טורי אבן/חגיגה/ה/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד חי' הלכות מהרש"א טורי אבן רש"ש |
מוספינא ליה והויא חילופי'. הקשה התוס' לר"ע דא"ל שילהי החולץ (דף מ') משלו הוסיפו לו לחזקי' ול"ל זכו מוסיפי' לי' הא משמע הכא דמוסיפין לו והניחו בצ"ע ושם בפ' החולץ תי' בשם ר"י דאפי' לד"ע ניחא דאין זה אוס' כיון דנגזר לשום אדם א'. היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין ופי' רש"י אף הבחורים הצדיקים נאחזין למיתה פן יחטאו ולא שסופם לחטוא בודאי והכי משמע לישנא דקרא דהן בקדושיו לא יאמין דמשמע דאינו מאמינם שיעמדו בצדקתם אלא חושש שמא יחטאו וק"ל א"כ לא שבקת חיי' לצדיקים דהכל עומדין בספק זה שמא יחטאו והא מצינו באבות העולם שזכו לזקנה כדכתיב בקראי וכן הרבה צדיקים יסודי עולם מצינו שזכו לזיקנה ומצינו בתנחומא פ' תולדות גבי יעקב שא"ל הקב"ה אנכי אלקי אברהם ואלקי יצחק אע"פ של"מ שיחד הקב"ה שמו על הצדיקים באייהם משום הן בקדושיו לא יאמין כאן יחד שמו על יצחק מפני שכהו עיניו והרי הוא כמת ויצה"ר בטל ממנו והא אבות העולם שאין למעלה מהם בחייהן הי' בכלל הן בקדושיו לא יאמין ומצינו בהגדה שאפי' האבות העולם לא נקראו קדושים עד שנקברו ונסתם הגולל בפניהם שנאמ' לקדושים אשר בארץ המה וטעמא משום הן בקדושיו לא יאמין הוי. וגם ק"ל להיפך מצינו כמה אנשים שהי' צדיקים בתחילה ולבסוף הרשיעו וכי הא דתנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן כה"ג שימש בכהונה גדולה פ' שנים ולבסוף נעשה צדוקי כדאמ' בפ"ד דברכות ולא מת קודם שהרשיע כדאמ' הכא הן בקדושיו לא יאמין והניחא לאביי דאמ' התם הא ינאי הא יוחנן אלא לרבא דאמ' התם יוחנן צדיק מעיקרא מא"ל ובוודאי משפטי ה' צדקו יחדיו ואין בנו כח להשיג וברוך היודע האמ':
דילמא מהן בקדושיו לא יאמין הוה. כתבו התוס' וכן א"ל בהאי דפ"ק דשבת (דף י"ג) בא' שמת והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזירתן בב"הכ וב"מ אמר' כתיב כי היא חייך וארך ימיך בעלי שקרא הרבה היכי מת בחצי ימיו ולא הי' אדם משיבה דבר ול"א מהני הוא דהן בקדושיו ל"י א"נ לא היתה תשובה נוצחת וזה דוחק ול"נ כיון דאותו תלמוד לא מת עד שהגיע כבר לחצי ימיו ולא מצאו לו חטא לשעבר אפשר לומר חצי ימיו לאו דוקא בצמצו' אלא מעט יותר והא אמ' בספ"ג דיומא (דף לח) כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמ' רגלי חסידיו ישמור ופי' רש"י רוב שנותיו ל"ו שנה דכתיב ימי שנותינו בהם ע' שנה ובודאי ל"ו שנה דפי' רש"י ל"ד אלא מעט יותר על ל"ה ה"ל רוב שנותיו ורש"י מילתא פסיקתא נקט לה בשנים וכיון דלא ידעו לאו תו תלמיד חטא ידוע לשעבר א"א הי' להם להשי' שמת משום הן בקדושיו ל"י דהוי טעמא משום שמא יחטא להבא דהא זה ודאי בטוח הי' שלא יחטא עוד כיון שלא חטא ברוב שנותיו עד שבא אלי' ומצא לו חטא לשעבר כדמסיק התם בימי לבוניך מהו אצלך כו' עד ברוך המקום שהרגו כו':
ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו כו'. ואע"ג דא' בפ"ק דסוט' ג' היו באותו עצה דכל הבן היארה תשלכוהו כו' איוב ששתק נידון ביסורין אלמא לא בחינם בא עליו י"ל דאי לאו הסתה לא הי' ראוי ליסורים קשי' כאלו:
כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של מעלה. ק"ל מאי אריא של גר אפי' מטה דינו של כל אדם נמי כדא' בפ"ק דסנהדרין (דף ו') ויהיו העדים יודעין את מי הן מעידין פי' רש"י כאלו הן מעידין בהקב"ה כדאמ' לקמן שמטריחין להק"בה להחזיר ממון לבעליו ויהי' דייני' יודעין את מי הן דנין כו' וכן ביהושפט הוא א' ראו מה אתם עושין לא לאדם תשפוטו כי אם לאלקי' והא דיינים נמי מה"ת דעדים הוא. ודוחק לומר דהכא ה"ק אפי' גר הקל המטה דינו כאלו מטה דין שלמעלה וכדא' בפ"ב דשבת (דף לא) ומה ישראל שנקראו בנים למקום כו' גר הקל כו' לכ"ש. דפשטא דמילתא דריש לקיש משמע דכל המטה דינו של גר להחמיר משאר כל אדם נקט לי'. ושמא י"ל דמטה דינו של כל אדם אינו כמטה דינו של מעלה ממש אלא ע"י גרמא בעלמ' שגורם להחזיר הממון לבעליו אבל מטה של גר מעלה עליו הכתוב כאלו כביכול הקב"ה בעצמו בעל דין ומטה דינו ית':
הא יראני מוחלים לו. כתבו התוספ' גבי עושקי ש"ש כתיב דה"ל ל"ת ופליגי דר"י דאמר פ"ח דיומא (דף פ"ו) תשובה תולה ויוה"כ מכפר. ול"נ דל"פ דהא ר"י אמר התם עבר על עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו כו' ועבר על ל"ת ועשה תשובה תשובה תולה ויה"כ מכפר והיינו כמתני' דהתם דתנן חשובה מכפרת על עבירו' קלו' על עשה ול"ת ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יוה"כ ויכפר ומפ' בגמרא דה"ק תשובה מכפרת על עשה ול"ת שניתק לעשה אבל על ל"ת גמור תשובה תולה ויה"כ מכפר. הרי דל"ת שניתק לעשה בכלל עשה הוי דלא זז משם עד שמוחלים לו כשעשה תשובה וטעמ' משום דלאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והא עושקי ש"ש אין לוקין עליו מתרי טעמ' חדא הואיל וניתן להישבון דמה"ט גנב וגזלן אין לוקין דה"ל לאו הניתק לעשה כדאמ' בסוף חולין (דף קמא) ועוד דעושקי ש"ש ה"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו מש"ה ה"ל בכלל קלות דתשובה לחוד מכפר וא"צ ליוה"כ[1]:
עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו. נ"ל דלאו למימרא דעונש שוגג ומזיד שוים הן בידי שמים דחלילה לאל מרשע ושדי מעול ועוד דבהאי קרא לא רמיזא מזיד כלל אלא שוגג לחוד דהא על כל נעלם כתיב דהיינו שוגג אלא ה"ק שוקל לו ועונשו על השוגג נמי כמו שיש עונש במזיד מיהו האי כדינו מזיד בעונש חמור ושוגג בעונש קל מ"מ בשם עונש שוין ושקולין הן:
חדא דקא מייתי לה לידי חשדא. נ"ל הא דנקט דקא מייתי לה לשון נקיבה לאו אאשה שהוא נותן לה לחוד קאי שיאמרו בשביל אתנן נתן לה דא"כ הל"ל דמייתי עצמו לידי חשד דמ"ש דחייש לחשדא דאשה יותר מחשד האיש הנותן אלא הא דנקט לשון נקיבה אנתינה זו קאי וה"ק דמייתי לה נתינה זו שנותן לאשה בסתר לידי חשד שניהם של הנותן והמקבל ואחשד שניהם קפיד וכדתנן [בפ"ד] דשקלי' שצריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנא' והייתם נקיי' מה' ומישראל ואומר ומצא חן בעיני אלקי' ואדם:
[מהשמטות בסוף הספר] כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם. נ"ל שהיא לטובה ע"ד דאמרינן בפ"ק דעכומ"ז מ"ד אך לא בעי ישלח יד אם בפידון להן שיע אמר הקב"ה לישראל כשאני דן לישראל אין אני דן אותם עוה עוה אשימנה אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולים פרש"י שמנקרין מעט מעט וכן אני נפרע מהן מעט מעט בהסתר פנים לפרוע מעוונותיהם כדי שיזכו לעוה"ב ואמרינן עוד התם והיינו דאמר ר"א אני אמרתי אפדם בממוני בעוה"ז פי' מויהי' לאכול כדי שיזכו לעוה"ב. והיינו דאמר ר"פ משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרועותם אמר הקב"ה אני אמרתי אייסרכם ביסורין בעוה"ז כדי שיחזקו זרועותם בעוה"ב ש"מ דהאי הסתר פנים הוא לטובה לכפר עונותיהם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב [ע"כ מהשמטות]:
- ↑ לכאור' התו' לשיטתייהו בריש איזהו נשך (ס"א ע"א) ד"ה לעבור. דלוקין על כבישת ש"ש. אבל באמת כבר תמה עליהם רבינו בס' ש"א (סי' פ"ב) מטעם דה"ל לאו שאב"מ אמנם עכ"ז ד' רבינו פה תמוהי' במש"כ בטעם א' דה"ל לאו הנל"ע הא קי"ל דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאו (תמורה ד') ובכובש ש"ש ה"ל תרי לאוי. כדאמרינן בריש א"נ. וכמו שביאר רבינו עצמו בזה שם בתשובה ד' התו' ע"ש. אך דבריו יכונו ע"פ האמור בהגהת נו"ב מ"ת חלק יו"ד (סי' ע"ז) ע"ש. מהרב מוהרש"ש: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |