חתם סופר/שבת/מט/ב

חתם סופר שבת מט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אבא שלחא הוה ואמר הביאו שלחין ונשב עליהן. פירש"י בחול אבל תוס' פי' בשבת וכ' בספר מגיני שלמה לקיים פי' רש"י דאי כפי' תוס' דבשבת איירי מאי מקשה הגמ' לקמן לימא כתנאי מאי הוצרך יותר מר"י אלא ע"כ בחול ושפיר מקשה הגמ' דר' חנינא בר חמא לא הי' תנא גדול אלא בתחילת אמוראים הוה וע"ש. אבל ל"נ לקיים בענין אחר. דלכאורה קשה מאי הוצרך ר"י למימר הביאו שלחין ונשב עליהן אלא ודאי בחול מיירי והי' צ"ל לישב עליהן שלא יהי' סבורין לאבדן שהוא אומן הי' אבל קשה הי' לרש"י קו' התוס' וכתב בספר מגיני שלמה וטעות סופר יש כאן והכי הוא בתלמוד הראשונים אמר ר"י ברי' אבא הלכתא שלחא הוה וממילא לא קשה קושי' תוס' ודו"ק:

בעי ר"י ויבא יוסף וכו' מנינא הוא או לא כמ"ד לעשות צרכיו נכנס ופי' רש"י נראתה לו דמות דיוקנא של אביו ואמר לו רצונך שימחוק שמך מן האפוד. וקשה מ"ט לא נראה יעקב ליהודה כשבא אצל תמר או לאחים כשמכרוהו יוסף. אך לק"מ דפלוגתא היא במס' סוטה מה שכתוב על האפוד ח"א שמות האבות וח"א שמות האבנים. ונקדים עוד בכל שמות השבטים לא מצינו ס' רק אצל יהו"סף. אם לא הי' כתוב על אבני אפוד יוסף צריך למכתב שמות האבנים דצריך להיות עלי' כל האל"ף בי"ת והאות ס' לא מצינו גם בהאבות וצריך למיכתב האבנים שם ספיר שנמצא בו האות סמ"ך ולא שמות האבות להכי גבי יוסף שפיר בא יעקב משום פסידא דידהו אבל ביהודה לית לן בהא אי כתיב או לא ודו"ק:

דרוש לשבת חנוכה תקפ"ד לפ"ק

בשבת דף מ"ט אבות מלאכות מ' חסר א' כנגד מי. אמר להו חנינא בר חמא כנגד עבודת המשכן אמר להו ר' יונתן בר"א כך אמר ר' שמעון בר"י בן לקוניא כנגד מלאכה מלאכתו שבתורה בעי ר"י עד תניא כמ"ד כנגד עבודת המשכן ע"ש. והק' תוס' הא ע"כ האי מ"ד כנגד מלאכה ומלאכתו נמי ס"ל כנגד עבודת המשכן דאין סברא לומר שמדעתו בירר המלאכות החשובות ועשאום אבות ועוד תניא בהדיא ולאידך מ"ד קשה שיליף ממשכן מנ"ל שהוא ל"ט וכו' עד שחשבינן מרקד ובורר לשתים שהן דומות זה לזה. ונ"ל לפי מ"ש תוס' חדשים פ' כלל גדול שהק' תוס' יו"ט למה נקט ארבעים חסר אחת ולמה לא תני ל"ט. ותי' לפי מ"ש הרשב"א בריש שבת מה שמתרץ התם הא תנא הכנסה נמי הוצאה קרי לי' וקשה כיון שמשמע ר"פ הזורק שהכנסה לא הוה אלא תולדה האיך למדו בחד לישנא האב והוצאה שהוא אב. ועוד קשה שמקדם הכנסה להוצאה ע"כ אמרינן שהוצאה והכנסה הוי נמי אב אלא לפי שדומין זה לזה לא מחייבין תרתי בחד העלם. נ"ל לפי זה ניחא שקתני במתני' ארבעים חסר א' כלומר שבאמת הן ארבעים אלא שחסר א' לענין חיוב בהעלם אם עשאו כולם בהעלם א' יע"ש. וזה ניחא לפי תי' ראשון בריש פרקין אבל רבא שסובר רשוית קתני מפני שסבר כמו שמבואר בריש הזורק שהכנסה הוי תולדה א"כ לדידיה קשה על מתני' כמו שתי' המהרש"א בחי' למ"ד כנגד מלאכות שבתורה הוה ניחא לשון מתני' שקתני ארבעים חסר א' כלומר מ' מלאכות כ' בתורה ואפילו הכי לא הוו אלא ל"ט שחד לא נחשב כמו שאמר הש"ס. ולפ"ז י"ל בזה פליגי שמ"ד כנגד מלאכות שבתורה ס"ל שהכנסה הוה תולדה וקשיא למאי נקט ארבעים חסר א' ע"כ כנגד מלאכה בתורה וניחא מתני' כמו שתי' מהרש"א אבל אידך סבר דשתיהם הוה אבות א"כ שפיר י"ל כנגד עבודת המשכן וניחא נמי מתני' כמו שתי' תוס' חדשים. ולפ"ז ניחא שפיר הביא חנינא כמ"ד כנגד עבודת המשכן דקתני בברייתא. שקתני הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה ואתם לא תכניסו מר"ה לרה"י הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע ואתם לא תצאו מרה"י לרה"ר ומדקתני הוצאה והכנסה שהיו שניהם במקדש ש"מ ששניהם אבות הן והיינו כמ"ד כנגד עבודת המשכן. ומה שקשה מנ"ל שהם ל"ט עד שנחשב בורר ומרקד לתרווייהו י"ל שסומך על דרשה של רבי שאמר אלה הדברים אלה הוי ל"ו דברים הדברים הוי שלשה שהמה ל"ט. ולפ"ז מכ"ש שניחא טפי מ"ש בירושלמי פ' כלל גדול דאיכא חד מ"ד דסבר כנגד ארבעים חסר א' כל פעם שכ' במשכן עבודה ומלאכה יע"ש אבל אידך מ"ד סבר כנגד כל מלאכה שבתורה. ולפ"ז י"ל שיש נ"מ אי אמרינן כנגד עבודת המשכן א"כ י"ל הוצאה והכנסה הוו תרווייהו אבות כיון שהיו תרווייהי במשכן אף על גב מה שהורידו הלוים מעגלות זה לא הוה בכלל מלאכת משכן אלא עבודת המשכן מ"מ ילפינן מיני' להאי מ"ד כיון שאמר שילפינן ממשכן אפי' היכא דכתיב עבודה א"כ ילפינן שפיר מעבודת הלוים דהוצאה והכנסה הי' תרווייהו אבות אבל למ"ד כל מלאכתו שבתורה לא יליף כלל מה שהי' עבודה במשכן אלא מה שנעשה במלאכת לחוד א"כ לדידי' הוצאה מנ"ל ע"כ כמו שהביא ר"פ הזורק מויעבירו קול במחנה והתם לא הוה אלא הוצאה והכנסה לא כ' כלל משום הכי לא הוה אב אלא הוצאה ובזה יש לומר שפליגי רא"ש ורבא בריש פרקין ולכולי עלמא אית להו שצריכין קרא על הוצאה אבל כל זמן שלא גלי לן קרא שהוצאה הוה מלאכה מזה שהי' במקדש לא ילפינן לחוד אבל לבתר דגלי לן קרא שהוצאה הוה מלאכה והכנסה מסברא הוא ילפינן שפיר מעבודת הלוים במקדש והתם תרווייהו הויין הוצאה והכנסה משו"ה תרווייהו אבות נינהו. אבל רבא סבר שלא ילפינן כלל מעבודת המשכן אלא ממלאכות והתם לא כ' אלא לא יעשו עוד מלאכה על הוצאה שהיה במלאכת המשכן והכנסה לא הוה אלא מסברא הוא משו"ה הוצאה הוה אב והכנסה תולדה ובהני דברים ניחא דברי הרמב"ם פ' י"ב מהל' שבת ה"ח וע"ש בלח"מ:

עיין מה שכ' ר"ח ר"פ הזורק שלא גרס כגירסת רש"י וכן הוא בירושלמי. אלא אפי' אי איירי בחול מ"מ שהתורה קור' מלאכה דכתיב לא יעשו עוד מלאכה ע"ש וכן בתשו' רב בצלאל אשכנזי הא לפי מה שסבר הכא הש"ס למימר דהמלאכה היתה דים דשלימי עבידתא א"כ ממילא ה"נ האי העבירו קול במחנה שלא יעשו עוד מלאכה היינו שלימה עבידתה ולפ"ז אי י"ל שהוי ר"י לשיטתו שסבר התם בסוטה שניהם לדבר עבירה מתכוין וא"כ לדידי' ע"כ והמלאכ' היתה דים היינו ממש משו"ה לא יעשו עוד מלאכה היינו נמי מלאכה ממש ומוכח מזה שהוצאה מיקרי אבל לאידך מ"ד שסבר דשלימי עבידתא ע"כ צ"ל שמודה לגז"ש. וי"ל בזה לפי מה שאיתא לקמן ריש פ' הזורק שר' עקיבא אמר מקושש זה צלפחד נאמר כאן ויהי' בני ישראל במדבר וימצאו איש ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר דברי ר"ע אמר לו ר"י בן בתירא עקיבא בין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הא גמר גזירה שוה לא גמר. וכ' תוס' שע"כ בקבלה היתה בידם מנין גז"ש שלהם משו"ה לא קיבלו. ושמעתי מא' מגדולי ישראל שאמר אתה מוצא לעז על אותו צדיק היינו יוסף וכיון שניתן רשות לומר אומר אני שי"ל ע"כ ה"נ דהא אם מקושש הגז"ש מר"ע ע"כ צריך להוציא ממנין גז"ש שלהם ואפשר לדעתו שמוציאין האי גז"ש העברה העברה דליתא האי גז"ש וע"כ צריך לומר כמו שאמר ר"ח שעיקור הוצאה שידעינן היינו מדכתיב לא יעשו עוד מלאכה וא"כ צ"ל דמלאכה ממש וס"ל והמלאכה היתה דים נמי מלאכה ממש וא"כ אייתר לן לעשות מלאכתו בבית וע"כ לעשות צרכיו שהוא גנאי לאותו צדיק היינו יוסף וזה שאמר אם כדברך כלומר בלא גז"ש התורה מכסה ואתה מגלה ואם לא אלא שי"ל ר"ע סבר כמו שהביא בילקוט שאתה דורש הגז"ש והתורה מגלה אותו מ"מ מוציא לעז על אותו צדיק בשם המדרש אבכיר ויבא יוסף לעשות מלאכתו היינו יום השבת דכתיב הכא מלאכתו וכתיב התם ויכל מלאכתו ומה עשה ביום השבת עוסק בתורה וא"כ ממילא לפי המדרש אינו בכלל מלאכה שבתורה כמו שכ' רשב"א שמלאכתו דכתיב בשבת אינו בכלל וע"ש. אלא שזה מנ"ל שמשמר יוסף ובפ"ד האריך אי אבות הי' להם דין ישראל ומותר לשמור את השבת או הי' להם דין בן נח וגוי ששבת חייב מיתה וא"כ כל זמן שאין לנו הכרח ששמר את השבת אמרינן לא שמר את השבת אלא שכ' המדרש מדכתיב טבוח טבח והכן אינו אלא שבת דכתיב ביום הששי והכינו אבל בש"ס דידן פג"ה קאמר כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ וא"כ י"ל אי אמרינן ג"ה אסור לב"נ א"כ אין הכרח ששמר יוסף את השבת א"כ ויבא יוסף לעשות מלאכתו ע"כ לעשות צרכיו נכנס ואיכא לעז אבל אי אמרינן ג"ה מותר לב"נ וע"כ והכן הוא שבת א"כ שמר יוסף את השבת ממילא י"ל כפשטא ויבא יוסף לעשות מלאכתו היינו בשבת הי' והלך לעסוק בתורה וליכא לעז אבל ריב"ב ס"ל שג"ה אסור לב"נ א"כ אין הכרח ששמר השבת וממילא איכא לעז. עם זה יש לפרש נמי המדרש רבה בפ' נשא ביום השביעי לבני אפרים אמר הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה שנאמר וטבח טבח והכן חייך שבן בנך מקריב קרבנות בשבת וע"ז נאמר ביום השביעי לבני אפרים וי"ל שודאי גוף הקרבן שהקריב אין חידוש כ"כ שמצינו כמה קרבנות שדוחין את השבת וכאן הי' קרבן צבור ויכול להיות שעיקר החידוש לפי מה שאיתא במדרש נשיא א' ליום שאפי' מה שפרקו מעגלות שהביאו הי' פרקן כל אחד ביומו ולא שנים ביום אחד וא"כ בני אפרים היו פורקין ביום השבת מהעגלות שהי' רה"י לרה"ר וזה התירה התורה לכבודו של יוסף אע"ג שזה לא הותר כלל במשכן בשאר מקומות מ"מ כיון בהקמת המשכן אזי לא הי' עבודת הלוים שיאמרו הם הוציאו ואתם לא תצאו א"כ בקל יכול למימר כיון שבל"ה הוצאה מלאכה גרועה הוא וג"כ מה שהתיר התורה לשבט אפרים לפרוק מהעגלות שהוא רה"י לרה"ר ע"כ הוצאה מותר בשבת אע"ג שגז"ש מקובל בידם שילפינן העברה העברה שהי' יום השבת מ"מ צ"ל שהאי גז"ש אתי' למלאכה אחרת שאסרה התורה ביום השבת וכיון שהוצאה לא הוה מלאכה לא נשתייר אלא ל"ח מלאכות וע"כ האי דכתיב לא יעשו עוד מלאכה ליכא למימר דקאי על הוצאה אלא דשלימי עבידתא וממילא אידך דכתיב והמלאכה היתה דים נמי להכי דשלימי אתי וממילא ל"ז פעמים מלאכה דכתיב וחד גז"ש אתי' לרבות חד מלאכה ואיתא ל"ח וע"כ אייתר האי קרא ביוסף לעשות מלאכתו ע"כ לעשות צרכיו נכנס ואיכא גנאי וא"כ אדרבה ממה שהתיר לו התורה הוצאה לכבודו איכא זלותא ח"ו ע"כ אמר המדרש אתה שמרת וכו' דכתיב והכן ואין והכינו אלא השבת כיון ששמר יוסף את השבת א"כ מאי דכתיב לעשות מלאכתו ממש והוצאה אסור והא דפרקו בשבת משום ששמר את השבת דוחה שבת וא"כ ליכא זילותא ליוסף אפי' לשעה אדרבה לכבודו התירה התורה ושפיר קאמר חייך שבן בנך עתיד להקריב בשבת:

עוד בזה הענין. מה שיש לדקדק בריש פ' הזורק שהקשה הש"ס מכדי הזורק תולדה דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבה עד שמסיק שקאמר הכנסה מנ"ל סברה אלא שהוצאה והכנסה תולדה הוא וכו' מכדי האי מחייב והאי מחייב למאי נ"מ קרית לי' אב ותולדה עיי"ש בסוגיא דהתם. ותמוה למה נטר להקשות כל הקושית עד השתא. וי"ל שודאי מתחילה על מתני' דיציאת השבת לא קשה כלל דהוצאה כיון שהי' במשכן ממילא אסורה וה"ה לזריקה שהוא חייב כיון שהי' במשכן מושיט וכ' התוס' בסוגי' דקלוטה שיותר דומה זריקה להושטה מהוצאה וזה נמי לא קשה כלל מה לי אב מה לי תולדה כיון שחייב ע"ז וע"ז שי"ל שנ"מ לענין התראה כמו שכ' התוס' התם פ' הזורק אבל הכא אמתני' דזורק פריך שפיר כיון שקתני במתני' אבל לא היו זורקין שמשמע שאין רשאין לזרוק משום קדושה שבהן ע"כ תו ליכא למימר שזריקה תולדה דהושטה היא כיון שלא הי' יכול להיות דבר זה במשכן דאין רשאין לזורקן ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף