חתם סופר/עבודה זרה/סז/ב

חתם סופר עבודה זרה סז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טעמא ולא ממשא אסור ואין לוקי' פירש"י כגון חלב בקדרה נראה אין רצונו בקדרה של בשר כמו שהבינו תוס' והקשו אלא חלב האסור כגון של טמאה או טרפה שנפל לקדרה של מאכל ולא בא רש"י אלא לפרש דזה מקרי לא ממשו לאפוקי מהסוברים דזה נקרא ממשו כמו חטים ואורז וכמ"ש הרא"ש ורשב"א בתה"א ס"ל דלא מקרי לא ממשו אלא טעם בשר שבחלב לאפוקי מזה אותם פירש"י אבל לא בב"ח מיירי כלל:

אסור ואין לוקין פירש"י טע"כ לאו דאוריתא וג"נ חידוש ומשרת להיתר מצטרף לאיסור וק' דבפסחים פריך ור"ע טע"כ מנ"ל משמע אי לאו דאית לי' טע"כ בעלמא לא מצי למימר משרת אהיתר מצטרף לאיסור ועיי' פסחים מ"ה ע"א מ"ש רש"י מרבנן דכותח הבבלי ומ"ש מהרש"א שם:

ונלע"ד דהא כ' רשב"א בתשו' סי' ת"מ דטע"כ והיתר מצטרף לאיסור שניהם שוים בסברא ע"ש וא"כ הא דפשוט לש"ס לאוקמא קרא דמשרת לשרה ענבים במים שהוא טע"כ טפי מלאוקמי אשרה פתו ביין שהוא היתר מצטרף לאיסור היינו משום דקרא כתי' לא ישתה משמע שתי' והיינו ענבי' במים לאפוקי פת ביין היינו אכילה וכל זה התם דקאי לר"ע דס"ל כל שיעור נזיר בכזית וא"כ לא ה"ל להזכיר שתי' אשרה פתו אי לאו דכבר נפקא לי' טע"כ ממקום אחר מג"נ אבל למאי קיי"ל כל שיעורי נזיר ברבעי' א"כ שפיר יש לאוקמא קרא בשרה פתו ביין ונקוט לא ישתה משם דשיעורו ברביעי' שיעור שתי' ע"ש בנזיר פ' ג' מינין ל"ד ע"ב ותבין:

גמר מג"נ התם בפסחים ס"ל לרבנן ג"נ חדוש הוא ונט"ל אסור אפי' אי בעלמא מותר ולכאורה גיעולי כלי מדין קאמר אבל ג"נ דעלמא לא ילפי מיני' ובבד"ה דף ס"ה הנ"ל משמע בכל ג"נ דעלמא אסור נט"ל דהקשה בשם רמב"ן הא כליהם עצמם לא נאסרו אלא מפני בליעת האיסורי' והאיסורי' עצמן פגם שלהם מותר ואיך יאסרו גיעולי כליהם ונדחק מאוד ולא עלתה בידו ומשמע דקאי אג"נ דעלמא וצ"ע בזה:

לאו נט"פ הוא הא דקאמר הכי בפשיטות נ"ל משום דכתיב אך את הזהב פירש"י אע"ג שכבר הטהרתם מטומאת מת עדיין מנועי' אתם מלשמש בהם ער אחר הכשר מג"נ א"כ הרי כבר עבר עליהם ז' יום וכבר נפגם בלי ספק וצ"ל הא דאמרי' לר"ש לא אסרה אלא בת יומא והיינו ר"ש לטעמי' דגוי' אינם מטמאים באהל אלא במגע נמצא אין הכרח שיתטמא שום כלי תשמיש טומאת ז' כי במת לא נגעו ובאהל לא נטמא רק נטמאו ממגע ישראלי' שהרגו את המדין ואין הכלי טמא אלא טומאת ערב ולא אסרה תורה אלא ב"י ואמנם עיי' במשנה ב' פ"א דאהלות דגם כלי' באדם טמאים טומאת ז' וליתי' למ"ש ומ"מ דחי א"א דלא פגמא פורתא היינו כיון דבעי הערב שמש ואיכא מ"ד תחלת הלילה פוגם ממש ואפי' לא קיי"ל כוותייהו אלא בעי' לינת כל הלילה או מעל"ע מ"מ א"א דבכניסת לילה לא פגמ' פורתא עכ"פ דהא איכא חד מ"ד דפוגם ממש עיי' זה בתוס' סוף מסכתא:

ועוד נ"ל לאו דוקא בת יומא בודאי אותם טמאי' ששמשו עם הכלים בתוך ימי טומאתם אותם הגעילום ביומם ומ"מ אומר קרא שאחר ימי הזיה נמי אותן שלא נגעלו עדיין יגעלום משום שישמשו בהם דברי' חריפי' דמחלי' לשבח ונהי דשבח גמור לא הוה מ"מ החריף עושה אותו שאינו ב"י כמו ב"י והיינו דמסיק א"א דלא פגמא פורתא הן ביומו והן ע"י חורפא כשאר פגם פורתא עיי' לשון ש"ס לעיל ל"ט ע"א אגב חורפא דחלתת מחלת לי' לשמנוניתא והוה לי' כנ"ט לשבח ע"ש משמע לא נותן טעם לשבח ממש אלא כנותן טעם ומסתיין דמשוי לי' כמו ב"י ומ"מ פגם פורתא:

א"א דלא פגמא פורתא. סתירת רש"י עם פירש"י דפסחים כבר כתבתי לעיל:

דלא פגמא פורתא הקשו תוס' לר"ש תרי קרא ל"ל ותי' רבנו יקיר דר"ש לא אמרו אלא בעינא ולא בתערובות וכבר כתבתי לעיל ק' הרב מה"ו בער בלאך ז"ל משבועות כ"א ע"ב וכתבתי שם ישוב על זה ובשם הגאון מו"ה משולם טיסמניץ שמעתי תי' וכבר קדמו בס' טה"ק פ' התערובו' והוא דהריטב"א במס' מכות כ' דר"ש דס"ל כ"ש למכות לא מקרא או מהל"מ אומר כן אלא מסברא דשיעורים לא נאמרו אלא לקרבן דמייתי אשוגג ולא אחשבי' משא"כ מלקות במזיד דאיהו אחשבי' חייב אפי' בכ"ש. ולפ"ז י"ל זו היא בעצמו ס' רבנו יקיר דבמזיד נמי אי אכלו' בעיני' דאחשבי' אבל אם נתערב ואוכל התערובות אפי' במזיד לא אחשבי' להאיסור ובעי כזית ואמנם ר"ע אמר שרה פתו ביין משמע בכוונה שורה פתו והרי אחשבי' וחייב אפי' בתערובות בכ"ש:

ועוד אני מוסף בשנדקדק באריכות לשון רבנו יקיר שבתוס' שז"ל וא"כ שפיר איצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כגון חצי יין שנבלע בחצי זית פת וכו'. ודבריו צ"ע מאי כגון הרי בהכי איירי' בהיתר מצטרף לאיסור וע"ז תי' במעורב בד"א לא אמרי' כ"ש למלקות וא"כ מה צריך להאריך כגון וכו' אבל האמת יורה דרכו דהרי כ' רשב"א בתשובה סי' ת"מ דלהכי שקולי' הם טע"כ עם היתר מצטרף דהיתר מצטרף לאיסור החצי זית בעין אך אינו אלא חצי זית ולעומת זה טע"כ כל הזית היתר מובלע מהאיסור אך אינו בעין ולפ"ז משרת ששרה פתו ביין מיירי שהיין מונח בעין על הפת ואיננו מובלע בתוכו וחידש רבנו יקיר דלר"ש דלא צריך קרא להכי מוקמי' קרא דאפי' מובלע בפת ואינו ניכר אם הוה תרתי לריעותא שאינו אלא חצי זית איסור וגם מובלע ואינו ניכר אפ"ה לוקה ועי' וק"ל. (ומה ששייך עוד לדברי רבנו יקיר יבואר לקמן אי"ה ס"ח ע"ב):

ודברי רבנו יקיר דמייתי ראי' דאל"כ לא משכח ביטול אי' לר"ש מאוד תמוהי' מה ענין כל שהוא למלקות לבטול איסורי' דאותן איסורי' שהם במשהו ר"ל אפי' מאה זיתים שנתערבו ביתד מששים שהם ששה אלפים זיתים זהו בכלל איסורו במשהו וכ"ש למלקות היינו כ"ש בעין וכן צ"ע קצת תוס' חולין צ"ו ע"א ד"ה מ"ט ברי':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף