חתם סופר/שבת/עח/ב

חתם סופר שבת עח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ושטר פרוע אם יש בלובן שלו וכו'. דברי מהרש"א תמוהים. ודברי ש"ג סביב הרי"ף יותר תמוהים. והפשוט דברייתא מיירי בשניכר בהשטר שהוא פרוע כגון שכ' שובר על גבי השטר עצמו וליכא למיחש למידי ויכול לצור על פי צלוחית משו"ה חייב כשיעור לצור. וקרוב לזה כ' בספר חפץ ה'. ואמנם רמב"ם לא מייתי כלל שקלא וטריא דבסמוך רק ברייתא זו כצורתה. ולטעמי' אזיל דלא מייתי בשום מקום דאסור לשהות שטר פרוע רק שטר אמנה מייתי בהל' עדות. ונלע"ד שטר פרוע ס"ל דמותר לשהות למ"ד כותבים שובר וכיש גורסים שברש"י דשמעתין ד"ה והכא בכותבים וכו'. דס"ל אי כתב שובר מותר לשהות שטר פרוע והאחרונים מביאים ראי' ממה שכ' תוס' בכתובות וב"מ בסוגי' דהוציאה גט דלמ"ד כותבים שובר אפילו הכתובה בידה אע"פ שהבעל מפסיד עי"ז מ"מ צריך לשלם נגד שובר שלה והיא תעכב הכתובה והוא ישמור שובר. נמצא למ"ד כותבים שובר לא משכחת איסור לשהות שטר פרוע אלא אם לא נתן לו שובר אבל נתן לו שובר מותר לשהות. וס"ל לרמב"ם נמי דכל זה הי' בימי תנאים ואמוראין קדמאי. ואמנם אחר שהעלו בימי אמוראי אחרונים הא דאמרי' ב"ב קע"ב ע"א רבנן תקינו למיכתב שובר ואי לא עביד איהו אפסיד נפשי' ס"ל לרמב"ם ה"נ מותר לשהות שטר פרוע מה"ט דיאמר אי ירצה שובר אתן לו ואי לא רצה איהו אפסיד נפשי'. ומותר לו לשהות שטרא ומש"ה לא מייתי רמב"ם שקלא וטריא דלקמן כלל רק שיעור שטר פרוע כדי לכתוב בלובן ב' אותיות או לצור על פי צלוחית כנלע"ד:

איכא בינייהו רהיטי מוכסי ורבנן ס"ל כיון דעיקור קשר מוכסין אינו עשוי' אלא להראותו למוכס שוב לא איכפת לן מה שישתלשל מזה ע"י רהיטי מוכסי שיצטרך לחזור. ובזה מיושב קו' תוס' ד"ה ת"ק סבר כותבים וכו' וקשה שהרי יצטרך להחזירו ללוה שלא יצטרך לכתוב שובר עכ"ל. ולהנ"ל לק"מ דעיקור שטר עשוי לפרעון ומה שישתלשל מזה שיצטרך לכתוב שובר מילתא אחריתי הוא. ולפ"ז לא הוה צריך לומר ר' יהודה ס"ל אין כותבים שובר דאפי' כותבים שובר נמי ר"י לטעמי' דחייש נמי לרהיטי מוכסי ולמוכס גדול וקטן אע"ג דאינו עיקור אלא משתלשל מזה וה"נ דכוותי'. אלא עדיפא מיני' קאמר דהא באמת ר"י ס"ל אין כותבין שובר. ומשו"ה נמי דחיק רש"י וכ' דהלוה כופהו להחזיר לו מעותיו שכבר פרע לו דזהו מעיקור השטר שעשוי לפרעון ולא דבר המשתלשל ממנו:

והכא במודה בשטר שכתבו וכו' להך לישני דלא מיירי מטעם לצור אלא שצריך לו לפרעון חובו לא מיירי ברייתא כלל משיעורא ומאן דכר שמי' דשיעור בברייתא. אלא עד שלא פרע חייב אפי' בשטר כל שהוא ומשפרעו פטור אפילו גדול כמה וכמה. ובזאת יובנו ב' קושי' תוס'. וא"ת כי לא פרע נמי אמאי חייב וכו' פי' בשיעורא זוטא אמאי חייב. ותו הקשו וא"כ ומשפרעו אמאי פטור פי' אפי' בשיעורא לצור. וזה פשוט ולחנם נתלבט מהרש"א ז"ל בזה:

צריך לקיימו. פירש"י הלוה צריך לומר לא פרעתי. ונראה מ"מ צריך המלוה לקיימו בעדים אם ימצא דאל"כ לימא הלוה אח"כ חזרתי ופרעתיך ומהימן אחר זמן במגו למפרע לשיטת רש"י פ' בתרא דכתובות גבי עשה שדהו סי' לאחר וע"ש תוס' דפליגי. ואפשר גבי מגו דמזויף מודה רש"י דאפי' למ"ד שצריך לקיימו מ"מ למפרע לא אמרינן וצ"ע ועיין מהר"ם לובלין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף