חתם סופר/עבודה זרה/סה/ב

חתם סופר עבודה זרה סה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דלא נצטרי זיקי בטור א"ח סי' ת"נ המשכיר יורה לגוי לבשל בו חמץ אסור משום דרוצה בקיומו פי' ב"י דלא יבקע היורה ומג"א לא ניחא לי' בזה וטעמו נראה דהא היורה לאו איסור הנאה הוא ע"כ פי' דרוצה בקיימו של שכר שאם ישפך יבקע היורה ע"ש סקי"א ע"ש ונעלם ממנו ש"ס דהכא דלא נצטרי זיקי רוצה בקיומו של כלי שהרי אם ישפך היין טוב לזיקי דלא נצטרי כדלעיל למ"ד סוף ע"א חריפי דמצרי זיקי אע"כ צ"ל דהכלי שהוא בסיס לאיסור הנאה כגון זיקי דהכא ויורה של חמץ הכלי גופי' נאסר בהנאה ואסור להיות רוצה בקיומו של כלי כל זמן שהאיסור בתוכו וכעין זכר לדבר עצמות ששמשו נותר בפסחים פ"ג ע"א ולפ"ז חרצנים של יי"נ הם עצמם אסורי' בהנאה ואפרן אסור וכמ"ש ש"ך סי' קכ"ג סקכ"ו ולחנם השיג עליו דגול מרבבה ז"ל:

ההוא כרי דחטי וכו' כ' תוס' דכי האי עובדא הוה בפסחים וכו' ע"ש ועמ"ש מג"א רס"י תס"ז אהכ"מ דכ' הטעם דמותר קבא קבא דלביתו צריך והקשה מג"א א"כ בשמעתין נמי ה"ל להתיר קבא קבא אע"כ דוקא בחמץ ומשום ס"ס שמא לא ימכרנו לישראל ואת"ל ימכרנו שמא יכלה קודם פסח אבל ביי"נ ושארי איסורי' לא מהני קבא קבא דהרי אפי' ביצה טרפה אחת אסור למכור לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל ע"ש והנה שם בסוף דבריו מייתי ק' מהרי"ט אפי' טובא נמי איכא ס"ס שמא לא ימכרם ואת"ל ימכרם שמא להרבה ישראלי' לכל א' קבא ויכלו קודם פסח ותי' אין לעשות ס"ס בידים ע"ש וקשה א"כ קבא קבא לגוי נמי ליתסר דאין עושי' ס"ס בידים אע"כ צ"ל משום דלביתו צריך לי' וככ"מ ליכא למימר דהא אפי' ביצה א' אסור ומשום ס"ס לחוד נמי לא דאין לעשות ס"ס בידים אבל בצירוף תרווייהו היינו קבא קבא דלביתו צריך לי' ואיכא נמי ס"ס שרי דס"ס כי האי שרי לעשות בידים:

דנפל עלי' חביתא דיי"נ כ' ש"ג בשמעתין דהכרזה לא מהני אלא בבשר במקום שמכריזי' משום דניכר אם הוא נשחט היום או לא וא"א לטעות בין נשחט היום לנשחט מאתמול אבל בשאר איסורי' לא ע"ש וסברא זו כ' הר"ן פג"ה בסוגיא דמכריזי' ועיי' שבת ע"ה ע"ב ובפירש"י ד"ה כי היכי דלחזי אינשי וכו':

בגד שאבד בו כלאים הקשו תוס' ליבטל ברובא וכן בתשו' רשב"א סי' רנ"ט וצ"ע לדעת הרשב"א ומייתי לי' טוש"ע י"ד סי' ק"ט דיבש ביבש חד בתרי לא נהפך האיסור להיתר ואסור לאדם א' לאכול שלשתן בבת א' אלא כל א' בפ"ע אמרי' דהתירא הוא וא"כ הכא בכלאי' דהחוט עומד בפ"ע בכל מקום שהוא והלובשו לובש בפ"א הצמר והפשתן ואין יועיל בטול וכעין זה הקשה מ"ל בפ"א ממשכב ומושב הל' י"ד ע"ש וצ"ע:

הנה שם בתשובת רשב"א כ' השואל דלמה לא יבוטל ברוב בשלמא בגד לבן אפשר בצביעה עיי' נדה ס"א ע"ב ואפשר להכיר האיסור אבל בבגד צבוע מא"ל ע"ש והנה לא מצינו חלוק בין לבן לצבוע דלעולם יש היכר ע"י צביעה ומ"מ הקשו תוס' ורא"ש דלבטיל ברובא דס"ל דהיתר צביעה לא מהני אלא בכלאים דרבנן אבל בדאורייתא לא אמרינן ודאי נתר וכן פסק רמ"א י"ד סי' ש"ב מיהו רש"י פי' במס' נדה ודאי נתר וכמ"ש ט"ז שם סי' ש"ב ואפ"ה סוף תמורה הקשה רש"י לבטיל ברובא ותי' כהתוס' דשמעתין ועכצ"ל בין בגד לבן לצבוע וסברא זו דאפשר להכיר לא בטיל כ' ה"ה פ"ט מאי' ביאה הל' ל"ו:

וערמב"ם פרק יו"ד מהל' כלאים הלכה כ"ז שכ' לא ימכרנו לנכרים ומה תקנתו יצבענו ואי לא מצא תלינן שנתק שספק דאורייתא לקולא מן התורה והקשה הראב"ד הא עכ"פ מדרבנן לחומרא ונ"ל דהרמב"ם אלעיל קאי שלא ימכרנו ומאי תקנתי' שימכרנו לנכרים יצבע ואי לא ימצא אז הוה ספק שמא נתר ובלא צביעה לא הוה ספיקא לקולא כיון דאיקבע איסורי' דחוט כלאים אך כיון דנצבע ולא אשכח הוה קרוב לומר שניתק והוה עכ"פ כדלא איקבע איסורא וספיקא להקל מן התורה רק מדרבנן לחומרא ואז ימכרנו לנכרי ולק"מ ק' ראב"ד ובזה א"ש דבריו בהל' עדות פרק יו"ד הל' ג' דהלובש בגד שאבד בו כלאים הוה פסול דרבנן היינו שצבעו ולא אשכח דמן התורה הוה ספק נתק ולקולא ורק מדרבנן לחומרא, ומתוך הדברי' למדנו דלרמב"ם אין הכרח לתי' תוס' דהיתר בהיתר לא בטיל אלא הטעם משום דאפשר להכיר ע"י צביעה ויהי' מותר מן התורה עכ"פ אבל בעלמא בטיל צמר בפשתים ועיי' השגת הראב"ד פ"י מכלאים הלכה ז' וכ"מ שם ולהנ"ל א"ש:

ותי' תוס' ורא"ש ורשב"א דהיתר והיתר שתערובתן גורם איסור אין לו ביטול חוץ מבב"ח דדרך בישול אסרה תורה ועתי"ט רפ"א דשקלים הקשה לילף מיני' ולדידי צע"ג הא המעביר עציץ נקוב בכרם כל זמן שלא הוסיף מאתים בטל וכ"כ להדי' רמב"ן ריש ב"ב גבי נתיאש ולא גדרה ע"ש הרי היתר והיתר ובטיל ע"כ נלע"ד אה"נ מסברא חיצונה כל שהתערובו' גורם איסור לא ליבטל אך גלי רחמנא בב"ח דלח בלח היינו התפשטות טעם וליחה של זו בזו בטל ילפי' מיני' ה"ה יניקת כלאים דדמי לי' ובטיל אבל יבש ביבש כגון חוט בחוטין דלא אשכחן דכוותי' בב"ח לא בטיל ובזה נתישבו דברי העט"ז דמייתי ש"ך י"ד סי' רצ"ט ולחנם השיג עליו ודברי ש"ך שם תמוהי' במ"ש בב"ח יבש ביבש והוא דבר הנמנע (עיין חת"ס חלק או"ח סי' ק"ז):

שרא רבא למיטחינהו כ' הרמב"ן בשם ר"ח דלפ"ז אסור פת גוי מדינא דילמא נפיל עליו יי"נ ע"ש ותמהו עליו ולענ"ד ליישב דהמעיי' בתוס' חולין צ"ה ע"א ד"ה ובנמצא וכו' יבין דבר לאישורו דאף ע"ג במקום שרוב טבחי ישראל וגם הלא רוב בהמות כשרות הי' מותר ליקח בשר מגוי אפי' נפל טרפה במקולי' דתלינן ברוב מ"מ לעומת זה אסור לישראל למכור טרפתו לנכרי כיון שמותר לישראל אחר ליקח ממנו ומזה נולדו מקום שמכריזי', ובמקום שאין מכריזי' אסור ליקח מגוי כדי שיוכלו ישראל למכור טרפותיהם לנכרי ואני עשיתי לזה סמוכים מן התורה לא תחלל בתך להזנותה ומלאה הארץ זמה ופי' רמב"ם פט"ו מאי' ביאה כיון דספק מן התורה לקולא ויכול כל א' ליקח אשה כאשר ימצא ואין צריך לחוש שמא אחותו היא ע"כ אל תחלל בתך להזנותה דנמצא אח נושא אחותו והוא ממש כנ"ל. והנה אי מותר למיזבן פת מגוי היה ראוי לאסור למכור פת מהני חטי מגוי ואם נתיר למכור לנכרי ע"כ נאסר כל פת נכרי לעולם מדינא או לאסור למכור הפת לנכרי וכיון דבלא"ה פת גוי אסור משום חתנות ניחא לן בהאי תקנתא שימכור ישראל פת של הני חטי לנכרי אמנם עי"ז ממילא נאסר פת גוי מדינא:

כמבוקעו' דמיין כ' רמב"ם ושואבות לתוכן ולא מיתבטלי בנ"ט פי' אפי' איכא ס' מ"מ כיון ששואבות וכל חטה בפ"ע היא חיישי' אולי חטה א' שאבה הרבה ונעשית נבילה ולא מהני טחינה ובטול או טעימה אח"כ דכמה חטי' נעשית נבילה. ומזה יש ללמוד כשקולין קאפע וניתזה צינורא של בשר לתוך הכלי שיש לחוש שנפל על גרגיר א' וכל מקום שהוא אין ס' נגדו וצריך שתטחנו כולם או לבשלם כולם בקדירה א' ויתבטל הצינורא ההוא דנעשית נבלה לא שייך כאן ושוב מותר בחלב: (הפלפול בדברי שו"ת מהרי"ל בדיני חוזר וניעור הנכתב כאן השמטנו פה, להיות כבר כתוב כל הענין ההוא מבלי גרעון בחתם סופר חלק או"ח סי' ק"ז):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף