חתם סופר/עבודה זרה/סז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות רי"ד - מהדורה קמא
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש

ילקוט אוצר הספרים
שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png סז TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והא דידי נמי כפת חמה וכו' פלוגתת הגאונים והרי"ף דהגאוני' גרסי הא לדידי נמי פי' כולי עלמא כר"ל ס"ל רק רב ואביי אמרי דדהו דומה לפת חמה וחבי' פתוחה ולוי סבר שאין שני מיני בשר שבתנור דומה לפת חמה ומשו"ה ס"ל להגאוני' מסתברא כרב דודאי החוש מעיד דשני מיני בשר בתנור קטן דומה לפת חמה אך רי"ף גרס הא דידי נמי אינו גורס לדידי דודאי גם ללוי דומה לפת חמה כי מי יחלוק על זה רק לוי ורבא פליגי אדר"ל דאמר בפת חמה לא פליגי וס"ל אדרבא בהא פליגי והלכה כר' יהודה ור' יוסי נגד ר"מ:

תו כ' הרי"ף הא מילתא דרב שאידך באידך דמב"מ במשהו וקשי' עליו מדמייתי עלי' דלוי גדי ודבר אחר ודגדי וטלה ופת חמה וחבי' פתוחה ודברי רשב"א בתה"א נפלאו שהקשה מכדי רב כר' יהוד' דמב"מ לא בטיל והא ר' יהודה גופי' ס"ל להתיר בהרודה פת חמה ע"ש ותמוהי' דבריו אטו מדס"ל כר' יהודה במב"מ ס"ל נמי כוותי' בריחא מילתא. ואמנם ראיתי בגליון הרי"ף בשם מהר"ם ליישב כל הק' הנ"ל לומר דכל ריק מקרי מב"מ ע"ש ואם קבלה הוא ונקבל ונאמר גם רשב"א סובר כן א"כ א"ש והכי קאמר רשב"א כיון דרב נתלה במה דיליף ר"י מדם הפר ודם השעיר מב"מ לא בטיל איך נאמר דזה כולל כל מיני ריח שלא יתבטלו זה בזה והלא ר' יהודה לא ס"ל דנכלל ריח בקרא דדם הפר ושעיר, אבל א"א להלום סברת מהר"ם מטיקטין באופן זה כ"א כאשר אבאר אי"ה ודברי רשב"א צ"ע:

והנלע"ד לקיים דברי מהר"ם מטיקטין הנ"ל לומר דכל ריח בשר א' הוא ואפי' גדי ודבר אחר מכ"ש גדי וטלה דאין הפרש והיכר בריח הצלי אם הוא מבשר זה או מזה ובשמא פשיטא דשוה וא"ש שקלא וטרי' דפסחי' ורק הקושי' מתנאי מהרודה פת חמה י"ל דכשם דאמרי' ריח משהו הוה ה"נ כעין פגם הוה וכן משמע בהריב"ש דארמוז עליו לקמן אי"ה ומשו"ה לר"מ דס"ל נטל"פ אסור אוסר ריחא אפי' באינו מינו היינו פת חמה וחבי' פתוחה ולר' יהודה דס"ל נטל"פ מותר מתיר ריחא באינו מינו מיהת וש"ס הומ"ל רב אינו כתנאי דלכ"ע ריחא משהו הוה וכנ"ל אלא אשגירת לישנא דשמעתין דע"ז נקיט ועדיפא מיני' דלר"ל ריח עיקר הוה ולא רק משהו ודלא כנ"ל ועל זה כ' רי"ף הא דר"ל אידחי' מלוי ורבא וא"כ ה"ל רב כתנאי ואין הלכה כר"מ נגד ר"י ור' יוסי ועוד אפי' יהי' הלכה כנ"מ מ"מ אי ליתא לדר"ל נימא דריחא משהו הוה ולכ"ע משהו הוה ופליגי ר"מ ור"י בהנ"ל ולא הוה רב כתנאי ורב ולוי במב"מ במשהו פליגי וכנ"ל:

ואני עני אומר עוד מדקדוקו של הרי"ף דמייתי הא דרב דכיון שנתן טעם בחתיכה וכו' ולא מייתי הא דרב ושמואל אמרי תרויי' מב"מ לא בטיל משום שראה בירושלמי דתרומו' שמואל בשם לוי מתיר אפילו לכתחלה והרי שמואל ס"ל מב"מ לא בטיל ואפ"ה מתיר אפי' לכתחלה ע"כ ס"ל הא דמפטם שחוטה לנבלה היינו מטעם אפשר לסוחטו אסור וחתיכה עצמה נ"נ פי' הריח דשחוטה שנכנס לנבלה נעשה שם נבלה וחוזר ויוצא ומתדבק בעצמו בשחוטה ואוסרו במשהו ונעשה מב"מ דש"ך כ' בשם מהרא"י בריחא אפי' מה שהאוסר אינו יכול לאסור אוסר ע"ש ואפשר לסוחטו אסור ולוי דשמעתין קאי אפי' למאי דקיי"ל אסור מ"מ מב"מ בטיל ומיהו לכתחלה אסור ושמואל דירושלמי אזיל לטעמי' דס"ל אפשר לסוחטו מותר ואין חתיכה נעשה נבלה וא"כ ממ"נ מותר אי שניהם שמינים כבר כתבתי לעיל גם לש"ס דילן מותר אפי' לכתחלה דפטום של זה כובש לפטום של איסור שלא יכנס לתוכו ואי בנבלה כחושה וכשרה שמינה הא אפשר לסוחטו מותר לשמואל כנלע"ד נכון בעזה"י:

ומה שהקשה עוד הר"ן אהרי"ף דס"ל לכתחלה אסור הא רבא מתיר בת תיהא אפי' לכתחלה וכבר משמע דלאו מטעם מזיקו מתיר רבא דרבא מודה בהא לאביי מדמייתי מכמון וש"מ לרבא לכתחלה מותר ריחא י"ל עפ"י מה שלמדתי מתשו' הריב"ש סי' רפ"ח ששאלוהו אם מותר לגמוע ולפלוט איסורי' והשיב נהי בתעני' יחיד מותר לגמוע ולפלוט דוקא פחות מכשיעור כמ"ש בש"ע או"ח תקס"ח מ"מ באיסורי' אסור דאפי' ריח דהוה כגמע ופולט ע"ש ובגליון ש"ע הסברתי דתרי מיני חצי שיעור יש א' בכמות כגון פחות מכזית ובולעהו וא' באיכות כגון כזית שלם ואינו בולעו אלא פולטו והחיך נהנה ולא גרונו ושניהם אסורי' או מן התורה או מדרבנן ומשו"ה פחות מכשיעור וגם פולטו ה"ל תרי פחות מכשיעור מותר בתענית יחיד ובאיסורי' אסור גזירה אטו שיעור שלם או אטו בליעה ומשו"ה בריח דבת תיהא דלא שייך בולע אלא לעולם פולט וגם לא שייך שיעור שלם דכל עצמו של ריח אינו אלא משהו משו"ה מותר לכתחלה אבל כשנכנס לתוך מאכל ובולע אותו אסור לכתחלה ולפ"ז במב"מ אסור לכתחלה לעשותו דה"ל כמבטל אי' לכתחלה ע"כ שצלאו קאמר אבל אי עבר וצלאו אז אפי' גדי וד"א דהוה אינו מינו מ"מ הריח אינו נרגש בשר בבשר כמ"ש לעיל בשם מהר"ם מטיקטין מותר לאכלו אפי' לכתחלה אך פת שאפאה עם הצלי שהריח נרגש בו שהוא מבשר אסור לאכלו לכתחלה עם חלב ולפע"ד ריח כלי שאינו אוסר ולפי"ז מותר להשים יי"ש של פסח בחבי' יי"ש של חמץ אחר שנגעל והוכשר כדינו כיון שאין ניכר בריחו אח"כ בין יי"ש של י"ט או של חמץ אבל לשום בו יין נ"ל דאסור כיון דמרגישי' בו ריח היי"ש וסתמו חמץ הוא:

ועמ"ש בש"ג מענין המור שנקרא פיזו"ם דלא נ"ל דבריו נהי דהמור בעין אסור לאוכלו משום דם והמריח ה"ל כשותה ואינו מזיקו מ"מ שלא כדרך אכילת דם הוא וגם מגמע ופולט חצי שיעור והאי אפי' מדרבנן מותר כנלע"ד בעזה"י:

זה הכלל כל שבהנאתו בנ"ט וכו' הקשו תוס' למה לי דתנן חומץ שנפל לתוך גריסי' הנה לכאורה קמ"ל אע"ג דמסתמא מוסיף במדה ע"י החומץ אפ"ה כיון דפגמו בטעמו שרי וצ"ל תוס' ס"ל כהר"ן דלא כהרשב"א דאי מוסיף במדתו ה"ל כמו שבח ואסור וא"כ ע"כ מיירי בשאין החומץ מוסיף במדת הגריסין ומשו"ה הוצרכו לתרץ דקמ"ל דלא גזרי' רותחי' אטו צוננין ולכאורה להגירסא דגרסי ברישא נפל ע"ג תאנים ומחלק בין תאנים לחי' ליבשים דהיינו גרוגרת א"כ כבר שמעי' דלא גזרי' יבשים אטו לחים וא"כ חומץ לתוך גריסין למה לי וע"כ כהרשב"א ואשמעי' דאע"ג דמוסיף במדה, והנה נ"ל פי' הגמ' נעשה כמו שהשביח ולבסוף פגום ובלא"ה לק"מ ק' תוס' וקמ"ל טובא והוא ע"פ שעיינתי במ"ש מהרמ"ל בפי' תוס' ד"ה נעשה וכו' ולפמ"ש הריטב"א וביותר בלשון הר"ן נ"ל פי' כך ונניח דפשיטא מסברת חוץ דכל שהשביח בתחלתו ולאו דוקא השביח אלא כל שלא פגמו כמ"ש הג"א ונעשה איסור שוב לא יהי' לו היתר אא"כ נפגם שאינו ראוי לגר כמו האיסור עצמו והנה דרך גריסי' אחר שנתבשלו שהם ראוי לאכילה שוב אח"כ לכשיצטננו נותני' בו חומץ ומשביחו וכן עושים בע"ש בציפורי אך הכא נפל חומץ לגריסי' חיין צונני' והם בלעו מהחומץ ואינו פוגם בצנינתו אך הרי א"א לאוכלם כך חיין וע"כ לבשלם ויתפגמו ע"י החומץ וה"א דזה לא הוה משביח לבסוף פגם שהרי אינם לאכילה כך קמ"ל מ"מ כיון שקבלו טעם טרם שפגמו אעפ"י שאז לא הי' ראוי לאכילה ה"ל כהשביח ולבסוף פגום ואסור וזה מרומז בלשון מתני' דמיירי בגריסי' חיין דשייך שנפל על גבי היינו גריסי' חיין שבכרי אבל גריסי' מבושלי' שבקדרה או קערה שייך שנפל לתוך גריסי' וק"ל. וזה הי' טעותו של רב חגא לקמן ס"ח ע"א וק"ל:

ואינה נאכלת מפני זה פירש"י לאו דוקא אלא כל שפגימא פורתא מקרי אינה נאכלת הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' דף ע' ע"ש ובד"ה להרא"ה ומשמרת הבית האריכו ואבאר דבריהם בעזה"י הרשב"א כ' דכל אלו הפגומי' דשמעתין ודפרק אין מעמידין דזליפתן של כלים אוסרתן אין א' מהם שפוגם עד שאינו ראוי לגר אלא שהסברא נוטה כיון דמן התורה חד בתרי בטל והרי כיון דאיכא רוב נגדו כבר נתבטל גוף גוש האיסור ורק משום טעמא אתה אוסרו ואלו הי' אומר קפילא שאין כאן טעם הי' מותר והרי זה הטעם שפוגמו אפי' מקצתו ואינו נוח לי בו הרי איננו טעם וכמאן דליתי' והרי בטל ברוב ומשמע מרשב"א אפי' הוסיף במדתו מ"מ אינו אוסר כיון שאין כאן טעם והקשה הר"ן נהי דסברא אמתית מ"מ איך נילף זה מנבלה שאינה ראוי' לגר דבי' מיירי קרא ע"כ הוסיף לומר דכי היכי דנבלה בעינא אם אין הנאה באכילתה מותרת ה"ה הטעם שאין לי הנאה ממנו ולפ"ז אם הוסיף במדתו הרי יש לי שום שבח שוב אינו דומה לנבלה שאינו ראוי לגר ואסור:

ואולי י"ל דינו של רשב"א לפמ"ש רמב"ם דנטל"פ הוא בכלל שלא כדרך אכילתן והנאתן וא"כ לא צריך לזה קרא דלגר אשר בשעריך אלא מלשון לא תאכל עצמו ילפי' כל שאינו כדרך אכילתו מותר וא"כ הא דמייתי ש"ס מלגר אשר בשעריך היינו לר"ש דס"ל כ"ש למלקות וכ' מהרש"ל פ"ב דשבועות דלפ"ז גם שלא כד"א אסור כי היכי דלא מקפיד שיהי' שיעור אכילה היינו כזית ה"נ אינו מקפיד שיהיה כדרך אכילה וא"כ לר"ש דשמעתין איצטריך למילף מלגר אשר בשעריך אבל לדידן דשלא כד"א מותר נהי בשר בעין כל זמן שראוי לגר הוה דרך אכילתן מ"מ הטעם הנבלע בדבר אחר כיון שפוגם כ"ש שוב לא הוה דרך אכילתו אפי' יתרבה במדתו ואפילו כלאים ובב"ח דאסורי' אפי' שלא כד"א היינו אם הם בעינא אבל טעם כלאים או טעם חתיכת בב"ח שנבלע בד"א צריך כד"א ופגם דדהו מותר אמנם הרמב"ם עצמו מייתי ג"כ קרא דלגר אשר בשעריך ע"ש:

ובזה יובן דברי ש"ס בכור' כ"ג ע"ב ועתוס' שם שנדחקו ולהנ"ל א"ש דלמאי דנפקא לן היתר נט"ל משלא כד"א אייתר לגר אשר בשעריך ואם אינו ענין לאיסור והיתר תנהו ענין לטומאה וסרוח מעיקרא צריך קרא כמ"ש שם דה"א מידי דהוה אזוב וקרי ושרץ ע"ש:

והא דהשביח ולבסוף פגם אסור היינו משום דכיון דהשביח נעשה נבלה ומה שפוגם לבסוף היינו החומץ אינו נותן טעם טוב בגריסי' אבל הגריסי' שנ"נ אינן פגומי' ונאכלי' עתה כדרך אכילתן וק"ל:

והרא"ה בבד"ה הקשה אי ס"ד דבלועה שבקדרה איננו פגום שאינו ראוי רק כיון שנתבטל כבר חד בתרי איך אמרי' לא אסרה תורה אלא קדרה ב"י אבל שאינו ב"י מותר לכתחלה הא ה"ל מבטל אי' לכתחלה חד בתרי דקרוב לודאי דמדאוריי' אסור, פי' כוונתו לבטל בס' עד שלא נרגש טעמו זהו קרוב לודאי מותר לבטל לכתחלה מן התורה וחד בתרי יבש ביבש אסור בודאי מן התורה לבטל שהרי סופו יפגע באיסור עצם בעינא אך חד בתרי לח בלח כעין בישול בקדרה לא ברירא לי' להרא"ה מ"מ קרוב לודאי שזה אסור מן התורה וא"כ איך נבשל לכתחלה באינו ב"י מפני שהאיסור יתבטל חד בתרי ולמה אין הטעם שפגום קצת אוסר הא אין מבטלי' אי' לכתחלה ע"ש ולחנם השיגו במשמרת הבית בזה:

ואשר ע"כ ס"ל להרא"ה דודאי בקיאי חז"ל דהבליעה נפגמה בדופני הקדרה עד שאינו ראוי לגר ואע"ג דכשנכנסה למאכל אין הפגם נרגש כל כך מפני רוב המאכל אבל עכ"פ כשהיה בפ"ע כבר נפסל מאכילת גר והותר ושוב לא יחזור לאיסורו וגריסי' וגרוגרת דשמעתין היינו משום דהוה טעמו ולא ממשו וכמ"ד טע"כ לאו דאורייתא הקילו רבנן בפגם כ"ש והרשב"א במ"מ השיג על זה וכ' דיין שבגרוגרת וחומץ שנבלעו בגריסי' הוה ממשו דבב"ח נמי החלב הנבלע בבשר הוה ממשו רק טעם הבשר שמתערב בחלב זהו נקרא לא ממשו אבל החלב שבבשר הוה ממשו וה"ה הכא החומץ שנבלעו בגריסי' הוה ממשו ואיסור דאוריי' ואפ"ה סגי בפגם כ"ש ואמנם הרא"ה ס"ל כרש"י ורוב הפוסקים דחלב או חלב שנמחה מקרי טעמו ולא ממשו כדפירש"י בשמעתין ולק"מ אהרא"ה:

אך הרשב"א הקשה עוד דש"ס קאמר בן יומא נמי א"א דלא פגמא פורתא וההוא בודאי ראוי לגר דש"ס קרי לי' פגמא פורתא. והנה מדשמעתין נ"ל דלק"מ אהרא"ה דהנה ר"מ לית לי' שום קרא להתיר פגם דהרי איצטריך קרא לסרוח מעיקרא ואם באנו להתיר פגם צ"ל דלשון אכילה דקרא משמע אכילה טובה וא"כ אפי' פגם כ"ש מותר ומדאסר קדירה בת יומא ש"מ דהכל מקרי אכילה א"כ אפי' אינו ראוי לגר נמי אך ר"ש דסרוח מעיקרא ל"צ קרא ורק אפגם קאי ולהורות דעד שנפגם לגר אסור ומכאן ואילך מותר א"כ י"ל קדרה בת יומא מדינא אסור אע"ג דפגמא פורתא עד שתעשה אינה ב"י ואז אינה ראוי לגר וכהרא"ה ולק"מ ק' מ"ה אך מסוגי' דפסחים בודאי ק' טובא דקאמרי רבנן לא מצינן למילף טע"כ דאורייתא מג"נ משום דחדוש הוא דא"א דלא פגמא פורתא וק' מאי חדותי' כיון דראוי לגר אע"כ אפילו ראוי לגר כיון שעכ"פ אינו נותן טעם בתבשיל הבא אחריו מקרי פגם ודלא כהרא"ה וקו' זו בודאי צ"ע:

והנה בפסחים פירש"י פגמא פורתא בדופני הקדרה נפגמה הבליעה משמע גם טרם נכנסה לתבשיל היא עצמה פגומה ובשמעתין פירש"י פגמא פורתא בתבשיל הבא אחריו נלע"ד דרש"י הוה קשי' לי' ק' תוס' דשמעתין דבשמעתי' יליף ר"מ נטל"פ אסור מפגימת פורתא ובפסחים אמרי' כיון דפגמא פורתא הוה חידוש וס"ל לרש"י בוראי אי כבר נפגם בדופני הקדרה טרם בואו לתבשיל ואפ"ה אסרה זה הוא חידוש וליכא למילף מיני' אך אם אינו פוגם אלא בתבשיל הבא אחריו אבל בפ"ע הוא שבח ורחמנא אסרה איננו חידוש כל כך ונילף מיני' וס"ל לרש"י דרוב הקדרות מפגימי' בדופני החרס טרם בואם לתבשיל והשתא אפי' נימא דצריך הגעלה משום אותן המיעוט דאינם נפגמי' אלא בתבשיל הבא אחריו מ"מ היא גופי' חדוש הוא דניחוש למיעוטא דה"ל למימר על כל קדירה מרובא פריש וכבר נפגם בדופניו וא"כ לא ילפי' מיני' אך בשמעתי' דקאי לר"מ דחייש למיעוטא איננו חדוש דחייש רחמנא אמיעוט כלים שאינם פוגמי' בדפנותיהם ושפיר ילפי' מיני' לאסור נטל"פ:

כל שטעמו וממשו אסור ולוקי' עליו עיקור דבר זה תלוי במשנת חלה דמייתי ש"ס זבחים ע"ח העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייב בחלה ויי"ח בפסח הרי משום טע"כ יי"ח בפסח להקל מכ"ש להחמיר לאסור מיהו בירושלמי דחלה קאמר דהטעם משום גרירה ע"ש ומייתי לי' הרא"ש הל' חלה וא"כ אין ענינו לכאן ועב"י א"ח סי' תנ"ג אך פשטיו' סוגי' דהתם משום טעמא קאמר ויש כאן שיטות רש"י מפרש לי' בשיש בו כזית בכדא"פ ואוכל כל הפרס וזה נקרא טעמו וממשו כיון שגוף הקמח מעורב אבל חלב וחלב שנימוח מיקרי לא ממשו ואיננו דאורייתא וממשו נמי דוקא שאוכל כל הפרס ויש לי מקום ספק ביש כמה זיתי' איסור מעורב בכמה פרס היתר לפי שיעור הזיתי' של איסור ואוכל פרס א' מהם אי לוקה דקיי"ל יבש ביבש אין בילה ואפי' בלח בלח כרכר בתשו' חו"י איך מבטלי' בס' דלמא לא נתערב יפה ע"ש סי' ק"ז ועט"ז א"ח סי' תצ"ח בנתערב דם חי' ודם בהמה לענין כיסוי דם בי"ט מיהא לח בלח קיי"ל פ"ק דר"ה יש בילה אבל יבש ביבש דאין בילה צ"ע אי לקי. מ"מ שיטת רש"י דכל שממשו מעורב הוא דאורייתא שאם אוכל כל הפרס לקי וכשאין ממשו אלא כעין חלב נימוח זה הוה טע"כ ולאו דאורייתא:

ושיטת רבנו אלי' שבתוס' והוא שיטת ר"ח דמייתי רא"ש נמי דהעושה עיסה מן החטים מיירי בכזית בכדא"פ אבל לא מיירי שאוכל כל העיסה אלא כזית ממנו ויי"ח בפסח מפני שמהפך כל העיסה לחטין ע"י כזית בכדא"פ וזהו טעם וממשו דשמעתין דלוקה על כל כזית ממנו אבל אם אין בו כזית בכדי א"פ זהו לא ממשו אפי' שאסור מדאורייתא אבל אין לוקי' דאינו מהפך כל העיסה לחטין רק שהאיסור אינו בטל וממילא אוכלו בפחות משיעור ואסור מן התורה ואינו לוקה ומיירי שמועתא דר' יוחנן במין בשאינו מינו:

אמנם ר"ת מפרש משנה דחלה כפשוטה דלית בי' אלא טעם דגן דהיינו פחות מס' ואפ"ה יי"ח בכל כזית שבה שהטעם מהפך כל העיסה להיות דגן ויי"ח בפסח ומכ"ש דלהחמיר דלוקה על כל כזית טע"כ ולא הו"מ לאוקמי דר' יוחנן דשמעתין אלא במב"מ וממשו היינו ניכר האיסור ודוחק:

והר"י דאורלייניש אומר דלעולם לא לקי אטע"כ כיון דנפקי מעשה דהגעלה ורשב"א בתה"א בית ד' שער א' דף ס"ה ע"א הוסיף דאפי' מאן דיליף ממשרת מ"מ לא לקי דאין עונשים מן הדין דהרי ילפי' ק"ו מנזיר מכאן אתה דן לכל אי' שבתורה ואין עונשים מן הדין ולפ"ז איכא טובא בין מאן דיליף מג"נ ומשרת להיתר מצטרף לאיסור בנזיר א"כ גם בנזיר אין לוקה דהא טע"כ דנזיר נמי מג"נ יליף וליכא אלא עשה ולמ"ד ממשרת נהי בכל התורה אין לוקי' בנזיר מיהו לוקי' ואין להקשות לפ"ז מנ"ל דמשרת להיתר מצטרף לאיסור דלמא לטע"כ אנזיר דללקות עליו י"ל חדא היכי דאיכא למדרש דרשי' לעולם למלתא חדתא ולא ללאו כיון דעכ"פ טעמא אסור לו מדאורייתא לא מוקמי' קרא ללאו ותו דא"כ ג"כ למה לי נהי דאיצטריך לאשמעי' דין הכשר כלי' דאפשר דלא הוה ידעי' ממריקה ושטיפה דכלי קודש מ"מ לא ה"ל למימר בלשון איסור אך את הזהב וגם אשר יבוא באש ופירש"י אך את הזהב מונעי' אתם מלהשתמש בכלים אפי' אחר טהרת מי חטאת עד שתגעלו וזה המניעה פשיטא דהא טע"כ ידעי' ממשרת ולא ה"ל לחדש אלא קולא דיש תיקון בהגעלה אע"כ מדאיצטריך איסורא דג"נ ש"מ משרת להיתר מצטרף לאיסור:

אבל הא קשי' מאי פריך בפסחים לר"ע נמי נילף היתר מצטרף לאיסור כל התורה מנזיר ומאי קושי' הא א"נ נילף הא אין עונשי' מן הדין וכיון דלא ילקה מה שייך היתר מצטרף לאיסור דהא לר' יוחנן קיימי' דח"ש אסור מן התורה בלא"ה וא"כ צירוף למאי וע"כ צ"ל דלאו ק"ו הוא אלא גילוי מילתא בעלמא ועונשי' על דין כזה וכ"כ להדי' הר"ש במס' טבול יום דהאי ק"ו גילוי מילתא בעלמא הוא ותיקשי לתה"א הנ"ל וי"ל דודאי לענין היתר מצטרף גילוי מילתא דמה"ת להקל בכל אי' טפי מנזיר אבל לענין טעם כעיקר איננו גילוי מילתא בעלמא דהרי בנזיר אפי' מה שאינו ראוי לאכילה אסר רחמנא כגון חרצנים וזגי' דדומה לעפר בשארי איסורי' כמבואר בשבועות כ"ב ע"ב ה"נ אסרה תורה משרת ענבי' ואיננו גילוי מילתא אלא ק"ו גמור ואין עונשין מן הדין:

ואכתי צריך לפמ"ש ה"ה פ"ב ממאכלות אסורות דכל היכי דאיכא לאו הבא מכלל עשה בלא"ה ונוסף עוד ק"ו אז עונשי' מן הדין א"כ מנ"ל לר"ע היתר מצטרף לאיסור דלמא אי לאו משרת לא הוה עונשי' אג"נ דה"ל לאו הבא מכלל עשה ואי לאו ג"נ לא הוה עונשי' אמשרת דאין עונשי' מן הדין והשתא דאיכא תרווייהו עונשי' מן הדין י"ל כבר כתבתי לעיל דהיכי דאיכא לאוקמי קרא אמילתא חדתי כגון היתר מצטרף לאיסור לא מוקמי' לאפושי במלקות אטכ"ע:

ואמנם בשמעתין דהקשו תוס' לר"ש תרתי למה לי ג"נ ומשרת דלהיתר מצטרף לאיסור לא איצטריך דכל שהוא למלקות הומ"ל דאיצטריך תרווייהו לטע"כ וללקות דאין עונשי' מן הדין אא"כ איכא לאו הבא מכלל עשה בהדי' והא דלא משני הכי משום דלר"ש קאי דאית לי' עונשי' מן הדין בסנהדרי' ע"ד ע"א ע"ש:

ובזה י"ל מ"ש תוס' בשם ר' יקיר וכן בתוס' מעילה י"ח ע"א ובנזיר דלא אמרי' כ"ש למלקות אלא בעין אבל במעורב לא והרב החסיד מה"ו בער בלאך זצ"ל הקשה ע"ז מש"ס שבועות כ"ב ע"ב דפשיט דלית לי' לר"ע כ"ש למלקות דא"כ ל"ל משרת לצרף ולרבינו יקיר ק' הא איצטריך במעורב והובא ק' זו בשמו בס' נב"י קמא ולהנ"ל ניחא דרבנו יקיר נמי לא אמרה אלא לר"ש דס"ל עונשי' מן הדין ואייתרי קראי ושביק ודחיק ומוקי נפשי' לחלק בין בעין לתערובות אבל ר"ע דאין עונשי' מן הדין נח לדידי' יותר להצריך תרי קראי כדי ללקות מלחלק בין בעין לתערובו' ואע"כ ר"ע לית לי' כ"ש למלקות ואז נח יותר לאוקמי קרא להיתר מצטרף לאיסור למלתא חדתא מלאוקמי אטע"כ ולמלקות:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף