אילת השחר/שבת/מט/ב
פת לאורחין. היינו שהשתמשו בזה כמו שולחן. וצ"ע למה אמר "לאורחין" דוקא. ויל"ע אם די שיחדן פעם אחת לאורחין וכבר פקע מזה שם מוקצה לעולם, או שצריך כל פעם יחוד מיוחד. והנה חזינן לפי הצד של הגמ' שעורות של אומן הם מוקצה, אפי' שטמן בהם אינו מבטל שם מוקצה, ולמה אינו כמו חשב ליתן עליהם פת לאורחין, ואי נימא דהכא בעינן יחוד עולמי א"ש.
מאי לאו לא שנא של בעה"ב ולא שנא של אומן. יל"ע דהרי ודאי שכל מה שנמצא בחנות לסחורה הוא מוקצה, כמבואר בשו"ע (סי' ש"ח ס"א), וא"כ כל מה דתנינן במסכת שבת על חפצים שאינם מוקצים ע"כ מיירי בחפצים שאינם עומדים לסחורה, וא"כ מ"ש דהכא היה סבור שמדובר גם בשל אומן, ובאמת דיל"ע מה כלל הספק בעורות של אומן, ומ"ש מכל דבר העומד לסחורה דהוי מוקצה.
כנגד עבודות המשכן. רש"י פירש דהוא ע"י ילפותא סמוכין. וזה לא כר' יהודה דלא דריש סמוכין (יבמות ד' א') וכדאמר וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה, וגם כאן ע"י הסמיכות איך יתחייב סקילה.
תיקו. הנה בחולין (דף י"ז א') מספק"ל בבשר נחירה שהכניסו לא"י אם הותר להם ומסיק בתיקו. ורש"י כתב דנ"מ בזה לדרוש ולקבל שכר, והרא"ש תמה עליה דלא יתכן שיקבעו בש"ס בעיא שאין בה נ"מ למעשה, ומסיק דיש נ"מ לדינא בהך ספיקא עיי"ש. ומבואר דאם אין נ"מ למעשה לא קבעינן סוגיא בתיקו, וכאן הרי אין נ"מ למעשה, וצ"ל דכיון שיש נ"מ למסבר קראי חשיב דבר שיש בו צורך, וכן מוכח בדברי הרא"ש שם. ועיין יומא (דף ה' ב') בענין הספק על משה איך הלביש אהרן ובניו בשבעת ימי המלואים, ומפרש שם דנ"מ למסבר קראי.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |