טורי אבן/חגיגה/ג/ב

טורי אבן חגיגה ג ב

דף ג' ע"ב

פשוט ידיך. פירש"י הוקשה בעיניו שנתן עטרה לאותו דורש. ויותר נ"ל לפרש שהוקשה בעיניו על שא' לו להדי'. וה"ל למימר תחילה תלמידך אני ומימיך אנו שותים כדא' הני לר"י רבם. וה"מ מדא' לעיל ולימרא לי' להדיא משום מעשה שהי' וכ"נ מפי' הר"ש במס' ידים פ"ד שמביא תוספתא שא"ל ר"י לר"א בתחילה תלמידך אני ומימ' אנו שותי'. וכתב בפ"ק דחגיגה משמע שלא א"ל כן וכעס עליו וא"ל פשוט ידך וכו':

הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעי'. האי אין הל"מ ל"ד דהא מדרבנן הוא דאלו מה"ת פטורי לגמרי כיון דלא קידשה לע"ל כדמסיק וכה"ג מצינו כל באמת שאמ' הל"מ ותנן בפ"ק דשבת (דף יג) באמת א' החזן רואה האיך התנוקות קורין אבל הוא לא יקרא. והא מדרבנן היא מי"ח דבר שגזרו תלמידי שמאי והלל כדאמ' התם. אלא כהל"מ קא' כמ"ש המפ' התם. וה"נ דכוותי' אבל אין לפ' דהא דקא' הל"מ אעיקרא דמילתא קאי דקדושה ראשונה ל"ק לע"ל וכיון דל"ק רשות ביד חכמי' והטיל עליהם איזה מעשר שירצו להטילו מ"ע מטעמא דמסיק כדי שיסמכו עניים בשביעי' ליתא דהא בפ"ע דערכין (דף ל) [צ"ל ל"ב ע"ג] מפ' מקרא מ"ט דמ"ד לא קידשה. ואי הל"מ הוא קרא ל"ל וכה"ג פריך בכמה מקומות. א"ו כדפי' עיקר והקשה התוס' בשם ר"ת בפ"ק דיבמות (דף יו) ובפ"ק דמגילה (דף י) ובפ"ב דשבועו' מספקא לן אי ס"ל לר"א קידשה לע"ל או לא קידשה לע"ל ותי' דמה טעם לאו ר"א קא"ל אלא הגמ' קאמר לה דלמ"ד לא קידשה הניחו אף מא"י לקדש בשביל עניים. לכן אין תימה או גזרו על עמון ומואב מעשר עני ולא מעשר שני מיהו למאי דפי' התו' בפ"ח דיבמות (דף פג) דלמעשרות ודאי ל"ק אבל קדושת ירושלים והבית קידשו שקדושה מחיצות לא בטלו וקיימה כל שעה מאין לו חומה דדריש בפ"ק דמגילה אעפ"י שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן. א"נ משום דמיקרי נחלה אין לו הפסק א"נ משום דכתיב זאת מנוחתי עדי עד א"כ אפ"ת דהאי מ"ט ר"א קא"ל לק"מ. דשם קדושת היכל ועזרה קא' אר"א כשהי' בונין בהיכל וכו' כשהי' בונין בעזרה וכו' וא"כ אע"ג דקדושת א"י בטלה קדושת העזרה שהוא משום מחיצת אפשר לאמר דלא בטלה. אלא דלא משמע הכי בפ"ק דמגילה דאר"י שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה"ז דקדושה ראשונה ל"ק לע"ל ופריך מהא דתנן ירושלי' אין אחרי' היתר ומ"ל בתנאי דאיכא למ"ד דבמי עזרא קידשו ערי החומה. ובספ"ט דערכין שם נ"ל מקרא דושב אלקים את שבותך מקיש ביאתן בימי עזרה לביאתם בימי יהושע בן נון לענין קידוש שמיטין ויובלות וקידוש ערי החומה. אלמא למ"ד ל"ק לענין שמיטין ויובלות לענין קדושת נמי ל"ק וכן למ"ד קידשה לע"ל קידשה לכל אע"ג דאין ענין שמיטין ויובלו' למחיצות ושם פ"ק דמגילה יתבאר יותר:

איזה שוטה היוצא יחידי בלילה. ק"ל דבפ"י דפסחים (דף קי"ב ע"ב) תניא לא יצא יחידי בלילה לא בלילי ד' ולא בלילי שבתות משמע דבשאר לילות ל"ל בה והכא היוצא יחידי בלילה סתמא קתני בלילה משמע בכל לילות ודוחק לומר דברייתא זו נישנית קודם ר' חנינא בן דוסא. דהוי שכיחא כל יומא ור' חנינא הוא דגזר עליהם שלא יעברו בישוב לעולם ושבק להו רווחא בליל ד' וליל שבת כדאמ' התם דא"כ ה"ל לאסוקי דהאידנ' אף היוצא יחיד בלילה אינו מסימני שוטה אא"כ יוצא יחידי בלילי שבתות ובליל ד' לחוד. ועוד אמר התם דאביי גזר עלי' שלא יעברו בישוב לעולם א"כ השתא אין יוצא יחידי מסמני שוטה והא המפרשים כתבו בחיבוריהן הא דיוצא יחידי בסימני שוטה ואי משום דמסיק התם בתר עובדא דאביי והא חזינן (דעבד') [צ"ל דעברי] אמר הני גזייתא נינהו דמשמטי סוסייהי ואתו דברי להו. וא"כ אכתי איכא למיחש להכי שלא יצא יחידי בלילה בזה"ז. ליתא דא"כ אמאי תניא לבתר ר"ח לא יצא יחידי בליל ד' וליל שבת ותו לא הא איכא למיחש בכל לילה לגזייתא. ודוחק לומר דאביי דגזר' עליו שלא עברו בישוב לעולם שבק להו ההוא דגזייתא משום סוסייהו דשמטי. אבל ר"ח דשבק להו ריווח ליל ד' וליל שבת לא שביק להו רווחא דגזייתא. ואי משום סוסי' דמשמטי אפשר להו לחפש בליל ד' וליל שבת וא"כ בתר אביי הדר למילתא קמייתא שלא ליצא יחידי בלילה לעולם משום חפשא דמשמטי סוסייהו. מש"ה כתבו המפ' בסי' שוטה הא דיוצא יחידי בלילה א"כ קילקולא דאביי יותר מתיקונו דבתר ר"ח הי' אפשר לילך יחידי בכל הלילות לבד מליל ד' וליל שבת. ולרווחא דאביי אי אפשר לילך בלילה לעולם משו' חשש דמשמטי סוסייהו. והרי אביי עשה זה בשביל תיקן העולם כדי שיכולין לצאת יחידי בלילה ותקנתו קלקלתו דבתר ר"ח הי' אפשר לילך יחידי בכל הלילות חוץ מליל ד' וליל שבת ואתא הוא והחזיר הדבר לקילקולו הראשון ואפ"ת דהאי רווחא דמשמטי סוסייהו לא שבק להו אלא בליל ד' וליל שבת לחוד. וארווחא דר"ח קאי הא רווחא דאביי מ"מ אע"ג דלא קלקול. לא הוסיף תקן אדר"ח אם איתא דמשום חשש זה אכתי א"א לצאת יחידי בליל שבת וליל ד'. אלא ודאי האי חששא דשמטי סוסייהו לא שכיח ולא חיישינן להו ובתר אביי מותר לצאת יחידי בכל הלילות והשתא הדרא קושי' לדוכתא דבזה"ז אי יוצא יחידי בלילה אינו ממי' שוטה אי כתבוהו המפ'. והמחוור נ"ל דיוצא יחידי בלילה במקום ישוב אפי' קודם ר"ח ל"ל בה וכן בליל שבת וד' קודם אביי. תדע שהרי ר"ח ואביי נפקו ואין בהו משום סימ' שוטה. והא דתניא לא יצא יחידי לא בליל ד' ולל"ש אין אלא זריזות בעלמא ונטירותא יתירא והיוצא יחידי בלילה דשמעתין דחשיב לה בסימן שוטה היינו שלא במקו' ישוב ואפי' האידנא נמי. דלא גזר עליהם ר"ח ואביי אלא שלא יעברו דוקא בישוב וכה"ג פי' בפ"ק דמגילה דהא דא' התם אמור ליתן שלום בלילה חיישינן שמא שד הוא. ה"מ בשדה חוץ לעיר אבל במקום שבין אדם מצוין כמו בעיר נ"ל בה. והא דאמ' בפ"ג דתענית (דף כ"ג) ונתתי גשמיכם בעתם בליל ד' וליל שבת ופי' רש"י (דעודח) [צ"ל שאין טורח] לבני אדם דאין הולכין בדרכי' באותו לילות. זה מפני אגרת בת מחצת ובע"כ היינו לאחר ר"ח דקודם לו אין לחלק בין אותן לילות בשאר כל הלילות היינו נמי משום גנות ופרדסים שבישוב:

והלן בבית הקברות. פירש"י הלן בלילה ובודאי ללישנא דהלן לינות לילה במשמע וכ"ת היינו יוצא יחידי והשתא שלא בבית הקברו' הוי סימ' שוטה בבית הקברות לא כ"ש והתינח לר"ה דאמ' עד שיהי' כולן כא' דאלו לן לחוד תלינן באומר שתישרה עליו רוח הטומאה ויוצא יחידי באומר וכו' וכיון דעביד לכולהו וכו' כדמסיק. וכיון דתלינן בכל א' מה שא"א לתלות בחבירו בע"כ צריך שניהן. דביוצא יחידי א"א לתלות משום רוח הטומאה ובלן א"א ליתלות בגנדרינוס (דלמא לא) [צ"ל דלמה לו] ללון בבית הקברות בשביל זה אפי' במקום אחר סגי לזה וכיון דא"א לתלו' שעבד שניהם משו' דבר א' אא"כ אתה תולה בב' לא תלינן בהו כמו נגח שור וכו' ה"נ תלינן להו בד"א דמשום שטית עביד אבל לר"י דא' בחדא סגי לן ל"ל ת"ל משום יוצא יחידי:

די"ל דמוצא יחידי לן לא אתיא דהא יוצא יחידי תלינן בשטות ולא בגנדרינוס דמשום רווחא פורתא לא הוי יוצא יחידי אבל בבה"ק כדי שתשרה עליו רה"ט שיסייעו להיו' מכשף דמילת' יתיר' היא למלאו' תאוות יצרו תלינן בהו ולא בשטות. ועו' דה"א דלן כיון דנכנס במקום סכנה אין לתלות בשטות דאפי' שוטה שבשוטי' אינו מוסר עצמו לסכנה בידי'. א"ו כדי שתשרה עביד קמ"ל דאפ"ה תלינן לה בשטות א"נ דלן בבה"ק בלילה אפי' עם אדם אחר ואינו יחידי אפ"ה מסי' סוטה הוי:

רב הונא אמר עד שיהיו כולן בב"א. נ"ל דהאי בבת א' ל"ד ביחד אלא כלומר באדם א' ואפי' בזא"ז דאלו ביחד ובאדם א' לא משכחת לי' דיעשה לשלשתן ביחד דהא לן בבה"ק ויוצא יחידי בלילה ביחד א"א לא מבעי דאי לן בב' בני אדם א"כ לאו היינו יחידי ואפי' לפי' א' דפי' היינו נמי יחידי מ"מ ב' מקומות הן זה בבה"ק וזה במקו' אחר וא"א לאדם א' להיות בב' מקומת בב"א יחד. א"ו הא עד שיהי' כולן בב"א ל"ד אלא באדם א':

ונ"ל דהאי דר"ה אתיא כרשב"ג דס"ל בפ"ו דיבמות (דף ס"ד) דבג' זימנא הוי חזקה גבי נשואין ומלקיות ווסתות. דאילו לרבי דאמ' התם בב' זימנא הוי חזקה הני תלתא לן ויוצא ומקרע כסותו ל"ל בתרי מנייהו סגי להחזיקו לשיטה בדעבד להו דרך שטות. אע"ג דלגבי מועד לכל אינו עד דנגח שור חמור וגמל לכ"ע ולא סגי בב' מהן נגיחות. שאני דגזה"כ הוא דאינו נעשה מועד עד ג"פ כדכתיב תמול מתמול שלשום כדא' בפ"ב דב"ק (דף כ"ג). ואע"ג דא' התם בפ"ו דיבמות שור המועד סתם לן תנא כרשב"ג דתנן אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו ג"פ. ופי' התוס' שם דודאי רבי לא פליג אקרא אלא כלומ' התם מתקיי' דברי רשב"ג דלא מוחזק אלא בתלת זימנא ובסמוך אפרש עוד:

והלן בבית הקברות. קק"ל הא בברייתא היוצא יחידי קודם ללן. ואמאי מפ' הגמ' לן קודם ליוצא ומיהו ק"ל וכי משום דאיכא למיתלא בהני אימור דקאמ' לא מחזקינן לי' בשוטה הא כיון דעביד להו דרך שטות (ודאי) [צ"ל נהי] להקל לא מחזקינן לי' שאין גיטו גט למשרי' ליבם ואין קדושיו קדושין משום הני אימר דא' מ"מ להחמיר ניחש כיון דדרך שטות עביד ה"ל שוטה ואי משום דמעמידן אותו על חזקתו ועד השתא הי' פיקח דהתינח מי שיהי' דרך עמנו והי' בחזקות פיקח עד השתא אבל מי שלא הי' קמן עד עתה ולא הי' לו חזקות פיקח מעולם מאי איבעי למימר דהא ברייתא פסיק ותנא סתמא איזה שוטה משמע אפי' שוטה הזה ועלה קאי ר"ה עד שיהא כולן אבל בא' מהן תלינן בהני אימור ואפי' להקל. ועוד ברפ"ק דתרומות תנן חש"ו שתרמו אין תרומתן תרומה. ומייתי בירושלמי עלה הא דאיזה שוטה ואר"ה עד שיהא כולן אבל בא' מהן תלינן בהני אימור דגמ' דידן ואי מטעמא דחזקות פקח תלינן בהני אימור אפי' להקל התם אדרבה העמוד טבל על חזקתו ולא ניתקן דהתורם שוטה הוא ואין תרומתו תרומה וי"ל דאזלינן בתר רובא דאינשי דלאו שוטי' הם ומש"ה אפי' איכא חזקה להחמי' כמו ההוא דחזקת טבל ולדידי' ל"ל חזקת פקחת כגון בא ממדינת הים הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף בר"פ ט"ז דיבמות (דף קי"ט):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף