חתם סופר/עבודה זרה/סו/א

חתם סופר עבודה זרה סו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חמרא חדתא בעינבי הא דלא פליגי בחמרא עתיקא בחדתא כדפליגי בחמירי דחיטא ודשערי משמע כמ"ש רמב"ן ומביאו הר"ן דשאור של חטין בעיסת חטין מבואר במשנת ערלה דהוה מב"מ אע"ג דאין שמא שוה דהאי שאור והאי עיסה מ"מ כיון דעיסה נעשה שאור מאליו כשיניחנו ה"ל עם שאור מב"מ ע"ש וה"נ בחמרא חדתא בעתיקא דהרי החדתא נעשית עתיקא ממילא:

בתר טעם אזלי' הא דאביי סברא נוטה דדם הפר והשעיר שוים בטעמם ומהיכי תיתי לתלות ההשויה בשמא אבל לרבא קשי' ומיהו בתמורה ה' ע"ב לא מפיק לי' רבא מדם הפר אלא מדכתי' בבכור ומעשר הם ע"ש ומשמע בדם כל מיני קדשי' שנתערבו זב"ז והתם איכא דם עוף כבש ואיל דודאי טעמם חלוק זה מזה ע"כ אזל בתר שמא אלא לפי"ז הא דשמא וטעמא תלי' בהך פלוגתא דלמ"ד מערבי' לקרנות ויליף מפר השעיר אזיל בתר טעמא וזה דוחק ע"כ נלע"ד דס"ל לרבא בדם פר ושעיר דלזריקה עומד אזלי' בתר חזותא ולא בתר טעמא ומאי דעביר טעמא באיסור והיתר עביד הכא חזותא ודם הפר ודם השעיר אין מראיהן שוה דהרי פירש"י בפ' וישב וישחטו שעיר עזים ויטבלו כתנת בדם מפני שדם שעיר דומה לדם אדם משמע דם פר אינו דומה לדם אדם וא"כ כיון שמראיהן חלוק זה מזה ההשויה הוא מה ששויה בשמא:

ועיי' מס' סוטה י"ו ע"ב תוס' ד"ה מבי' וכו' שדבריהם צ"ע שהקשו ממין שאינו מינו למב"מ דדם ציפור מצורע במים הוה אינו מינו וחזותא דדם ציפור ניכר ולא בטיל משא"כ דם הפר בדם השעיר שאינו ניכר והי' ראוי שיתבטל חד בתרי ומדקרי לי' דם שעיר ש"מ לא בטיל ומאי מקשו תוס' ודוחק לומר דמקשו בפשיטות למ"ד דאמרי' רואי' את הדם כאלו הוא מים איך יכלו להקשות בכח כל כך ולהנ"ל דדם שעיר ניכר בדם פר דאין חזותא שוה א"ש:

והנה שם תי' תוס' דלא מיקרי חזותא ניכר אלא כשממשות דם ניכר ולא חזותא בעלמא וכ"כ תוס' חולין פ"ז ע"א ד"ה רואי' וכו', ולכאורה עדיין קשה תינח לר' ישמעאל דם ציפור ברביעי' איכא ממשא אבל לרבנן רביעי' בשני לוגי' דליכא אלא מראה דיהה וקרי לי דם צפור קשי' ודוחק לומר לרבנן אה"נ לא ילפי' מדם הפר אלא מבכור ומעשר דכתי' בהו הם בתמורה ה' ע"ב זה דוחק וי"ל דלק"מ דלרבנן הכי קאמר קרא תקח דם הצפור ותערבנו עם מים החיים וקר' לי' דם צפור קודם שנתערב ומעיקרא לא קשי' להתוס' אלא לר' ישמעאל דמפרש דקרא אמר תערובות קאי שיהיה דם צפור ניכר ולר' ישמעאל שפיר תי' תוס' דהוה ממשות הדם ולא רק חזותא בעלמא:

מתוך הדברי' למדנו דמדקרי לי' קרא מים החיים אעפ"י שממשות הדם נתהפכו לאדום מ"מ כיון דרובא נינהי נהי דרבייתן אינו מבטל שם דם הצפור כיון שממשתו ניכר מ"מ גם שם מים חיים לא בטיל ותרווייהו שמם עלי':

ומב"מ במשהו פירש"י לא קיי"ל הכי אלא בטבל ויי"נ ולא ניחא לי' לרש"י דגם אביי ורבא מיירי ביי"נ משום דפליגי נמי בחמירי דחיטי וחמירי דשערי ואי בטבל הרי הש"ס דילן לקמן ע"ב ע"ב נותן טעם דטבל משום כהתירו בחטה א' כך איסורו ולא מפורש טעם הירושלמי דהוה דשיל"מ עיין לקמן בתוס' שם ולאותו הטעם תינח חטי' בחטי' ושעורים בשעורי' אבל חטי' בשעורי' שאין מפרישי' מזה על זה ואין התירו בחטה א' ממנה א"כ גם איסורו אינו במשהו אא"כ בעלי' בעיר ומשום דשיל"מ וזה לא נזכר בש"ס דילן וא"כ אביי ורבא לא משום חומרא דטבל נגעו בי' אלא דס"ל בכל התורה מב"מ לא בטיל ולית הלכתא כוותי':

אמנם בחולין ק"ט ע"א כ' דהלכתא כר' יהודה ורבי דמב"מ לא בטיל דגם רב ושמואל לקמן ע"ב ע"ב ס"ל ותני' כוותי' ואע"ג דר"י ור"ל פליגי ותני' נמי כוותי' מ"מ אביי ורבא נמי ס"ל לא בטיל גבי חלא לגו חמרא ע"ש וצ"ע דמייתי מחלא לגו חמרא ולא מחמרא בעינבי דרישא עכנ"ל רש"י ס"ל להכריע וליישב סתירת ב' ברייתות תני' כוותי' דרב ושמואל ודתני' כוותי' דר"י ור"ל וס"ל לרש"י נהי דאביי ורבא ס"ל מב"מ לא בטיל בחד שיווי או בטעמא ולא שמא למר או בשמא ולא טעמא למר אנן לא קיי"ל כוותי' בהא והיינו בריית' דתני' כוותי' דר"י ור"ל אבל בשוה בתרווייהו בטעמא ובשמא כי האי מב"מ דמיירי בי' ר' יהודה ורבי בסוגי' דטפת חלב בזה מיירי ברייתא דתני' כוותי' דרב ושמואל והלכתא כותייהו בהא ומייתי מחלא לגו חמרא דכ' ריטב"א בשמעתין דאי ריחי' חלא וטעמי' חמרא הוה חמרא הוה שמו חמרא כיון שמברכי' ומקדשי' עליו ע"ש נמצא הך פלוגתא הוה שוה בשמא ובטעמא ובהא הילכתא כוותי' זהו נלע"ד ביישוב סתירת רש"י:

והנה בש"ע י"ד סי' צ"ח דכיון דקיי"ל מב"מ בטל חד בתרי מן התורה ומדרבנן הוא דבעי ס' אם נשפך הוה ספיקא דרבנן ולקולא וכ' הרמ"א דבתר שמא אזלי' ותמה הש"ך סק"ו הא כיון דלא שוו בטעמא א"כ טעמא לא בטיל וטכ"ע דאורייתא עוד שם דרשב"א ס"ל סלק שאינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו ומקילי' בנשפך גם על זה תמה ש"ך הא באינו מינו נשאר טעמא וטעמא לא בטיל ע"ש סק"ח וק' זו י"ל בפשיטות דכיון באינו מינו לא ניכר טעם האיסור דהרי גם היתר יש כאן ע"ד משל בקדרת בשר וירק נפל לתוכו כזית נבלה שאין מרגישי' בהירק טעם נבלה דוקא בברור שהרי גם טעם בשר כשר יש בו וטע"כ כזה לא אסור מן התורה וסברא כזו נמצא בט"ז סס"י ק"ט ע"ש ולק"מ אהרשב"א וממילא י"ל גם הרמ"א עפ"י מ"ש רשב"א בשם רמב"ן בחולין פג"ה וקרוב לודאי שזהו דעת רש"י דששי' דאורייתא היכי ליכא למיקם אטעמא כגון מב"מ בטעמו ואינו מינו בשמא דכיון דהוה אינו מינו לא בטיל חד בתרי ומדהוה מב"מ בטעמא ליכא למיקם אטעמא ובהא הוה ס' דאורייתא ועפי"ז י"ל כיון דבשר כחוש ושומן הוה ב' מיני' בטעמא ומב"מ בשמא דחלב ושומן מיקרי בשר כמו שהוכיח הראב"ד מדחייב עליו משום בשר מן החי נמצא אם נפל לקדרה בשר כזית שומן כשר וכזית שומן נבלה דאז אין בבשר שבקדרה משום טעכ"ע דאוריי' דהא אין טעם שומן נבלה ניכר בו כיון דאיכא נמי שומן כשר ומ"מ אי לענין מב"מ אזלי' בתר טעמא כיון (שעכ"ע) [שטכ"ע] שומן ובשר אין טעמן שוה אעפ"י שאין טעמו ניכר בו מ"מ בעי' ס' מן התורה כיון דהוה מין בשאינו מינו אבל כיון דאזלי' בתר שמא ה"ל מב"מ וחד בתרי בטל ומדרבנן בעי' ס' ע"כ יש להקל בנשפך וצדקו דברי רמ"א:

ועתי"ט פ"ט דכלאים דתנן התם צמר רחלי' וגמלי' בטל ברוב וכן קנבוס ופשתן וכ' תי"ט דמאחרי רבים ילפי' בטול רוב למב"מ ואזיל בתר שמא ע"ש וצ"ל דס"ל דרוב דהאי מתני' רוצה לומר כל א' ברוב שלו היינו צמר גמלי' ורחלי' דמב"מ בשמא מיהת בהא סגי ברובא חד בתרי מאחרי רבים להטות ופשתן וקנבוס דהוה אינו מינו בשמא צריך רוב דילי' היינו ס' כצ"ל ומ"מ צ"ע מאי טעם יש להצריך ס' בכאן וצ"ל כמ"ש הש"ך בשם או"ה דס"ל דטעם יבש ביבש אינו מינו בעי ס' משום כיון דאיננו מינו הוה קצת כאפשר להכיר האיסור ועד דאיכא ס' דאז הוה מיעוטא כל כך אבל פחות מזה הוה כמכיר האיסור ואמנם רוב הפוסקים חולקים וס"ל הטעם משום דלכשיבשלם יתן טעם עש"ך הנ"ל סק"ו וס"ל להתי"ט מ"מ היכי דלא שייך לכשיבשלם יתן טעם כגון פשתן בקנבוס מ"מ בעי ס' מטעם הנ"ל דהוה קצת כמכיר האיסור ומב"מ בשמא לא גזרו והניחו על דין תורה אחרי רבים להטות אך צל"ע מה ענין בתר שמא וטעמא גבי חד בתרי בטל בשלמא לענין באלף לא בטיל דנפקא מדם פר ושעיר י"ל דבעי' שיווי טעם או שמא אבל לענין אחרי רבים להטות הוא כולל כל רוב שבעולם ואפי' אינו מינו כלל בטל ברוב מהאי קרא אלא דגילה קרא דהטעם נמי הוה כמו עיקור א"כ כל זמן שהטעם נרגש הרי הוא כעיקור עד שיהי' ס' ואז עד נ"ט נרגש הטעם והחלק האחרון השישיים הנוסף בהיתר הוא מרבה עליו ומבטלו מאחדי רבים להטות ומה ענין שמא וטעמא לביטול חד ברובא וצ"ע:

זה הכלל כל שבהנאתו בנ"ט וכו' הנה דעת יש מפרשי' שבתוס' דכל שאי' במשהו גם נטל"פ אסור מ"מ מודי' דנבלה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבלה ושוב כשנתערב עם מינו אינו אוסר שכבר הותרה אלא קאי אטעם הבלוע בדופני קדרה או כגון חומץ שנפל לתוך גריסי' אם יארע כן במב"מ דבעין אינו פוגם וס"ל כרשב"א והר"ן לקמן דכל פגמי' כאלו ראוי' לגר רק כיון שאינו אלא נתינת טעם כל שהוא אינו אוסר ועפי"ז יוצדק סברתם כיון דאפי' טעם אחד באלף אוסר ה"ה טעם גמור אלא שפוגם ואמנם תוס' דפליגי אהך סברא משום דמב"מ מתחזק הטעם דבריהם יוצדק לאביי דהשקלא וטרי' אזלא אליבי' אבל להלכתא אליבא דרבא ס"ל אפי' אינו שוה בטעם וכבר נתבטל ועבר ובטל מן העולם ומ"מ כיון דשוה בשמא לא בטיל בזה לא יוצדק לומר הטעם מתחזק אם לא יאמרו עכ"פ השם מתחזק והולך ותורה הקפיד' על שמא משא"כ פגם בטל שמו שהרי נבלה שאינו ראוי לגר אינו קרוי נבלה ובטל שמו וא"כ תינח אי אמרי' דגם בדופני הקדרה הוה אינו ראוי לגר אבל לשיטת רשב"א הנ"ל ליתא לזה וא"כ תלי' פלוגתתם בהנ"ל:

ומ"ש תוס' מחמץ בפסח שלא יהי' טפל היינו אינו מינו חמור מעיקור היינו למאן דגרס במשהו כרב וס"ל מב"מ לא בטיל ובחמץ גזרי' אינו מינו אטו מינו אבל למאי דקיי"ל מב"מ בטיל ומשום חומרא דחמץ מחמרי' בין במינו בין שלא במינו ואין כאן עיקור ולא טפל א"כ שפיר י"ל דגם פגם אסור וכן כ' רשב"א בהדי' בתשו' וכן כ' ב"י בשמו סי' תמ"ז בא"ח ע"ש:

ובתשו' שב יעקב סי' ל"ב הקשה השואל דהרא"ה ס"ל דקדר' שבשל בה בשר ואינו ב"י מותר לכתחלה לבשל בה חלב כיון דהתירא בלע ורשב"א במשמרת הבית חלק עליו מקדרות בפסח ישברו והקשה השואל הנ"ל הא רשב"א ס"ל בחמץ נטל"פ אסור ואפי' נפגם קודם פסח חוזר וניעור כמו משהו לרשב"א וא"כ מאי מייתי מקדירות בפסח ותו קשי' אהרשב"א הא איהו ס"ל חמץ כיון ששמו עליו ה"ל איסורא בלע. ולפענ"ד ליישב דהא צ"ל מה טעמי' דהרא"ה דלא נגזר אטו קדירה ב"י וצ"ל כיון דכבר סרוח מעיקרא שהרי נפגם קודם דאתי לכלל אסור וס"ל פגם בדופני הקדרה אינו ראוי לגר ואין לחכמי' לאסור מה שהתירה תורה להדי' דלכל הפחות מיירי קרא מסרוח מעיקרא אבל להרשב"א דס"ל דפגם בדופני הקדרה ראוי לגר ואיננו סרוח מעיקרא אין מקום להנ"ל דעכ"פ נגזר אטו קדרה ב"י והשתא מוכיח רשב"א מקדרות בפסח אי ס"ד דבדופני קדרה הוה סרוח מעיקרא לא אתי מעולם לכלל חמץ דהרי חמץ בעין שנפסל מאכילת כלב קודם פסח מותר בפסח אלא בחמץ בעין בעינא שיפסל מאכילת כלב משום אם נפסל רק מאכילת אדם ראוי לחמע בו עיסה וה"ל שאור אבל הנפגם בדופני קדירה אי ס"ד דהוה סרוח א"כ לא יחול עליו שם חמץ ומדאמר ישברו ש"מ איננו כסרוח וממילא ליתא לדהרא"ה וק"ל:

חלא דחמרא וחלא דשיכרא וכו' אע"ג דאית לכל א' שם לווי בפ"ע מ"מ חד שמא מיקרי שהרי דם הפר ודם השעיר נמי יש לכל א' שם לווי בפ"ע ורק בעיקור השם הם שוים ולקמן בתבלין דפריך אביי האי שמא לחוד והאי שמא לחוד היינו השגת הראב"ד על הרמב"ם פי"ו ממ"א הל' י"ד בכרפס דנהרות וכו' וכן לרש"י בפלפלי' לבן ושחור וצ"ל אינהי הוו בקיאי טפי שאין עצמיותן של אלו דומי' לדם פר ושעיר כמו דדמי לי' חלא דחמרא וחמירי דחטי:

חמירי דחיטי וכו' ע"ש ברמב"ם הנ"ל מ"ש כיצד שאור של חטין וכו' נראה דהוה קשי' לי' מ"ש לעיל דכיון דקיי"ל מב"מ בטיל חוץ מטבל ויי"נ והאי דחטי ושערי כיון דאין להפריש מזה על זה איננו במשהו א"כ לא איירי הכא בביטול זה בתוך זה אלא שניהם של איסור ונפלו לתוך עיסת חטין וחמצוהו ואלו הי' כלו חטין ה"ל מב"מ עם העיסה ונאסר ואלו הי' כלו שעורי' הוה מין בשא"מ עם העיסה יש לו ביטול כי כן ס"ל לרמב"ם ועתה שנתערבו שני השאורי' של איסור וחמצו העיסה כיון דשאור שם א' הוא מצטרף השעורי' עם החטי' ונעשו א' ואוסרי' העיסה אם יש בו טעם חטי' עכ"פ ומדאיירי הכא מצירוף מב"מ פריך אביי מצירוף דתבלין וכאשר יבואר אי"ה בדבור הסמוך:

תבלין ב' וג' שמות ראיתי לבאר הסוגי' בעזה"י כי ראיתי גדולי האחרונים במח"כ לא יי"ח ביאור ולא ירוו צמאון התלמידים כמוני ע"כ יגעתי ומצאתי בעזה"י. הנה בין לרש"י בין לפירשב"ם אין פלוגתא אלא בפי' אסורי' ומצטרפי' רש"י פי' מצטרפי' לאסור ור"ל בין הקדרה בנ"ט בין יבש ביבש במאתיים או במאה כערלה ותרומה מב"מ ביבש ולא רצה רש"י לפרש אסורי' הקדרה ומצרפי' ביבש במאה או מאתיים משום תרתי למה לי אע"כ חדא קאמר מצטרפי' לאסור ורשב"ם ס"ל תרתי קאמר אסורי' הקדרה ומצרפי' ור"ש דסיפא לא פליג אאיסור נ"ט בקדרה אלא אצירוף ביבש אבל בעיקור הדין לא פליגי ובין למר ובין למר לא הוקשה לחזקי' אנ"ט בקדירה דטעמא לא בטיל אך הוקשה צירופם ביבש לאסור למעלה מנ"ט במאה ומאתיים ואמר הואיל וראוי למתק הקדרה אע"ג דאיננו עתה בקדרה דביבש איירי מ"מ הואיל וראוי' ה"ל מב"מ, ושיטת ר"ח בתוס' מס' שבת הוא שיטת תוס' דשמעתין דשמות ר"ל איסורי' ומיירי ב' שמות ערלה וכלאים ותרומה וע"ז ואיסורי' היינו לאסור הקדרה ומצטרפי' ר"ל חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפי' ללקות דאע"ג דחלוקי' במיניהם הם לא מצטרפי דלית להו לא תאכל כל תועבה בדשוו בשום שיווי' מ"מ מצטרפי' ללקות הכא ומשו"ה הוצרך חזקי' לומר דהשיווי הוא המיתוק. אלא דקשי' להו להתוס' אי מיירי בצירוף ללקות איך פליג ר"ש בסיפא הא לר"ש כ"ש למלקות והוצרכו לומר כרבינו יקיר לקמן ס"ח דבתערובות לא אמר ר"ש כ"ש וא"כ הך צירוף נמי מיירי בקדרה שיש בו שומין ובצלי' לצרף בכדי א"פ והשתא כיון דהכל מיירי בקדרה מ"ט אמר חזקי' הואיל וראוי למתק הרי ממתיקי' ע"כ כ' תוס' בשבת צ' ריש ע"א דר"ל ממתיקין והיינו לר"ח אבל לרש"י ורשב"ם לא צריך לזה, יהי' איך שיהי' בין למר ובין למר לא קאי חזקי' אלא אצירוף אבל לאסור הקדרה לא צריך לדחזקי' ולא הקשה אביי כלום דטעמא לא בטיל ורבא אמר הא מני ר"מ היא היינו חילוקא דצירוף יבש או צירוף ללקות אבל לאסור הקדרה לא פליגי אביי ורבא וע"כ התחכם רמב"ם פי"ו ממ"א וכ' מצטרפי' לתבל והיינו לתבל הקדרה שהם בו דטעמא לא בטיל אבל לצירוף יבש להצריך מאה ומאתיים לא קאמר ולק"מ ק' כ"מ שם:

למתק הקדרה אין הכוונה אלא לומר שפועלי' פעולה א' ה"ה אם הם מיני' שוים לחזק הקדרה נמי אלא שא"כ הי' פוגם הקדרה ואפי' למ"ד נטל"פ אסור מ"מ אין דרך לפגום הקדרה ע"כ מוקי לי' במיני מתיקה שדרך לצרפם למיתוק ולזה נתכוונו תוס' בשבת צ' ריש ע"א:

חלא לגו חמרא וכו' כ' ריטב"א לעיל גבי חמרא חדתא וכו' דמהכא משמע דסתם יינם במשהו דחלא שנתנסך לע"ז ממש לא שכיחא נלע"ד כוונתו דלפמ"ש רמב"ן לעיל פ"ב דיין שנתנסך ממש בשל גוי לא שכיח דאחר שנסכו לע"ז לא יתננו לישראל ולא משכחת יין שנתנסך אלא גוי שנסך יינו של ישראל דמוסר נפשו על זה לנסך יינו של ישראל ע"ש וס"ל לריטב"א דלא שכיח שיעכב ישראל אותו היין ששכשך גוי לע"ז ונאסר משום תקרובו' לא יעכבנו אצלו עד שיעשה חלא ולא משכחת אלא בסתם שקנה מהגוי חלא שהי' תחלתו יין ונאסר משום סתם יינם ומדהכא סתם יינם ה"ה כל הסוגי' מיירי בהכי ומ"מ צריך להבין מ"ט הוכיח כן מולא הוכיח כן מחלא דחמרא וחלא דשיכרא דקדים וצ"ל התם י"ל דלאו בביטול בנ"ט מיירי או במשהו אלא מיירי בצירוף כמו שפי' רמב"ם הך דחמירי דחטי ודשערי ונצטרפו וכמו תבלין ב' וג' שמות מצטרפי' ה"נ אבל מביטול לא מיירי כלל לכן מייתי מדמיירי מביטול איסורי' ומוכיח דמיירי מסתם יינם. מיהו נלע"ד דלר"ת לק"מ דלעיל כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה אי משום אינסוכי וכו' העלה ר"ת דכל זמן שאיננו חומץ חזק עודנו מנסיכי' לע"ז ופשוט דמ"מ לענין שייך בי' פלוגתא דאביי ורבא וא"כ מיירי שפיר גוי ששכשך חלא דישראל שאינו חזק כלל ונפל לגו חמרא או בהיפוך וק"ל:

לגו חמרא הקשה הרשב"א בתה"א הא הוה נטל"פ ותי' בשני מיני ולא שייך פגם דאיכא דניחא לי' בחלא וטוב לו שיתהפך היין לחומץ ע"ש ונ"ל לפ"ז אם הוא בטל בס' ואע"ג דאח"כ עדיין מריחי' ריח החומץ מתוך היין מ"מ מותר אפי' למ"ד ריחא מילתא משום דהשתא הוה לפגם כיון דיש ס' פעמים יין והרי הוא יין ולא יתהפך לחומץ שוב לא שייך לומר איכא דניחא לי' בחלא וה"ל הריח הזה לפגם בהיין ומותר ובזה ניחא דנקיט סתם חלא לגו חמרא דמשמע חלא דאיסורא מועט לגו חמרא דהתירא מרובה ולא נקיט רבותא טפי חלא דהתירא המרובה לגו חמרא דאיסורא המועט מ"מ אין החומץ המרובה יכול להפך ריח היין כיון שהוא למטה במקומו בכלי וכמ"ש הר"ן ע"ש והוה רבותא טפי ולהנ"ל ניחא דקמ"ל כיון דליכא נ"ט שרי אע"ג דעדיין מריחין ריח החומץ מתוך היין משום דהוה נטל"פ וק"ל:

חמרא לגו חלא וכו' מסקו תוס' דרבא בתרא הוא ס"ל כדרומאי ודהכי הלכתא ואמנם פ"ק דנדה ובפ' עשרה יוחסי' דרמי ש"ס חביות אמקוה ע"ש מוכח דלא כדרומאי דאל"ה לא פריך מידי דבשלמא מקוה לא הוה למקוה ולטהרות שנעשו ע"ג לא הוה חזקת טהרה אפי' שעה א' דדילמא עם סילוק ידיו חסר ואתאי מוקמי' גברא אחזקת טומאה משא"כ חביות כיון דג' ימים הראשונים ודאי יין ויש לחביו' חזקה ג' ימים שבדין הופרש ממנו תרומה א"כ אע"ג חזקת טבל עדיף מיני' מ"מ ודאי לא הוה אלא ספק ומאי רומי' דמקוה אחביות אע"כ סתמא דש"ס אליבא דלישנא קמא לריב"ל דמיד הוה ספק וג' ימים אחרונים ודאי חומץ אפ"ה לא הוה ודאי טבל ורמי שפיר מקוה וחביות אהדדי וצ"ל אעפ"י כן הלכה כדרומאי כיון דקאי רבא כוותי' ומ"מ מיושב פסק הרמב"ם דפסק כחביות וכברייתא דמקוה אע"ג דלכאורה סתרי אהדדי ולהנ"ל ניחא וק"ל:

אביי אמר במשהו הסביר הריטב"א כיון דלמ"ד חמרא מקדשי' עליו ומברכי' עליו בפה"ג ממילא הוה נמי שמא חמרא ובזה מיושב ק' תוס' דב"ב צ"ה ע"א ד"ה נותן לו יין הנמכר בחנותו ע"ש שהניחו בקושי' וי"ל נהי דרמאי' המוכרים בחנות קרי לי' חמרא ברמיותי' מ"מ אנן לפום דינא דאורייתא אזלי' אי מקדשי' עליו ומברכים בפה"ג זהו שמו לעולם וזכרו לדור דור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף