מהר"ם חלאווה/פסחים/לה/א

מהר"ם חלאווה פסחים לה א

דף ל"ה ע"א

אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו וכו' ירושלמי שמואל בר נחמן שמע לה מן הדין קרא ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו חטה אלו החטים שורה אלו שבול' שועל למה נקרא שמה שורה שהיא עשויה כשורה שעור' זה שעור נסמן זה שיפון. כוסמת זה כוסמין. גבולתו עד כאן גבולתו של לחם מצה ולמדין מן הקבלה אמר ר' סימון מן מה דכתיב ויסורו למשפט אלקיו יורינו כמו שהוא דבר תורה:

תנא כוסמין מין חטים פירש"י ז"ל לענין הפרשת תרומה כלומר דאלו לענין חמץ מאי נפקא לן מינה אפי' יהא נמי מין שעורים בכל חמשת המינין יוצא מיהו לאו בתרומה היא דהא אמרי' במסכת חולין דאין תורמין מתאנות לבנות על השחורות. ואם כן כל שכן כוסמין על חטין. ועוד דתנן במסכת תרומות כל שהוא כלאים זה בזה אין תורמין ומעשרין מזה על זה. ותנן במסכת כלאים החטים והזונין אינן כלאים זה בזה השעורין ושבולת שועל ושיפון והכוסמין והפול אינן כלאי' זה בזה. משמע דכוסמין עם חטין מיהא הוי כלאים וכיון שכן אין תורמין מזה על זה. אלא הכא לענין חלה מיתניא. תדע לך דהתם במסכת מנחות קתני החטין והשעורין מצטרפין זה עם זה וחייבים בחלה ומייתי עלה בגמרא תנא כוסמין מן חטים, וא"ת א"כ קרא משמע דכוסמין דוקא מין חטין הן ולא מין שעורין ואלו התם במסכת חלה תנן השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטין. א"ל דאין ה"נ והכי קתני כוסמין אף מין חטין לאפוקי הני אחריני דדוקא מין שעורין ולא מין חטין ואכתי קשיא דהכא אמרינן דוקא כוסמין וחטין אבל שאר מינין עם חטין לא. והתם במסכת חלה תנן החטין והשעורין ושבולת שועל ושיפון והכוסמין מצטרפין זה עם זה וכן ההיא דמסכת מנחות. ובירושלמי מקשה ומתרץ לה לא קשיא כאן בנשוך כאן בבלול. פי' בנשוך שהככרות נושכות זו את זו אין מצטרפין אבל בבלול שעשה העיסה אחת מצטרפין זה עם זה וכי תימא אי בבלול מאי איריא הני מינין אפילו מיני פטור נמי דהא תנן העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה הא לא קשיא דהתם טעמא מיהא בעי משא"כ באלו המינין דמצטרפין בכל שהו:

הני אין אורז ודוחן לא. פירש"י ז"ל אורז מיל ודוחן פניץ וחכמי הצרפתים אמרו מדלא ממעט אלא הני שבאין לידי סרחון. ש"מ דשאר מינין אסורין וכלל נתנו לדבריהם כל שנתפח בבשולו אסור לבשלו בפסח דקצת חמץ יש בו ולפיכך אסרו תבשיל האורז ותבשיל הזרעוני' והא ליתא דאורז היינו ארוז שאנו קורין כן תדע דאמרי' במסכת ראש השנה מי שנלקט ביד יצא אורז שאינו נלקט ביד אלא פרכין פרכין וכן הוא לקיטת האורז שהיום קוצרין שבולת אחת ולמחר אחרת. ואפילו לדבריהם נמי הני תרי מיני לרבותא נקטינהו דאפי' הני דקרובין למין דגן אינן באין לידי חימוץ כל שכן שאר מינין. הלכך כל שאר מינין מותרים:

אמר ריש לקיש עיסה שנלושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חמוצה כרת. פירש"י ז"ל כרת הוא דליכא הא חמץ נוקשה מיהא הוי ואסור דמי פירות אין מחמיצין חמוץ גמור אלא נוקשה מדלא קאמר מותר ויש מביאין ראיה לדבריו מדאמרי' במסכת מנחות פרק כל המנחות באות מצה תנו רבנן אין מחמיצין בתפוחים משום ר' חנינא בן גמליאל אמרו מחמיצין כמאן אזלא הא דתניא תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה וחמצה אסורה. פי' תפוח של תרומה לתוך עיסה של חולין לימא ר' חנינא בן גמליאל היא ולא רבנן אפילו תימא רבנן נהי דחמץ גמור לא הוי חמץ נוקשה מיהא הוי אלמא לכ"ע חמץ נוקשה הוי. מיהו לא קשיא עלה הא דאמר ר' יהושע בן לוי לושו לי בחלבא או בדובשא דהתם בהא פליגי ת"ק סבר כיון דאית ביה מיא וממהר להחמיץ אסור ללוש וישרוף מיד ור' יהושע אית ליה דאפשר בשמירה ואמר לושו לי בשמירת חימוץ. אלא דהא קשיא עליה דאמרי' לקמן ותיקא והיינו משחא ומלחא והוא דרך בשול וכמו שפירש הרב אלפסי ז"ל שקורין אלעצידה וכן למיחרך תרתי שיבולי בהדי הדדי שרי ואע"ג דנפקי מיא מהאי ואזלי האי ובלעא משום דמי פירות אין מחמיצין דאלמא כלל אין מחמיצין וכן דעת ר"ת ושאר המפרשים האחרונים אלא שהראב"ד ז"ל כלשון ראשון. וההיא דמסכת מנחות לא קשיא דהתם ע"י מים היא שכבר היא עיסה וכיון שיש בה מים כל שלא משמרה ודאי מחמצת. ואי קשיא לך א"כ היכי קרי ליה חמץ נוקשה דהא לקמן בפרק אלו עוברין חשיב כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי חמץ דגן גמור ע"י תערובו' והיכי דמי אי בלא מים מי פירות אין מחמיצין כלל ואי ע"י מים חמץ נוקשה הוא דהוי ולא חמץ גמור התם שאני דקודם שיתנו השעורין לתוכן שורין אותם במים ומחמיצים קודם עירוב וכמו שפירש"י ז"ל והכי איתא בירושלמי התם וכולהו ע"י מיא. והא דאמר ר"ל אין חייבין על חימוצה כרת דמשמע לכאורה כרת הוא דליכ' הא איסורא דחמץ נוקשה איכא אפשר דע"י מים הוא.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף