חתם סופר/שבת/קלב/ב

חתם סופר שבת קלב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הדר אמר ממאי דצרעת חמורה. מה שהקשו תוס' תדחה עבודה צרעת מק"ו דשבת החמורה י"ל עבודה הותרה בשבת והוה כחול לגבי עבודה כמו אוכל נפש ביו"ט והכי איתא להדי' ס"פ טרף בקלפי דעבודה בשבת הותרה וטעמא מפורש בספרי דקיי"ל דמחללי' מות ימות וביום השבת שני כבשים בדבור א' נאמרה וא"כ אם עבודה הותרה בשבת אין ראיה מזה שתדחה צרעת אבל מילה שפיר הוה יליף אם יש כח במילה לדחות צרעת החמורה שדוחה העבודה שהותרה אינו דין שתהא מילה דוחה שבת כמו צרעת דוחה עבודה או אפשר הותרה כמו עבודה בשבת ומיושב קושי' תוס'. ומה שהק' תוס' נימא קבורת מ"מ תוכיח י"ל דאנן הכי קאמרינן מילה דוחה בקום ועשה את הצרעת החמורה שדוחה בשב ואל תעשה עכ"פ את העבודה הדוחה שבת בקום ועשה ודין הוא שידחה מילה ג"כ שבת בקום ועשה ואל ידון קבורת מ"מ שאינו דוחה עבודה אלא בשב וא"ת לכן לא ידחה שבת בקום ועשה. ועיין סברא זו בתוס' סנהדרין שם:

ומ"ש שם תוס' דמצינו למימר בקיצור קבורת מ"מ דוחה מילה שהרי תניא הרי שהי' הולך לשחוט פסחו ולמול בנו יטמא למ"מ. י"ל דודאי למסקנא דליכא חומר בצרעת כדמסיק בשמעתין א"כ מילה ועבודה דהיינו הולך לשחוט פסחו שוין ושקולים הם זה דוחה שבת וזה דוחה שבת ומה שעבודה נדחה מפני צרעת ומילה דוחה צרעת משום דמילה הוה בעידנא משא"כ עבודה אבל אין שום חומר בצרעת נמצא מילה ועבודה שוין קאמר בברייתא הולך לשחוט פסחו ולמול בנו דשניהם שוים הם ויבואו מול אחותו אבל להס"ד דמשום חומר דצרעת נדחית עבודה ומשום חומרא דמילה דוחה את הצרעת א"כ מוקמינן ולאחותו אהולך לשחוט פסח הקל ולא אלמול את בנו החמור דהשתא צרעת החמורה נדחה מפני מילה בקום ועשה כ"ש מת מצוה בשב ואל תעשה וק"ל:

ומה שהקשה מהרש"א נימא מילה שלא בזמנו תוכיח שדוחה צרעת ולא יו"ט מלבדו. לק"מ דהתם משום דאפשר למחר משא"כ בצרעת מי יודע אם יתרפא לעולם וה"ל שלא בזמנו כזמנו ומהרש"א בעצמו כ' לקמן סברא זו ע"ש:

בשר ערלתו פירש"י בשר ריבוי הוא ולדרשה. יראה דסוגי' אתי' לר' יאשי' ור' יונתן לקמן בשמעתין ולטעמי' אזלי דמפקו לעיל ק"ח ע"א מילה באותו מקום מגז"ש ערלתו או מערל זכר ואייתר להו בשר לדרשא דשמעתין. אך רמב"ן פ' לך לך כ' שהן דרשות רחוקות ופשטי' דקרא מבשר נפקא דזה הוה כינוי להאבר הגיד בלה"ק ומייתי ראיות לזה וכן אשר בשר חמורים בשרם דקאי אהגיד והוא שמו העצם וא"כ אינו מיותר לא בקטן ולא בגדול ולא נכתב לדרשא אלא שמו כך הוא. ונ"ל שזה הוא סברת הרמב"ם דכתב עשה דמילה דוחה ל"ת דצרעת ולא מייתי מבשר משום דס"ל בשר לגופי' אתא כנ"ל. אלא דקשה הא צרעת עשה ול"ת היא י"ל דס"ל כקושי' תוס' וחי' רשב"א ד"ה האי עשה וכו' שהקשו הא איצטריך לעשות לסיב שעל רגלו. וס"ל לרמב"ם דבריית' מחולקות דברייתא קמייתי ס"ל לעשות עשה היא ולא דרש מיני' להתיר גרמא ע"י סיב ולעומת זה ס"ל מילה באותו מקום מדרשא דלעיל ק"ח ע"א ואייתר בשר לומר שדוחה צרעת ואידך ברייתא ס"ל לעשות לסיב שעל רגלו וליכא אלא ל"ת ולא עשה ופשוט שמילה דוחה ל"ת. ובשר לא אייתר דאיצטריך לגופי' דמילה באותו מקום. וא"ש נמי קושי' תוס' אלישנא דאמר רב אשי כגון מילה וצרעת והא"ש דלמסקנא עכ"פ ליתא אלא ל"ת גרידא ושפיר קאמר רב אשי. ואש"נ דמילה אע"ג דדחי ל"ת דצרעת מ"מ לא ידחה עשה ול"ת דיו"ט ודלא כמהרש"א:

האי עשה ול"ת כ' תוס' השמר היינו לאו דאמר רחמנא השמר פן תקוץ בהרת. וצ"ע דכי האי גוני ביומא פ"א ע"א חשיב לי' השמר דעשה גבי עינוי דהרי המענה היינו שלא יאכל כמו דהכא המשמר כאשר יורו הכהנים היינו שאינו קוצץ ומ"ש הכא מהתם וראיתי שכבר נתעורר בזה בשיח יצחק שם ביומא ולא עלתה בידו ע"ש:

נגעים טהורים מאי איכא למימר. עיין תוס' שבועות ה' ע"א דמפרשו דהיינו נגע שהוסגר עלי' ושוב עמד בעיניו ונטהר וכבר טבל ומ"מ אסור לקוצצו אולי עוד פשה תפשה והראה את הכהן ועבודה לא יעבוד משום בעל מום כמבואר זה בבכורות כ"ה ע"ש:

בעידנא דמתעקר לאו לא מקיים עשה. עיין מג"א סי' תמ"ז שכ' שבלי לקט בשם ר"ת דעשה דרבים דוחה ל"ת אפי' שלא בעידנא ואין לך עשה דרבים מעבודה שלפעמים נדחה פסחי כל ישראל או תמיד ע"י בהרת של כהן א' כדפירש"י לעיל וא"כ לא בעי בעידנא וע"כ צרעת חמיר משארי איסורין שבתורה שנדחי' ע"י עשה דרבים אפילו שלא בעידנא וצרעת לא נידחית והיינו חומרי'. ומ"מ איכא ק"ו אם מילה דוחה שבת חמורה שיש בה עונשין ואזהרות הרבה נדחה ממילה בעידנא ק"ו שידחה צרעת בעידנא. וליכא למימר השתא עבודה תוכיח י"ל עבודה היינו טעמא משום דלא הוה בעידנא וצרעת חמיר בהא דאפי' עשה דרבים בעי בעידנא אבל עכ"פ מי שדוחה שבת החמורה בעידנא כ"ש שידחה צרעת בעידנא. ובזה י"ל קושי' תוס' לעיל כ"ד ע"ב ד"ה ולא מילה וכו' אפירש"י ע"ש. והשתא י"ל ביו"ט דליכא עונשין ואזהרות הרבה שפיר איכא ק"ו דצרעת חמירא דאפי' עשה דרבים היינו עבודה בעי בעידנא וזה לא מצינו ביו"ט ואם מילה דוחה צרעת כ"ש יו"ט והא"ש נמי דפליגי תנאי ואמוראי בשמעתין. דלא פליגי בכללא דבעי' דבעידנא דבהא ליכא מאן דפליג אך פליגי הואיל דעשה דרבים לא בעי בעידנא א"כ ס"ל צרעת חמירא וק"ל:

בעידנא דמיעקר ללאו וכו' אע"ג דמילה נמי עוקר לאו בחיתוך ולא מקיים עשה עד דפרע. כבר עמד בזה בנימוקי יוסף פ"ב דב"מ דפוס זולצבאך ע"ו ריש ע"ב דהכל המשך המצוה היא התחלתה וגומרה ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף