חתם סופר/שבת/יח/א

חתם סופר שבת יח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן אמר ר' יוסף רבי היא לכאור' צ"ע דהא רב יוסף ס"ל טעמא דב"ש משום שביתת כלים א"כ מדרבנן אסור וכן דעת תוס' לקמן בשמעתין ד"ה ולימא מר וכו' שכ' ולר' יוסף לא תיקשי אמאי לא אסרו ב"ש טעינת קורה וכו' מבואר דאפילו ליכא חיוב מ"מ ה"ל לאסור טעינת קורה מדרבנן משום שביתת כלים ודלא כהר"ן דס"ל באיסור לאו דשביתת כלים לא גזרו מדרבנן וכעין מה דאמרינן ר"פ הנחנקין אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק ה"נ דכותי' זה הוא דעת הר"ן מ"מ תוס' לא ס"ל הכי אלא דלענין איסורי שבת לא חלקו כעין מ"ש תוס' ב"מ צ' ע"א ד"ה אבל וכו' ע"ש אע"ג דלא דמי כולי האי מ"מ צ"ל לשיטת תוס' כך ועיין מ"ש רש"י יבמות קי"ט ע"א ד"ה מה לי איסור לאו ע"ש ויש לחלק וא"כ תיקשי לרב יוסף דס"ל משום שביתת כלים מה הי' צ"ל רבי היא וסתרו סתם מתני' דהכא עם מתני' דלקמן קנ"ה ע"ב דאתי' כר"י בר"י ולמה לא נימא מדרבנן אסור אפי' לר"י בר"י ובכלים נמי אסרו מדרבנן וצ"ל פשיטא לר' יוסף דלר"י בר"י אפי' לכתחלה שרי כמו נתינת מים למורסין לכתחלה:

פותקין מים לגינה נ"ל אע"ג דהנותן מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע כמבואר ריש מס' מ"ק מ"מ המעיין בלשון רש"י שם יראה היינו דוקא הנותן מים לזרע אבל הפותק מים לגינה והמים עוברים בצינורות שעוברים דרך הגנה ומתלחלח הגינה אפי' עשו כן בשבת ליכא חיוב חטאת ודומיא דהכא מגמר כלים בשבת במוגמר וגפרית שכבר הונח על האש אין בנתינת כלים על גבם בשבת שום חיוב חטאת וכ"כ מחצית השקל ובשו"ע קטן הנדפס מחדש בדובנא. אלא שמפותקין מים לא תי' כלום. ולפע"ד כמ"ש וצדקו דברי מג"א סי' רנ"ב ס"ק כ' שתמהו עליו ולק"מ. ואני מצאתי דבריו מבוארי' בירושלמי דקאמר ב"ש מפיק לי' איסורא מששת ימים תעשה כל מלאכתך שתהי' כל מלאכתך עשוי' כבר מע"ש פי' ע"כ אין שורין אלא כדי שישורו וכו' וב"ה מפיק התירא מששת ימים תעבוד וביום השביעי פי' דקרי בי' דתעבוד גם ביום השביעי ומותר לשרות דיו וכו' סמוך לחשיכה ושורה והולך כל השבת וקאמר ב"ש האי קרא במאי מוקי לי' ומשני דפותקין מים לגינה ומוגמר וגפרית אבל לא רחיים של מים משום שמשמיע קול ע"ש מוכח מזה דברחיים ליכא חיוב שבת דאל"כ תיפוק לי' מששת ימים תעשה כל מלאכתך דאוסר ב"ש לשרות דיו ומה צורך להשמעת קול אע"כ ליכא ברחיים של מים חיוב חטאת וכמג"א הנ"ל:

ואיתא תו בירושלמי שלפני זה ב"ה מאי עביד בקרא דב"ש תעשה כל מלאכתך היכי דעביד לי' בידים. נ"ל לפרש דס"ל לירושלמי ברייתא דשביתת כלים דכ"ע היא ונהי היכי דהכלי עשה מלאכה מעצמו אפילו ע"י מעשה כגון רחיים מותר אבל היכי שאדם עושה מלאכה בידו ע"י כלי של ישראל כגון גוי החוצב בנרגן של ישראל וכדומה מצווה על שביתת כלי ואסור והן הנה דברי רוקח סי' מ"א וסי' ש"ד גבי ספינה דמייתי ב"י סי' רמ"ו ותמה עליו ודרישה ירד להציל וחזר בו. ולק"מ דמעיין בפנים ברוקח יראה שכ' להדיא הטעם מפני שעשה בידים עם כלי או ספינה של ישראל ויצא לו זה מירושלמי הנ"ל ולא מצינו ש"ס דילן חולק על זה והרי קמן דהרוקח סי' מ"א שם מייתי מתני' דמצודו' חי' ועוף כצורתה ולא מוקי ליה בלחי וקוקרי ומיד ע"ז מיירי איסור להשאיל כליו לגוי משום שביתת כלים ש"מ לחלק כנ"ל עפ"י הירושלמי וזה ברור בעזה"י ועי' מהרש"א ס"פ הפרה בב"ק:

ובגליון מג"א שלי סי' רנ"ב ס"ק כ' כתבתי וז"ל שם. בס' אבן עוזר לקמן סי' שכ"ח דוחה כל ראיות והעלה שיש בו חיוב חטאת וצ"ע לדינא. לכן כשיש דחק סמוך לפסח רגיל אני לצוות שימכרו להנכרי בעל הרחיים את החטים וכל הכלים ואומרים לו. כשמניח אותם לשמרם מחמוץ. אזי אפשר שיחזרו ויקחו ממנו הקמח אחר הפסח עיין לקמן סי' ש"ז סעיף ג' והישראל יושב ומשמר ועש"ך יו"ד סי' קט"ו סק"כ וק"ל. ומה שקשה על ראיות מג"א מתוס' כבר תי' יפה בתוס' שבת ע"ש. דהכי קאמר דהי' לי' לרבה לומר דבמלאכה דאתי' ממילא כעין רחיים מודה ב"ה לב"ש דאיכא למטעי טפי ולמגזר ע"ש אטו שבת שיאמרו שאין בו איסור אע"כ דאה"נ אין בו חטאת ע"ש. ויותר נראה מ"ש בגליון ש"ע קטן בשערי תשו' והוא קרוב לדברי מחצית השקל. ופותקין מים לגינה נמי מילוי מים כל היום אין בו חיוב חטאת דוקא משקה מים לזרעים ממש עיין לשון רש"י מ"ק ב' ע"ב. אבל למלאות ניגרי הגן מים ליכא לא חורש ולא זורע. וכדברי מג"א מוכח בירושלמי לפמ"ש רשב"א בחי' דמשמעותי' כרבה משום גזירה דילמא אתי למיעבד בשבת ומסיים התם בירושלמי דלב"ש פותקי' מים וכו' אבל לא יתן חטי' וכו' משום השמעת קול. א"כ ש"מ בחטים לתוך רחיים ליכא למגזר משום דבשבת עצמו נמי ליכא איסור דאורייתא. וצ"ל שאני פת בתנור דכך הי' במשכן דכל בישול ואפי' נעשה ממילא. אבל טחינה במשכן הי' ברחיים של יד וכן מצודה הי' צד ממש לא ע"י פרישת מצודה. לכן כל שיעשה ממילא פטור וכ"כ קרבן נתנאל. וא"כ אזדא ליה ראיה של אבן עוזר סי' שכ"ח מזורה ורוח מסייעו דהתם הכי הוה במשכן דכל זורה הוה ע"י רוח משא"כ רחיים של מים שטחנו בשל יד. ומ"ש מצד צבי לק"מ כיון דהצבי רץ מפני הכלב שרודפו. האדם העומד לפניו וגדר דרכו הוא הצד בידים. כצבי בבית ואדם יושב על הפתח דחייב משום צד. עכ"ל על הגליון מג"א שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף