חתם סופר/שבת/קל/א

חתם סופר שבת קל א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם לא הביא כלים מע"ש וכו' הקשו תוס' דיביאו התינוק וכו' פי' ויהי' רק איסור דרבנן כדלעיל אשה מדדה בנה. ועמ"ש תוס' לעיל צ"ד ע"א סוף ד"ה אבל וכו' ועל זה תירצו תוס' למהר המצוה עדיף מלעשות איסור דרבנן. אבל אי הי' היתר גמור לא מהני למהר המצוה כמ"ש תוס' לקמן ד"ה ומי שרי וכו' ע"ש והטעם משום דבהיתר גמור הוה כמו טהורים וטמאים בהאי בית אב ביומא ו' ע"ב ע"ש. ואע"ג דמאחר המצוה קצת עי"ז. ועמ"ש תוס' עירובין ק"ג ע"ב ד"ה מה לי וכו'. ועוד נ"ל דמשום למהר המצוה הא קי"ל דאין זריזין טפי מצפרא כדכתיב וישכם אברהם בבקר עיין ריש פרק קמא דפסחים. וא"כ הוה סגי שיתחיל בהכנת צרכי המילה קודם אור היום בהיתר גמור דרך חצר מעורבת ואע"פ שיאריך הליכתו מ"מ יהי' שם בצפרא וימול בזריזות. ולא הי' מתירים להביאו דרך רה"ר משום קיצור דרכו. אך היות דמיירי דליכא חצר מעורבת וא"א אלא ע"י איסור דרבנן בחצר שאינו מעורב או להביא התינוק שהוא דרבנן לתוס' או ע"י שנים שיעשו מלאכה או פחות מארבע אמות וכדומה וזה א"א קודם אור היום דעדיין אין זמן מילה ולא ניתן שבת לדחות אפילו איסור כ"ש דרבנן בעלמא. וע"כ להמתין עד אור היום שהוא זמן מילה ואז למהר המצוה דרך ר"ה עדיף. ולקמן בברייתא נמי דקתני שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש ולא אמר שכחו ולא הביאו איזמל קודם אור היום ע"כ מיירי דליכא חצר המעורבת דהוה היתר גמור. דא"כ לא חשו להביא מע"ש משום דאפשר למהר המצוה קודם אור היום אע"כ לא הי' שם חצר המעורבת וק"ל:

ולקמן ד"ה שלא ברצון הקשו תוס' ממילה בצרעת דאמרינן ליעבד אחר. ותי' מגיני שלמה דמילה בשבת הותרה ומילה בצרעת דחוי' ע"כ מהדרין למצוא אחר. ודבריו צל"ע דא"א לחלק בין מילה לצרעת דהא בעי למילף לקמן קל"ב מילה בשבת ממילה בצרעת ולהנ"ל הא לא דמי ואיצטרך קרא בשבת שתהי' הותרה. ועוד הא הרמב"ם פסק רפ"ב משבת דפקוח נפש דחוי' ואי ס"ד מילה הותרה א"כ ע"כ גם פ"נ הותרה דאתי' ק"ו ממילה עיין לקמן קל"ב ע"א. אבל ה"ל למימר מרגניתא דודאי לדינא קיי"ל בין מילה בשבת בין בצרעת דחוי' היא ומש"ה פריך למיעבד אחר. אבל לר"א דאפי' מכשירי מצות דוחה שבת בודאי הותרה שבת לגבי המצות כולן. ועיין יומא ס"פ טרף בקלפי שבת הותרה טומאה דחוי' וכבר נתעוררתי על זה במקום אחר. ועיין רש"י חולין פ"ד ע"ב מייתי מילה דוחה שבת מק"ו מצרעת וצ"ע הא מביום אפי' בשבת נפקא. וי"ל ע"פ מ"ש מהר"ם מר"ב דמייתי רא"ש ס"פ יוה"כ דפ"נ בשבת הותרה. וי"ל דס"ל דאתי' מק"ו ממילה ומילה נמי הותרה כיון דאתי' מביום. והתם בחולין בעי למימר כיון שניתן שבת לדחות אצל חולה בשחיטה ניתן נמי לדחות לכסות ועכצ"ל דס"ל להאי אמורא דפ"נ דחוי' דאי הותרה לא אמרינן הואיל ואשתרי אישתרי כמבואר בזבחים ל"ב ע"ב ואע"כ ס"ל פ"נ דחוי' וא"כ מילה נמי דחוי' וע"כ לא אתי' ליה מביום אלא מק"ו מצרעת. ואכתי צ"ע מה לי דחיית צרעת או דחיית שבת אי הותרה הותרה אי דחוי' דחוי':

כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר וכו' עי' תוס' מנחות צ"ו ע"א ד"ה כלל וכו' וי"ל דיש בכל א' ריעותא דחביתין המה קרבן יחיד ולית בי' כרת ומילה אע"ג דאית בי' כרת אינו צורך גבוה כדלקמן בשמעתין ופסח הוה דחיית שבת לצורך הלילה כמ"ש סברא זו בתוס' פסחים סוף ד"ה ומה וכו' ע"ש:

מילה שא"א לעשותה מע"ש משמע דוקא מילה וכן פירש"י אבל שום מכשירין לא אפי' נשבר סכינו בשבת מ"מ כיון שעכ"פ מין מכשירין אפשר לעשותן מע"ש שוב אינן דוחין שבת. אמנם איכא רבנן דאית להו דיעה שלישית בעירובין ק"ג ע"א וברש"י שם ד"ה אלא הא וכו' וכן פסק שם רמב"ם. ואולי יש לחלק בין עבודה דשבת דמשמע ס"פ טרף בקלפי דהותרה ובין מילה דדחוי' וצ"ע. ועיין פסחים פ' אלו דברים בהזאה בשבת שחל ז' שלו ולא הי' אפשר מקודם התם י"ל משום גברא לא חזי ע"ש בש"ס ותבין:

עדים שראוים להעד במקום אחר. נ"ל פשוט דלאו דוקא אלא אפי' נשים קרובים ופסולים כשרים לכך ורק משום דתרי לא חשידי שיתחבר עם רשע המוציא בשבת מרשות לרשות בלי מצוה וזה יתחבר וילך עמו כל הדרך הזה וא"כ הוא רשע כמוהו. מ"מ לא שבקי התירא והי' נושאין בשנים דפטורים עכ"פ מחטאת ומשו"ה ליכא חשדא. אבל בעלמא ליכא תועלת בעדים היכי דאיכא למיחש לחשדא. ובס' שושנים לדוד הקשה מנר חנוכה מי שיש לו ב' פתחים וכו' וכן לעיל כ"ג ע"א בפאה ע"ש ולהנ"ל לק"מ:

תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. צ"ע דמנ"ל דה"ל גוף נקי לאלישע דלמא תפילין אין צריכין גוף נקי ולאלישע נמי לא ה"ל גוף נקי ואפ"ה נעשה לו נס. וי"ל דצ"ע על אלישע שנטל תפיליו מראשו הא חזינן דעדיין הי' בסכנה וצריך לנס. א"כ טוב יותר להניחם על ראשו דמצוה בעידנא דעסיק בה מגינא ומצלה משא"כ כשנטלם מראשו דהוה לא עסיק בה ולא מגינה אע"כ משום דהי' רוצה לכזב ולומר שהם כנפי יונה ולא רצה להוציא שקר מפיו בעוד שהתפלין בראשו שצריכין גוף נקי ובכלל זה שלא ישקר ויכזב וכמ"ש רמב"ם וב"י ומשו"ה סיכן עצמו והסירם מראשו אע"ג דהשתא הי' רחוק מההצלה כיון דהוה בעידנא דלא עסיק בה מ"מ נוח לו לסכן עצמו ממה שלא יהי' גופו נקי בדברי שקר בהיות תפלין על ראשו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף