אילת השחר/שבת/יח/א
שטוענין קורת בית הבד כו'. ופרש"י דבלאו קורה נמי משקה נפיק ממילא אלא דלא נפק שפיר. צ"ע דלכאו' אדם שעושה כה"ג הר"ז מלאכה שמקרב פעולת הדישה, וא"כ יש בו שביתת כליו. ומ"ש ממחתה בקדירה שחייב משום מבשל משום שמקרב בישולו.
ת"ר פותקין מים לגינה ע"ש עם חשיכה ומתמלאת והולכת כל היום כולו וכו'. וכן נפסק בשו"ע סי' רנ"ב ס"ה. והנה בשבת אסור לעשות מקח וממכר. וכן האיסור של מדה משקל ומנין בשבת הוא משום דדמי למקח וממכר שאסרו חכמים שמא יבוא לכתוב כמש"כ התוס' לקמן דף קמ"ט ב'.
והנה בתשו' הגרעק"א (ח"א סי' קנ"ט) דן אם מותר לעשות מעשה קנין בע"ש שיחול בשבת. ומצדד שם לאסור, ולכאורה אין מובן האיסור דהא אפי' מלאכה דאורייתא מותר להתחיל מע"ש שימשיך מאליו בשבת, כמו פותקין מים לגינה, וכן מותר להניח על האש קדירה חייתא מע"ש. ולמה איסור דרבנן של קנין בשבת אין מותר באופן זה. ועי' חזו"א דמאי (סי' ט' ס"ק י"ב) שהוכיח דשרי ואין בו משום שבות. (וכן משמע במשנ"ב סי' של"ט ס"ק כ"ז). וסברת הגרע"ק צ"ב.
ונראה סברת הגרעק"א דשאני קנין שתלוי בדעת האדם, ואינו דבר מציאותי, וכיון שצריך להאדם חשיב קצת כעושה מלאכה דהרי אם ימות לא יחול הקנין, וא"כ החלות עדיין מתיחס להאדם, משא"כ בדבר שהוא מציאותי שאין שום צורך להאדם במלאכה, כל שכבר התחילה מע"ש אין בו שום איסור, [וע"ע במשנ"ת בדברי הגרעק"א לעיל דף ד' ע"א].
והנה לכאורה יש להוכיח קצת, דמותר לעשות מעשה הקנין בע"ש שיחול בשבת, דהנה כעין ספיקו של הגרעק"א לגבי קנין כן יש לדון לגבי הפקר אם יפקיר בע"ש שהחלות יהי' בשבת, והרי לקמן בע"ב מבואר לפי ב"ש דחייב בשביתת כלים בשבת. מ"ט שרי גיגית ונר וקדירה ושפוד, משום דמפקר להו אפקורי.
וביארו התוס' בב"מ דף ל' ע"ב דאנן סהדי דמפקר להו בלבו כדי שלא יעשה איסור שביתת כלים. וכיון שכל מה דמפקיר הוא רק כדי שלא יהי' איסור שביתת כלים, מסתמא מפקיר רק מה שצריך לזה, דהיינו שרוצה שיחול ההפקר רק בשבת עצמה ולא לפני שבת, ובשבת עצמה הא אסור להפקיר, ובהכרח דחושב מע"ש שבשבת יחול ההפקר כדי שלא יהי' איסור שביתת כלים. וא"כ מוכח דמותר לחשוב בע"ש שיחול ההפקר בשבת. ומסתמא ה"ה לענין הנידון של הרעק"א בקנין.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |