חתם סופר/שבת/צו/ב

חתם סופר שבת צו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא. ויש לפרש כלפי דמסיים במתני' שכך היתה עבודת הלוים שזה א' מההוכחת שהוכיחו תוס' ריש מכילתן ד"ה פשוט וכו' שמלאכה גרועה היא ולכן סמך קושיתו אמתני' דהכא כיון דבעי' שהתולדה תהי' במשכן ממילא בעי' שהאב יהיה נכתב בקרא להדיא דזהו ע"כ החילוק שבין תולדה לאב דאלו בשארי מלאכות האב הוא במשכן ולא התולדה והכא בהוצאה שגם התולדה צריכה להיות במשכן א"כ האב צריך שתהיה כתוב בקרא וכמ"ש תוס' ג"כ בשמעתין ד"ה אי נמי וכו' מש"ה סמיך הך שקלא וטרי' אמשנתינו ולא אריש מכילתן ולא אמתני' דאבות מלאכות מ' חסר א'. ועי"ל עפמ"ש כבר לעיל בחידושי מ"ט ע"ב עפ"י הירושלמי לחלק דמאן דמפיק ממלאכה ומלאכתו אין כאן אלא ל"ט מלאכות וגם אין ליליף מעבודת הלוים הם עלו והם הורידו קרשים שזה היתה עבודת הלוים ולא מלאכת המשכן ולזה הוה זורק ומושיט תרווייהו תולדה דהוצאה ואף על גב דמושיט ע"כ מעבודת הלוים ילפינן ליה למעלה מעשרה כבמתני' וה"נ מוציא משא למעלה מעשרה דילפינן ממשא בני קהת הכל הוא הואיל שכבר ידעינן עיקור הוצאה שהוא האב והתולדות הדומות להאבות ילפינן מסברא ובצירוף משא בני קהת ועבודת הלוים. אבל למילף עיקור מלאכה מעבודת הלוים זהו ליתא בשום אופן דאנו אין לנו אלא מלאכה מלאכתו ולא עבודה. אמנם מאן דיליף לעיל מ"ט ע"ב מעבודת המשכן דייקא אותה ברייתא מייתי מהם העלו והם הורידו וחשיב נמי מושיט מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע וע"ש תוס' ד"ה כנגד וכו' ולאותה ברייתא דמושיט הוה ממש כמו הוצאה והכנסה דתלתהון הוו בעבודת הלוים. א"כ יש ליחשב זורק תולדת מושיט דזורק דמי טפי למושיט כמ"ש תוס' לעיל ד' ע"א ד"ה זרע וכו' ע"ש. ואמנם משנתינו דלא יליף זורק ממושיט וכמ"ש תוס' שם ד"ה אבל וכו'. וא"כ ע"כ ס"ל זריקה תולדה דהוצאה ולא תולדה דהושטה אע"ג דדמי לי' טפי מ"מ הושטה גופא לא הוה אב למיהב לי' תולדה וע"כ משום דמשנתינו לא יליף מעבודת המשכן אלא ממלאכה ומלאכתו. ולפ"ז לא ילפינן מהם העלו והם הורידו והשתא קשה הוצאה גופא היכא כתיבה. והיינו דדקדק מכדי זריק' תולדה דהוצא' ולא דהושטה ולא ילפי' מעבודת הלוים א"כ הוצאה גופא היכא כתיבה:

ועוד י"ל כיון דבמשנתינו מבואר דשייך רשות הרבים אפי' היכי דבתים בנוים מזה ומזה דאל"ה לא שייך מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ועיין לעיל ו' ע"א תוס' ד"ה יתר וכו' ורשות הרבים כזה לכאורה לא נמצא במשכן דהם הורידו והם העלו הי' כשכבר נסעו הדגלים סביב המשכן וכבר סרו ענני הכבוד וכן קרא דאל יצא איש דכתיב במן דילפינן מיניה הוצאה סוף פרק קמא דעירובין נמי הוציאו כליהם לחוץ סביבות המחנה מבחוץ דשם ירד המן. אבל לא רשות הרבים מוקף מחיצות כבמתני' ע"כ שאל היכי כתיבא. מש"ה מייתי מאיש ואשה אל יעשו. ודלא תימה גם שם הביאוהו אל משה שהי' לו אוהל מועד חוץ למחנה ע"כ הוסיף לומר דלאו הכי אלא בשעת קבלת הנדבה ישב משה במחנה לוים עם הגזברים ועושי מלאכה ולא התבודד באהל מועד שלו. ועיין מ"ש הר"ר אברהם בנו של הרמב"ם שבכ"מ פי"ד מהל' שבת ועיין מרכבת המשנה שם והבאתי דבריהם והארכתי בזה לעיל ו' ע"א ד"ה מתקיף לי' ר"פ וכו' שסותר למה שכתבתי פה והמעיין יבחר. ועמ"ש פנ"י בשמעתין ודפח"ח:

ומי שאילו מהדדי וכו' איש איש ממלאכתו וכו' מה שצ"ע מכאן אפירש"י לעיל ח' ע"א ד"ה רחבה וי"ו פטור ביארתי שם בעזר השם יתברך עיין שם היטב:

ותו מעביר וכו' פי' בשלמא זורק איכא עכ"פ כמ"ש מהרש"א בשם רז"ה אלא מעביר הרי כל מקום שהוא עובר רה"י שלו עובר עמו ואין כאן ד"א בר"ה וליכא סברא א"כ מנ"ל:

ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש אמר רב יהודה אמר שמואל מעביר ד"א ברה"ר הי'. י"ל דס"ל כדאיתא בילקוט מקושש עצים לפני משה ואהרן שהי' בא עם חבילתו על כתיפו לפני משה ואהרן פי' שהי' מקושש והולך לפני משה ואהרן ולא סר מאולתו וזה שייך במעביר שנשא חבילתו ולא הסירו מעליו אבל בתולש ומעמר לא שייך שהיה תולש והולך ומעמר והולך עד לפני משה ואהרן אע"כ מעביר הי'. ובחי' תורה ישבתי לשון הקרא ויניחוהו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו. ר"ל לפי דקיי"ל סנהדרין שראו בא' שהרג הנפש אין נידון באותן סנהדרין דבעי עדה שופטת ועדה מצלת והכא ליכא מי שילמוד עליו זכות. וא"כ ה"נ שהי' מעביר ד' אמות ברשות הרבים לפני משה וכל העדה לא יכלו ללמוד עליו שום זכות לכאורה וא"א לדונו. אך הא הקשו תוס' פי"נ כיון דלא ידע מרע"ה באיזה מיתה יומת א"כ ליכא התראה ותי' מה שתירצו. וא"כ שפיר א' הי' יכול ללמוד זכות כקושי' תוס' והיינו דקאמר ויניחוהו במשמר לדונו אע"ג שהי' מקושש לפני משה ואין כאן והצילו העדה מ"מ דנוהו משום דלא פורש מה יעשה לו פי' שהמתרים בו לא פירשו לו מה יעשה לו באיזה מיתה יומת ע"כ הי' לו שום זכות ע"כ הניחוהו במשמר לדונו. נחזור להנ"ל מ"ד תולש הוה רצה להזהר מק' הרא"מ מה צריך קרא לחילוק מלאכות ולחד פירש"י דה"א שאינו חייב מיתה עד שיעשה כל הל"ט מלאכות א"כ איך נהרג מקושש ולמ"ד מקושש תולש הוה א"ש דכתיב בחריש ובקציר תשבות כדלעיל ע' ע"א. ולפמ"ש לעיל י"ל מש"ה מדקדק ש"ס בב"ב פי"נ יודע הי' משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת ר"ל שאפי' חילוק מלאכות ידע שהרי מזה ילפינן חילוק מלאכות לעיל ע' ע"א וע"ש תוס' ד"ה אם אינו ענין וכו' ומעתה לא נשאר עליו זכות אלא שלא הי' יודע באיזה מיתה יומת. ואמנם מ"ד מעמר הוה מפרש קרא כפשטי':

אתה מוצא לעז על אותו צדיק. בפרק י"נ כתבו תוס' דיש במדרש מקושש לשם שמים נתכוון עיין שם. אך שיטת ר"ע לא כן הוא דהמדרש הנ"ל ס"ל דהיה דעתו לשם שמים ולא שייך מה דאמר התם תלמיד ר"ע ראוי' הי' אותה פרשה שתכתוב ע"י משה אלא שמגלגלין חובה ע"י חייב א"כ לא הי' כוונתו לש"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף