסח ועבודה בע"כ לר"מ מומר לשאר עבירות נמי בכלל דהא אין לחלק בניהם מהשתא בע"כ ערל דגבי פסח ועבודה היינו בדאניס דאי במומר לערלות ת"ל מבן נכר ואיכא למימר מדר"מ נשמע לרבנן דערל דהני קראי בערל דאלים מיירי מיהו א"ל דהא בהא תלי' דלר"מ כיון דמומר לד"א הוי מומר לפה ת"כ ובע"כ בן נכר דהני קראי מכל עבירות מיירי בע"כ ערל בדאניס דאל"כ ת"ל דה"ל בכלל בן נכר אבל לרבנן דאין בכלל בן נכר אלא עע"ז ולא לשאר עבירות אין לנו להביא בכלל ערל אלא מומר לערלות בלבד ולא בדאניס וכדאמר גבי ערל דמרבי ר"ע כטמא מאיש איש דהיינו מומר לערלה דווקא ובמ"א יתבאר עוד:

יראה יראה הוי בכי אמר עבד שרבו מצפה לו לראותו כו'. הא דמייתי למקרא ומסור' אע"ג דממסור' לא משמע שרבו מצפה לראותו אלא ממקרא לחוד משמע הא ולפי המסור' משמע שעבד בא לראות את הרב והא בקרא דתבאו לראות את פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצירי ל"מ אלא בראי' העבד לרב והא במקרא לחוד סגי ומסורת ל"ל דמייתי י"ל דמייתי לה להגדיל ולהפליג הדבר כלומר עבד שהי' חביב לרבו כ"כ עד שרבו מצפה לראותו איך גדלה השנאה כ"כ לא משמע שאינו מצפה עוד לראותו אלא אפי' להיות העבד רואה אותו אינו חפץ מיהו קק"ל דלעיל מייתי להאי קרא דרמו' חצירי אמפנקי ומשמע משו' דהילך במנעליו בעזרה הוא רמוס חצירי ולא משום דנתרחק ממנו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף